מקום ביצוע העבודה

תקנה 3(א)(1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, קובעת: "אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה, או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה". המונח "מקום העבודה" אינו זהה למונח "מקום ביצוע העבודה". יש מקרים שבהם "מקום העבודה" שונה מהמקום שבו בוצעה העבודה. (ראו למשל: דב"ע 3-106 שילוח בע"מ - אנייס, פד"ע כח 237). על כן, בהתאם להלכה הפסוקה, מי שמגיש תובענה מעין זו במצב שבו "מקום העבודה" היה בתחום שיפוטו של בית דין אזורי אחד, ואילו המקום שבו בוצעה העבודה היה בתחום שיפוטו של בית דין אזורי אחר - זכאי לבחור את בית הדין האזורי הנוח לו, על פי החלופה המתאימה לו (ראו למשל: ע"ע 143/09 נומיקוב - רשת בטחון בע"מ, פס"ד מיום 24/3/09, שייקרא להלן: "ענין נומיקוב"). כאשר העבודה שהיא נושא התובענה בוצעה במקומות שונים בתחומי שיפוטם של בתי דין אזוריים שונים, יש לבחון את הסמכות המקומית על פי המקום שבו בוצע "עיקר העבודה". (ראו למשל: "דב"ע 2-230/98 חורי - הנדל ואח', פס"ד מיום 19/11/98). המונח "מקום העבודה" יכול להתפרש גם כמקום שבו מצויים משרדיו או מרכז מפעלו של המעביד. (ראו למשל את פסק הדין בענין נומיקוב). מקום ביצוע העבודה