מסוכנות בעבירות תעבורה

מסוכנותו של המשיב גבוהה ביותר ונלמדת הן מעברו הפלילי והתעבורתי והן מנסיבות ביצוע העבירה. קראו דוגמא מהפסיקה בנושא מסוכנות בעבירות תעבורה: הבקשה וטענות הצדדים: לפניי בקשה למעצרו עד תום הליכים של המשיב לאחר שנתפס נוהג בזמן פסילה, ללא פוליסת ביטוח בת תוקף וללא רישיון נהיגה תקף. על פי הנטען בכתב האישום בתאריך 15.07.13 נהג הנאשם בפסילה לאחר שרישיונו נפסל בנוכחותו בתאריך 04.03.13 למשך 7 חודשים בתיק 12591-11-11 (תעבורה חיפה) ולאחר שהפקיד את רישיונו ביום 07.07.13. באותו מועד נהג המשיב כאשר רישיון נהיגתו פקע משנת 2009 וללא פוליסת ביטוח תקפה. המבקשת הפנתה לנסיבות ביצוע העבירה ובפרט לעובדה שהמשיב הסיע ילדים ברכב ציבורי חרף פסילתו ומצבו הבריאותי הלקוי. התנגדה לחלופת מעצר לאור מסוכנותו של המשיב העולה מעברו המכביד והעובדה שנהג כאשר תלוי ועומד כנגדו מאסר מותנה בר הפעלה. ב"כ המשיב לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה וביקש לשחרר את המשיב לחלופת מעצר תוך שהוא מדגיש כי מעצרו של אדם עד תום ההליכים בתיק תעבורה הינו חריג ושמור רק למקרים קיצוניים ומקרה זה אינו נמנה עליהם. הציג חלופת מעצר בביתו בפיקוח צמוד של אשתו תוך הפקדת ערבויות מתאימות. המשיב עצמו הצטער על מה שקרה, ציין כי מעשיו לא יישנו ופירט נסיבות ביצוע העבירה. העיד כי באותו יום נאלץ לנהוג לאחר שנהג אחר חלה ולא היה מי שיבצע את הסעות הילדים. עוד ציין כי שכח דבר הפסילה והמאסר המותנה. בנוסף ציין כי מצבו הרפואי רעוע לאחר שעבר אירוע מוחי והוא עובר טיפולים. העידה הגב' אביטל X, אשתו של המשיב כי היא מוכנה לפקח על המשיב ולחתום על ערבות כספית ותדווח למשטרה על כל הפרה של תנאי השחרור. דיון והכרעה: כאמור אין חולק על קיומן של ראיות לכאורה. עילת מעצר אשר לעילת מעצר מסוכנתו של המשיב נלמדת ממכלול הנסיבות האופפות את עניינו והעבירות נשוא הבקשה. החלטה לעצור אדם עד תום ההליכים בתיקי תעבורה אינה שכיחה ותינתן רק במקרים בהם קיים חשש אמיתי לשלום הציבור, חשש שלא ניתן להפיג באמצעות חלופת מעצר (ראה בש"פ 3337/08 גריפאת נ' מדינת ישראל - בימ"ש העליון החלטה מיום 14.3.08). לאחר ששקלתי את האמור בבקשה וטענות הצדדים אני סבור כי במקרה זה מתקיימת עילת מעצר. יש בעצם נהיגתו של המשיב בפסילה כדי להוות סכנה של ממש לציבור המשתמשים בדרך. בנוסף יש בהתנהגותו של המשיב כדי ללמד על זלזול בהוראות החוק ובהחלטות בית המשפט. נהיגה בפסילה היא אחת העבירות החמורות ביותר בפקודת התעבורה. במקרה זה מדובר במשיב אשר חוזר ונוהג בזמן פסילה חרף קיומו של מאסר מותנה בר הפעלה. עברו התעבורתי של המשיב מכביד וכולל 103 עבירות לרבות 10 עבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה, אי ציות להוראות שוטר, עקיפה מסוכנת, פקיעת רישיון נהיגה מעל 6 חודשים, הרשאה לאחר כשהוא בלתי מורשה לנהיגה, נהיגה ברכב שניתנה עליו הודעת איסור שימוש, מהירות, גרמת תאונת דרכים ונהיגה בפסילה (פעמיים). מדובר בעבר תעבורתי מכביד ביותר. בנוסף למשיב עבר פלילי הכולל בין היתר עבירת תקיפת קטין וגרימת חבלה של ממש, איומים, ניסיון לתקיפת עובד ציבור, הפרעת שוטר במילוי תפקידו, התחזות כאדם אחר במטרה להונות, העלבת עובד ציבור, הונאה בכרטיס חיוב וקבלת דבר בתחבולה. מדובר בעבר מכביד. לאור כל האמור לעיל, אני סבור כי יש בהתנהגותו של המשיב ובעברו כדי ללמד על מסוכנותו לציבור ומתקיימת עילת מעצר בעניינו. חלופת מעצר הגם שקיימת עילת מעצר בעניינו של המשיב יש לבחון האם ניתן לשחרר את המשיב בתנאים שפגיעתם בחירותו תפחת ממעצר ממש. כבר נפסק כי: "האיזון הראוי בין זכות האדם לחירותו לבין הצורך להגן על שלום הציבור, המעוגן בסעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, מחייב שלא לעצור נאשם - על אף קיומה של עילת מעצר, לרבות חששות לשיבוש הליכי משפט ולסיכון שלום הציבור - אם ניתן להסיר חששות אלה בדרך של שחרור בתנאים מגבילים, שפגיעתם בחירותו של המשיב חמורה פחות. ודוקו: מדובר בבדיקה אינדווידואלית בעניינו של כל נאשם ונאשם ולא בהסקת מסקנה כללית על-פי סוג העבירות המיוחס לו. יחד עם זאת, חומר הראיות שביסוד כתב-האישום משמש גם כראיה עיקרית, שעל פיה על בית-המשפט להחליט אם ניתן להסתפק בחלופת מעצר. "(בש"פ 4414/97 מדינת ישראל נ' סעדה ואח' (טרם פורסם, ניתן ביום 17.7.97). לאחר ששקלתי את הבקשה וטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי לא ניתן במקרה זה לתת אמון במשיב או לאיין את מסוכנותו באמצעות חלופת מעצר. מסוכנותו של המשיב גבוהה ביותר ונלמדת הן מעברו הפלילי והתעבורתי והן מנסיבות ביצוע העבירה כפי שיפורט להלן. המשיב הפקיד את רישיונו בבית המשפט בתאריך 7.7.13 ולא עברו ימים ספורים והמשיב החליט לנהוג ברכב ציבורי כשהוא במצב בריאותי לקוי לאחר אירוע מוחי. מדובר בהתנהגות מופקרת ומסוכנת ביותר. המשיב הסיע 11 ילדים כשהוא נתון בפסילה, ללא רישיון נהיגה תקף ומצבו הבריאותי לקוי (חוסר תחושה בחלק הימני של גופו). רק בנס לא הסתיימה נהיגתו של המשיב באסון גדול. ואם לא די בכך המשיב נהג כאשר תלוי ועומד כנגדו מאסר מותנה בר הפעלה לתקופה של 6 חודשים. ניכר שהחלטות בית המשפט הינן בגדר המלצה בלבד עבורו והמשיב "נוהג" ככל העולה על רוחו. למשיב 103 הרשעות תעבורה קודמות לרבות עבירות חמורות של נהיגה ללא רישיון נהיגה ושתי עבירות קודמות של נהיגה בזמן פסילה. בנוסף למשיב עבר פלילי מכביד הכולל עבירות של התחזות לאדם אחר הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ותקיפה הגורמת חבלה של ממש. בנסיבות אלו, המשיב אינו ראוי לאמונו של בית המשפט ולא ניתן לאיין את מסוכנותו באמצעות חלופת מעצר ואף לא באמצעות אזוק אלקטרוני אשר אינו יכול לבוא במקום הדרישה הבסיסית לקיומו של אמון במשיב. שמעתי את אשת המשיב המטופלת ב- 4 ילדים ביניהם פעוט בן חודשים ספורים, וספק רב בעיני באם היא מסוגלת לפקח על המשיב אשר כאמור נוהג ככל העולה על רוחו. בבש"פ 1753/07 פאדי אבו רקייה נ' מדינת ישראל (עליון) נקבע כי : "אכן, מעצר עד תום ההליכים בעבירות תעבורה אינו שכיח (ראו: בש"פ 2465/05 סלימאן אלחמידי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)), אך נסיבות המעשים המיוחסים לעורר, ובפרט חומרתם, יש בהם כדי להצדיק לטעמי את המשך מעצרו עד תום ההליכים נגדו (ראו: בש"פ 7047/04 יוסף אלעסאם נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). לא מצאתי כל דופי בהחלטתו המנומקת של בית המשפט המחוזי. הלכה היא, כי השיקולים לעניין מעצר עד תום ההליכים נוגעים הן למעשים המיוחסים לנאשם והן לנסיבותיו האישיות העשויות ללמד על רמת מסוכנותו (ראו: דנ"פ 2316/95, בש"פ 537/95 עימאד גנימאת נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(4) 589, 640-641)." כן נפסק בבש"פ 9573/09 עבדאללה סלימאן נ' מדינת ישראל (עליון) נקבע : "כי בנסיבות יוצאות דופן, כאשר התנהגותו של הנאשם מלמדת כי אין ליתן בו אמון וכי הוא יסכן את שלום הציבור, יש להורות על מעצרו עד תום ההליכים (בש"פ 8495/08 טבאש נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.10.2008); בש"פ 6373/09 אבו גאנם נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.8.2009)). כזה הוא אכן המקרה שלפנינו. נוכח דפוס התנהגותו הרצידיביסטי של העורר, ועל רקע העדר המורא שהפגין כלפי רשויות אכיפת החוק עד כה, בהקשר התעבורתי והסיכון הנשקף ממנו לציבור, לא מצאתי כי נפלה טעות בהחלטת בית המשפט המחוזי שלא להורות על שחרורו לחלופת מעצר. " לאור כל האמור לעיל ולאור מסוכנותו הגבוהה של המשיב ונסיבות ביצוע העבירה אני סבור כי גם עניינו בא בגדר אותם מקרים חריגים המחייבים את מעצרו עד תום ההליכים. לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את הבקשה ומורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו בתיק זה. חומר החקירה מוחזר בזאת לב"כ המבקשת. לאור מצבו הבריאותי של המשיב, שירות בתי הסוהר מתבקש להפנותוֹ לבדיקה רפואית מידית ולאפשר לו את כל הטיפולים הנדרשים. עבירת תעבורהמשפט תעבורה