כפועל יוצא מחובת תום הלב, על הזוכה ליתן לחייב פרק זמן סביר על מנת לפרוע את חובו, ולא להזדרז לפתוח בהליכי הוצאה לפועל באופן מיידי, מבלי לתת לחייב אפשרות לשלם החוב הפסוק. ע"א (ת"א) 2998/07 יוסף ארביב נ' תחנת מעבר השרון בע"מ. קראו דוגמא מהפסיקה בנושא חובת תום הלב של הזוכה כלפי החייב בהוצאה לפועל: 1. בפני ערעורו של המבקש על החלטתה של כבוד רשמת ההוצאה לפועל, דואני בהירי מיכל, שניתנה ביום 04.04.13, בתיק הוצאה לפועל אשר מספרו 01-38982-10-0 , במסגרתה התקבלה בקשת המשיבה בטענת "פרעתי" , תוך שנקבע על ידי כבוד הרשמת כי פתיחת תיק ההוצאה לפועל על מלוא סכום פסק הדין שניתן לטובתו כנגד המשיבה , מהווה פעולה שנעשתה בחוסר תום לב וכי גובה הסכום אמור היה להיות מחושב לפי שער הדולר במועד מתן פסק הדין ולא במועד הגשת התביעה. עיקרי העובדות הצריכות לענייננו: 2. בתאריך 01.02.10 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב במסגרתו התקבלה תביעת המבקש כנגד המשיבה , ותביעתה שכנגד של המשיבה נדחתה, תוך חיוב המשיבה בתשלום למבקש בסך של 8400 $ בתוספת מע"מ והוצאות בסך של 12,000 ₪. בתאריך 09.03.10 ניתן פסק דין משלים על ידי בית משפט השלום בתל אביב לפיו חויבה המשיבה בתשלום שכר בטלת עדים בסך של 1,000 ₪ בתוספת מע"מ לכל אחד מהעדים. המבקש הגיש בקשה לחילוט הפיקדון שהופקד בבית המשפט וביום 16.03.10 הורה בית משפט השלום לשחרר את כספי הפיקדון לטובת המבקש. בתאריך 07.06.10 הועבר הסכום למבקש בהמחאה. בתאריך 28.03.10 נפתח תיק ההוצאה לפועל על ידי המבקש לביצוע פסק הדין שניתן בתיק העיקרי, המבקש נתבקש להגיש הבהרה לפסק הדין לצורך פתיחת תיק ההוצאה לפועל. הסכום לביצוע פסק הדין הומר על ידי המבקש לשקלים, בהתאם לכתב התביעה שהגיש , ולכן תיק ההוצאה לפועל נפתח על סך של 55,859 ₪ , ו 15,957 ₪ הוצאות משפט. בתאריך 08.05.11 הגישה המשיבה בקשה שלא לסגור את תיק ההוצאה לפועל ובתאריך 06.06.11 הגישה המשיבה בקשה להשבת כספים שנגבו ביתר. בתאריך 26.01.12 הוגשה על ידי המשיבה תשובה לעיקרי הטיעון לבקשה להשבת כספים שנגבו ביתר. בתאריך 27.02.13 התקיים דיון בפני כבוד הרשמת בבקש בטענת "פרעתי". בתאריך 20.03.13 הוגשה על ידי המשיבה עיקרי פסיקה ואסמכתאות מן ההלכה הפסוקה. בתאריך 04.04.13 ניתנה ההחלטה נשוא הערעור דנן , בה הכריעה כבוד הרשמת בטענות שהעלתה המשיבה בבקשתה: 1. גובה הסכום אמור היה להיות מחושב לפי שער הדולר במועד מתן פסק הדין ולא במועד הגשת התביעה 2. תיק ההוצאה לפועל נפתח שלא בתום לב. טענות המבקש: 3. המבקש טוען כי נודע לו אודות מתן ההחלטה רק בתאריך 17.06.13 , כאשר התקבל בידיו מכתבו של ב"כ המשיבה אליו צורפה הודעה על תחשיב מטעם החייבת. המבקש טוען כי לאחר שניתן פסק הדין בתאריך 01.02.10 המתין לביצוע תשלום פסק הדין במשך חודשיים ימים , ורק בתאריך 28.03.10 פעל לפתיחת תיק ההוצאה לפועל בגין אי תשלום חוב בסך של 71,816 ₪. המבקש טוען כי תוצאה מאי ביצוע התשלום במועד , וכפועל יוצא מפתיחת התיק שיעור החוב עלה לאחר תשלום אגרה והוספת שכ"ט פתיחת תיק לסך של 76,785.27 ₪, וכי שער הדולר לפיו חושב גובה החוב היה ידוע בעת הגשת התביעה שער של 4.62 ₪ לדולר אמריקאי. המבקש טוען כי קביעתה של כבוד הרשמת כי המבקש בחר שלא להמתין עד לקבלת התשלום במסגרת הפיקדון ויכול היה לוותר על קבלתו ולדרוש את התשלום ישירות מן החייבת, וכי בהיותו עו"ד היה מודע למשך הזמן ולנהלים בדבר העברת פיקדון מגזברות בית המשפט והיה עליו לקחת זאת בחשבון בעת שדרש להעביר אליו את הפיקדון, היא קביעה שגויה שכן המבקש זכה בפסק הדין, ועל המשיבה לשלם את סכום פסק הדין בתוך 30 ימים על פי דין. המבקש טוען כי העובדה שקיים פיקדון אינה מעלה ואינה מורידה לעניין חובתה של המשיבה לשלם את סכום פסק הדין , במועד. המבקש טוען כי קיומה של בטוחה כלשהי לצורך ביצוע פסק דין אינה מקנה לחייב זכות להימנע לשלמו והעובדה שהזוכה יכול להיפרע מהבטוחה , אין משמעה שעליו לבחור אם להיפרע מהבטוחה שאז הוא מנוע מפתיחת תיק ההוצאה לפועל עד למימוש הבטוחה . המבקש טוען כי חובת התשלום רובצת תמיד לפתחו של החייב , החייב חייב לשלם את סכום פסק הדין בתוך 30 ימים ואין זה משנה כי קיימת בטוחה שתגיע לידי הזוכה במועד כלשהו. המבקש טוען כי היפוך הנטל ממצב בו המשיבה חייבת לשלם את פסק הדין למצב בו המבקש אמור "לבחור" כיצד לפעול על מנת לקבל את סכום פסק הדין תוך שעליו להביא בחשבון את משך הגבייה מתוך הפיקדון משום שהוא עו"ד הינו חסר שחר. המבקש טוען כי פעל כפי שהיה עליו לפעול כאשר ניסה לגבות את סכום הפיקדון ורק לאחר חודשיים , משהמשיבה לא שילמה דבר , והפיקדון לא הגיע לידי המבקש , רק אז פתח בהליכי הוצאה לפועל. המבקש טוען כי על פי פסיקת בית משפט העליון אין חולק כי המועד להמרת סכום תביעה דולרי לשקלים הינו יום מתן פסק הדין ולא יום הגשת התביעה, וכי השלב להעלאת טענת המשיבה לפיה היה על המבקש לתבוע תביעה דולרית ולא תביעה שקלית היה בהליכים בפני בית המשפט ובעת הגשת הערעור, וכי המשיבה העלתה טענות בנושא זה לראשונה במסגרת ההליכים בטענת "פרעתי, ולא ברור כיצד רשמת ההוצאה לפועל הייתה רשאית לכך. תגובת המשיבה: 4. המשיבה טוענת כי המבקש איחר בהגשת הערעור וזאת ללא בקשה להארכת מועד ולכן יש לדחות את הערעור על הסף. המשיבה טוענת כי כבוד הרשמת צדקה כאשר קבעה כי פתיחת תיק ההוצאה לפועל על מלוא סכום פסק הדין נעשתה על די המבקש שלא בתום לב, כאשר המבקש בחר לפתוח את התיק על מלוא סכום התביעה בסך של 55,859 ₪ , כאשר חלק מרכיבי התביעה בסך של 12,649 ₪ נדחו במסגרת פסק הדין. המשיבה טוענת כי הצו לחילוט הפיקדון ניתן על ידי בית משפט השלום בתאריך 16.03.10 , לפני שנפתח תיק ההוצאה לפועל על ידי המבקש וזאת בניגוד לטענתו, לכן שולם מלוא פסק הדין לפני שנפתח תיק ההוצאה לפועל. המשיבה טוענת כי הסכם שכר הטרחה אשר נחתם בין הצדדים נוקט בחיובים דולריים, וכי פסק הדין נוקט בחיובים דולריים, וקבע כי קרן החוב עומדת על סך של 8400 $ בתוספת מע"מ, וכי לכבוד הרשמת הסמכות לבצע את פסק הדין כלשונו וככל שפסק הדין נוקט בחיובים דולריים, יש להמיר את החיובים הדולריים לפי השער במועד פסק הדין ולא במועד הגשת התביעה. דיון והכרעה: 5. לאחר עיון מעמיק בנתונים שלפניי מצאתי כי דין הערעור להידחות מהטעמים שאפרט להלן. הבסיס לטענת "פרעתי" בהליכי ההוצאה לפועל נמצא בסעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל . לפי הוראה מפורשת, על החייב הטוען שמילא אחר פסק הדין, מוטל נטל השכנוע ועליו הראייה (ע"א 357/72 שנסי נ' בצלציוני, פ"ד כז(1) 741, 744: ע"א 513/67 כהן נ' שהבר (שרייבר), פ"ד כב(1) 194). נטל השכנוע מוטל תמיד על החייב ואיננו עובר לעולם אל הזוכה. אם בסוף הדיון נשאר ספק באשר לביצועו של פסק הדין פוסקים נגד החייב מכיוון שלא עלה בידו להרים את נטל השכנוע בדבר ביצועו של פסק הדין . ע"א 414/66 פישביין נ' דגלס ויקטור פול ע"י מזרח שירות לביטוח, פ"ד כא(2) 466, 453, ע"א 98/68 באומן נ' לנגסנר, פ"ד כב(2) 505). 6. בהחלטתה נשוא הערעור דנן קבעה כבוד הרשמת כי המבקש פתח את תיק ההוצאה לפועל שלא בתום לב , "לא יכול הזוכה לדרוש , לאחר שאושרה העברת הפיקדון לידו , כי החייבת תוסיף ותעביר לו את מלוא הסכום שנפסק במסגרת פסק הדין, אלא לכל היותר, את הסכום אשר לטענתו יש להוסיף מעבר לגובה הפיקדון, אשר כאמור - שנוי במחלוקת. כאשר ברי כי אין המדובר בעיכוב התשלום על ידי החייבת , ואין בכוחה לשנות את המועד שבו יועבר התשלום - אני מוצאת כי פתיחת תיק ההוצאה לפועל על מלוא הסכום , מהווה פעולה שנעשתה שלא בתום לב". "הלכה היא כי על המבקש לקבל סעד מבית המשפט, לנהל את ענייניו בתום לב. הליכי הוצאה לפועל למישוש זכות מכוח פסק דין, לרבות פתיחת תיק ההוצאה לפועל וניהול ההליכים בו, כפופים אף הם לתחולתו של עיקרון תום הלב ועל ראש ההוצאה לפועל מוטלות החובה והסמכות לבחון האם מתנהלים הצדדים בתום לב. " ע"א (ת"א) 2836/03 עיריית ת"א נ' מור תמר, 24.1.06 ( 24.01.06) "ברם, כבר נפסק, כי כפועל יוצא מחובת תום הלב, על הזוכה ליתן לחייב פרק זמן סביר על מנת לפרוע את חובו, ולא להזדרז לפתוח בהליכי הוצאה לפועל באופן מיידי, מבלי לתת לחייב אפשרות לשלם החוב הפסוק". ע"א (ת"א) 2998/07 יוסף ארביב נ' תחנת מעבר השרון בע"מ, ( 03.07.08) 7. כבוד הרשמת קבעה נכונה כי ביסוד הכרעתה בבקשה בטענת "פרעתי" שהגישה המשיבה נדרשת קביעה האם המבקש פתח את תיק ההוצאה לפועל בתום לב, נוכחתי כי בנסיבות דנן, פתח המבקש את תיק ההוצאה לפועל על מלוא סכום פסק הדין, וזאת לאחר שהצו לחילוט הפיקדון ניתן, ובידיעתו כי הוא עתיד לקבל את כספי הפיקדון, פעולה זו של המבקש בנסיבות דנן נעשה ללא כל הסבר ענייני ואינה פעולה שנעשתה בתום לב. 8. מעיון בתיק נוכחתי כי : הצו לחילוט הפיקדון אשר הפקידה המשיבה ניתן על ידי בית משפט השלום בתאריך 16.03.10. תיק ההוצאה לפועל נפתח כאמור על מלוא סכום התביעה על ידי המבקש בתאריך 28.03.10. כספי הפיקדון הועברו לידי המבקש בהמחאה בתאריך 07.06.10. מרגע קבלת ההחלטה על ידי כבוד הרשמת בתאריך 16.03.10 לחילוט הפיקדון ניתן לומר כי הפיקדון מהווה סכום אשר עתיד להגיע לידי המבקש, הוא מועבר בוודאות לידי המבקש ולא מדובר בעיכוב כלשהו או מניעה הקיימת מצד המשיבה להעביר את הכספים, זה עניין פרוצדוראלי בלבד, מה גם כספי הפיקדון נושאים ריבית עד למועד ביצוע התשלום בפועל ועל כן לא נגרם למבקש נזק כספי. על המבקש היה לפתוח את תיק ההוצאה לפועל על סכום ההפרש שבין סכום הפיקדון לבין סכום פסק הדין ולא על מלוא סכום פסק הדין. 9. לעניין המרת פסק הדין מסכום דולרי לשקלים, פסק הדין שהוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל ניתן על בסיס הסכם שכר הטרחה שנחתם בין המבקש לבין המשיבה הנוקט בחיובים דולריים,פסק הדין אף הוא נוקט בחיובים דולריים, הלכה היא כי המרת מטבע זר למטבע מקומי הוא ביום מתן פסק הדין "משהסכומים בתביעה נתבעו במטבע זר - בדולרים, יש להמיר את הסכום שנפסק למטבע המקומי - לשקלים ביום פסק הדין. לסכום שנפסק בדולרים יש להוסיף ריבית דולרית מיום הגשת התביעה ועד ליום מתן פסק הדין, ומיום פסק הדין הסכום בשקלים שנפסק והריבית הדולרית שנוספת, נושאים הפרשי הצמדה וריבית עד ליום התשלום בפועל." ע"א (עליון) 107/86 ו-113/86 אהרון חסין נ' דוד בלס, פ"ד מב(1), 517 (1988); ע"א (ת"א) 2070/05 תלמה גיל נ' טובי קאופמן, ( 11.05.07). , משכך יש להמיר את החיובים הדולריים שנקבעו בפסק הדין על פי השער הידוע במועד מתן פסק הדין . מצאתי כי החלטתה של כבוד הרשמת נכונה וצודקת ואיני מוצא להתערב בה. 10. המשיבה ביקשה סילוק על הסף מאחר והערעור הוגש באיחור וללא בקשה להארכת מועד , אולם מאחר והערעור נדחה לגופו, לא מצאתי להתייחס לסוגייה זו. על הצדדים לפעול בהתאם להחלטת כבוד הרשמת ולהגיש חישוביהם בהתאם לקביעותיה , ואז תכריע על פי קביעתה בהחלטה: " לאחר שיתקבל החישוב - ככל שהמדובר בסכום הנמוך מגובה הפקדון שהופקד - ישיב הזוכה את הסכום העודף לידי החייבת, בתוך 30 ימים. ככל שהמדובר בסכום הגבוה מסכום הפיקדון - יחושב גובה החוב כאילו נפתח התיק על החלק החסר בלבד, על כל המשתמע מכך ". סיכום: לאור האמור לעיל דין הערעור להידחות. המבקש ישלם הוצאות הערעור לידי המשיבה על סך 5,000 ₪. הגזברות תעביר את מלוא סכום הפיקדון על סך של 5,000 ₪ לידי ב"כ המשיבה. תום לבהוצאה לפועל