במשפט הפלילי, נטל השכנוע מוטל על התביעה, הנושאת בעול הוכחת האשמה ואין היא יוצאת ידי חובה זו, אלא אם כן יש בחומר הראיות כולו, בין זה הבא מטעמה ובין זה הבא מטעם ההגנה, כדי להוכיח את כל יסודות העבירה נשוא האישום, במידה שלמעלה מספק סביר (ראה י' קדמי, על הראיות, חלק ג', הוצאת דיונון, מהדורה 2004, ע' 1440). די בכך שהנאשם יעורר ספק סביר בגרסת המאשימה על מנת שיזוכה מכל אשמה. קראו דוגמא מהפסיקה בנושא נטל השכנוע במשפט הפלילי: בפתח הדברים אודיע, כמצוות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, כי החלטתי לזכות את הנאשמים מהעבירות המיוחסות להם בכתב האישום. רקע 1. כתב האישום הוגש במקור כנגד הנאשם וכנגד חברת א.ש.ל.י- גידול מיון ושיווק תוצרת חקלאית בע"מ (להלן: "החברה") שהנאשם היה בעל מניות בה, וזאת בגין העסקת עובד זר בלא היתר. לפי כתב האישום העסיקה החברה ארבעה עובדים זרים בניגוד להוראות סעיף 2(א)(1) - (2) לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 (להלן: "החוק"), והנאשם 2 הואשם כי הפר את סעיף 5 וסעיף 2 (א) (1) לחוק. החברה הפעילה בזמנים הרלוונטיים לתביעה בית אריזה של תפוחי אדמה בעין ורד (להלן:"האתר"). בשל הליכי כינוס אליהם נקלעה החברה, נמחקה א.ש.ל.י מכתב האישום והנאשם נותר כנאשם יחיד. 2. על פי המפורט בכתב האישום, ביום 5.7.05 בסמוך לשעה 9:15, במסגרת ביקורת שערכו שוטרים בבית האריזה נמצאו בו ארבעה עובדים אשר עבדו בכניסה לבית האריזה וניסו להימלט מן המקום. העובדים לא היו אזרחי ישראל או תושביה, ולא היו רשאים לעבוד אצל הנאשמת 1. הנאשם כפר בנטען בכתב האישום מלבד סעיפים 1 ו- 2 לכתב האישום, הנוגעים לפרטי החברה והיותו בעל מניות ומנהל פעיל בה. 4. בדיון ההוכחות העידו: מר יובל כנפו, מר שלומי הראל, מר אבי חזן והגב' ויקי טסלפפה, מפקחים וחוקרים ברשות ההגירה נכון לתקופה הרלוונטית, וכן הנאשם ובנו לירון מורבר. 5. במהלך העדויות הוגשו הראיות הבאות מטעם המאשימה: דו"ח פעולה מאת פקד יובל כנפו - ת/1; דו"ח פעולה מאת רס"ל שלומי הרוש - ת/2; דו"ח פעולה מאת מפקד אבי חזן - ת/3; חקירתו של הנאשם - ת/4; צווי משמורת ותשאול העובדים שנתפסו - ת/5; תלושי שכר - ת/6; הודעת חשוד לירון מורבר - ת/7; תעודות עובד ציבור מטעם הגב' זהבה קדוש, המחלקה לביקורת גבולות - ת/8. יסודות העבירה: 6. לפי סעיף 2(א) לחוק: "2. (א) מעביד שעשה אחד מאלה - (1) העביד עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל מכח חוק הכניסה לישראל והתקנות לפיו; (2) העביד עובד זר בניגוד להוראות סעיף 1יג; דינו...". וכך נקבע בסעיף 1יג(א) לחוק: "לא יקבל אדם עובד זר לעבודה, אלא אם כן הממונה או עובד משרד הפנים מטעמו, התיר בכתב את העסקתו של העובד הזר אצל אותו מעביד, ובהתאם לתנאי ההיתר; היתר כאמור יכול שיהיה למכסה מסוימת של עובדים זרים שיועסקו אצל אותו מעביד או לפי רשימה שמית". 7. על המאשימה נטל ההוכחה, כי הנאשם העסיק עובד זר ללא היתר. 8. העובדים שנמצאו באתר אינם אזרחי או תושבי ישראל, ומשכך נכנסים בגדר הגדרת "עובד זר" כאמור בחוק. 9. בהתאם לסעיף 23 לפקודת הראיות [נוסח חדש], יש לקבל את תוכנה של תעודת עובד הציבור (ת/8) כמעידה על כך שהעובדים נשוא כתב האישום, לא היו במועד הרלוונטי לכתב האישום, בעלי היתר לעבוד אצל בחברה אותה ניהל הנאשם אשר היה גם בעליה של החברה. דיון והכרעה 10. במשפט הפלילי, נטל השכנוע מוטל על התביעה, הנושאת בעול הוכחת האשמה ואין היא יוצאת ידי חובה זו, אלא אם כן יש בחומר הראיות כולו, בין זה הבא מטעמה ובין זה הבא מטעם ההגנה, כדי להוכיח את כל יסודות העבירה נשוא האישום, במידה שלמעלה מספק סביר (ראה י' קדמי, על הראיות, חלק ג', הוצאת דיונון, מהדורה 2004, ע' 1440). די בכך שהנאשם יעורר ספק סביר בגרסת המאשימה על מנת שיזוכה מכל אשמה. 11. בדו"ח הפעולה (ת/1 ) נרשם כי זוהו 4 עובדים תאילנדים אשר עבדו בכניסה לעסק. גם בדוח הפעולה הנוסף (ת/2) צוין, כי מיד עם כניסת השוטרים לעסק זיהו אותם העובדים התילאנדים והחלו במנוסה. מעבר לפרטים אלה לא צוין בדוחות היכן בדיוק נצפו העובדים, במה הם עסקו באותה עת האם עבדו בשדה, בקטיף או בזריעה, האם בבית האריזה בפריקה או בהעמסה של סחורה, האם הסיעו מלגזה וכיו"ב. העד יובל כנפו נשאל בחקירתו במה עבדו העובדים שעה שנתפסו והשיב: " ... אני לא יודע מה כל אחד עשה" (עמ' 10 ש' 28). כך גם העד שלומי הרוש ציין כי אם היה מבחין במה בדיוק עבדו העובדים היה רושם זאת בדוח הפעולה. כשנשאלו עדי המאשימה אודות פרטי האירוע השיבו כי אינם זוכרים את המקרה וכי הם נסמכים על דוח הפעולה שנרשם מיד בסיום האירוע. 12. הנה כי כן, בדוחות הפעולה לא צויין היכן בדיוק נתפסו העובדים וכך גם אין הם משקפים את עיסוקם של העובדים בעת עריכת הביקרות. מנגד העיד מר לירון מורבר כי האירוע התרחש מאחורי בית האריזה בתוך הרחבה של המפעל, וכי מאותה רחבה ניתן להיכנס הן לבית האריזה של א.ש.לי והן לבית האריזה של חברת בר מור (ששיכת גם היא למשפחת מורבר - לאחיו של הנאשם ) ושאין לה כל קשר לנאשם. עוד ציין העד כי המעבר בין בתי האריזה הוא חופשי והעובדים התאילנדים עוברים ממקום למקום. (עמ' 9 ש' 22 עד עמ' 10 ש' 6). מר לירון מורבר אף הוסיף כי מגורי העובדים הזרים החוקיים של החברה נמצאים מאחורי בית האריזה וכי כל הזמן נכחו במקום הרבה תאילנדים אחרים שבאו ליהנות מתנאי המגורים והחימום במקום (עמ' 15 ש' 24-28). 13. בנוסף, הן העד כנפו והן העד הרוש העידו (כך נרשם בדוחות הפעולה), כי הגיעו לבית האריזה של משפחת גרובר לאור מידע מודיעני על העסקת עובדים לא חוקיים במקום. העובדה כי שם משפחתו של הנאשם לא אויית נכון (במקום מורבר נרשם וצוין גרובר) לא הייתה מהותית אלמלא השם גרובר מזכיר יותר את שם בית האריזה הסמוך והשייך לחברת "בר-מור" . ספק זה מתחזק נוכח תשובתם של העובדים לשאלה מי היה מעסיקם. העובדים כאמור תושאלו עת שהו במתן המשמורת. שניים מביניהם כלל לא נשאלו מי היה מעסיקם ואילו השניים האחרים נשאלו ומסרו שם אחר - באבו (ראה ת/5). שם זה לא רק שאינו קושר בין הנאשם או חברת א.ש.ל.י לבין העובדים, אלא שניתן להתרשם כי הוא דומה יותר לשמו של בית האריזה הצמוד - "בר מור". 14. עולה אם כן כי המאשימה לא הצליחה להצביע על קשר שבין העובדים הזרים שנתפסו לבין חברת א.ש.ל.י שהנאשם היה נושא משרה בה. זאת שעה שהוכח כי א.ש.ל.י העסיקה באותם הזמנים עובדים זרים על פי היתר ובאופן חוקי ונוכח העובדה כי האתר שבסמוך לו נתפסו העובדים, היה בית האריזה בו לרוב עובד כוח אדם מיומן ומקצועי המפעיל מכשור מכני, ולא שדותיהם של הנאשמים (בהם מועסקים התאילנדים). יוער, כי עיקר דוחות הפעולה כמו גם הדוח של המפקד אבי חזן התמקדו באירוע משני - מעצרו של לירון מורבר נוכח סירובו לפתוח את מחסני הקירור ופריצתם בכוח. לא בלתי מתקבל על הדעת יהיה להניח כי אירוע זה היווה זרז להגשת כתב האישום כנגד הנאשם דווקא. 16. לאור האמור לעיל אני קובע, כי לא הוכח שהנאשמת העסיקה עובדים ללא היתר כדין ממילא אין לייחס לנאשם עבירה מכוח סעיף 5 לחוק. סוף דבר 17. הנני מזכה את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. משפט פלילינטל השכנוע