##דוגמא לכתב תביעה ## ## סוג התביעה: ## ## הסעד המבוקש: ## ## אגרה: ## ## האם קיים הליך נוסף בבית משפט או בבית דין, בקשר למסכת עובדתית דומה שהתובע הוא צד לו או היה צד לו? ## לא ## א. תיאור של בעלי הדין ## 1. התובע, מר _________ ת.ז. _________, הינו אזרח ישראלי, תושב _________, בעל רכב פרטי מסוג _________ מ.ר. _________. 2. הנתבעת, עיריית _________, הינה תאגיד סטטוטורי הפועל מכוח פקודת העיריות [נוסח חדש], המופקד על תחזוקת הכבישים והתשתיות בתחומה המוניציפלי, ובכלל זה כביש _________ בעיר _________. ## ב. הסעד המבוקש ## 3. כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 6,000 ₪, בגין הנזקים שנגרמו לרכבו, ובכלל זה עלות החלפת צמיג, עוגמת נפש, אובדן זמן והוצאות נלוות. 4. בנוסף, כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבעת בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בתוספת מע"מ כחוק. 5. כבוד בית המשפט מתבקש להורות על הצמדת הסכומים הנ"ל למדד וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל. ## ג. העובדות הנחוצות לביסוסה של עילת התביעה ומתי נולדה ## 6. בתאריך 30/03/12, בסביבות השעה 10:00 בבוקר, נסע התובע ברכבו בכביש _________ בעיר _________. 7. במהלך נסיעתו, נפל רכבו של התובע לבור עמוק ובלתי מסומן בכביש, דבר שגרם לנזק חמור לצמיג רכבו הקדמי ימני. 8. כתוצאה מהאירוע, נאלץ התובע לעצור את רכבו בצד הדרך, להחליף את הצמיג הפגוע, ולשאת בעלויות גבוהות בגין רכישת צמיג חדש והוצאות נלוות. 9. עילת התביעה נולדה במועד האירוע, 30/03/12, עת נגרם הנזק לרכבו של התובע עקב רשלנותה של הנתבעת. ## ד. העובדות המקנות סמכות לבית המשפט ## 10. סכום התביעה, העומד על 6,000 ₪, מקנה סמכות עניינית לבית משפט השלום. 11. מקום האירוע, כביש _________ בעיר _________, נמצא בתחום השיפוט של בית משפט השלום ב_________, ובכך מקנה סמכות מקומית לבית משפט נכבד זה. ## ה. פירוט הטענות ## ## חובת הזהירות של הרשות המקומית ## 12. הנתבעת, כרשות מקומית המופקדת על תחזוקת הכבישים בתחומה, חבה חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי משתמשי הדרך, ובכלל זה התובע, לדאוג לתקינות הכבישים ולמנוע מפגעים העלולים לסכן את שלומם ורכושם. 13. חובה זו כוללת, בין היתר, את החובה לבדוק באופן שוטף את מצב הכבישים, לאתר מפגעים כגון בורות ושחיקות אספלט, לתקן אותם בתוך זמן סביר, ולהציב שילוט אזהרה מתאים במקרה של מפגע זמני או מתמשך. 14. הנתבעת, באמצעות עובדיה ונציגיה, הייתה צריכה לצפות כי אי-תיקון בורות בכביש או אי-הצבת אזהרה מתאימה עלולים לגרום לנזקים לרכושם של משתמשי הדרך, ובכלל זה נזקים לצמיגי רכבים. 15. חובת הזהירות של הנתבעת נגזרת גם מהוראות הדין, לרבות פקודת העיריות ופקודת הנזיקין, המטילות עליה אחריות לשלמות ובטיחות התשתיות הציבוריות שבאחריותה. 16. אי-עמידה בחובת הזהירות המוטלת על הנתבעת מהווה התרשלות, המקימה עילת תביעה בנזיקין כנגדה, ומחייבת אותה בפיצוי התובע בגין הנזקים שנגרמו לו. ## התרשלות הנתבעת באחזקת הכביש ## 17. הנתבעת התרשלה באופן חמור בתחזוקת כביש _________, בכך שלא דאגה לאיתור ותיקון הבור שגרם לנזק לרכבו של התובע, למרות שהיה קיים במקום זמן רב טרם האירוע. 18. הנתבעת לא ביצעה סריקות מספקות ויעילות של הכביש, או לחילופין, התעלמה מממצאי הסריקות ולא פעלה לתיקון המפגע במועד, ובכך הפרה את חובתה לדאוג לבטיחות משתמשי הדרך. 19. הנתבעת לא הציבה כל שילוט אזהרה מתאים בסמוך לבור, אשר היה יכול להזהיר את התובע ואת יתר משתמשי הדרך מפני הסכנה הקיימת, ובכך למנוע את התרחשות הנזק. 20. העובדה שהנתבעת תיקנה את הכביש בסמוך לאחר קבלת ההודעה מהתובע, מעידה על כך שהייתה מודעת לקיומו של המפגע, אך פעלה לתיקונו רק לאחר שנגרם הנזק, ובכך אישרה את התרשלותה המוקדמת. 21. התנהלות הנתבעת, אשר לא פעלה למניעת היווצרות הבור, לא התריעה אודותיו ולא דאגה לתיקונו במועד, אינה עולה בקנה אחד עם התנהגות של רשות סבירה וזהירה, ומהווה התרשלות מובהקת. ## קיומו של בור בכביש ## 22. בניגוד לטענת הנתבעת, בכביש _________ אכן היה קיים בור משמעותי, ולא רק "שחיקה של שכבת האספלט העליונה", אשר היווה מפגע בטיחותי חמור וגרם לנזק ישיר לצמיג רכבו של התובע. 23. תיאור הנתבעת את המפגע כ"שחיקה קלה" אינו משקף את המציאות בשטח, ונועד להמעיט בחומרת המפגע ובאחריותה של הנתבעת לאירוע. 24. התובע נפל לבור עמוק וברור, אשר לא ניתן היה להבחין בו מבעוד מועד, וזאת בשל מיקומו, גודלו והיעדר כל סימון או אזהרה. 25. העובדה שהנתבעת מיהרה לתקן את הכביש בסמוך לאחר האירוע, מחזקת את טענת התובע בדבר קיומו של בור ממשי, שכן לא סביר היה לבצע תיקון כה מהיר ודחוף בגין "שחיקה קלה" בלבד. 26. התמונות שהוגשו על ידי התובע, אף אם אינן מציגות את הבור באופן מושלם, יחד עם עדותו המהימנה של התובע, מוכיחות כי אכן היה קיים מפגע משמעותי בכביש במועד האירוע. ## קשר סיבתי בין הרשלנות לנזק ## 27. קיים קשר סיבתי ישיר וברור בין התרשלותה של הנתבעת בתחזוקת הכביש ואי-תיקון הבור, לבין הנזק שנגרם לצמיג רכבו של התובע. 28. אלמלא התרשלותה של הנתבעת, אשר לא דאגה לתקן את הבור או להציב אזהרה מתאימה, לא היה רכבו של התובע נופל לבור ולא היה נגרם הנזק לצמיג. 29. הנזק לצמיג נגרם באופן מיידי וברור כתוצאה מהמכה החזקה שספג הרכב בעת נפילתו לבור, ואין כל גורם זר אחר שיכול היה לגרום לנזק זה. 30. התובע נסע במהירות סבירה ותוך שמירה על כללי התנועה, ולא הייתה כל התנהגות מצידו שיכולה הייתה לנתק את הקשר הסיבתי בין רשלנות הנתבעת לנזק. 31. הנתבעת לא הציגה כל ראיה המעידה על גורם אחר שיכול היה לגרום לנזק לצמיג, ובכך מחזקת את הטענה לקשר סיבתי ישיר בין התרשלותה לאירוע. ## נזקים שנגרמו לתובע ## 32. כתוצאה מהאירוע, נגרם נזק ישיר לצמיג רכבו של התובע, אשר הצריך את החלפתו המיידית, וזאת בעלות של 6,000 ₪, כפי שיפורט בחשבונית שתוגש. 33. בנוסף לעלות הצמיג, נגרמו לתובע נזקים עקיפים, כגון עוגמת נפש רבה, אובדן זמן יקר בשל הצורך לעצור בצד הדרך, להחליף צמיג, ולטפל בתיקון הנזק. 34. התובע נאלץ להשקיע זמן ומאמץ בתיאום הטיפול ברכב, בנסיעות למוסך ובחזרה, ובטיפול בהגשת התביעה, וכל אלה מהווים נזקים ברי פיצוי. 35. הנזק שנגרם לצמיג היה כה חמור, עד כי לא ניתן היה להסתפק בתיקונו, והיה הכרח להחליפו בצמיג חדש, וזאת על מנת להבטיח את בטיחות הנסיעה. 36. התובע פעל באופן סביר להקטנת נזקיו, ובחר בצמיג איכותי ובטוח, במחיר סביר והגיוני, ואין לטעון כי יכול היה למצוא פתרון זול יותר שלא היה פוגע בבטיחותו. ## נטל ההוכחה והכלל "הדבר מעיד על עצמו" ## 37. במקרה דנן, הכלל הראייתי "הדבר מעיד על עצמו" הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין, חל על נסיבות המקרה, שכן הנזק נגרם כתוצאה מאירוע שאין לתובע ידיעה מלאה על נסיבותיו המדויקות. 38. גם אם התובע ציין כי נפל לבור, אין בכך כדי לשלול את תחולת הכלל, שכן אין לו שליטה או ידיעה מלאה על תהליכי התחזוקה של הנתבעת ועל הסיבות שהובילו לקיומו של הבור. 39. הנתבעת, כמי שאחראית על תחזוקת הכביש, היא בעלת הידע והשליטה על הגורמים שהובילו להיווצרות הבור ואי-תיקונו, ולכן הנטל להוכיח כי לא התרשלה מוטל עליה. 40. בנסיבות העניין, סביר יותר להניח כי הנזק נגרם כתוצאה מרשלנות הנתבעת, מאשר מכל סיבה אחרת, ולכן יש להעביר את נטל ההוכחה לכתפי הנתבעת. 41. גם אם הנטל הראשוני להוכחת יסודות התביעה מוטל על התובע, הרי שהתובע עמד בנטל זה באמצעות עדותו, התמונות והנסיבות הברורות של האירוע, המצביעות על רשלנות הנתבעת. ## היעדר אשם תורם מצד התובע ## 42. התובע נהג בזהירות הנדרשת ובמהירות סבירה, ולא הייתה כל התנהגות מצידו שיכולה להיחשב כאשם תורם לנזק שנגרם. 43. הבור בכביש היה בלתי צפוי ובלתי נראה לעין, ולא ניתן היה להבחין בו מבעוד מועד, גם בנהיגה זהירה, וזאת בשל מיקומו וחוסר הסימון. 44. טענת הנתבעת בדבר היכרות התובע עם הכביש אינה רלוונטית, שכן גם נהג המכיר את הכביש אינו יכול לצפות קיומו של בור חדש או מפגע שלא סומן. 45. התובע לא יכול היה למנוע את "הכניסה" לבור, שכן הוא הופיע באופן פתאומי וללא כל אזהרה מוקדמת, ולא הותיר לו זמן תגובה מספק. 46. בנסיבות העניין, כל נהג סביר היה נקלע לאותה סיטואציה, ולכן אין לייחס לתובע כל אשם תורם לאירוע או לנזק שנגרם. ## חובת הקטנת הנזק ## 47. התובע פעל באופן סביר ומיידי להקטנת נזקיו, בכך שהחליף את הצמיג הפגוע בצמיג חדש ומתאים, וזאת על מנת להבטיח את בטיחות נסיעתו. 48. לא ניתן היה להסתפק בתיקון הצמיג, שכן הנזק היה חמור ובלתי ניתן לתיקון בטוח, והחלפה הייתה הפתרון היחיד והסביר בנסיבות העניין. 49. התובע רכש צמיג במחיר סביר והגיוני, ולא הוכח כי ניתן היה למצוא צמיג מתאים אחר במחיר נמוך יותר, מבלי להתפשר על איכות ובטיחות. 50. הנתבעת לא הציגה כל ראיה המעידה על כך שהתובע יכול היה לפעול באופן אחר להקטנת נזקיו, או כי עלות התיקון הייתה מופרזת. 51. התובע פעל בתום לב ובאופן מקצועי, ואין לייחס לו כל הפרה של חובת הקטנת הנזק, שכן כל פעולותיו נועדו להחזיר את רכבו למצב תקין ובטוח. ## אחריות שילוחית ו/או ישירה ## 52. הנתבעת אחראית באופן ישיר למעשיה ומחדליה, ובכלל זה לאי-תחזוקת הכביש כנדרש, אשר הובילה להיווצרות הבור ולנזק שנגרם. 53. בנוסף, הנתבעת אחראית באחריות שילוחית למעשיהם ומחדליהם של עובדיה, קבלניה וכל מי שפועל מטעמה בתחזוקת הכבישים, אשר התרשלו במילוי תפקידם. 54. גם אם הנתבעת טוענת כי היא מבצעת סריקות יומיות, הרי שהעובדה שהבור לא אותר ותוקן במועד, מעידה על כשל מערכתי או על רשלנות של מי מטעמה. 55. הנתבעת אינה יכולה להתנער מאחריותה בטענה כי פעלה באופן סביר, שעה שהתוצאה בשטח היא קיומו של מפגע בטיחותי שגרם לנזק. 56. אחריותה של הנתבעת נובעת גם מהיותה בעלת השליטה הבלעדית על הכבישים בתחומה, ועל כן מוטלת עליה החובה המוגברת לדאוג לבטיחותם. ## טענות הנתבעת והפרכתן ## 57. טענת הנתבעת בדבר היעדר בורות בכביש _________ במועד האירוע, נסתרת על ידי עדותו המהימנה של התובע ועל ידי העובדה שהנתבעת מיהרה לתקן את הכביש בסמוך לאחר האירוע. 58. טענת הנתבעת כי מדובר ב"שחיקה קלה" בלבד, אינה עולה בקנה אחד עם הנזק החמור שנגרם לצמיג, ונועדה להמעיט בחומרת המפגע. 59. טענת הנתבעת בדבר היות התובע "תובע סדרתי" אינה רלוונטית לעצם האירוע ולנזק שנגרם, ונועדה להסיט את הדיון מהתרשלותה שלה. 60. גם אם התובע הגיש תביעות דומות בעבר, אין בכך כדי לשלול את זכותו לתבוע בגין נזק אמיתי שנגרם לו כתוצאה מרשלנות הנתבעת במקרה דנן. 61. הנתבעת לא הציגה כל ראיה אובייקטיבית התומכת בטענותיה, אלא הסתמכה על עדותו של נציג מטעמה, אשר אינה אמינה ונועדה להגן על האינטרסים של הנתבעת. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, יהא זה מן הדין ומן הצדק לקבל את התביעה על כל חלקיה. ##קראו דוגמא מהפסיקה בנושא נזק לצמיגים תביעה נגד העירייה:## 1. עסקינן בתביעה כספית בסך 6,000 ₪ לפיצוי בגין נזק נטען לצמיג רכבו של התובע, אשר לטענתו "נפגע" עת "נפל" לבור בכביש דורי בחיפה בו נסע התובע בתאריך 30/03/12 בשעה 10:00. התובע טוען לאחריות הנתבעת, עיריית חיפה, לאירוע וכי עליה לפצותו בגין עלות הצמיג ובגין "השחתת" זמנו. 2. הנתבעת טוענת כי יש לדחות את התביעה בהעדר כל אחריות מצידה. היא אינה מכחישה כי התקבלה מהתובע הודעה על האירוע הנטען, אך מציינת כי בכביש דורי במועד הנטען "כלל לא היו בורות", וכי מה שעולה "מהתמונה שהציג התובע, הוא שישנם בכביש חלקים ששכבת האספלט העליונה שלהם נשחקה מעט, ושאין בהם כדי לגרום לנזקים הנטענים והמוכחשים- עובדה שרק התובע מכל כלי הרכב שחלפו בכביש, דיווח על פגיעה בצמיג וזאת לא בכדי". הנתבעת טוענת, כי מדובר בתובע סדרתי שמנהל במקביל 4 תביעות דומות נגדה, כפי שפורט בסעיף 25 לכתב ההגנה. 3. בישיבה שהתקיימה בפניי שמעתי את התובע ואת נציג העירייה, מר אהרון כהן, לאחר שכל אחד מהם הגיש תצהיר שצורף לכתב הטענות הרלוונטי. לאחר ששמעתי את העדים, התרשמתי מהופעתם בפניי, עיינתי בראיות שהוגשו ונתתי דעתי לטיעוני הצדדים ובאי כוחם, שוכנעתי כי דין התביעה להידחות. 4. תחילה אציין, כי בכל הנוגע לטענה בדבר תחולתו של הכלל הראייתי לעניין "הדבר מעיד על עצמו", שבסעיף 41 לפקודת הנזיקין, הרי שאין הכלל מתקיים בענייננו, שעה שאליבא לתובע בתביעתו, הנזק נגרם כתוצאה מ"נפילת" רכבו לבור. משכך, אין לומר כי לא הייתה לו ידיעה בדבר הנסיבות שגרמו לאירוע. אי לכך, הנטל להוכיח את יסודות התביעה דנן רובץ לפתחו של התובע, שעליו להוכיח, בין היתר, את הטענה להתרשלות העירייה, את העובדה כי נגרם נזק ואת קיומו של קשר סיבתי בין התרשלות כאמור לבין הנזק. ייאמר מיד כי התובע לא עמד בנטל זה. 5. בכל הנוגע להתרשלות העירייה, טוען התובע כי כשלה באיתור הבור, באחזקת הכביש, לא עשתה דבר למניעת היווצרותו, לא התריעה אודותיו, לא דאגה לתיקונו במועד, לא הציבה שילוט אזהרה ולא נהגה כרשות סבירה. דין טענותיו אלה של התובע להידחות. 6. מעדותו של נציג העירייה עולה, כי מחלקת הדרכים של העירייה פועלת בכל עת על מנת למנוע מפגעים בכבישי העיר ומבצעת סריקה מדי יום של הכבישים במטרה לאתר מפגעים. בנוסף, מסתייעת העירייה על ידי קריאות שמתקבלות במוקד העירוני מהציבור. נציג העירייה מאשר כי התקבלה הודעה מהתובע על הימצאותו של בור בכביש דורי בתאריך 30/03/12, אך מציין כי במקום לא היו בורות, אלא מדובר בשחיקה של חלקים משכבת האספלט העליונה בכביש. תיאור זה של נציג העירייה עולה בקנה אחד עם התמונות שהוגשו (נ/4) והוא מקובל עליי. 7. מעדותו של נציג העירייה עולה, כי כבר ביום 02/04/12 תוקן הכביש. לציין, כי התאריך 30/03/12 הינו יום ו' בשבוע. תיקון האספלט מיד לאחר ההודעה על האירוע, מהות "המפגע" הנטען/השחיקה של האספלט והפעולות שמבצעת העירייה כדבר שבשגרה באופן יומיומי, כפי שעולה מעדותו האמינה של נציג הנתבעת, מביאים אותי למסקנה כי לא הייתה מצידה של הנתבעת כל התרשלות שתחוב בגינה וכי פעלה כפי שמצופה מרשות מקומית סבירה בנסיבות העניין. אין לומר, אפוא, שהעירייה הפרה בנסיבות המקרה דנן את חובת הזהירות המוטלת עליה כרשות מקומית. 8. גם בנוגע לשאלת הנזק שנגרם על פי הטענה לצמיג, לא עמד התובע בנטל ההוכחה. עדותו של התובע הינה עדות יחידה של בעל דין, על כל ההשלכות שיש לעובדה זו הן על הוכחת האירוע עצמו (התובע לא ידע לציין לאיזה "בור" נכנס לטענתו) והן על גרימת הנזק. מהתמונות שהוגשו (נ/3), לא ברור מה הוא אותו נזק שנגרם והאם מדובר בנזק שהצריך את החלפת הצמיג כולו. לא הובאה חוות דעת מקצועית על ידי התובע בעניין זה, וגם בחשבונית שצורפה לעניין עלות התיקון אין כדי להעיד על כך. משלא הוכח כי נגרם נזק או מה הוא אותו נזק, אין לתובע להלין אלא על עצמו. לא זו אף זו, וגם בהנחה שהתובע היה מתגבר על שאלת הוכחת קיומו של נזק, עדיין שאלת הקשר הסיבתי נותרה ללא מענה וללא הוכחה, שכן לא עלה בידו להוכיח, ברמת ההוכחה הנדרשת בהליך דנא, כי אותו נזק לו הוא טוען נגרם דווקא על ידי אותה שחיקה באספלט. 9. יתרה מכך ולמעלה מהצורך אציין, כי גם בשאלת הקטנת הנזק מחד גיסא והאשם התורם מאידך גיסא, ידו של התובע על התחתונה. בכל הנוגע לחובת הקטנת הנזק, לא הוכח על ידו שלא ניתן היה להסתפק בתיקון הצמיג, להבדיל מהחלפתו, או כי אין למצוא צמיג מתאים אחר במחיר נמוך מהסכום שנטען כי שולם. באשר לאשם התורם, נדמה שאין חולק כי מדובר בקטע כביש המוכר לתובע, גם אם בחקירתו הנגדית התחמק מלענות על כך ("זה כביש שנסעתי בו"). על כן, ברי שהיה עליו להיזהר בנהיגתו, במיוחד כשמדובר באירוע שהתרחש (על פי הטענה) בשעות הבוקר, כך שלא הייתה כל מניעה כי יבחין באותו "בור", כהגדרתו, וימנע מ"כניסה" לתוכו. 10. השורה התחתונה היא, שדין התביעה להידחות. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,200 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. כתב תביעהגלגל רכבמסמכיםעירייהצמיג רכב