הליכי הגבייה בהם נוקט המוסד כנגד התובע מתבצעים מכוח סעיף 14 לחוק המזונות, אשר קובע כדלקמן: "(א) המוסד יגבה מן החייב כל סכום שהגיע או המגיע ממנו לזוכה לפי פסק הדין למזונות, לרבות ריבית כפי שנפסק והוצאות גביה ושכר טרחת עורך דין כפי שנקבע בהוצאה לפועל. (ב) פסק הדין למזונות יבוצע בדרך האמורה בחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, כאילו ניתן לזכות המוסד, לרבות האמור בפרק ז' שבו. (ג) היה המוסד חב לחייב סכום כסף על פי כל דין, רשאי הוא לקזז כנגד אותו סכום את התשלום המשתלם לזוכה; החייב רשאי לפנות בעניין הקיזוז לבית הדין האזורי לעבודה" עוד ראוי לציין את נוסחו של סעיף 13 לחוק המזונות, הקובע כי "זוכה הסבור שקופח בזכותו לתשלום לפי חוק זה, רשאי, בדרך ובמועד שנקבעו בתקנות, להגיש תובענה לבית דין אזורי לעבודה; אולם אם פסק הדין למזונות טעון הבהרה, תהא סמכות ההבהרה בידי בית המשפט או בית הדין שנתנו". נוסחו של החוק מלמד כי גביית חוב התובע על ידי המוסד מתבצעת במסגרת חוק ההוצאה לפועל ותיק ההוצאה לפועל, מבלי שלבית הדין לעבודה סמכות עניינית בקשר לכך. סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה - בכל הנוגע לגביית חובות על ידי המוסד מכוח חוק המזונות - מתמצה בהוראת סעיף 14(ג) סיפא לחוק המזונות, אשר מגבילה את סמכותו של בית הדין לעבודה לדון "אך ורק בעניין הקיזוז, ולא בעניין עצם חובו של החייב בגין מזונות או בשאלת שיעור חובו של החייב בגין מזונות" (פסק דינה של השופטת לאה גליקסמן בתיק בל' (ת"א) 7567/07 דניאל זנבר - המוסד לביטוח לאומי, מיום 13.1.10; כן ראו את ב"ל 18044-06-10 מרדכי אלמקייס - המוסד לביטוח לאומי, מיום 25.3.11; והשוו - לפסקי דין שעסקו בשאלות הקיזוז - עב"ל 391/06 אליהו עמר - המוסד לביטוח לאומי, מיום 10.6.08; עב"ל 271/08 חיים ארי ברוכים - המוסד לביטוח לאומי, מיום 21.5.09). סמכות ענייניתמזונות