בכתב הערבות התחייב הנתבע באופן אישי לערוב להתחייבויות העסק שברשותו כדלקמן: " הנני ערב ערבות אישית ו/או ערבות אוול, מוחלטת וסופית ובלתי חוזרת, לקיום כל התחייבויותיה של חברת א.מ. מיזוג אויר ... במלואן ובמועדן כלפי חברת X ושירותים בע"מ בגין כל ההמחאות שנמסרו ולא נפדו ו/או חשבוניות שכנגדן אין המחאות או סחורה שנמשכה על ידי הח"מ מחברת "X ושירותים בע"מ" וטרם שולם בעדה". קראו דוגמא מהפסיקה בנושא כתב ערבות אישית לחברה: 1. הורתו של הליך זה בהגשת בקשה לביצוע שיק [שיק מס' 64229811 ע"ס 23,620.80 ₪ מועד פירעון 29.1.12 ביום 5.4.12 ], במסגרת תיק הוצאה לפועל מס' 03-12941-12-1. הנתבע הגיש התנגדות לביצוע השיק ביום 24.10.12. ההתנגדות התקבלה בהחלטה שניתנה על דרך הכתב ביום 13.12.12 והועברה להידון בסדר דין מהיר. 2. ביום 11.12.12 הוגש כתב תביעה בעילה שטרית על סך 18,620 ₪ בגין סחורה שסופקה לנתבע ולא שולמה על ידו. 3. העובדות שאינן שנויות במחלוקת בין הצדדים הינן כדלקמן: התובעת הינה חברה פרטית בישראל העוסקת באספקה, תיקון והתקנת מוצרי חשמל לרבות מערכות קירור ומיזוג אוויר. הנתבע היה בזמנים הרלבנטיים לתביעה מתקין מזגנים עצמאי שניהל עסק הידוע בשמו המסחרי "א.מ. מיזוג אויר". הצדדים ניהולו יחסי ספק-לקוח במשך תקופה מסויימת אשר במסגרתה נהג הנתבע להזמין מהתובעת מעת לעת מזגנים וציוד נלווה. לנתבע נפתחה כרטסת ממוינת בהנהלת החשבונות של התובעת (נספח ו' לכתב התביעה) ובהתאם לדרישתה חתם הנתבע ביום 24.5.09 על "כתב ערבות" וכן הפקיד בידי התובעת שיק ערבון. בכתב הערבות התחייב הנתבע באופן אישי לערוב להתחייבויות העסק שברשותו כדלקמן: " הנני ערב ערבות אישית ו/או ערבות אוול, מוחלטת וסופית ובלתי חוזרת, לקיום כל התחייבויותיה של חברת א.מ. מיזוג אויר ... במלואן ובמועדן כלפי חברת X ושירותים בע"מ ח.פ. 4. גדר המחלוקת: לא הייתה מחלוקת בין הצדדים אודות אספקת הסחורה ותקינותה. סכום החוב הנטען מורכב מסך שאינו שנוי במחלוקת בסך 8,120 ₪ בגין חוב שוטף וכן, מסך השנוי במחלוקת בתיק זה של 15,500 ₪ בגין עיסקה מחודש יולי 2010. במסגרת הליכי ההוצאה לפועל נגבה סך של 5,000 ₪ ונותרה יתרת חוב שאינה שנויה במחלוקת בסך 3,120 ₪. 5. המחלוקת הנעוצה, איפוא, בין הצדדים נסובה סביב עיסקה מחודש יולי 2010 או בסמוך לכך עם לקוח מטעמו של הנתבע בשם טל פרץ (להלן: "מר פרץ") לצורך התקנת ארבעה מזגנים בבית העסק אשר בניהולו. לצורך ביצוע העיסקה הנ"ל הזמין הנתבע מהתובעת את הציוד הנדרש בהתאם להזמנה מס' 1857 ע"ס 15,466.20 ₪ (נספח ג' לכתב התביעה), חשבונית מס מס' 3475 ע"ס 15,500 ₪ (נספח ג' לכתב התביעה) ותעודת משלוח מס' 6692 (נספח ד' לכתב התביעה). 6. לטענת התובעת, הנתבע הוא אשר ביצע את העיסקה כלפיה, הזמין את הסחורה וקיבלה לידיו. משכך, יש לחייבו בגינה. 7. לטענת הנתבע, כפי שעולה מתצהיר עדותו הראשית המשמש אף ככתב הגנה בתיק, נכרת הסכם בין הנתבע למר פרץ, לפיה, הנתבע יתקין בבית העסק שלו ארבעה מזגנים בתמורה לסך כולל של 22,000 ₪. בעת אספקת הסחורה או בסמוך לה נתבקשה נציגת התובעת לספק את המזגנים למר פרץ בכפוף לתשלום עבור הסחורה במזומן בלבד. נוכח אספקת המזגנים לבית העסק של מר פרץ סבר הנתבע, כי זה האחרון הסדיר את התשלום בגין הסחורה. עוד ציין הנתבע, כי החשבונית יצאה על שמו של מר פרץ או העסק אשר בבעלותו בשם "המרפסת בר" ובנוסף, מר פרץ משך שיקים עבור התמורה לפקודת התובעת באופן ישיר ומשכך אין לשיטתו לחייבו בגין עיסקה זו. דיון ומסקנות: 8. כאמור לעיל, אין חולק, כי עסקינן בעילה שיטרית על יסוד שיק ביטחון שנמשך על ידי הנתבע לטובת התובעת. המסגרת הנורמטיבית בעניין זה נקבעה בהלכה הפסוקה כדלקמן: "רבות נאמר כבר על ידי בית משפט זה באשר למהותו של שטר לביטחון (וראה לעניין זה: בע"א 333/63[1]; ע"א 358/80 [2] ע"א 665/83 [3] ע"א 205/87 [4]. ההלכה כפי שגובשה בפסיקה זו הינה, כי "אף 'שטרי ביטחון' בכלל 'שטרות' המה" ( ע"א 333/63[1] בעמ' 553 ). בפסקי הדין הנ"ל ייחס בית המשפט את התנאי הגלום במלה "בטחון" לעניין מסירת השטר ולא לחבות על פיו, וכך נקבע מפי הנשיא ברק בע"א 205/87[4] בעמ' 691-692: " שטר ביטחון הוא, כאמור, שטר שמסירתו הותנתה בתנאי. הצדדים הסכימו שהאוחז לא ידרוש את פרעונו, אלא אם יקרה אירוע מוגדר, כגון קיום התחייבות אשר למען הבטחתה נמסר השטר. מאחר והחיוב שבהתנאה חל רק על הצדדים הישירים, הרי שהתנאי המתלווה לשטר ביטחון הוא כי האוחז ישמור אותו בחזקתו ולא יסחר אותו. מובן, שעם היווצר הנסיבות, אשר סוכמו מראש ואשר מתירות את השימוש בשטר הביטחון לשם מימוש הביטחון אשר אותו נועד להבטיח, משוחרר האוחז מכל סייג בכל הנוגע לסחרותו של השטר, כמו כן בכל האמור בתביעה על יסודו ( ראה: גם ש' לרנר, 'שטר ביטחון וזיכוי חשבון סנק כמתן ערך בשטרות' משפטים יז (תשמ"ז-מ"ח) 71. [ ראה ע"א 562/88 אהרון בן אריה נ' יוסף סופר]. 9. הינה כי כן, שטר הביטחון נועד להבטיח את התחייבויות הנתבע כלפי התובעת וניתן למימוש בהיווצר נסיבות בהן הנתבע מפר את התחייבויותיו. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ובעדויות הצדדים שוכנעתי, כי דין התביעה להתקבל. אומנם, לא ניתן ללמוד אודות מהותו של התנאי מעיון על גבי השיק עצמו ואולם, על השיק נרשמה במפורש המילה "ערבון" ונדמה, כי לא הייתה מחלוקת בין הצדדים, כי התנאי הינו זה המפורט ב-"כתב הערבות". 10. כאמור לעיל, הנתבע הודה בחקירתו הנגדית, כי מר פרץ הינו הלוקח שלו וכן הדגיש בתצהירו, כי נכרת הסכם בינו לבין מר פרץ לצורך הספקת והתקנת מזגנים בבית העסק שלו. כמו כן, הנתבע הודה, כי הוא זה אשר ביצע את ההזמנה מהתובעת. המסקנה המתבקשת מכל העובדות הנ"ל הינה אחת והיא כי הנתבע הוא זה אשר מחוייב לשלם עבור המזגנים נשוא עיסקה זו. אומנם, לא נעלמו מעיני טענות הנתבע, כי ההזמנה, החשבונית ותעודת המשלוח נרשמו לטובת בית העסק של מר פרץ וכן, כי נמשכו בגין הסחורה שיקים על ידי מר פרץ ואולם, אין באלה בכדי להקהות את מהות העיסקה החוזית כאמור לעיל. מכאן, כי מבחינה חוזית גרידא נדמה, כי לא יכולה להיות עוד מחלוקת, כי הנתבע הוא זה אשר הזמין את הסחורה מהתובעת והתחייב לשלמה. אף העובדה, כי הנתבע לשיטתו דאג להורות לתובעת אודות אמצעי גביית התשלום מלמד על התחייבותו כלפי התובעת שאם לא כן, לו עסקינן בשתי עסקאות נפרדות, האחת הזמנת המזגנים והשנייה התקנת המזגנים, כפי שניסה הנתבע לטעון, הרי שהנתבע היה אמור להיות אדיש לאופן ביצוע גביית התמורה בעד המזגנים. כמו כן, ניתן היה לצפות, כי סכום התמורה מול הלקוח יכלול את רכיב ביצוע עבודת ההתקנה בלבד. 12. למעשה עיקר טענת הנתבע נסובה סביב עילה נזיקית. שכן, לטענתו, ביקש מנציגת התובעת שתגבה התמורה עבור המזגנים באופן ישיר ובמזומן ומשלא עשתה כן, לטענתו גרמה לו נזק בשיעור הסכום הנ"ל. טענה זו דינה להידחות במספר מישורים. במישור החוזי - ככלל, על פי סעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי), התשמ"ג-1973 ניתן לקזז חיובים כספיים בלבד ולא חיוב נזיקי. במישור הראייתי- לא מצאתי לקבל גירסת הנתבע בהיותה עדות יחידה של בעל דין שאינה נתמכת בסיוע ראייתי כלשהו ובהיותה מוטלת בספק רב כפי שיפורט להלן. למעשה מבחינה ראייתית עסקינן בטענת "הודעה והדחה". טענה של "הודאה והדחה", הינה טענה בה מודה הנתבע בעובדות המהותיות של עילת התביעה, אך מציין עובדות נוספות אשר בעטיין גורס הוא, כי התובע אינו זכאי לסעד המבוקש. במצב זה, מוטל על הנתבע נטל השכנוע לגבי העובדות "המדיחות" הנטענות על ידו; כאשר הוא אינו מרים את הנטל, מתקבלת גרסת התובע, שכן הנתבע הודה בה (ע"א 642/61 טפר נ' מרלה, פ"ד טז 1000, 1004; רע"א 3592/01 עיזבון המנוח סימן טוב מנשה נ' ע. אהרונוב קבלנות בניין (1988) בע"מ, פ"ד נה(5) 193, 194; י' זוסמן, סדר הדין האזרחי, (מהדורה שביעית), 1995, 321-320). לעניין העברת נטל הראיה בגין טענות של 'הודאה והדחה' נקבע בע"א 777/80 שרייבר נ' שטרן, פ"ד לח(2) 143, 146 כדלקמן: "כדי להעביר את נטל הראיה מתובע לנתבע, צריכה טענת הנתבע להיות מסוג 'הודאה והדחה' - 'כן, אבל', כלומר הודאה בכל העובדות הנטענות ע"י התובע, כשבצדה של אותה הודאה, טענות המפקיעות את זכותו של התובע". 13. כאמור, עיקר טענתו העובדתית של הנתבע נסובה סביב נסיבות מסירת השיקים שנמשכו על ידי מר פרץ לידי התובעת בניגוד להוראתו. לאחר ששמעתי עדויות הצדדים שוכנעתי, כי יש לקבל גירסת התובעת. אומנם, בפרוטוקול הדיון מיום 11.9.13 ציינה גב' רומין, כי הנהג מטעם התובעת לא לקח שיקים ואולם, עסקינן בישיבה מקדמית. אולם, מתצהיר נהג התובעת, מר בנטגיזה מיום 10.10.13 ומעדותו בפני עולה, כי השיקים התקבלו על ידו במועד הספקת הסחורה. כמו כן, הנתבע הודה בעצמו, כי עניין התשלום הוסדר באותו מעמד ואולם, לשיטתו, לא ידע, כי התשלום בוצע באמצעות מסירת שיקים וסבר, כי התשלום הוסדר במזומן. אין בידי לקבל גירסת הנתבע בעניין זה. לו גירסת הנתבע, כי פנה לנציגת התובעת מספר פעמים עובר להספקת המזגנים על מנת לוודא כי התמורה תשולם במזומן הייתה נכונה ולו הדבר היה חשוב לנתבע כפי שצייר זאת בגירסתו ובשים לב לכך שעסקינן בעיסקה בהיקף כספי בלתי מבוטל ביחסים בין הצדדים הנ"ל -ניתן היה לצפות שהנתבע שהיה נוכח באותו מעמד - מקום קבלת הסחורה בבית העסק - ידאג לוודא באופן אישי כי הדבר מבוצע. בנסיבות אלה, לא סביר בעיני, כי הנתבע שכאמור, היה נוכח באותה עת בבית העסק והודה, כי קיבל לידיו את המזגנים, בדקם ואף חתם על תעודת המשלוח לא שם ליבו לאופן התשלום. מטעמים אלה, כאמור, הנני מעדיף את עדות נהג התובעת ( פרוט' בעמ' 3 שורה 23 ובעמ' 4 שורה 26). בנוסף, הנתבע יכול היה לזמן את מר פרץ לעדות באשר לנסיבות משיכת השיקים ואולם לא עשה כן. הלכה פסוקה היא ומושרשת היטב היא, כי הימנעות מהבאת ראיות, פועלת לחובתו של הנוקט בה, כיוון שמתחייבת ממנה המסקנה, שאילו הוצג המסמך או אילו הושמע העד, היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב. הימנות מהבאת ראיה, מקימה למעשה, לחובתו של הנמנע, חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון החיים, לפיה- דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, היא היתה פועלת לרעת הנמנע: ראה: ע"א 55/89 קופל נהיגה עצמית נ' טלקאר, מ"ד (4) 595; ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ פד"י (1) 239 בע"מ 245; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח' פד"י מה (4), 651,654 ; י.קדמי, על הראיות, חלק שני, תשנ"א -1991. 14. סוף דבר- דין התביעה להתקבל במלואה. הנתבע ישלם לתובעת סך של 18,620 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 11.12.12 ועד למועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, הנתבע יישא בהוצאות משפט בסך 3,500 ₪. סכומים אלה ישולמו לתובעת בתוך 30 יום. ערבות אישיתערבות