קראו דוגמא מהפסיקה בנושא כאבים באשכים כריתת אשך: 1. התובע הגיש תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן- הנתבע) לתשלום דמי פגיעה בגין תאונה מיום 23/5/11. 2. משדחה הנתבע את תביעת התובע בנימוק - "על פי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי תאונת עבודה היא תאונה שאירעה לעובד תוך כדי העבודה ועקב העבודה אצל מעבידו או מטעמו. מעיון בפרטי תביעתך ומבירורים שנערכו, לא הוכח לדעתי שנגרם אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתך", הגיש הוא תביעה לבית הדין. 3. בתיק זה העיד התובע בלבד. הנתבע לא הביא עדים מטעמו. 4. מתצהירו של התובע עולות העובדות כלהלן- א. התובע יליד 1991, עבד כסדרן סחורות ומנהל מחלקת חומרי ניקוי וקוסמטיקה בחנות שופרסל דיל באילת, עבודה שהינה פיזית וכרוכה בהרמת סחורות. ב. ביום שישי, 23/5/11, במהלך עבודתו בחנות הרגיש התובע כאבים עזים באזור האשכים. ג. באותו יום עבד התובע עד לשעה 14:00 ולאחר מכן חזר לביתו. התובע סבר שהכאבים יחלפו, אולם אלה החמירו והמקום התחיל להתנפח. ד. ביום ראשון, 27/3/11, פנה התובע לקופת חולים והתלונן על כאבים. הרופאה נתנה לו טיפול תרופתי ושלחה אותו לביתו. ה. התובע ראה שלא חל שיפור במצבו ולכן פנה, באותו יום, לחדר המיון בבית חולים יוספטל באילת וביום 28/3/11 עבר ניתוח לכריתת אשכו הימני . ו. ביום 27/3/11 הודיע התובע לשלמה, המנהל במקום עבודתו, על התאונה. ז. במהלך התקופה בה שהה התובע במחלה איש לא התעניין במצבו ולא יצרו עימו קשר ממקום העבודה. ח. בחודש 5/11, לאחר שהתאושש מהניתוח ומצבו הוטב, פנה התובע למנהלו וזה ציין בטופס שמילא (בל/250) כי התובע עזב את עבודתו מרצונו החופשי. ט. מר X היה עד לתאונה. 5. בטופס הבקשה לדמי פגיעה שהגיש התובע לנתבע (נ/1), ציין כי נגרמה לו פגיעה קשה באשך שהצריכה כריתתו, אך לא ציין כיצד נגרמה הפגיעה ובמה התעסק בעת הפגיעה. בהודעתו לחוקר הנתבע (נ/4), ציין התובע כי אינו זוכר מה בדיוק עשה בעבודה בעת שהחל להרגיש את הכאבים. גם בחקירתו הנגדית אישר התובע כי אינו זוכר במה עסק בעת שהחל לחוש כאבים בעבודה. 6. בטופס בל/250 שמילא מעבידו (נ/3,) צויין - "התובע עזב את עבודתו בחב' שופרסל ולאחר כחודשיים דיווח שעבר ניתוח בקע". כאשר נשאל התובע, בחקירתו הנגדית, מדוע לא סיפר למעסיקתו על התאונה השיב - " אני ספירתי להם. התאונה היתה ב-25/3, היום שהרגשתי את הכאבים . ביום ראשון ב-27/3 אני חושב אני מסרתי להם הודעה שאני לא מרגיש טוב בכלל. בערב אחרי שהלכתי למיון כבר מסרתי להם שאני אעבור ניתוח. את זה מסרתי לסגן מנהל." 7. בהודעתו לחוקר הנתבע מסר התובע כי ביום האירוע עבד כרגיל עד השעה 14:00 וכי לא היה אירוע חריג כלשהו שגרם להופעת הכאבים. כאשר נשאל על כך, בחקירתו הנגדית, השיב - "היה משהו מיוחד... באותו יום שישי הרוטין של העבודה היה אותו רוטין אבל לא היו עובדים כמו שהיו בכל יום שישי. היינו שניים. בדרך כלל היינו יותר. בשניים התחלקו כך שמישהו סידר בפנים ואני סידרתי במחסן". ולשאלה מדוע לא סיפר על כך לחוקר הנתבע ואף לא ציין גרסה זו בתצהירו, השיב - "כשהגעתי לחוקר סיפרתי לו את מה שהייתי זוכר ממש". 8. גם ברשומות הרפואיות לא צויין דבר קיומו של אירוע בעבודה. במכתב השחרור מבית החולים (נ/2), צויין - "לדבריו מזה 3 ימים סובל מכאבים עזים באשך ימין... ללא סיפור של חבלה או תלונות אורינריות. בבדיקה- נפיחות ואודם באשך ימין... מדובר על סיבוב ישן של אשך ימין." כאשר נשאל התובע, בחקירתו הנגדית, מדוע לא סיפר לרופאים במיון על אירוע בעבודה , השיב - "כשהגעתי ליוספטל מרוב שהיו לי כאבים לא הייתי ממש מתפקד. הייתי במצב שלא יכולתי ממש לענות על כל שאלה מרוב שהיו לי כאבי תופת". ובהמשך אישר את דברי ב"כ הנתבע שבבית החולים נכתב - "ללא סיפור של חבלה". ולשאלה - " זאת אומרת שהם שאלו אותך אם חטפת מכה או היה אירוע ואמרת שלא", השיב התובע בחיוב. דיון והכרעה- 9. "תאונת עבודה" מוגדרת בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 כתאונה שארעה תוך כדי ועקב עבודתו של המבוטח. תנאי לקיומו של אירוע תאונתי הינו קיומו של אירוע שניתן לאתרו במישור הזמן ובמישור השטח. הלכה פסוקה היא כי תאונה מורכבת משני יסודות חיוניים: גורם או מחולל מחד גיסא, ונזק או פגיעה מאידך גיסא (ראה לעניין זה דב"ע נג/0-153 עוואד ג'אבר פראג' נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כז' 50; דב"ע נב/0-88 כאמל קופטי נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כט 169). על התובע מוטל נטל ההוכחה להוכיח שנפגע תוך כדי ועקב עבודתו. 10. בקביעה העובדתית מייחס בית הדין משקל רב להתבטאויותיו של תובע בסמוך לאחר האירוע הנטען ויעדיפן בעת הגשת התביעה לבית הדין. כך יש משקל מיוחד לאנמנזה, שכן יש להניח כי חולה המאושפז בבית חולים ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול הנכון. (דב"ע מב/0-160 אבו ערב עלי נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 281). כאשר אין כל ראיה במסמכים הרפואיים על אירוע בעבודה - יש בכך משום ראיה תומכת בראיות אחרות כי לא היה אירוע כזה (דב"ע תשן/0-150 בן זאב נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם)). 11. נוכח הרישומים בטופס התביעה, בטופס בל/250 ובטופס חדר מיון וכן נוכח העדות ששמענו, הננו קובעים כי התובע לא הוכיח קיומו של אירוע תאונתי שניתן לאתרו במישור הזמן והמקום ומשכך יש לדחות את התביעה מבלי להיזקק למומחה רפואי ונפרט - א. בטופס התביעה לדמי פגיעה שהגיש התובע לנתבע, לא צויין קיומו של אירוע תאונתי כלשהו. כל שצויין הוא כי נגרמה לתובע פגיעה קשה באשכים ולא צויין כיצד נגרמה הפגיעה ובמה עסק התובע באותה העת. גם במסגרת עדותו בבית הדין לא ידע התובע לומר במה עסק בעת שחש בכאבים והודה כי לא התרחש אירוע תאונתי כלשהו. ב. גם בכתב התביעה ובתצהירו לא ציין התובע במה עסק בעת שחש בכאבים. כל שצויין בתצהירו הוא כי הרים "דבר כבד" ואז חש בכאבים. התובע לא ציין מהו הדבר שהרים והאם זה נעשה במסגרת עבודתו הרגילה אם לאו. ג. בטופס בל/250 צויין כי התובע עזב את עבודתו ורק לאחר מכן דיווח על הניתוח. משמע, התובע לא ספר למעסיק על קיומו של אירוע תאונתי כלשהו שארע לו במהלך העבודה. ד. התובע ציין, בתצהירו, כי מר מגדי X היה עד לתאונה, אך לא הביאו לעדות בפני בית הדין. וכבר נפסק בכל הנוגע לאי הבאת עדות רלוונטית כדלקמן - "... כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחים והן במשפטים פליליים וככל שהראיה יותר משמעותית כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות יותר מכריעות ויותר קיצוניות נגד מי שנמנע מהצגתה" (ע"א 548/78 - נועה שרון ואח' נ' יוסף לוי . פ"ד לה(1), 736, 763-762. פעמים רבות חזרו בתי המשפט האזרחיים על הלכה זו (ראה למשל, ע"א 27/91 קבלו שמעון נ' ק' שמעון ואח' פ"ד מט(1), 450, 459-458 להרחבה ראה י. קדמי, על הראיות, חלק שלישי בעמ' 1648 ואילך). מצאנו כי הדברים יפים בהתאמה לענייננו משהתובע, עליו מוטל הנטל, נמנע מלהביא ראיה כמו עדותו של מי שהיה עד לתאונה, אין אלא להסיק כי אילו הובאה הראיה היתה פועלת כנגדו. ה. בהודעה בפני חוקר הנתבע העיד התובע כי באותו יום שבו נגרמה הפגיעה, עבד בעבודתו הרגילה וכי לא התרחש כל אירוע חריג או מיוחד. רק במסגרת חקירתו הנגדית העלה, לראשונה, את הגרסה כי עבד באותו יום במתכונת מצומצמת של שני עובדים בלבד כשהוא עסק בסידור המחסן. גרסת התובע בפני חוקר המוסד, לפיה לא חל כל שינוי בעבודתו באותו היום וכי לא ארע אירוע חריג כלשהו במסגרת עבודתו, היא גרסה מוקדמת ויש להעדיפה על פני גרסה מאוחרת או "משופצת". בית הדין הארצי קבע, בעניין זה, כי במקרים רבים ההודעה לחוקר עדיפה על פני העדות לפני בית הדין מן הטעם שיש לתת עדיפות לגרסה הקודמת של המבוטח, בטרם ידע מה השיקולים לדחיית תביעתו (דב"ע נה/0-193 אברהם ברנט נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לא 97 דב"ע נב/0-13 מירון נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 82, דב"ע מח/0-42 ורטנסקי נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע י"ט 471). ו. אף הרישומים הרפואיים, אשר אינם מציינים את דבר קיומו של אירוע בעבודה, מחזקים את המסקנה כי לא התקיים אירוע שכזה. במכתב השחרור צויין כי התובע שלל סיפור של חבלה. כאשר עומת התובע עם כך שלא נאמר דבר בקשר לאירוע הנטען, טען כי בשל כאביו לא יכול היה לספר לרופאים על קיומו של אירוע בעבודה, אך בהמשך עדותו הודה כי שלל קיומו של אירוע תאונתי גם בפני הרופאים בבית החולים. בעב"ל 507/07 עפרוני נ' המוסד לביטוח לאומי (מיום 25.3.08) נקבע - "בבוא בית הדין להכריע בשאלת הוכחת הארוע בעבודה, עליו לייחס משקל רב לרישומים הרפואיים הסמוכים ביותר למועד הארוע. זאת, בהתבסס על ההנחה, שבסמוך לקרות התאונה ימסור הנפגע את העובדות הנכונות, על מנת לזכות בטיפול הנכון המתאים למצבו. אולם, מעיון בחומר הרפואי בתיקו של המערער עולה, כי דבר הארוע הנטען לא נזכר, ולו ברמז, באף לא אחד מן המסמכים הרפואיים שנרשמו לאחר האוטם, אלא נרשם כי התקבל בשל כאבים בחזה, הא ותו לא. דבר הארוע אף לא נזכר בדו"ח העובדת הסוציאלית מיום 15.12.2002, וזאת למרות שהמערער נשאל על המצב בעבודתו, וענה כי הוא עובד בעבודה רווית מתח. יש לייחס משקל רב להעדר הרישום במסמכים הרפואיים בבוא בית הדין להכריע, האם התקיים ארוע חריג בעבודתו של המערער כפי הנטען, אם לאו". גם בעב"ל 195/06 קאסם מוחמד כעבייה נ' המוסד לביטוח לאומי התייחסה השופטת וירט-ליבנה, לעניין משקל האנמנזה והביאה בחשבון את הנתון של העדר דיווח על חבלה בחדר המיון וברישומי רופא המשפחה בסמוך לאירוע, להבדיל מרישומים מאוחרים ומתעודות שניתנו לאחר מכן. 12. לאור האמור, התובע לא הביא, ולו ראשית ראיה, לקיומו של אירוע תאונתי בעבודה ועל כן בדין נדחתה התביעה. 13. סוף דבר - התביעה נדחית. 14. משמדובר בחוק סוציאלי, אין צו להוצאות. אשכים