הייעוד של "מרכז איזורי" אינו מוכר בדין, וייעוד המקרקעין נשוא העתירה הינו חקלאי. על כך ניתן ללמוד מתשריט תכנית מפורטת 9/138/03/8, שמציין במסגרת מצב קיום ייעודו של חלק מהמקרקעין נשוא הדיון כ"חקלאי", ומעבר לקו הכחול של אותה תכנית מצויין כי המקרקעין נשוא העתירה הינם לייעוד "חקלאי". קראו דוגמא מהפסיקה בנושא ייעוד חקלאי בתשריט: ההליך: 1. העותרים ביקשו לקבוע, כי החלטת המשיב 1 שלא ליתן רשות ערעור בפני המועצה הארצית לתכנון ובניה, כנגד החלטת המשיבות 2 ו- 3 לדחות את התנגדות העותרים ולאשר את תכנית 58/101/02/8, למעונות סטודנטים במכללת אחווה, בטלה, וכי העותרים רשאים להגיש ערר כזה, וכן שהחלטות המשיבות 2 ו-3 היו בחריגה מסמכות ובלתי סבירות באופן קיצוני, ועל כן מבוטלות. 2. לטענת העותרים: א. העותרים הינם בעלי המקרקעין שבתחום התכנית המפורטת ד/602/1 (להלן: "תכנית היישוב", על פיה הוקם המרכז הבין- תחומי "אחווה" (להלן: "המרכז"). ב. בחודש 5/06 נודע להם, כי משיבה 2 אישרה את הפקדתה של תכנית 55/138/03/08. העותרים הגישו התנגדות לתכנית הנ"ל בה נטען: א. למשיב 4, שיזם את התכנית אין זכויות במקרקעין נשוא התכנית. ב. התכנית סותרת את הוראות תמ"א (תכנית מיתאר ארצית) 35 ותמ"מ (תכנית מיתאר מחוזית) 4 והינה בלתי סבירה. ג. לא נעשה פרסום כדין. ג. בתאריך 10.01.07, נרשם פרוטוקול משיבה 3 הדוחה את התנגדות העותרים הנ"ל בהתאם לדיון שהתקיים ביום 01.01.07. בתאריך 30.01.07, הגישו העותרים בקשה למשיב 1 להתיר הגשת ערר על ההחלטה הנ"ל בפני המועצה הארצית לתכנון ובניה. בתאריך 12.02.07, התקבלה אצל ב"כ העותרים החלטת משיב 1 מיום 07.02.07 לסרב לבקשת העותרים הנ"ל. בין לבין ביקש ב"כ העותרים לקבל את פרוטוקול הדיון בועדה, והופנה בענין זה לממונה על חופש המידע במשרד הפנים, אך הפרוטוקול לא התקבל עד להגשת העתירה, והוא הוגש רק בתום הדיון לאחר הגשת הסיכומים. העתירה הוגשה ביום 19.03.07. ד. הרקע התכנוני: ביום 16.09.68 או בסמוך לכך, פורסמה למתן תוקף תכנית מפורטת ד/602 שקבעה את ייעוד המקרקעין נשוא העתירה כ"מרכז אזורי ושירותים". (תכנית זאת אינה מצוייה במסמכי המשיבים). ביום 27.8.70, פורסמה למתן תוקף תכנית ד/692, שייעדה את הקרקע עליה הוקמה מכללת אחווה למטרת בית ספר איזורי. בתאריך 9.11.72, פורסמה למתן תוקף תכנית ד/602, שמכוחה הוקם המרכז. ביום 26.10.95, פורסמה למתן תוקף תכנית 9/138/03/8, ששינתה חלק משטח התכנית הנ"ל מספורט ל"שטח למוסד". בתאריך 30.03.99, אושר על ידי המועצה הארצית תיקון מס' 14 לתמ"מ 4. ביום 04.08.02, אושרה למתן תוקף תכנית 13/138/03/8, ששינתה זכויות בניה שנקבעו בתכנית 9/138/03/8. ב- 27.11.05, אושרה תכנית מיתאר ארצית מס' 35. ה. חוקיות התכנית שבדיון: משלא נמצאה תכנית ד/602, הסתמכו המשיבים על תכנית המיתאר המקומית 101/02/8 שהפנתה לתכנית ד/602. אין בכך כדי לפתור את הבעיה שכן הייעוד של "מרכז איזורי" אינו מוכר בדין, וייעוד המקרקעין נשוא העתירה הינו חקלאי. על כך ניתן ללמוד מתשריט תכנית מפורטת 9/138/03/8, שמציין במסגרת מצב קיום ייעודו של חלק מהמקרקעין נשוא הדיון כ"חקלאי", ומעבר לקו הכחול של אותה תכנית מצויין כי המקרקעין נשוא העתירה הינם לייעוד "חקלאי". (נספח ג' לעתירה). בתסריט שצורף על ידי משיבה 4, כחלק מהסכם המשבצת עם מינהל מקרקעי ישראל, מצויין השטח נשוא העתירה כחקלאי (נספח י"ד). על פי תמ"א 35, שטח המקרקעין נשוא הדיון הינו "שטח פתוח", כך שהתכנית נשוא העתירה אמורה להיות "תכנית לתוספת שטח לפיתוח", כהגדרת המונח בתמ"א 35 (נספח ט"ו לעתירה), כאשר תכנית כזאת הינה תכנית מיתאר מחוזית, כך שכדי לשנות ייעוד של שטח פתוח, נדרשת הכנה של תכנית מיתאר מחוזית. התכנית שאושרה סותרת את הוראות תמ"מ 14/4, שקובעות שני ייעודי קרקע נפרדים בשני שטחים שונים, האחד - במקרקעין נשוא העתירה, דרומית לכביש הכניסה למרכז שהינו "יישוב כפרי קיים", והשני - צפונית לכביש הכניסה למרכז שהינו, "מוסד להשכלה גבוהה". (נספח ט"ז), כאשר יישוב כפרי קיים אמור לאפשר סביבת מגורים שקטה המאופיינת בבניה נמוכה, בעוד ש"מוסד להשכלה גבוהה" מאופיין במבנים גבוהים. עמדת משיבה 3, המאחדת את שני הייעודים הנ"ל, בנימוק שמדובר בסמל שאינו בעל מימד פיסי משל עצמו ושעל כל ייעוד קרקע בתכניות מיתאר תקפות ניתן להקים גם מוסד להשכלה גבוהה, אינה נכונה. גם משיבה 3 הכירה בכך שמדובר בשני ייעודים שונים בכך שאמרה בסעיף 13 להחלטה שמדובר במוסד עצמאי שאינו חלק מהיישוב. גם המתכננים הכירו בכך שמדובר בשני ייעודים שונים ולכן הביאו לאישור שתי תכניות מפורטות, האחת - ד/602 להקמת היישוב אחווה, והשניה - ד/692 להקמת בית ספר איזורי שהפך למכללת אחווה. הפרשנות של משיבה 3, לפיה לא שינתה תכנית תמ"מ 14/4 דבר ביחס לזכויות השימוש במקרקעין אינה נכונה, שאם ניתן להקים מוסד להשכלה גבוהה בכל מקום, לא היה צורך בציון מיוחד בתכנית למוסד כזה. לפי תמ"מ 14/4 ייעוד השטח נשוא הדיון הינו "יישוב כפרי קיים" ואינו כולל מגורי סטודנטים, שמתאים לייעוד של "מוסד להשכלה גבוהה". ו. אי סבירות: הקמת מבני מגורים לסטודנטים בגובה של 4 קומות בסמיכות לבית העותרים, שהינם בני קומה אחת או דו-מפלסיים, אינה סבירה. הדבר יהפוך את היישוב מיישוב שקט למרכז רועש המאכלס 400 סטודנטים, שרובם בעלי רכב. העותרים רכשו את השטח שהוצג בפניהם כשטח כפרי ושלו ומצאו את עצמם בנגיסה בלתי פוסקת באופיו הכפרי של האיזור. הסתמכות המשיבה 3 על תוכנית 13/138/03/8, על פיה אושרה בניית מוסד סיעודי בן 3 קומות, אינה ראויה, שכן בתכנית זו מדובר במיזם כלכלי שמעוניין לקדם מושב ינון וברצון המכללה להתרחב. בהתאם לאותה תכנית על תיקוניה, הייתה תכנית פנימייה לסטודנטים בסמוך למכללה, בגובה 12.5 מטר, בדומה לגובה מבנים אחרים במכללה. העתקת הפנימייה לשטח הכפרי הינה בלתי סבירה. לא הובאה כל ראיה שיש למשיב 4 זכויות במקרקעין. על פי הנחיות היועץ המשפטי לממשלה, אין להשתמש במקרקעין חקלאי למיזם כללי. (בג"צ 244/00, עמותת שיח חדש נ. שר התשתיות הלאומיות, פ"ד נו (6) 25). לעותרים תחושה כי משיבה 3 פעלה מתוך עמדה שנקבעה מראש על פי שיקולים זרים. משיבים 1 - 3 טענו בתגובתם: 1. א. רקע המרכז הבינתחומי אחווה הוקם על שטחים של יישובי הסביבה, שהינם "מרכז איזורי ושירותים", הכוללים מגורים דו-מפלסיים, שהוקמו כדי לשמש את סגל המרצים של המכללה, שטח ציבורי ומוסד סיעודי בן 3 קומות. אין מדובר ביישוב כפרי בעל משקים חקלאיים. בתכנית המיתאר 101/02/8 מסומן שטח המיועד ל"מרכז איזורי ושירותים", בו יש הפניה לתכנית ד/602, שלא נמצאה, בה מצויין כי השטח עליו חלה התכנית הוא בייעוד של "מרכז איזורי ושירותים" ולא בייעוד חקלאי כפי שנטען על ידי ב"כ העותרים. ב. ביחס לטענה בדבר העדר פרסום - העותרים היו מודעים לתכנית והגישו התנגדות לאישור התכנית, כך שאין רלוונטיות לטענותיהם ביחס להעדר פרסום. ג. ביחס לפגיעה הנטענת - התכנית משנה את ייעודו של חלק מחלקה 31, בעוד שכמחצית החלקה נותרת כייעוד של מרכז איזורי ושירותים. כמו כן, ישנם שטחים ציבוריים פתוחים ושטחים פרטיים פתוחים בתחומי המרכז הבינתחומי. מדובר בשטח שיועד מלכתחילה לדיור המוגן, למרכז הכפרי אחווה ולמרכז איזורי בו מתוכנן בינוי, לרבות מוסד להשכלה גבוהה מכוח תכנית המיתאר המחוזית. ד. ביחס לחוקיות אישור התכנית - התכנית אינה מנוגדת לתמ"מ 14/4 או לתמ"א 35. שטח התכנית שונה בעבר מייעוד חקלאי לייעוד אחר. אין יסוד לטענת העותרים, כי המונח "מרכז איזורי ושירותים" אינו מוכר בדין. תכנית המיתאר המקומית גוברת על תכנית מפורטת, והיא שינתה את ייעוד הקרקע משטח חקלאי ל"מרכז איזורי ושירותים". אכן בתכנית 9/138/03/8 שהינה תכנית מפורטת מסומנים שני קטעים במעבר התכנית במצב קיים כייעוד חקלאי, כאמור בעתירה, אך מדובר בטעות שהתסתמכה כנראה על המצב בפועל ולא על תכנית מאושרת. השטח מיועד בתמ"מ 14/4 לשטח חקלאי, אך מסומן עליו סמל של מוסד להשכלה גבוהה המאפשר פיתוח וייעוד של מרכז בין כפרי אחווה המיועד לפיתוח, ואין מדובר בתכנית ל"תוספת שטח לפיתוח", לצורך תמ"א 35, ועל כן לא נדרשת תכנת מיתאר מחוזית לאישור התכנית נשוא הדיון. אין מדובר בשני תאי שטח שונים כפי שטענו העותרים. הייעוד של מוסד להשכלה גבוהה שנקבע על ידי סימון סמל בתכנית אינו מגדיר תא שטח ספציפי להקמת המוסד, ומשמעותו קביעה כללית כי ניתן להקים באיזור מסויים, אתר מסוג מסויים שמיקומו המדוייק ייקבע בתכנית מקומית. בתמ"מ 14/4 מוגדרים יישובים כפריים, מרכז בין כפרי אחווה ומוסד להשכלה גבוהה שמיקומו המדוייק לא נקבע. ה. אין להתערב בשיקול דעתם של משיבים 1 ו- 2, בהעדר עילה לביקורת שיפוטית על החלטתה. ו. ביחס להחלטת משיב 1 שלא לתת רשות ערר לעותרים, משיב 1 פעל בעניין על פי הנחיות הפסיקה והתחשב בכך שמדובר בתכנית נקודתית מקומית שאין לה השלכה רחבה, מחוזית או ארצית. התכנית נבדקה על ידי מנהל התכנון במסגרת סעיף 109 לחוק התכנון והבניה ונמצא כי אינה טעונה את אישור השר, וחזקה על מנהל התכנון, כי לא מצא שהתכנית עומדת בסתירה לתכנית מחוזית או ארצית ועל כן, אין מקום להביא את העניין לערר במועצה הארצית. ז. ביחס לטענה שאין לשנות ייעוד חקלאי, כאמור אין מדובר בקרקע לייעוד חקלאי אלא ב"מרכז איזורי ושירותים" על פי תכנית ד/602 שגם אם לא נמצאה, ברור שייעוד זה אינו חקלאי. ח. לגבי הטענה שאין למשיבה 4 זכויות במקרקעין, גם העותרים טענו שהקרקע הינה חלק מהמשבצת, של משיב 4, ומכל מקום התכנית הוגשה כשהיא חתומה על ידי מינהל מקרקעי ישראל, שהינו הבעלים של המקרקעין. משיב 4 טען בתגובתו: א. יש לדחות את העתירה על הסף עקב שיהוי והעדר תום לב. ב. התכנית 58/101/02/8, נשוא העתירה תואמת את התכנית המאושרת ומתאימה למגמת הפיתוח של המרכז האיזורי. ג. כמו כן חזרה משיבה 4 על עיקרי הטענות שהועלו על ידי ב"כ משיבים 1 - 3. סדר דין הצדדים הסכימו שבית המשפט יפסוק בעניין על יסוד כתבי הטענות כאילו שהוגש כתב תשובה. דיון לאחר עיון בכתבי הטענות, נראה לי, שאין מקום להתערב בהחלטות משיבות 1 - 3. העותרים משתיתים את עיקר טענתם לאי חוקיות החלטות המשיבים על כך שהקרקע נשוא התכנית שבדיון הינה בעלת "ייעוד חקלאי", ועל כן היא מכונה "שטח פתוח" בתמ"א 35 ולכן אמורה להיות "תכנית לתוספת שטח לפיתוח", כהגדרתה בתמ"א 35, שצריכה להיקבע כתכנית מיתאר מחוזית. אלא, שהנחה זאת לא הוכחה. גם מטענות ב"כ העותרים עולה שהייעוד לפי תכנית ד/602 הינו של "מרכז איזורי". הטענה שאין משמעות חוקית להגדרה זאת אינה נכונה, שכן המשמעות נקבעת בתכנית עצמה ולא בהוראה חוקית אחרת שמחוץ לתכנית, וסבירה טענת המשיבות שעצם ההגדרה כ"מרכז איזורי", אינה מצביעה על קרקע לייעוד חקלאי. מכל מקום, להסרת כל ספק בעניין, הצביעו ב"כ המשיבות על תכנית המיתאר לבאר טוביה 101/2/8, שבה מיועד השטח ל"מרכז איזורי ושירותים", עם הפניה לתכנית ד/602 הנ"ל, כך שתכנית המיתאר עצמה קובעת את הייעוד של השטח כ"מרכז איזורי ושירותים" ויש בה כדי ללמד גם על תכנה של התכנית המפורטת שקדמה לה - ד/602, כך שאין לומר שאין משמעות חוקית למונח "מרכז איזורי" או "מרכז איזורי ושירותים", שאין משמעו "שטח חקלאי" במשמעות של שטח פתוח אליו מתייחסת תמ"א 35. באשר לניסיון ב"כ העותרים ללמוד מסימון של מצב קיים בתכניות המפורטות או מהעובדה שהשטח נכלל במשבצת, כי מדובר בשטח חקלאי, נראה לי שמקורות אלו, אינם מקורות סטטוטוריים, על פיהם ניתן לקבוע את מעמדו וייעודו של השטח, שנקבע כאמור במפורש בתכנית מפורטת ובתכנית מיתאר מקומית כ"מרכז איזורי ושירותים". גם הטענה שתכנית המיתאר המחוזית הבחינה בין שטח המכללה שהוגדר כ"מוסד להשכלה גבוהה" ובין השטח נשוא התכנית שבדיון שהוגדר כ"יישוב כפרי קיים", אין בה כדי להצביע על פגם חוקי בתכנית נשוא הדיון. הביטוי "יישוב כפרי" אינו מתייחס להגדרה ספציפית של הייעודים ואינו עומד בסתירה לייעוד של "מרכז איזורי", שמתייחס בדרך כלל להתיישבות כפרית איזורית במועצות איזוריות, בה ניתנים שירותים ליישובים שבתחום המועצה האיזורית. כמו כן, נראית לי סבירה טענת המשיבות כי הציון בתכנית המיתאר המחוזית למוסד להשכלה גבוהה אינו קובע מיקום מדוייק. מכל מקום, בין שמדובר בשימושים זהים על מוסד להשכלה גבוהה ויישוב כפרי ובין שמדובר בשימושים שונים בעלי משמעות ייחודית, אין בכך כדי לשלול את העובדה שאין מדובר ב"שטח חקלאי", אלא בשטח שנועד כדין על פי תכנית מפורטת ועל פי תכנית מיתאר מקומית ל"מרכז איזורי ושירותים", שאינו שולל אפשרות לקבוע במסגרתו בתכנית מפורטת מקום מגורים לסטודנטים כחלק מהשירותים האיזוריים הניתנים למוסדות המצויים באיזור, לרבות שירותי מגורים לסטודנטים של המכללה המצויה באיזור. באשר לגובה הבניה, אכן מן הראוי להגביל את גובה הבניה באיזור כפרי, אך אין מגבלה סטטוטורית מדוייקת לכך, וגם על פי תכנית המיתאר המקומית נותר הדבר בסעיף 2.8 לתקנון לשיקול דעת המועצה המקומית בהסכמת הוועדה המחוזית. במצב זה, לא נראה לי שקביעת גובה של 4 קומות חורג בנסיבות העניין ממתחם הסבירות ומשיקול הדעת הנתון לוועדה מחוזית במסגרת של תכנית מפורטת. באשר לטענה כי למשיב 4 אין זכויות במקרקעין, הדבר לא הוכח. טענת המשיבים שמשיב 4 הינו, בגדר של "מעוניין בתכנית" מעוגנת בראיות, ומינהל מקרקעי ישראל, המנהל את המקרקעין מטעם בעלי המקרקעין, נתן את הסכמתו לתכנית. טענת השיהוי והעדר תום לב מצד העותרים אינן נראות לי. לא ניתן לקבוע שהעותרים פעלו בשיהוי לאור השתהות המשיבים 1 - 3 בהמצאת פרוטוקול הוועדה, ולא ניתן לקבוע שהעותרים פעלו בחוסר תום לב. באשר להחלטת משיב 1 שלא ליתן רשות להגשת ערר, נראה לי שגם בכך אין עילה להתערבות שיפוטית. משיב 1 הינחה את עצמו על פי הנחיות הפסיקה, ולא ניתן לקבוע שחרג ממתחם הסבירות או כי שקל שיקולים זרים בקשר לכך. לאור האמור, אני דוחה את העתירה ומחייב את העותרים בהוצאות ושכר טרחה עו"ד בסך 10,000 ש"ח למשיבים 1 - 3, ו- 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ למשיב 4. תוכנית בניהבניהתשריטחקלאות