המערער מעלה טענות של חוסר תום לב כנגד המשיבה אשר אינה יכולה להתברר במסגרת טענת "פרעתי" . המלומד ד. בר אופיר, דן בכך בספרו הוצאה לפועל הליכים והלכות, מהדורה שביעית, כרך א' , עמ' 285 וקובע כך : " טענה אחרת היא טענת שיהוי מצד הבנק בהפעלת הזכות למימוש משכנתא, וחוסר תום לב בפתיחת הליכי המימוש נוכח היקפו של החוב שבפיגור. בית המשפט העליון קבע כי לטענות אלה אין מקום במסגרת טענת "פרעתי". ובהמשך בעמ' 287 : " אולם אין הוא רשאי לדון בטענות שעניינן חוסר תום ליבו של הזוכה תוך כריתת הסכם ההלוואה. טענות מורכבות אלה אינן יכולות להיכלל בגדר טענת "פרעתי" גם במובנה הרחב". קראו דוגמא מהפסיקה בנושא טענת פרעתי חוסר תום לב: 1. בפני ערעורו של המערער, על החלטותיו של רשם ההוצאה לפועל דניאל הורוביץ, שניתנו ביום 14.04.13 ו 03.06.13, בהן דחה כבוד הרשם את בקשת ה"פרעתי" של המערער ואת התנגדותו למימוש המשכנתא. עיקרי העובדות הצריכות לענייננו: 2. בין המערער, לבין המשיבה, חברת סונול, קשר עיסקי משנת 1997. בתאריך 09.04.13 הגיש המערער בקשה בטענת פרעתי בתיק ההוצאה לפועל בו נוקטת המשיבה כנגדו בהליכי מימוש משכנתא. בתאריך 14.04.13 דחה כבוד הרשם את בקשתו. בתאריך 27.05.13 הגיש המערער בקשה לעיון חוזר ועיכוב הליכים, בה טען כי ההחלטה הנ"ל מתאריך 14.04.13 לא הומצאה לידיו, ודבר קיומה נודע לו רק בתאריך 23.05.13, כבוד הרשם דחה את בקשתו וקבע כי אינו מקבל את טענתו כי לא קיבל את ההחלטה , שכן ההחלטה ניתנה בבקשה שהגיש המערער בעצמו בתאריך 09.04.13, והיה עליו לברר מה עלה בגורלה. בתאריך 05.06.13 הגיש המערער בקשה לעיון חוזר בשנית. בתאריך 17.06.13 דחה כבוד הרשם את טענותיו וקבע כי אין עילה לעיון חוזר. טענות המערער: 3. המערער טוען כי ההחלטה מתאריך 14.04.13 לא הומצאה לידיו ודבר קיומה נודע לו רק בתאריך 23.05.13, וכי יש לבטל החלטה זו ו/או לשנותה מאחר והתקבלה במעמד צד אחד ותוך פגיעה בזכויותיו הדיוניות והמהותיות. המערער טוען כי ההחלטה מתאריך 14.04.13 הינה החלטה חלקית ומוטעית , ולפיכך יש לעיין מחדש בטענת "פרעתי" או לקבל החלטה משלימה בה. המערער טוען כי מאחר וההחלטה מתאריך 14.04.13 לא הומצאה לידי המערער במועדה, אלא נודע לו רק בתאריך 23.05.13 עקב המצאתה באותו יום של החלטה אחרת מתאריך 16.05.13 של כבוד הרשם בתיק ההוצאה לפועל, יש ליתן למערער הזדמנות ראויה לפעול על פיה , ליתן לו שהות בת 21 ימים לפנות לבית המשפט שדן בהליך שמתנהל בין הצדדים בבית משפט השלום בנצרת , לשם עיכוב ההליכים בתיק ההוצאה לפועל עד להכרעה בהליך. המערער טוען כי שגה כבוד הרשם בשגגה דיונית שהביאה לעיוות דין וקיפוח זכויות המערער, משלא דן בכל הטענות שהעלה המערער , וכי שגה משלא קיבל את הטענות , שהיה בהם כדי לקבל את המבוקש , לסגור את תיק ההוצאה לפועל , להכריע בטענות להעביר את הדיון בהם לכבוד בית המשפט המוסמך ישירות, מבלי להמליץ למערער לעשות כן בהחלטתו מיום 14.04.13 כתנאי לעיכוב הליכי התיק, וכי כבוד הרשם לא התייחס בהחלטתו לטענותיו של המערער. המערער טוען כי במסגרת טענותיו בבקשת הפרעתי נטען כי ההסכם קובע תנאים מתלים , שרק בהתקיימם הייתה רשאית המשיבה לדרוש את קבלת הכספים המובטחים בשטר המשכנתא . המערער טוען כי המשיבה במעלליה ובמחדליה היא שהביאה להכשלת הקשר החוזי בין הצדדים ולמצער לסיכולו, במובנם של דיני החוזים, וכי הדין קובע כי בנסיבות בהם החוזה סוכל על ידי הצד הטוען לאכיפת חיובים חוזיים ו/או בנסיבות בהם ממילא החיובים בקשר החוזי היו חיובים תלויים , שהתנאי למימושם טרם התקיים אזי מופטר המערער מקיומם. המערער טוען כי תחנת התדלוק טרם החלה בפעילותה מאחר וטרם הסתיימה בנייתה ,וכספי החזר ההלוואה שהיו צריכים להתקבל מתוך הפעלתה, טרם התקבלו, וכי הצדדים עצמם הכירו במניעה זו כהצדקה לדחיית המועדים להחזרי ההלוואה , ובהסכמיהם המאוחרים הכרה זו קיבלה את ביטוייה, כלומר גם מתוקף דיני הסיכול וגם מתוקף הדינים העוסקים בפרשנות חוזית , ראוי היה שלא לאפשר את המשך קיומו של תיק ההוצאה לפועל, וכי כבוד הרשם התבקש לקבוע כי מאחר והחיוב החוזי התלוי טרם נכנס לתוקפו, ולחילופין, עקב סיכול קיומו של הקשר החוזי בשלב זה , לא נזקפת למשיבה זכות לביצוע שטר המשכנתא, וכי היה על כבוד הרשם לא להתיר את קיומו של תיק ההוצאה לפועל , מהטעם של יעילות דיונית ומניעת התערבות בהליך תלוי ועומד, וכי היה עליו להפנות את הצדדים לבית המשפט באופן שרק בסופו של הליך בירור המצב המשפטי בין הצדדים יוכלו על בסיס ההכרעות לפנות להליכי אכיפתן של ההכרעות הנ"ל, וכי היה על כבוד הרשם מאותם טעמים לפחות לעכב את ההליכים בתיק ההוצאה לפועל עד לבירור המחלוקות בבית המשפט. המערער טוען כי תוכן היחסים החוזיים בין הצדדים , שעל בסיסם נקשרו הצדדים בהסכם ההלוואה , ממילא השתנו בהסכמים המאוחרים שביניהם , ועמם אין תחולה ותוקף לשטר המשכנתא כהוויתו, וכי היה על כבוד הרשם להפנות את הצדדים לבירור העניין במסגרת תביעת המערער. המערער טוען כי המשיבה הגישה את שטר המשכנתא לביצוע רק בעקבות הגשת התביעה נגדה. המערער טוען כי כבוד הרשם לא דן בטענת הפרעתי שהגיש, וכי טעה כבוד הרשם כאשר לא העביר את הדיון במחלוקות נשואות התיק לבית המשפט, וכי שגה כאשר לא קיבל את טענת המערער כי לא קיבל את ההחלטה מתאריך 14.04.13, וכי שגה כבוד הרשם כאשר לא איפשר למערער לפעול כאמור בסעיף 5 להחלטתו מתאריך 14.04.13 ולפנות לבית המשפט, שכן ללא קשר לסוגיית ההמצאה של ההחלטה מתאריך 1.04.13 , ממילא רשאי כבוד הרשם לעיין מחדש בהחלטותיו , לתקן כל פגם בהליך, ולהאריך את המועד שנקבע בסעיף 5 להחלטתו. המערער טוען כי לחילופין, מאחר וההחלטה מתאריך 14.04.13 לא הומצאה לידי המערער במועדה, אלא נודעה לו רק בתאריך 23.05.13 , אזי יש ליתן למערער הזדמנות ראויה לפעול על פיה, ליתן לו שהות של 21 ימים כדי לפנות לבית המשפט לשם עיכוב ההליכים בתיק ההוצאה לפועל עד להכרעה בהליך. תגובת המשיבה: 4. המשיבה טוענת כי דין הערעור להידחות על הסף ביחס להחלטת כבוד הרשם מתאריך 03.06.13 , שכן המערער אינו יכול להגיש ערעור בזכות על החלטה זו , שניתנה ביחס לבקשה לעיון חוזר שהגיש המערער בתאריך 27.05.13 וכי אם חפץ המערער להגיש ערעור על החלטה זו , היה עליו להגיש בקשת רשות ערעור ולא ערעור בזכות , וכי ממילא חלף המועד להגשת בקשת רשות ערעור. המשיבה טוענת כי בבקשת הפרעתי שהגיש המערער , העלה טענות רבות שמהותן בהתנגדות לפתיחת תיק מימוש המשכנתא , וכי אופייה של הבקשה הינה התנגדות לביצוע שטר המשכנתא וכן התנגדות לעצם זכותה של המשיבה לפתוח בהליכי מימוש משכנתא כנגד המערער. המשיבה טוענת כי אף אחת מטענותיו של המערער כפי שהועלו בבקשה אינן מתייחסות לאופן המימוש או לפירעון התשלומים המובטחים , אלא שכולן נוגעות לעצם זכותה של המשיבה לפתוח בהליכי מימוש משכנתא נגד המערער. המשיבה טוענת כי המערער בעצמו סבור כי דין טענותיו להתברר בבית המשפט , כאשר לטענתו היה על כבוד הרשם לסגור את תיק המימוש ולהעביר מיוזמתו את הבקשה . המשיבה טוענת כי במסגרת שטר המשכנתא התחייב המערער כי המשכנתא ניתנת להבטחת תשלום כל הסכומים המגיעים או אשר יגיעו למשיבה מהמערער לפי הסכם ההתקשרות וכן כל הסכומים המגיעים למשיבה בגין ההלוואות הקיימות או שתינתנה . המשיבה טוענת כי המערער הפר כל הסכם עם המשיבה הפרה יסודית, וכי חובות המערער הגיעו בתחילת שנת 2000 לסך של 1,500,000 ₪. המשיבה טוענת כי המערער הפר את ההסכמים וכי התקיימו התנאים המאפשרים למשיבה להעמיד את כל חובו לפירעון מיידי, ולכן אין נפקות למצב ההלוואה של המערער, בין אם ההלוואה נפרעה בחלקה, עודנה נפרעת או שלא נפרעה. המשיבה טוענת כי הלוואתו של המערער החלה להיפרע ונפרעה באופן חלקי בתקופות הקצרות במהלכן פעלה תחנת התידלוק, וכי מאחר ומדובר בנכס עסקי הלכה פסוקה היא כי לא מעכבים הליכי מימוש, וכי כל ההגנות החלות על מכירת דירת מגורים בכינוס אינן חלות במקרה דנן ולכן אין כל מקום לעכב את ההליך של מימוש שטר המשכנתא עד לבירור התובענה בבית המשפט המחוזי. דיון והכרעה: 5. החלטותיו של כבוד הרשם נכונות וראויות ואיני מוצא לנכון להתערב בהן. בטרם הגיש המערער את הערעור דנן, הגיש בקשה בטענת פרעתי בתאריך 09.04.13, בתאריך 27.05.13 הגיש בקשה לעיון חוזר ועיכוב הליכים אשר נדחתה על ידי כבוד הרשם, ובתאריך 05.06.13 הגיש בקשה לעיון חוזר בשנית אשר נדחתה אף היא, ערעור זה הינו נסיון נוסף של המערער לטעון כי המשיבה אינה זכאית לפעול למימוש המשכנתא כנגדו. טענה מקדמית בדבר חלוף המועד להגשת הערעור 6. באשר להחלטה שניתנה בתאריך 03.06.13 (להלן: "ההחלטה השנייה") , טוענת המשיבה כי המערער אינו יכול להגיש ערעור בזכות על החלטה זו, שניתנה ביחס לבקשתו לעיון חוזר מתאריך 27.05.13 וכי היה עליו להגיש בקשת רשות ערעור, וכי ממילא חלף המועד להגשת בקשת רשות ערעור. המועד הקבוע בחוק להגשת בקשת רשות ערעור הוא עשרים יום מיום קבלת ההחלטה וזאת על פי תקנה 119(ה) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם- 1979).מכאן שלגבי ההחלטה המדוברת אכן חלף המועד, ולמרות זאת בחנתי הטענות לגופן ומצאתי שיש לדחותן. המערער טען כי ההחלטה הראשונה שניתנה בתאריך 14.04.14 (להלן: "ההחלטה הראשונה" ), לא הומצאה לידיו ודבר קיומה נודע לו רק בתאריך 23.05.13, בהחלטתו השנייה קבע כבוד הרשם כי לא מצא ממש בטענתו וכי היה על המערער לברר מה עולה בגורל בקשותיו, קביעתו של כבוד הרשם נכונה , שכן על חייב המגיש בקשות בתיק ההוצאה לפועל קיימת חובה לפעול ולברר מה עלה בגורלן. אציין כי למערער פתוחה הייתה הדרך וניתנה לו שהות מספקת לעתור בבקשה לבית המשפט, שכן גם אם לשיטתו של המערער נודע לו על דבר ההחלטה הראשונה רק בתאריך 23.05.13, הרי שגם מתאריך זה חלפו 21 ימים לצורך המצאת החלטה מבית המשפט המוסמך. 7. בהתאם לבקשתו של המערער בטענת "פרעתי" ניתנה ההחלטה הראשונה על ידי כבוד הרשם, סעיף 19 (א) לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז 1967 קובע כי "חייב הטוען שמילא אחר פסק הדין או שאינו חייב עוד למלא אחריו, כולו או מקצתו, עליו הראיה, ורשאי רשם ההוצאה לפועל לקבוע אם ובאיזו מידה מוטל עוד על החייב למלא אחר פסק הדין; עד לקביעתו כאמור, רשאי רשם ההוצאה לפועל להורות על עיכוב ביצועו של פסק הדין, כולו או מקצתו, מטעמים מיוחדים שיירשמו". הבסיס לטענת "פרעתי" בהליכי ההוצאה לפועל נמצא בסעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל . לפי הוראה מפורשת, על החייב הטוען שמילא אחר פסק הדין, מוטל נטל השכנוע ועליו הראייה (ע"א 357/72 שנסי נ' בצלציוני, פ"ד כז(1) 741, 744: ע"א 513/67 כהן נ' שהבר (שרייבר), פ"ד כב(1) 194). נטל השכנוע מוטל תמיד על החייב ואיננו עובר לעולם אל הזוכה. אם בסוף הדיון נשאר ספק באשר לביצועו של פסק הדין פוסקים נגד החייב מכיוון שלא עלה בידו להרים את נטל השכנוע בדבר ביצועו של פסק הדין (ע"א 414/66 פישביין נ' דגלס ויקטור פול ע"י מזרח שירות לביטוח, פ"ד כא(2) 466, 453, ע"א 98/68 באומן נ' לנגסנר, פ"ד כב(2) 505). המערער טוען כי ההחלטה הראשונה שניתנה במסגרת בקשתו בטענת "פרעתי" הינה החלטה חלקית, בלתי שלמה ופגומה וכי יש לקבל את טענת הפרעתי על בסיס הנימוקים המועלים בבקשה, מעיון מעמיק בטענותיו נוכחתי כי ערעורו נסוב סביב הטענה כי המשיבה אינה זכאית לפעול למימוש המשכנתא והתנגדותו של המערער לעצם זכותה של המשיבה לפתוח בהליכי מימוש משכנתא כנגד המערער, חוק ההוצאה לפועל אינו מכיר בדרך של התנגדות לביצוע משכנתא, ועל רשם ההוצאה לפועל לדחותה על הסף, שכן הסמכות לדון בטענות אלו נתונה לבית המשפט , "לפי סעיף 81 לחוק המשכון וסעיף 81 לחוק ההוצאה לפועל, שטר משכון בא בגדרו של מסמך שיש לבצעו כמו פסק דין של בית משפט, והסמכות לממשו נתונה לבית המשפט או לרשם . מימוש משכון שונה מגביית חוב רגיל בהליכי הוצאה לפועל , מכיוון שכל תפקידו של הרשם מוגבל למימוש המשכון , כלומר לגביית החוב מתוך הנכס הממושכן" בר"ע (ב"ש) 178/92 בנק הפועלים נ' א.ש.נ.ר בע"מ, דינים מחוזי (א) 837. 8. אף המערער מסכים עם כבוד הרשם כי דין טענותיו להתברר בבית המשפט, שכן במסגרת עיקרי הטיעון שהגיש המערער בסעיף 5 טוען הוא כי: "גם מהטעם של יעילות דיונית/ משפטית ומניעת התערבות ב"הליך תלוי ועומד שומה היה על כבוד רשם ההוצאה לפועל שלא להתיר את קיומו תיק ההוצאה לפועל דנן והמשך ביצועו , ותחת זאת עליו להפנות את הצדדים לבית המשפט באופן שרק עקב הכרעתו ניתן יהא לפנות להליכי אכיפת הכרעתו הנ"ל ". ובהמשך בסעיף 6 : " בתוך כך, לכבוד רשם ההוצאה לפועל הייתה הסמכות להפניית הצדדים לבית המשפט, בין לשם בירור מאוחד בטענותיהם ובין מכל טעם אחר - וזאת, גם מתוקף סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז - 1967 וגם על פי סמכותו לפי סעיף 126 א לתקנות ההוצאה לפועל". לטעמי, היה על המערער להגיש בקשה מתאימה לבית המשפט ולא ללשכת ההוצאה לפועל באשר סבור הוא כי למשיבה אין זכות לפתוח כנגדו בהליכי מימוש משכנתא, ואינו יכול לצפות מכבוד הרשם להעביר את בקשתו לבית המשפט. משאין לרשם ההוצל"פ סמכות ענינית לדון בטענות, ממילא לא יעכב הליכים שהסמכות להורות על עיכובם מסורה לבהמ"ש. 9. המערער הגיש תובענה לבית המשפט המחוזי בת"א, בה"פ 6776-07-13 ובקשה לעיכוב הליכי מימוש המשכנתא עד למתן הכרעה בתובענה, התקיים דיון בבקשה לעיכוב הליכי המימוש , כאשר עוד לא ניתנה החלטה. 10. המערער מעלה טענות של חוסר תום לב כנגד המשיבה אשר אינה יכולה להתברר במסגרת טענת "פרעתי" . המלומד ד. בר אופיר, דן בכך בספרו הוצאה לפועל הליכים והלכות, מהדורה שביעית, כרך א' , עמ' 285 וקובע כך : " טענה אחרת היא טענת שיהוי מצד הבנק בהפעלת הזכות למימוש משכנתא, וחוסר תום לב בפתיחת הליכי המימוש נוכח היקפו של החוב שבפיגור. בית המשפט העליון קבע כי לטענות אלה אין מקום במסגרת טענת "פרעתי". ובהמשך בעמ' 287 : " אולם אין הוא רשאי לדון בטענות שעניינן חוסר תום ליבו של הזוכה תוך כריתת הסכם ההלוואה. טענות מורכבות אלה אינן יכולות להיכלל בגדר טענת "פרעתי" גם במובנה הרחב". לאור האמור לעיל, נוכחתי כי טענותיו של המערער בדין נדחו וכי החלטותיו של כבוד הרשם נכונות וצודקות במקרה הנדון. סיכום: 11. אני דוחה את הערעור המערער ישלם למשיבה הוצאות הערעור בסך של 5,000 ₪. הגזברות תעביר לב"כ המשיבה את סכום ההוצאות מהפקדון שהפקיד המערער בתיק. טענת פרעתיתום לב