ביחס למבנים לתעסוקה שאינה חקלאית נקבע כי סה"כ השטח לתעסוקה שאינה חקלאית יהיה 500 מ"ר. כן נקבע כי שירותי מסחר דוגמת חנות מפעל לא יעלו על השטח של 50 מ"ר. כפי שעולה מעיון בהכרעת הדין מיום 3/4/05 בניגוד להחלטה מיום 12/3/03 של הועדה המקומית לפיה תנאי להיתר הבניה הוא כי המפעל יתכנס ל-500 מ"ר, הודה העותר בשימוש בפועל בסככות שרק שטחן מגיע ל-960 מ"ר לפחות. קראו דוגמא מהפסיקה בנושא ייעוד תעסוקה: 1.עתירה מנהלית לפיה מתבקש בית המשפט ליתן צו המורה למשיבה 1, קרי, הועדה המחוזית לתכנון ובניה חיפה (להלן: "הועדה המחוזית" או "הועדה") להפקיד את תכנית חכ/401/ 1 (להלן: "התוכנית") ולפרסם כדין את דבר הפקדת התכנית בעיתונות וברשומות. בשעתו הוגשה העתירה גם נגד הועדה המקומית לתו"ב חוף הכרמל אך משיבה זו לא התיצבה לדין ולא הגישה כתב טענות או סיכומים מטעמה. אני יוצא מתוך הנחה שלא היה לה עניין להתערב בעתירה זו (לחיוב או לשלילה). עתה לגופם של דברים. 2.אלו עיקרי הדברים אשר הובאו בפני ביהמ"ש: א.העותרים 1 ו-2, תושבי בית חנניה אשר עיקר עיסוקם ופרנסתם בתחום החקלאות (להלן: "העותרים"). העותרת 3 הינה חברה שבבעלות העותרים (להלן: "העותרת" או "חברת לויתן") העוסקת, באריזה ושיווק של מוצרי בשר (להלן: "המפעל"). ב. לטענת העותרים, לאחר שענף גידול האווזים במשק העותרים התמוטט, לאור האסון שפקד את ענף העופות בשנת 1991, נגדע מטה לחמם של העותרים (שהתפרנסו מגידול אווזים). ולפיכך הקימו את המפעל, אשר התפתח במרוצת השנים ומונה כיום כ-50 עובדים. ג.העותרים הגישו למשיבה 1 את התוכנית, שמטרתה שינוי ייעוד חלקה 27 בגוש 10198 מייעוד חקלאי לייעוד של תעשיה חקלאית. שינוי הייעוד, מטרתו להסדיר את השימוש הלא חקלאי בחלקה א' של נחלת העותרים בהתאם להמלצתה של המשיבה 2, הועדה המקומית לתוכנית ובנייה חוף הכרמל (להלן: "הועדה המקומית"). ד.ביום 18/1/01 פורסמה ברשומות תוכנית מתאר מחוזית חלקית למחוז חיפה, תמ"מ 6/3 (להלן: "תוכנית המתאר") שמטרתה להסדיר תעסוקה שאינה חקלאית בחלקות א' במושבים ואזורי תעסוקה במועצות אזוריות. ה.תוכנית המתאר קבעה כי על תעסוקה שאינה חקלאית בחלקות א' בנחלות החקלאיות לעמוד בתנאי איכות הסביבה ואף במגבלות תכנוניות, דהיינו, שסך השטח לתעסוקות לא חקלאיות לא יעלה על 500 מ"ר במבנה אחד. ו.ביום 26/2/03 הוחלט ע"י ועדת משנה לתוכניות א' של הועדה המחוזית להפקיד את תוכנית חכ/23/נ, אשר הוגשה מטעם מושב בית חנניה (להלן: "תוכנית המושב"). ז.תוכנית המושב קובעת שימוש וזכויות בניה, הן בחלקות א' והן בחלקות ב' של הנחלות החקלאיות במושב, לרבות הגדלת השטח המיועד למגורים בחלקה א' בנחלות, כאשר אחד מתנאיה הוא כי על תעסוקה שאינה חקלאית לעמוד בתנאי תוכנית המתאר. תוכנית זו טרם הופקדה הואיל וטרם מולאו תנאי ההפקדה שנדרשו ע"י הועדה המחוזית. ח.העותרים פנו לועדה המקומית בבקשה לקבלת היתר לשימוש חורג למפעל ובקשתם נענתה. לאחר מכן, הועדה המקומית הודיעה לעותרים כי עליהם להסדיר את פעילות המפעל בדרך של שינוי ייעוד בניגוד לקבלת היתר לשימוש חורג. לפיכך הוגשה התוכנית נשוא העתירה דנן (להלן: "התוכנית"). ט.יצוין כי לטענת העותרים, התוכנית אינה כוללת בקשה לתוספת שטחים ו/או שינוי זכויות בנייה אלא שינוי ייעוד פרטני בלבד שמהותו תוספת שימוש על מנת שפעילות המפעל תהא בהתאם להוראות החוק. כן טוענים העותרים, כי תוכניתם תואמת את הוראות תוכנית המתאר המחוזית ואף את תוכנית המושב. י.ביום 7/10/03 חתמו העותרים על כתב שיפוי לטובת הועדה המקומית. כתב השיפוי, בעיקרו, נועד להגן על הועדה המקומית באם תתבע בעקבות אישור תוכנית העותרים, המהווה שינוי התוכניות המאושרות. יא.ביום 14/2/03 המליצה הועדה המקומית על הפקדת התוכנית וביום 18/12/03 ביקשה מהנדסת הועדה המקומית, הגב' אינג' רחל שלם, מהועדה המחוזית לדון בתוכנית. יב.ביום 5/2/04 פנתה ראש אגף אבחון וניתוב תוכניות במשרד הפנים, הגב' ביתאן חג'אג' אל אדריכל התוכנית, מר מור (להלן: "האדריכל"), במכתב בו קבעה כי נמצאו מספר ליקויים בתוכנית ולפיכך לא תועבר התוכנית לדיון בפני הועדה המחוזית עד למועד בו יושלמו תיקוני הליקויים. יג. ביום 18/2/04 הוגשה ע"י האדריכל תוכנית מתוקנת בהתאם להנחיות. יד.ביום 21/7/04 קבעה ועדת המשנה לתוכניות ג' של הועדה המחוזית כי היא דוחה את התוכנית בנימוק לפיו התוכנית היא נקודתית וכי קיימת בהליכים סטטוטוריים תוכנית מתאר למושב, קרי, התוכנית הנקודתית כוללת הוראות שטרם הוחלט לגביהן בתוכנית הכולל (להלן: "הנימוק"). טו.לטענת העותרים, דחיית התוכנית, חרף קיום כל ההוראות לרבות קבלת כל האישורים בהתאם לחוק, שגויה. כן, לטענתם התוכנית נדחתה ללא כל נימוק ענייני. טז.ביום 23/8/04 פנו העותרים ליו"ר הועדה המחוזית בבקשה לפיה תינתן להם רשות ערעור בפני המועצה הארצית לתכנון ובנייה בירושלים, אך הלה דחה את בקשתם. לפיכך, הוגשה העתירה דנן. יז.יצוין, כי הוגש בבית המשפט השלום בחיפה כתב אישום כנגד העותרים בגין השימוש החורג (ת.פ. 6674/02). אישום זה היה תלוי ועומד במועד הגשת העתירה. ביני לביני, ביום 3/4/05 ניתנה הכרעת הדין לפיה הורשעו העותרים בעבירות אשר יוחסו להם במסגרת כתב האישום , עבירות של שימוש ללא היתר במבנים שונים בהם מפעילים העותרים את המפעל. על הרשעה זו, הוגש ביום 25/5/05 ערעור מטעם העותרים. 2.טענות העותרים כדלקמן: א.עמדת הועדה המחוזית ונימוקיה לדחיית התוכנית, כאשר מולאו לגביה כל התנאים, הינה בלתי סבירה באורח קיצוני ודינה להתבטל. ב.אין יסוד לנימוק לדחיית התוכנית הואיל והתוכנית מקיימת את כל הוראות החוק לרבות הנחיות תוכנית המושב. לפיכך, התוכנית אינה עומדת בסתירה לתוכנית המושב ו/או תוכנית המתאר. הנחיות הועדה המקומית היו להתאים את דרישות מתאר המושב ולהטמיען בתוכנית הנקודתית. ג.עצם העובדה לפיה תוכנית המושב נמצאת בטיפול מוסדות התכנון והבנייה, אינה מהווה נימוק לדחיית התוכנית הואיל והליך זה עלול להמשך שנים רבות ואף לא להיות מובא לדיון במשך מספר שנים לאור ליקויים ו/או אי מילוי תנאים, כפי שקורה בפועל. ד.התנהלות המושב והסחבת בה לוקות הרשויות המוסמכות בנוגע למילוי התנאים המוקדמים, הובילו למצב בו על העותרים הוטל ליזום את התוכנית, בפרט לאור הנחיות הועדה המקומית לפיהן אינה מעונינת להמשיך וליתן לעותרים היתר לשימוש חורג. ה.אי מתן אישור תוכנית המושב, מותירה את העותרים אל מול שוקת שבורה ומונעת קיום עסקם ופרנסתם באורח חוקי, הן לאור העדר היתר של שימוש חורג והן בעיכוב ו/או העדר אישור לשינוי ייעוד. ו.תוכנית העותרים הינה תוכנית נקודתית אשר חלה אך ורק על שטח נחלתם ואף הועדה המקומית והגורמים המוסמכים המליצו לאשרה. ז.טענה נוספת, אותה מעלים העותרים הינה כי מולאו כל הדרישות המקצועיות לצורך הכשרת העסק, לרבות דרישות איגוד ערים לאיכות הסביבה, דרישות ביוב, הפרדת שומנים, טיהור מים, איכות האוויר ומניעת רעש. ח.עמדת המשיבה לפיה התוכנית עומדת בסתירה לתמ"מ 6/3 שגויה לאור העובדה כי הועדה המקומית בדקה את התוכנית וקבעה כי לאור תיקון הליקויים התוכנית עומדת בתנאי תמ"מ 6/3. ט.התוכנית אינה כוללת שינוי בזכויות הבנייה ו/או תוספת שטחים או אחוזי בנייה אלא עניינה לאפשר לעותרים להמשיך בהפעלת המפעל, אשר לטענתם, הפעלתו אינה שונה מאריזת מוצרים חקלאיים, המותרת בכל נחלה חקלאית בישראל. י.לא קיימת סתירה בין האינטרס הציבורי ו/או האינטרס המוגן ע"י תמ"מ 6/3 לבין תוכניתם. יא.העותרים מלינים על כך כי בהסתמך על הנחיות הועדה המקומית לפעול בדרך של שינוי ייעוד, השקיעו כספים רבים, מאמצים, משאבים ושינו מצבם לרעה. יב.לאור כל האמור, פונים העותרים בבקשה לבית המשפט ליתן צו המורה לועדה המחוזית להפקיד את התוכנית ולפרסם כדין את דבר הפקדת התכנית בעיתונות וברשומות. 4. טענות הועדה המחוזית כדלקמן: א.ראשית, מעלה הועדה טענה מקדמית לפיה יש להורות על סילוק העתירה על הסף מחמת שיהוי הואיל והעתירה הוגשה בניגוד לקבוע בתקנה 3 (ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א- 2000 (להלן: "התקנות"). ב.טענה נוספת אותה מעלה הועדה הינה הטענה לפיה העתירה הוגשה בניגוד לתקנה 5 (ב) (3) לתקנות הקובעת כי על העותר לתאר את ההחלטה נשוא העתירה והמועד בו פורסמה כדין או שקיבל העותר הודעה על ההחלטה או שבו נודע לעותר עליה, לפי המוקדם. כן, בהתאם לתקנה 5 (ד) מורה על צירוף העתק צילום ההחלטה נשוא העתירה. לטענת הועדה, לא ברור מלשון העתירה בגין איזו החלטה הוגשה העתירה. ג.טענה מקדמית נוספת, הינה הטענה לפיה יש לדחות את העתירה על הסף מטעמים של חוסר ניקיון כפיים והעדר תום לב. לטענת הועדה, מטרת העתירה הינה ליתן לגליזציה למפעל הקיים והפועל ללא היתרים, אשר נובעת נוכח ההליכים הפלילים העומדים ותלויים כנגד העותרים. העותרים, לטענת הועדה, הציגו בעתירתם מצג מוטעה ושגוי, תוך הסתרת העובדה לפיה תוכנית זהה לזו שנדחתה הוגשה על ידם לפני כשנתיים ונדחתה בשל אותם נימוקים. ד.בנוסף, טוענת הועדה כי דין העתירה להידחות גם לגופו של עניין לאור העובדה כי העותרים לא הצביעו על עילה הנטועה במישור המנהלי, אשר מצדיקה התערבות בהחלטתה התכנונית של הועדה ו/או את ביטולה. ה.זאת ועוד, טוענת הועדה כי קידום תוכנית נקודתית, החלה על נחלה אחת בלבד, סותרת את מגמותיה והוראותיה המפורשות של תמ"מ 6/3. כן, התוכנית הנקודתית מהווה שינוי מהותי באופיו של המושב ותהא לה השפעה על כולו, באם תאושר. יתרה מכך, אין הצדקה להחרגת הנחלה משאר הנחלות, דבר אשר יצור אי אחידות בהענקת זכויות יתר לעותרים ביחס לשאר המושב, המהווה אפליה בפן החברתי- כלכלי. ו.הבקשות לשימוש חורג אשר הוגשו מטעם העותרים לא הועברו לאישור הועדה ומשכך, לא אושרו. ז.תוכנית חכ/23/נ עליה מתבססים העותרים בעתירתם, כלל אינה חלה ביחס למושב בית חנניה אלא חלה ביחס למושב גבע כרמל אשר אף יזם אותה. ח.השימושים הלא חקלאיים המבוקשים בתוכנית יהפכו את הנחלה לאזור תעשיה מעורב באזור מגורים, בלב אזור מגורים כפרי. יש לבחון את הבקשה לאישור התוכנית בראיה כוללת כלל מושבית תוך השתלבותה באופי הישוב, לרבות היבטי איכות הסביבה, תחבורה ועוד. ט.התוכנית המוצעת מבקשת לחולל שינויים תכנוניים ניכרים ומהותיים בנחלה לעומת התוכנית המאושרת, ואין בה, בניגוד להצהרת העותרים, רק כדי להוסיף שימושים לפעילות לא חקלאית בנחלה. התוכנית כוללת אף הגדלת שטח המגורים של חלקה א' בנחלה, תוספות בניה למגורים והוספת שטחי בנייה לצורך פעילות שאינה חקלאית. י.יש לדחות את טענת העותרים לפיה שימושים של עיבוד ואריזת מוצרי בשר הינם בגדר "פעילות חקלאית" או מהווים "עיבוד תוצרת חקלאית". אף המפעל אינו נכלל תחת ההגדרה "תעשיה חקלאית". לטענת הועדה, העותרים מחד, מתייחסים לפעילותם כ"תעשייה חקלאית" ומאידך, כ"פעילות חקלאית", מכאן, הדברים סותרים הואיל ואם השימוש המבוקש הוא חקלאי, אזי מדוע טרחו העותרים להגיש בקשות לשימושים חורגים ותוכניות לשינוי היעוד החקלאי. יא.השימושים המוצעים לא קיבלו את האישורים הנדרשים בהיבט הסביבתי, קיימת התנגדות לשימוש המבוקש מטעם איגוד ערים חדרה לאיכות הסביבה כפי שעולה מחוות דעתה של הגב' אריאלה פרנגלר. יודגש כי ההתנגדות נובעת הן מבחינת הפן המקצועי והן מבחינת הפן התכנוני. יב.הואיל ותוכנית המתאר הכוללת של המושב מצויה בעיצומה, אין הצדקה לקדם תוכנית נקודתית, הכלולה בתחום תוכנית המתאר, מאחר ועלול להיווצר מצב בו יקבעו עובדות בשטח, בטרם הסתיים הליך התכנון ובטרם נתקבלו ההחלטות ביחס לנושאים הכלולים בתוכנית. יג.עסקינן בעתירה מנהלית לפי פרק י'1 לחוק התכנון והבניה, מכאן, אין בית המשפט שם עצמו כרשות תכנונית נוספת ואין הוא ממיר את שיקול דעתה של הרשות התכנונית בשיקוליו שלו. יד.לאור האמור לעיל, החלטת הרשות אינה לוקה בחוסר סבירות ולפיכך, אין בסיס להתערב בה ויש לדחות את העתירה לגופה. 5.ראשית, אדון בטענות המקדמיות אותן מעלה הועדה. הועדה מעלה טענה מקדמית לפיה יש להורות על סילוק העתירה על הסף מחמת שיהוי הואיל והעתירה הוגשה בניגוד לקבוע בתקנה 3 (ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א- 2000 (להלן: "התקנות"). סעיף 5 (1) לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, התש"ס- 2000 (להלן: "החוק") קובע כי בסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים לדון בעתירה נגד החלטה של רשות, כהגדרתה בסעיף 2 לחוק, בעניין המנוי בתוספת הראשונה. בהתאם לתוספת הראשונה בסמכותו של בית המשפט לדון בענייני תכנון ובנייה על פי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה- 1965 למעט לפי פרק ח':1 היטל השבחה ולפי פרק י': עבירות ועונשין, ולמעט החלטות שעניינן תכנית מתאר ארצית או מחוזית והחלטות שר הפנים. תקנה 3 (ב) לתקנות כותרתה "המועד להגשת עתירה" ולשונה כדלקמן: "לא נקבע מועד כאמור, תוגש העתירה בלא שיהוי, לפי נסיבות העניין, ולא יאוחר מארבעים וחמישה ימים מיום שההחלטה פורסמה כדין, או מיום שהעותר קיבל הודעה עליה או מיום שנודע לעותר עליה, לפי המוקדם". מלשון תקנה 3 (ב) לתקנות עולה כי מניין הימים הקבועים בתקנה להגשת העתירה, אפשר שיקבע החל מהמועד בו קיבל העותר הודעה על ההחלטה נשוא העתירה ואפשר שיקבע החל ממועד פרסום ההחלטה כדין, על פי המוקדם מבין השניים. מלשון תקנה 4 לתקנות עולה כי בית המשפט מוסמך לדחות עתירה אם ראה שיהוי בהגשתה, אף כאשר הוגשה תוך המועד הנקוב בתקנה 3 (ב) לתקנות לעיל. לטענת הועדה, העתירה הוגשה ביום 18/11/04, קרי, בחלוף כ-4 חודשים ממועד מתן ההחלטה, ואף אם לא יימנו ימי פגרת בית המשפט במניין הימים, אזי עדיין העתירה הוגשה בשיהוי של כחודש לאחר חלוף פרק הזמן של 45 הימים, הנקוב בתקנה 3 (ב) לתקנות. בעת"מ 2330/04 הרב טויב יחזקאל נ' הועדה המחוזית (טרם פורסם), מביע כבוד השופט מודריק את דעתו ביחס לחשיבות המועדים כדלקמן: "בענייני תכנון ובניה קיימת חשיבות מיוחדת להימנע משיהוי בהגשת עתירות, בשל המבנה הרב שלבי של הליכי התכנון. כל עיכוב מיותר מעצים את ההימשכות, הארוכה ממילא, של תהליכי התכנון והבניה, על כן... יש לעמוד על קיום מצוות הדין בכל הנוגע ללוחות הזמנים לפעולות השונות. השיהוי שחל בעניין דנן מצדיק, כשלעצמו, את דחיית העתירה". עוד מציין כבוד השופט מודריק, ודבריו יפים גם בענייננו, כי לו היה מוצא צידוק ביתר טענות העותר, אפשר שהיה שוקל שוב האם מוצדק לדחות את העתירה רק לאור הפגם הדיוני הנ"ל. טענה נוספת אותה מעלה הועדה הינה הטענה לפיה העתירה הוגשה בניגוד לתקנה 5 (ב) (3) לתקנות לפיה על העותר לתאר את ההחלטה נשוא העתירה והמועד בו פורסמה כדין או שקיבל העותר הודעה על ההחלטה או שבו נודע לעותר עליה, לפי המוקדם. כן, בהתאם לתקנה 5 (ד) מורה על צירוף העתק צילום ההחלטה נשוא העתירה. לטענת הועדה, מלשון העתירה לא ברור על איזו "החלטה" מתבססת העתירה, מה מועדה וכן מהו הסעד המתבקש ע"י העותרים. לטענת הועדה, רק מסעיף 24 לעתירה עולה כדרך אגב, כי העתירה מכוונת כנגד ההחלטה של הועדה לדחות את תוכנית העותרים, דהיינו, ההחלטה מיום 21/7/04. כן, ההחלטה צורפה כנספח יב'. עוד מצוין כי תקנון התוכנית שנדחתה בהחלטה ובגינה הוגשה העתירה, כלל לא צורף ע"י העותרים. מנגד, טוענים העותרים כי טענת הועדה ביחס לשיהוי מופרכת ומהווה שימוש לרעה בהליכי משפט. לטענתם, פעלו בזריזות ובהתאם לדין תוך הגשת עתירתם בסמוך לאחר מיצוי כל ההליכים האפשריים והעומדים לרשותם במסגרת החוק. ודוק: ביום 21/7/04 ניתנה ההחלטה נשוא העתירה אך החלטה זאת נשלחה לעותרים ביום 5/8/04. זאת ועוד, בהתאם לסעיף 110 (א) 2 לחוק התכנון והבנייה, רשאי יו"ר הועדה המחוזית ליתן רשות הערעור על ההחלטה, לפני המועצה הארצית לתכנון ולבניה בירושלים. מכאן, ביום 23/8/04 פנו העותרים אל יו"ר הועדה בבקשה למתן קבלת רשות ערעור. ביום 11/10/04 נדחתה בקשתם לקבלת רשות ערעור ולפיכך, הוגשה עתירתם ביום 18/11/04, דהיינו, במסגרת המועדים הקצובים בחוק. העותרים טוענים, ואני מסכים עימם בנקודה זו, כי בטרם הגשת העתירה דנן, היה עליהם למצות את כל ההליכים האפשריים והעומדים לרשותם במסגרת החוק, בטרם פנייתם לבית המשפט. עצם העובדה לפיה נקטו העותרים בדרך של מיצוי מלוא ההליכים, אינה יכולה לעמוד להם לרועץ. יתרה מכך, טוענים העותרים כי בהתאם לקבוע בתקנות 3 ו- 4 לתקנות מסורה לבית המשפט הסמכות להפעיל שיקול דעתו האם אכן השיהוי מצדיק את דחיית העתירה. אין מדובר בנוסחה אוטומטית לפיה בכל מקרה בו חל שיהוי בהגשת עתירה, יורה בית המשפט על דחייתה על הסף. בעת"מ (נצרת) 246/03 רובינשטיין נ' הועדה, תק- מח 2004 (2), 5670 נקבע כי טענת שיהוי תבחן בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. על בית המשפט לבחון האם עומד לרשות העותר נימוק סביר בהגשת השיהוי, האם השיהוי שינה לרעה את מצבה של הרשות והאם קבלת העתירה תגרום לנזק שהיה נמנע, לו היתה מוגשת העתירה בלא שיהוי. ראה: "...הדבר תלוי בנסיבות המקרה: אם ע"י עצם האיחור גרם העותר לשינוי המצב או לסיבוכו, באופן שהחזרת המצב לקדמותו נעשתה בלתי אפשרית או בלתי מתיישבת עם זכויות מתנגדו, יחשב הדבר בדר"כ לשיהוי המצדיק דחייה על הסף". בנסיבות אלו, טוענים העותרים, ואני מסכים עם טענתם, הפנייה ליו"ר הועדה מצדיקה את ה"שיהוי" בהגשת העתירה. זאת ועוד, לא נגרם כל נזק לועדה ולא שונה מצבה לרעה. עוד אציין כי לפי תק' 3(ג) לתקנות רשאי ביהמ"ש להאריך מועד שנקבע להגשת העתירה, לאחר שנתן למשיב (בנדוננו הועדה) הזדמנות להגיב לבקשת ההארכה. אמנם לא הייתה בקשה פורמלית להארכת מועד אבל מתוך חילופי הטענות נראה לי כי למעשה הייתה בקשה להארכת מועד והובאה גם התנגדות להחלטה מטעם הועדה. לפיכך, מכל האמור בפיסקה זו דוחה אני את טענת השיהוי, אם משום שלא הייתה לה הצדקה או משום שמכללה ניתנת בזה הארכת מועד עד להגשת העתירה שבנדוננו. 6.העותרים, בסיכומיהם, מעלים טענה לפיה הועדה ויתרה על זכותה לחקור את העותרים על העובדות ולפיכך, כל אשר נאמר בתצהיר שהוגש מטעמם לעתירה הינו בבחינת עובדות מוכחות ובלתי שנויות במחלוקת, לפיכך, הועדה מנועה מלטעון כנגד התצהיר. מנגד, טוענת הועדה כי הואיל ומדובר בעתירה מנהלית, להבדיל מהליך אזרחי, אין חקירת מצהירים היא דבר שבשגרה, אלא טעונה בקשה מיוחדת, לרבות התרה מטעם בית המשפט, כאשר הדבר דרוש לשם הכרעה בעתירה. מכאן, לטענת הועדה, אין בהימנעותה בהגשת בקשה לצורך חקירת העותר כדי ללמד על הסכמתה לתוכן תצהירי העותרים. הנני מסכים עם טענת הועדה בעניין זה, ודוק: סעיף 15(א) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א- 2000 קובע כדלקמן- "בית המשפט ידון בעתירה על- פי ראיות שיובאו בתצהירים, ואולם רשאי הוא, לבקשת בעל - דין, להתיר חקירת מצהיר של בעל הדין שכנגד, אם ראה כי הדבר דרוש לשם הכרעה בעתירה". 7.טענה מקדמית נוספת, אותה מעלה הועדה הינה הטענה לפיה דין העתירה להדחות על הסף מטעמים של חוסר ניקיון כפיים והעדר תום לב מטעם העותרים, המתבטא הן בהשמטת עובדות מהותיות והן במתן מצג מוטעה ושגוי בהצגת העובדות על ידם. לטענת הועדה, מטרת העתירה הינה ליתן לגליזציה למפעל הקיים והפועל ללא היתרים, אשר נובעת נוכח ההליכים הפלילים העומדים ותלויים כנגד העותרים. העותרים, לטענתה, הציגו בעתירתם מצג מוטעה ושגוי, תוך הסתרת העובדה לפיה תוכנית זהה לזו שנדחתה הוגשה על ידם לפני כשנתיים ונדחתה בשל אותם נימוקים. מכאן, העותרים לא השיגו על ההחלטה במועד דאז ואינם מבהירים איזה שינוי נסיבות חל ומצדיק שינוי בעמדת הועדה. זאת ועוד, ההיתר לשימוש חורג אשר הוענק לעותרים, ניתן לצורך התארגנות למעבר למקום מוסדר למשך פרק זמן של שלוש שנים בלבד. מכאן, ההיתר פג תוקף ולפיכך, החל משנת 1997 מקיימים העותרים פעילות בלתי חוקית ענפה הכוללת שימושים שכלל לא הותרו במסגרת הבקשה לשימוש החורג דוגמת הפעלת חנות ומסעדה. ביום 15/7/94 ניתן לעותרים ע"י הועדה המקומית, היתר לשימוש חורג לצורך הפעלת המפעל בשטח כולל של 968 מ"ר למשך 3 שנים. היתר זה אושר ע"י הועדה ביום 19/10/94 לטענת העותרים, היה בידם אישור לשימוש חורג עד ליום 19/1/02. מנגד, טוענת הועדה כי הועדה המקומית אישרה במהלך השנים את השימוש החורג אך לטענתה הבקשות לא הועברו לאישורה ומכאן, לא אושרו בפועל. עוד מציינת הועדה בהקשר זה, כי בהתאם לסעיף 7 לתוספת הראשונה לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה- 1965, שימוש חורג בקרקע חקלאית טעון אישור הועדה ואישור הועדה המחוזית. 8.העותרים טוענים ביחס לטענה לפיה הסתירו הגשת תוכנית זהה מטעמם שנדחתה, כי טענה זו בגדר זריית חול בעיני בית המשפט. לטענתם, התוכנית אשר הוגשה בעבר שונה לחלוטין מהתוכנית נשוא העתירה דנן והראיה לכך הינה כי התוכנית דאז נדחתה, בניגוד לתוכנית דהיום אשר אושרה. לטענתם, בשל הליקויים הרבים בתוכנית דאז החליטו להנפיק תוכנית חדשה התואמת את התוכנית המחוזית ותוכנית המושב במקום לערער על דחייתה. העותרים מוסיפים כי עצם דחיית תוכניתם בעבר אינה מהווה מניעה ביחס לניסיון נוסף להסדרת פעילות מפעלם באמצעות הגשת תוכנית חדשה. לטענתם, עד לאחרונה היה בידם היתר לשימוש חורג ולפיכך, פעל המפעל כדין. עוד נטען, כי העותרים פעלו בשקידה תוך הפעלת מירב מאמציהם, לרבות השקעת כספים וזמן ניכר, במטרה להסדיר את פעילות המפעל כדין. מכאן, הצגתם כמי שפעלו לאורך שנים באופן לא חוקי, אינה עולה בקנה אחד עם המציאות. מסכים אני עם טענת העותרים לפיה עצם דחיית תוכנית אשר הוגשה מטעמם בעבר, אינה מהווה עילה למניעת הגשת תוכנית חדשה ו/או מתוקנת ו/או דומה, במטרה להסדיר את פעילות מפעלם באופן חוקי. למעלה מן הצורך אציין כי על פניו התרשמתי, כי לא מדובר בתוכניות זהות לחלוטין, אך אינני רואה לנכון לבחון טיעון זה לעומקו הואיל וכפי שציינתי לעיל, דין העתירה להדחות לגופה. ובמה דברים אמורים? לטענת העותרים, עמדת הועדה לוקה בחוסר סבירות קיצוני, כאשר נשללת מהם זכאותם בדבר הגשת תכנית אשר תידון לגופה, בצורה עניינית ומקצועית ותאושר. זאת ועוד, מוסיפים העותרים כי גישת הועדה לפיה התוכנית נפסלת מראש, בלי לבחון אותה לגופה פסולה ובלתי סבירה באורח קיצוני. לטענתם, המתנה של שנים רבות עד לאישור תוכנית המושב אינה מהווה פרק זמן סביר ותגרום לעותרים לנזק בלתי הפיך, שעה בה יאלצו לסגור את מפעלם, דהיינו, גדיעת פרנסתם הן של העותרים והן של 50 משפחות נוספות של עובדי המפעל. עוד טוענים העותרים, כי הנימוק לפיו מדובר בתוכנית נקודתית ועל בסיסו נדחתה התוכנית הינו ללא ביסוס חוקי, תכנוני או הגיוני. לטענתם, חוק התכנון והבניה מאפשר לאזרח להגיש תכנית נקודתית בכדי לשמור על זכות לגיטימית שלו. כמו כן, באם תאושר התוכנית לא יהא בכך אפליה של העותרים ביחס ליתר חברי המושב, הואיל ולכל חבר המושב שמורה הזכות להגשת תכנית נקודתית מטעמו. עוד מציינים העותרים בהקשר זה, כי חברי המושב אינם מתנגדים לתוכנית וכאשר התוכנית תופקד תהא שמורה להם הזכות להגיש התנגדותם לתוכנית, ככל שיחפצו בכך. 9.יאמר מיד כי בעתירה דבק פגם חמור שכן העותרים תחילה הקימו את המפעל והם מפעילים אותו עד היום הזה במשך תקופה ארוכה ללא היתר כך שחוששני שאין הם זכאים על פי הדין, לאור התנהגותם, לקבל סעד מביהמ"ש. ברם, כדי להפיס את דעתם, אומר שגם לגופה של עתירתם מן הראוי שתדחה. אפרט דברי בפיסקה הבאה. 10.תוכנית המתאר פורסמה ברשומות ביום 18/1/01. מעיון בתוכנית עולה כי מטרתה הינה הסדרת תעסוקות לא חקלאיות בחלקות א' במושבים ואזורי תעסוקה במועצות אזוריות. בין היתר, נקבע בתוכנית כי על תעסוקות לא חקלאיות בחלקות א' בנחלות החקלאיות לעמוד בתנאי הנחיות איכות הסביבה ובמגבלות תכנוניות (הקבועים בנספחים א' ו-ב' לתוכנית), כך שסך השטח לתעסוקות לא חקלאיות לא יעלה על 500 מ"ר במבנה אחד. עוד יצוין כי סעיף 8.5.6 לתוכנית המתאר קובע כי סך השטח לתעסוקה לא חקלאית בנחלה לא יעלה על 500 מ"ר (עיקרי + שירות). סעיף 8.3.2 קובע כי תכנית לשימושים לא חקלאיים בנחלה יערכו לכל שטח המועצה, ורק באישור הועדה ניתן שיחולו על חלק מהשטח, באם יש הצדקה לכך. בהקשר זה, טוענת הועדה כי קידום תוכנית נקודתית החלה על נחלה בודדת, סותר את הוראות תוכנית המתאר ואינה עולה עמה בקנה אחד. עוד מלינה הועדה על כך שתוכנית המתאר אינה מתירה שימושים דוגמת המסעדה, הנכללת בתוכנית העותרים, וכי באם תאושר תוכנית העותרים, אזורי המגורים בנחלות יהפכו לאזורים מעורבים של תעשיה, מסחר ומגורים, אשר אף עובדה זו בניגוד מוחלט לתוכנית המתאר. תוכנית המושב אשר הופקדה ביום 26/2/03 מטרתה לקבוע שימושים וזכויות בניה בחלקות א' ו-ב' של הנחלות החקלאיות במושב, לרבות הגדלת השטח המיועד למגורים בחלקה א' בנחלות, קביעת הוראות להקמת בריכות שחיה פרטיות וקביעת הוראות בניה בתחום קווי הבניין. עוד יצוין, כי בהתאם לאחד מתנאי התוכנית, תעסוקות לא חקלאיות חייבות לעמוד בתנאי תוכנית המתאר. סעיף 7 לפרוטוקול הדן בהפקדת התוכנית כותרתו "תעסוקות לא חקלאיות" ולשונו כדלקמן: "7.1- הוראות התכנית לתעסוקות לא חקלאיות יתוקנו באופן שיותאמו לקבוע בתמ"מ 6/3 (תוכנית המתאר ח.פ.). 7.2- לתכנית יצורפו כחלק מחייב ובלתי נפרד ממנה ההנחיות הסביבתיות וההנחיות התכנוניות של תמ"מ 6/3. 7.3- בהוראות התכנית יוסף כי כל היתר לתעסוקה לא חקלאית יותנה באישור אגוד ערים חדרה לאיכה"ס. אציין כי סעיף זה נכלל בגדר אחד התנאים להפקדת תוכנית המושב. אוסיף ואציין כי סעיף 12.4 לתקנון תוכנית המושב כותרתו "הוראות לגבי מבנים המאושרים כ"שימוש חורג" ולשונו כדלקמן: "מבנים המאושרים כ"שימוש חורג" יותרו עפ"י האישור שניתן להם עד תום מועד ה"שימוש החורג". לאחר מועד זה יפסק ה"שימוש החורג" במבנה והוא יהיה כפוף להוראות תוכנית זו" (הדגשה שלי ח.פ.). זאת ועוד, ביחס למבנים לתעסוקה שאינה חקלאית נקבע כי סה"כ השטח לתעסוקה שאינה חקלאית יהיה 500 מ"ר. כן נקבע כי שירותי מסחר דוגמת חנות מפעל לא יעלו על השטח של 50 מ"ר. כפי שעולה מעיון בהכרעת הדין מיום 3/4/05 בניגוד להחלטה מיום 12/3/03 של הועדה המקומית לפיה תנאי להיתר הבניה הוא כי המפעל יתכנס ל-500 מ"ר, הודה העותר בשימוש בפועל בסככות שרק שטחן מגיע ל-960 מ"ר לפחות. לטענת כבוד השופט אליקים התנהגות העותרים לוקה בחוסר תום לב. עוד מציין השופט אליקים בהכרעת דינו, כי תמוה בעיניו העובדה לפיה העותרים מבקשים לקבל הכשר בדיעבד למעשיהם, בדרך של חיוב הרשויות להיענות לדרישותיהם התכנוניות, שעה בה הם מפרים למעלה מ-11 שנה מפעל ללא היתר על אדמה חקלאית. זהו המקום לציין, כי תוכנית המושב טרם הופקדה נכון למועד הגשת העתירה, הואיל וטרם מולאו כל תנאי ההפקדה. העותרים מעלים טענה לפיה השקיעו כספים רבים לצורך הנפקת מלוא ההיתרים הנדרשים. מעיון בסיכום חוות דעתה של הגב' פרנגלר, המתכננת הסביבתית מטעם איגוד ערים לשמירת איכות הסביבה, אשר צורפה לעתירה כנספח ה', עולה כי בניגוד לטענת העותרים לפיה בידם כל ההיתרים הנדרשים, החלטתה שלילית. כפי שעולה מסקנותיה בקצרה כדלקמן: המפעל והשטחים המשמשים את העסק חורגים מהמומלץ בתמ"מ במושבים, לפיכך מומלץ לא לאשר את המפעל ולאפשר לו להתפנות לאזור תעשיה מוסדר, עד לפינוי יש לדרוש דוח אקוסטי, תוכנית סניטרית וטיפול באוויר הגריל בר (הדגשה שלי ח.פ.). זהו המקום לציין כי אף טענת העותרים לפיה הועדה המקומית המליצה על אישור התוכנית הינה בכפוף למספר תנאים אותם יש לתקן בתוכנית, בין היתר, תנאי בדבר עמידת התוכנית בקנה אחד עם תוכנית המתאר ותוכנית המושב, תנאי לעמידה בתנאי איכות הסביבה ומשרד הבריאות, תנאי להקטנת המפעל לסך כולל של 500 מ"ר ותיקונים נוספים שיש לבצע בדבר דרכי גישה וסימון שטחים. ביום 21/12/03 ערכה הועדה בדיקה מקדמית לתוכנית העותרים ונמצאו ליקויים בתוכנית (מכתב בדבר פירוט הליקויים צורף כנספח י' לעתירה). ביום 18/2/04 הגישו העותרים תוכנית מתוקנת, בהתאם לליקויים אשר פורטו. ביום 21/7/04 דנה ועדת המשנה לתוכניות ג' של המשיבה והוחלט לדחות את התוכנית מהנימוקים הבאים כדלקמן: " 1. ביום 2/10/02 החליטה הועדה המחוזית לדחות את תכנית חכ/401, שהוגשה לאותה מטרה באותה נחלה. בין הנימוקים, קבעה הועדה שאין לקבל את התכנית מאחר שלמפעל אושר שימוש חורג ב-1994 בהתאם להמלצת הועדה המקומית מיום 15/7/94, על- מנת שלאחר מכן הוא יועבר לאזור אחר. לאור האמור, הועדה אינה מוצאת לנכון להפקיד את התכנית הנקודתית, לאחר שדחתה כבר בעבר תוכנית דומה באותו המקום, ולאור עמדתה הקודמת לפיה השימוש החורג אושר לצורך התארגנות להעתקת המפעל מהשטח בו הוא נמצא. 2. הועדה אינה מוצאת לנכון לאשר תכנית נקודתית לנחלה אחת שמטרתה הגדלת שטח המגורים בחלקה א' בנחלה, הגדלת שטחי בניה והסדרת שימושים לא חקלאיים בנחלה. לדעת הועדה על נושאים אלו להיות מוסדרים במסגרת תכנית שתחול על כל הישוב ותערך בראיה תכנונית כוללת, ולא במסגרת תוכנית נקודתית שמציעה פתרון לנחלה אחת בלבד. החלטה זו תואמת את רוח הוראות סעיף 8.3.2 בתמ"מ 6/3 הקובעות שתכנית מתאר לתעסוקות לא חקלאיות תחול על כל שטח המועצה, והועדה המחוזית רשאית לאשר תוכנית מקומית לעניין זה רק לחלק משטח המועצה אם השתכנעה שיש הצדקה לכך. במקרה זה לא מצאה הועדה הצדקה לאשר תוכנית נקודתית. 3. בימים אלו מקודמת תוכנית כוללת למושב חכ/19 ט', שמטרותיה בין היתר הגדלת שטח המגורים בחלקה א' בנחלה, הגדלת שטחי בנייה והסדרת שימושים לא חקלאיים בנחלה. הועדה המחוזית החליטה ביום 26/2/03 להפקיד בתנאים את תוכנית חכ/19 ט'. ביום 29/10/03 החליטה הועדה לאשר הקלה שבסמכותה לקו הבנין של כביש מס' 4 הנוגעת לתוכנית. ביום 25/2/04 החליטה הועדה לתקן חלק מהתנאים להפקדה ולהוסיף תנאים. בנוסף החליטה לחזור ולדון בתכנית לאחר שיתקבלו מידע והשלמות בנושאי ביוב, מרוחי בניה בין מבני המגורים למבני תעסוקה לא חקלאית ומידע ממשרד החקלאות בנוגע לקריטריונים למבנים חקלאיים במושבים. המידע האמור טרם הושלם, והועדה המחוזית טרם קיבלה החלטות סופיות בנוגע לתכנית הכוללת לישוב- חכ/19 ט'. התכנית הנקודתית כפי שהוגשה, כוללת הוראות שטרם הוחלט לגביהם בתכנית הכוללת. לאור האמור, נמצא שקידום תכנית נקודתית לנחלה בודדת בשלב זה, עלול לגרום למצב בו התכנית הנקודתית לא תתאים לתכנית הכוללת שאותה יוחלט בסופו של דבר להפקיד ולאשר ועלול אף לסכל תכנון עתידי כוללני ומיטבי" (להלן: "הנימוק" ו/או "ההחלטה"). העותרים מלינים על כך כי התוכנית נדחתה שלא כדין, ללא טעם ענייני הואיל ולטענתם אין פסול באישור תכנית נקודתית ואין צורך בהמתנה לאישור תוכנית כוללת למושב וזאת במיוחד לנוכח העובדה כי התוכנית הנקודתית איננה עומדת בסתירה לתכנית הכוללת. אין בידי לקבל טענתם זו, ויוסבר. מעיון בהחלטת הועדה, הדוחה את תוכנית העותרים והמנומקת כראוי בעיני, עולה כי טרם גובשה תוכנית כוללת סופית. מנימוקי ההחלטה עולה כי הכרעות והחלטות סופיות טרם נתקבלו, הוספו ותוקנו תנאים בתוכנית וטרם נתקבל מידע ביחס לנושאי ביוב, מרווחי בניה וקריטריונים נוספים ממשרד החקלאות, אשר אף בגינם יתכן ויוספו ו/או יתוקנו תנאים נוספים. בנסיבות אלו, לא אוכל לקבל טענה לפיה התוכנית אינה עומדת בסתירה לתוכנית שמצויה בשלבי התוויתה. שעה בה תלויים ועומדים הליכים תכנוניים ביחס לתוכנית הכוללת שטרם הוכרעו ונתונים לשינוי בכל רגע נתון, לא ניתן לקבוע כי התוכנית הנקודתית אינה עומדת בסתירה לתוכנית הכוללת, אשר כאמור, טרם גובשה באופן סופי. אף ממכתב תשובתו של מר יגאל שחר, יו"ר הוועדה המחוזית עולה כי החלטתו בדבר דחיית הרשות להגיש ערר נבחנה לעומקה והטעם לדחייתה הינו כדלקמן: "המדובר בתוכנית נקודתית שחלה על נחלה אחת בלבד במושב בית חנניה. בנוסף, אין לתוכנית השלכות החורגות מתחום שטחה, ואין היא מעלה סוגיות עקרוניות כלשהן או סוגיות בעלות חשיבות ציבורית". עוד מציין מר שחר כי הטעם לדחייה מתבסס על טעמים תכנוניים מבוססים, בין היתר, על העובדה כי ההליך ביחס לתוכנית הכוללת טרם הושלם ולפיכך, בנסיבות אלה סברה הועדה כי קידום התוכנית הנקודתית ביחס לנחלה בודדת אינו ראוי ועלול לפגוע בהמשך ההליך התכנוני ובראייה התכנונית הכוללת ביחס לישוב כולו. זאת ועוד, מציין הלה בתשובתו כי עמדת הועדה עולה בקנה אחד עם הוראות תוכנית המתאר בנוגע להסדרת שימושים לא חקלאיים בנחלה. לסיכום דבריו, עימם הצדק, בעיני, מדגיש כי הועדה דנה בתוכנית באופן מעמיק ויסודי, החלטתה מפורטת ומקיפה ויש בה התייחסות לכלל ההיבטים התכנוניים הנוגעים בדבר. לפיכך, בנסיבות אלו, אין הצדקה לבחינה נוספת של התוכנית בפני המועצה הארצית. לעניות דעתי, העתירה שבפנינו אינה מעלה סוגיה עקרונית ו/או בעלת חשיבות המצדיקה דיון במועצה הארצית ו/או את התערבותו של בית המשפט דנן. ראה לענין זה: עע"ם 3663/02 ועד שכונת עין כרם נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה, פ"ד נז (2) 882, שם בעמ' 892, שם נאמר ביחס למתן רשות ערעור למועצה הארצית כי כל מקרה יבחן בהתאם לנסיבות הספציפיות אך יחד עם זאת- "נדרש שהעניין יהיה חשוב עד כדי הצדקה לערב את המועצה, אם בשל היותו בעל השלכה רחבה, אם בשל אופיו העקרוני, אם בשל היותו מלווה ברגישות ציבורית מיוחדת ואם בשל היותו נתון למחלוקת ציבורית קשה". בהקשר זה, אציין, כי אף מקרה פרטני, בנסיבות מיוחדות, ראוי שיצדיק מתן רשות ערעור. לטעמי, החלטת הועדה, מנומקת היטב, נשענת על טיעונים תכנונים ומקצועיים ואינה בלתי סבירה ו/או לוקה בפגם מהותי, הן בתוכנה והן באופן קבלתה. בנסיבות אלו, אין הצדקה להתערבותו של בית המשפט דנן. אוסיף וארחיב בעניין זה, כי מדובר בהחלטה מקצועית אשר נתונה לשיקול דעתה של הרשות ועקרון יסוד הוא כי אין בית המשפט שם עצמו כרשות תכנונית נוספת על אלה הקבועות בחוק ואין הוא ממיר את שיקול דעתה של הרשות התכנונית בשיקוליו שלו. לעניין זה ראה: בג"צ 465/93 טריידט ס.א. נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה, פ"ד מח (2) 622, שם בעמ' 633-634, שם השופט זמיר מביע דבריו כדלקמן: "הסמכות לתכנן שטח ולקבוע את יעודו הוענקה על פי חוק התכנון והבניה למוסדות התכנון, ובהם גם המשיבה. בית המשפט אינו מוסמך על פי החוק, ואינו מתאים על פי מהותו, לשמש מוסד מתכנן. לפיכך, על פי הלכה מושרשת, לא ישים בית המשפט את שיקול הדעת שלו במקום שיקול הדעת של הרשות המוסמכת. הוא לא יתערב בשיקול הדעת של הרשות המוסמכת. אלא אם נפל בו פגם משפטי, לפי ההלכות המקובלות בבית המשפט, לרבות פגם של שיקולים זרים או חוסר סבירות". בבג"צ 1125/91 ליטמן נ' הועדה למגורים מחוז מרכז, תק- על כרך 91 (2), 96 נקבע ביחס להיקף הביקורת השיפוטית על החלטות מוסד התכנון כדלקמן: "בית המשפט זה אינו יושב כערכאת ערר עליונה על ועדות תכנון ואינו בודק מה היה הוא מחליט לו ישב כועדת תכנון. הביקורת השיפוטית המצטמצמת בבחינה האם פעלו הרשויות במסגרת סמכותן, תוך שקילת השיקולים הרלוונטיים ובתום לב, והאם ההחלטה הינה אחת מן ההחלטות המצויות במתחם ההחלטות הסבירות בנסיבות העניין". לאור האמור לעיל, ולאחר בחינת העתירה לגופה, אין יסוד לומר כי החלטת הועדה לוקה בפגם ו/או אינה סבירה בנסיבות העניין. לפיכך העתירה נדחית. לאור הנסיבות לרבות המצב הכלכלי המסובך אליו נקלעו העותרים, אני נמנע מלפסוק הוצאות לטובת הועדה המחוזית. כמו כן בודאי שהועדה המקומית לא זכאית לפסיקת הוצאות. תוכנית בניהבניההפקדת תכנית בניה