קראו דוגמא מהפסיקה בנושא תביעה לקבלת שי לחג: בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בנתניה בת"ק 31778-11-12 (כב' השופט הרווי גרובס) מיום 15.7.2013 (להלן: "פסק הדין"). בפסק הדין נדחתה תביעת המבקשים, גמלאי אגד החברים בארגון הגמלאים, נגד המשיב, יו"ר ארגון גמלאי אגד (להלן: "הארגון"), להנפיק למבקשים תווי שי לחג ראש השנה בשנת 2012. תמצית קביעות בית משפט קמא בפסק הדין השי אכן חולק בחג הפסח ושווי השי לכל אחד מהמבקשים היה כ - 300 ₪ - שהוא יותר מכל שווי ההשתתפות החודשית של כל מבקש עבור חשבון השי ובסך 12 ₪ לחודש. ספק רב אם ניתן בנסיבות העניין לתבוע את יו"ר הנהלת הארגון באופן אישי על בסיס החלטות שהתקבלו על ידי המזכירות באופן רגיל. הארגון הוא עמותה רשומה כדין בעל ישות משפטית עצמאית ועל המבקשים לדאוג שיהיה צד לדיון, אך הדבר לא נעשה מכיוון שרצונם של המבקשים היה להאשים את המשיב בגין מעשים ומחדלים של הארגון. על סמך הפרוטוקולים של ישיבות מזכירות הארגון, ההחלטה לדחות את חלוקת השי מראש השנה לפסח התקבלו כדין באסיפות רגילות. אין בסיס לתביעת המבקשים לקבל את שווי השי שכן השי חולק בשווי העולה על הסכום הנתבע. אף אם נכונה טענת המבקשים כי ניתן היה לחלק את מחצית השי בראש השנה, לא היה פסול בדחיית החלוקה. לאור הסברי חבר מזכירות הארגון, מר חיים לוז, כי לארגון נדרש כסף לתשלום עבור הוצאות משפטיות ולפיכך נדחה מועד חלוקת השי, מדובר בהחלטות סבירות. מכאן בקשת רשות הערעור. תמצית טענות המבקשים במסמך שאותר זה עתה הוכח כי הכספים לתשלום עבור הוצאות משפטיות כבר שולמו מקופת הארגון ביום 19.6.12 למעלה מחודשיים לפני החלטות המזכירות שלא לחלק את השי בחג ראש השנה 2012, זאת בניגוד להסבריו של חיים לוז בפני בית משפט קמא; במסגרת ה"פ 26221-04-11 (מחוזי מרכז) עמי אלרואי ואח' נ' א.ג.א ארגון גמלאי אגד הגיש לבית המשפט ביום 19.6.2012 המבקר המלווה של הארגון לצורך קיום הליכי בחירות, עו"ד גבריאל בך (להלן: "המבקר המלווה"), בקשה למתן הוראות בה ציין כי כבר ביום 8.6.2012 הועברו הכספים לתשלום עבור הוצאות משפטיות לחשבון נאמנות של המבקר המלווה. השי לחג חולק במהלך כל השנים בראש השנה והדבר מהווה נוהג מקובל ומפורסם שאין צורך להוכיחו בבית המשפט. בניגוד לקביעת בית משפט קמא, ההודעה לחברי הארגון על ההחלטה שלא לחלק את השי בראש השנה לא נמסרה לחברי הארגון אלא הופצה בעל פה באסיפות הבחירות שקיים המשיב. בתשובה לתלונת המבקשים שהוגשה למבקר המלווה ביום 23.8.2012, הודיעה ועדת הבחירות של הארגון בהודעה שנשלחה לבתי החברים כי השי יחולק החל מיום 6.9.2012. בית משפט קמא שגה בכך שציין בפסק הדין כי נותרו רק 3 תובעים ולכן סכום התביעה עומד על 540 ₪, היות ומדובר בארבעה תובעים וסכום התביעה הנכון הוא 720 ₪. קבלת ההחלטה בעניין חלוקת השי הינה בלתי חוקית מבחינת הדין הכללי ומבחינת החלטת בית המשפט המחוזי. קביעת בית משפט קמא כי בחג הפסח חולק לחברים שי בסכום של 300 ₪ שגויה ומנוגדת לעובדות שכן לחברי הארגון חולק שי בסך 200 ש"ח. המשיב העיד בעניין זה עדות שקר ובית משפט קמא לא התייחס לטענות המבקשים בנוגע לכך. למרות קביעת בית משפט קמא כי הוא אינו הפורום הנכון לדיון בענייני ניהול הארגון, הוא כלל לא התבקש לדון בעניין זה. הנהלת הארגון היתה מנועה מלקבל את ההחלטה בעניין חלוקת השי בטרם היא נבחנה ואושרה בכתב על ידי המבקר המלווה בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי. תלונת המבקשים למבקר המלווה בעניין הועברה לתגובת המשיב ותשובת המבקר המלווה מיום 27.8.2012 היתה כי השי יחולק החל מיום 6.9.2012. החלטת הנהלת הארגון התקבלה על בסיס מידע שגוי היות והכספים לעלות ההוצאות המשפטיות כבר שולמו ובהתאם למאזני הארגון יועד סכום לרכישת תווים עבור שי לחג ראש השנה. החלטת המשיב התקבלה כתוצאה מרצונו לפגוע בשמם של המבקשים. אין בסיס חוקי לקביעת בית משפט קמא כי ההחלטה לדחות את חלוקת השי מראש השנה לפסח התקבלה כדין באסיפות רגילות. ההחלטות לא הובאו לאישור אסיפות רגילות של הארגון. עדות חיים לוז לא הובאה לידיעת המבקשים, לא נתמכה בתצהיר ולא התאפשר למבקשים לחקור את העד. חיים לוז היה בעבר חבר מזכירות וזאת בניגוד לנטען בבית משפט קמא כי הוא עדיין חבר מזכירות. עדותו, לפיה הוא היה צריך כסף לתשלום עבור הוצאות משפטיות, הינה עדות שקרית שכן, כאמור, ביום 8.6.2012 הועברו הכספים לחשבון נאמנות על שמו של המנהל המבקר. בית משפט קמא לא אפשר לחקור את העדים, הקציב זמן של 17 דקות, אפשר למבקש 1 להציג מסמכים, אולם לא בחר להתייחס אליהם בהחלטתו ולא דן בסוגיה האם החלטת הארגון מנוגדת לחוק. דיון לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובכתבי הטענות מטעם הצדדים בהליך בבית משפט קמא, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיב; עסקינן בבקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט לתביעות קטנות. הכלל הוא כי, התערבות ערכאת הערעור בפסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות תהא מוצדקת רק במקרים חריגים, בהם נמצאה טעות גלויה על פני פסק הדין, או כאשר מדובר בשאלה עקרונית (א. גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה תשיעית) עמ' 826, רת"ק (מחוזי ת"א) 33372-11-10 טייב נ' עיריית ת"א-יפו ( 10.2.11)). מטרתו של בית המשפט לתביעות קטנות לאפשר דיון יעיל, קצר ופשוט בתביעות שעלותן הכספית נמוכה, ותכלית זו מנחה את ערכאת הערעור בבואה לשקול מתן רשות ערעור על פסק הדין (ראה: רע"א 3006/05 פריפר טבעי בע"מ נ' ראובני ( 12.7.2005)). בבר"ע (מחוזי י-ם) 375/08 ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ נ'קורח מאיר (ניתן ביום 3.4.2008) נקבע כי רשות ערעור על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות תינתן כאשר מדובר בטעות משפטית או עובדתית גלויה על פניה, שאינה מצריכה דיונים ארוכים וטענות מקדמיות, או כאשר השאלה המתעוררת חוזרת באופן קבוע בבית המשפט לתביעות קטנות וקיים צורך להכריע בה (בר"ע (מחוזי י-ם) 567/03 טננהאוז נ' י.ד. רכב ותחבורה בע"מ אירופה קאר ( 9.12.2003)). לטעמי, אין מדובר באחד המקרים החריגים המצדיקים התערבות ערכאת הערעור. באשר לטענת המבקשים כי עדות המשיב בבית משפט קמא לפיה בחג הפסח חולק לחברי הארגון שי בסך 300 ₪ היא עדות שקר - בניגוד לטענת המבקשים, כפי שעולה מעיון בתיק בית משפט קמא, בית משפט קמא עיין בבקשת המבקשים בעניין עדות השקר שהוגשה לאחר קיום הדיון בתיק ולפני מתן פסק הדין, כך שזו היתה בפניו בטרם ניתן פסק הדין. קביעת בית משפט קמא כי בחג הפסח שולם לחברי הארגון סך של 300 ₪ הינה קביעה עובדתית והכלל לגביה - כמו גם לגבי קביעות עובדתיות נוספות בפסק הדין, כגון לגבי עצם מתן ההודעה לחברי הארגון לגבי דחיית מתן השי וקביעת בית משפט קמא כי החלטות הארגון התקבלו באסיפות הארגון - הוא כי ערכאת הערעור ממעטת להתערב בממצאי עובדה של הערכאה הדיונית, והיא תעשה כן רק אם מדובר בממצאים שנקבעו שאינם עומדים במבחני ההיגיון והשכל הישר, או שאינם מעוגנים בחומר הראיות (ראו: ע"א 9622/07 הולין נ' קופ"ח כללית, פסקה 19 ( 30.5.2010); ע"א 6768/01 רגב נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(4) 625, 631 (2004); ע"א 9749/01 סאיר נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית, פסקה 6 ( 12.12.2002)). לטעמי, אין עילה לחרוג מכלל זה בענייננו. קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא התבססו על מסמכים שהוצגו בפניו והתרשמות מעדים שהעידו בפניו. כאמור, לטענת המבקשים כי בניגוד לעדותו של חיים לוז בבית משפט קמא, הכספים לתשלום עבור הוצאות משפטיות כבר שולמו מקופת הארגון ביום 19.6.12 - למעלה מחודשיים לפני החלטות המזכירות שלא לחלק את השי בחג ראש השנה 2012. לתמיכה בטענה זו צירפו המבקשים לבקשתם חלקים נבחרים מ: "תגובת המבקר המלווה לבקשה למתן הוראות מ"טעם ארגון גמלאי אגד" ולהודעת עדכון "מטעם ארגון גמלאי אגד"" (להלן: "התגובה") אשר הוגשה לבית משפט זה במסגרת ה"פ 26221-04-11 (מחוזי מרכז) ביום 19.6.2012. בתגובה ציין המבקר המלווה כי ביום 8.6.2012 הועברו הכספים לתשלום עבור הוצאות משפטיות לחשבון נאמנות של המבקר המלווה. הגם שמדובר בתגובה שהוגשה ביום 19.6.2012 במסגרת הליך שהמבקשים היו צד ישיר לו, לא ברור מדוע טוענים המבקשים בפניי כעת כי מדובר ב"מס[מ]ך שאותר זה עתה". בנוסף, מעיון בתיק בית משפט קמא עולה כי המסמך לא הוצג בפני בית משפט קמא, הגם שהדיון בתיק בית משפט קמא התקיים רק ביום 24.6.13 - דהיינו, שנה לאחר שהמסמך הוגש על ידי המבקר המלווה לבית משפט זה. כמו כן, ממילא לא ניתן להתייחס באופן ענייני למסמך זה במסגרת הליך הערעור וזאת לאור תקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי - תשמ"ד - 1984 הקובעת כי בעלי דין בערעור אינם זכאים להביא בפני בית המשפט שלערעור ראיות נוספות שלא היו בפני בית משפט קמא, אלא במקרים חריגים. מעבר לאמור לעיל ולמעלה מן הצורך, אציין כי בהתאם לקביעה העובדתית של בית משפט קמא (סעיף 2 לפסק הדין) השי שולם למבקשים בחג הפסח. היות והסעד אותו תבעו המבקשים בבית משפט קמא היה: "להנפקת מידי ולאלתר את תווי החג לתובעים" (סעיף 1 לפסק הדין), הרי שהלכה למעשה הם קיבלו את השי ולכן מדובר על עניין תיאורטי. הכלל הוא כי בית המשפט אינו פוסק בעניינים תיאורטיים, גם אם הפך הדיון לתיאורטי במהלך ההתדיינות (ראה: בש"פ 4455/00 מדינת ישראל נ' בדווי, פ"ד נד(4) 794 (2000)) ומשהופך העניין הקונקרטי נשוא ההתדיינות לאקדמי בין בערכאה הדיונית ובין בערכאת הערעור, לא יידרש לו בית המשפט למעט במקרים חריגים (רע"א 8339/08 חברת כביש חוצה ישראל בע"מ נ' דוד פורת, רו"ח ( 3.12.2012); עע"ם 5933/05 אוליצקי עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ ( 3.8.2006)). לאור האמור, צדק בית משפט קמא משקבע כי דין התביעה להידחות גם מטעם זה. באשר לטענות המבקשים ביחס לאופן ניהול הדיון בבית משפט קמא, גם כאן מדובר על החלטות המצויות בדל"ת אמותיו של ניהול ההליך וסדרי הדין של הערכאה הדיונית, אשר ההתערבות בהן מוגבלת למקרים חריגים כאשר ההחלטה ניתנה בניגוד לדין או גורמת לעיוות דין (ראה: רע"א 4040/11 ד"ר י' שגב ושות', עורכי דין נ' אנג'ל ג'נרל דיבלופרס בע"מ ( 28.8.2011) והאסמכתאות שם; רע"א 686/13 עמיעד מערכות מים בע"מ נ' טי אס טי סינרג'י בע"מ ( 17.3.2013)). סוף דבר לאור האמור לעיל, דין הבקשה להידחות. בנסיבות העניין, ומשלא התבקשה תגובתו של המשיב, אין צו להוצאות. שי לחג