מכתב סיום העסקה לעובד שהתפטר לצורכי ביטוח לאומי

הנתבעת טענה, כי כלל לא הייתה חייבת לתובע תשלום עבור פיצויי פיטורים היות ולא פיטרה את התובע. עוד הטעימה, כי אכן נמסר לתובע מכתב סיום העסקה, אלא שזה שנמסר לו לבקשתו ובכדי שיוכל לקבל דמי אבטלה מהמוסד לביטוח לאומי, קראו דוגמא מהפסיקה בנושא מכתב סיום העסקה לעובד שהתפטר בשביל ביטוח לאומי: הצדדים הסמיכונו בתיק זה לפסוק לפשרה, בהתאם לסעיף 79א לחוק בתי המשפט, בפסק דין לא מנומק, וזאת בנוגע לכל רכיבי התביעה, למעט הרכיב המתייחס לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, לרבות לענייןתקופת עבודתו של התובע אצל הנתבעת, הננו פוסקים לטובת התובע את הסכומים כדלקמן: בגין פיצויי הפיטורים סך של 11,000 ₪; בגין חלף הודעה מוקדמת סך של 1,800 ₪; בגין פדיון ימי חופשה סך של 600 ₪; בגין דמי הבראה סך של 200 ₪. לשאלת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בכתב התביעה טען התובע כי משום שלא קיבל את פיצויי הפיטורים על הנתבעת לשלם פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, העולים לסך 53,262 ₪. הנתבעת מצדה טענה, כי כלל לא הייתה חייבת לתובע תשלום עבור פיצויי פיטורים היות ולא פיטרה את התובע. עוד הטעימה, כי אכן נמסר לתובע מכתב סיום העסקה, אלא שזה שנמסר לו לבקשתו ובכדי שיוכל לקבל דמי אבטלה מהמוסד לביטוח לאומי, וכי שחרור כספי הפיצויים שביקשה לתת לתובע, הינם לפנים משורת הדין. הנתבעת הוסיפה כי בפועל לא שוחררו כספי התובע בשל סירובו של התובע לחתום על מסמכים שנשלחו לו. לתצהירו, צרף התובע מסמך שנערך על ידי הנתבעת ביום 16.4.08 וכותרתו 'סיום תפקיד כעובד שעות' (להלן- מכתב סיום העסקה) ובו נכתב: "לאור צמצום הפעילות בתחום עיסוקך בחברה, הריני להודיעך על הפסקת עבודתך כעובד על בסיס שעתי בחברת ארנטנט החל מתאריך 04/02/08" ממכתב זה עולה במפורש, כי התובע פוטר מהנתבעת. הגם כי הנתבעת טענה כי לא פיטרה את התובע, במקום בו יש מסמך כתוב ומפורש בו נאמר כי, על העובד להפסיק את עבודתו הרי שהמסמך הכתוב גובר על הנטען ויש לקבוע כי התובע פוטר. בדיון שנערך ביום 1.3.12 וביום 4.3.12 העידו התובע וגב' בנדל בעניין הלנת פיצויי הפיטורים. בחקירתה, מסרה הגב' בנדל כך: "ש: למה לא שילמתם לו מיום 04/02/08 שזה סיום עבודתו פיצויי פיטורים? ת: כדי שאנו נשחרר פיצויי פיטורים, העובד צריך לחתום על טופס. הוא יכול להחליט לשחרר אותם או להעביר אותם לקופה במקום העבודה הבא שלו, הוא יכול להחליט לא לשלם עליהם מס וכרגע לא לפדות אותם, זו בחירה של העובד." כאשר נשאל בתובע מדוע לא חתם על המסמכים שנשלחו לו על ידי הנתבעת, השיב: "אני סירבתי לחתום על הטופס שהיא מלאה לי. מכיוון שתאריך תחילת העבודה היה כתוב שם פברואר 2006 וזה לא נכון. הצעתי לחתום על טופס עם תאריך נכון והיא סירבה." התובע עמד על כך שלא היה חותם בשום פנים ואופן על טופס שהוא שיקרי. בהמשך חקירתה של גב' בנדל עלה כי לא הייתה קיימת פוליסה לזכות התובע: "ש: את יכולה להראות לי את הפוליסה שהיתה לעובד הזה? ת: אין לי אותה כאן. אני מניחה שזה היה עם החברה שאנו עובדים איתה כל הזמן. ש: אני לא ראיתי פוליסה כזו? ת: אני לא עו"ד. אני יודעת שיש טופס שבו רשום מה אתה מעוניין לעשות אם הכספים, האם אתה מאשר לשחרר אותם או לא, אנו צריכים לקבל אישור של העובד לשחרר אותם. התובע לא רצה לחתום על הטופס. לאחר כמה זמן ניסינו לפנות אליו, רווית שטיפלה בכל הנושא של שחרור כספי העובדים שלחה לו את הטופס ואמרה לו שהוא יכול ללכת עצמאית לפקיד שומה להגיש את הטופס ולקבל את פיצויי הפיטורים." ובהמשך: "... ש: יש פוליסה או אין פוליסה? ת: אם רשום שאין פוליסה אז אין פוליסה. אני חושבת שהתובע יודע אם יש לו פוליסה או אין לו." כשנשאלה הגב' בנדל מדוע לא שולם לתובע פיצויי פיטורים באופן מיידי והשיבה: "ש: אם אנחנו בנקודה שכל העיכוב של מסירת כספי הפיטורים זה בגלל שהוא לא החליט אם להמשיך בפוליסה או לשחרר בפוליסה, ומאידך אין פוליסה בכלל אז תתקני אותי אם אני טועה ששום דבר לא מנע ממכם לשחרר לתובע את כספי פיצויי הפיטורים? ת: זה לא נכון במדוייק. זה לא רלוונטי. יש פה התכתבות בין מי שאחראית על שחרור הכספים, היא מבקשת ממנו לחתום על טופס והוא לא מעוניין לחתום, הוא כותב שהמסמך הזה עבר לעו"ד ובזה נגרמת ההתכתבות." כללם של דברים, משעה שהוצג בפנינו 'מכתב סיום העסקה' שהינו מכתב פיטורים של התובע, הרי שעל הנתבעת היה לערוך חישוב באשר לסכום פיצויי פיטורים לו זכאי התובע ולשלם לתובע את פיצויי הפיטורים. גם אם קיימת מחלוקת בין הצדדים באשר לגובה הפיצויים הרי שלכל הפחות על הנתבעת היה לשלם את החלק המוסכם, דבר שאין ספק שלא נעשה. הנתבעת טענה כי לא היה באפשרותה לשלם את פיצויי הפיטורים היות והתובע סירב לחתום על המסמכים המשחררים את הכספים שהופקדו בהתאם לפוליסה שהייתה לטובתו. אלא שמעדותה של גב' בנדל עלה כי כלל לא הייתה קיימת פוליסה המחזיקה את כספי התובע, ולפיכך טענתה העיקרית של הנתבעת לאי תשלום פיצויי הפיטורים נידחת. יחד עם זאת, אין ספק כי בין הצדדים הייתה מחלוקת עובדתית בכל הנוגע לתקופת עבודתו של התובע ולהיקף משרתו. לפיכך, בהתאם לסעיף 20(ד) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, לבית הדין שיקול דעת בקביעת גובה פיצויי הלנה, ובניסבות שצוינו לעיל, מצאנו לפסוק לתובע בגין פיצויי הלנת פיצויי פיטורים סך של 2,000 ₪. בנוסף לאמור לעיל ולסכומים הנקובים בסעיף 2 לעיל לפסק הדין, תשלם הנתבעת לתובע סך של 3,500 ₪ בגין הוצאות טרחה ושכר טרחת עורך דין. כל הסכומים דלעיל ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי ריבית והצמדה ממועד מתן הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. מכתב פיטורים / סיום העסקההתפטרותביטוח לאומימסמכים