הוראת סעיף 19(א) לחוק מסמיכה את רשם ההוצל"פ לברר ולפסוק בכל טענה של החייב לפיה הוא מופטר ממילוי פסק הדין. טיעוני החייב לפי סעיף זה אינם מוגבלים לטענת פרעתי במובנה המילולי והמצומצם, אלא לכל טענה הפוטרת אותו מלמלא אחר פסק הדין, ובלבד שמדובר בעובדות ובטענות שהתעוררו לאחר מועד מתן פסק הדין בש"א (מחוזי- י-ם) 4316/08 ת"א (מחוזי- י-ם) 9288/07 רלה וינשטיין נ' הפועלים אמריקאי ישראלי בע"מ, ניתן ביום 19.10.2010. קראו דוגמא מהפסיקה בנושא סעיף 19 א לחוק ההוצאה לפועל: 1. בפני ערעורם של המערערים, על החלטותיה של כבוד רשמת ההוצאה לפועל, סגל מרים, מיום 17.07.13 ומיום 02.06.13 , שניתנו בתיק הוצאה לפועל שמספרו 01-16163-13-8, בהם דחתה את בקשת ה"פרעתי" שהגישו המערערים . עיקרי העובדות הצריכות לענייננו: 2. בתאריך 05.07.06 הגיעו הצדדים להסכמה אשר קיבלה תוקף של פסק דין לפיה על המערערים לשלם סך של 32,655 $ בתוספת ריבית של כ1% לחודש החל מיום 01.09.04 ב36 תשלומים החל מתאריך 01.10.06 בגין החזר הלוואה שניתנה להם על ידי המשיב, בנוסף שכ"ט על סך של 7,500 ₪ , וכי איחור בתשלום מעל ל-7 ימים יזכה את המשיב להעמיד את יתרת התשלום לפירעון מיידי. בתאריך 07.08.06 נפתח כנגד המערערים תיק הוצאה לפועל בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 9,371 ש"ח, בתאריך 19.03.07 קיבלו המערערים הודעה על סגירת התיק לבקשת המשיב. בתאריך 24.02.13 נפתח תיק ההוצאה לפועל כנגד המערערים על סך של 303,768 ₪. המערערים הגישו בקשה בטענת פרעתי. בתאריך 02.06.13 ניתנה ההחלטה נשוא הערעור דנן, בה דחתה כבוד הרשמת את בקשת הפרעתי שהגישו המערערים, (להלן: ההחלטה הראשונה), בתאריך 14.07.13 דחתה כבוד הרשמת את בקשתם החוזרת בטענת פרעתי, (להלן: ההחלטה השנייה). טענות המערערים: 3. המערערים טוענים כי החלטתה הראשונה של כבוד הרשמת אינה החלטה אלא מעין פרוטוקול החלטה אשר טרם נסתיים ולא ניתנה במסגרתו כל החלטה אופרטיבית. המערערים טוענים כי שגתה כבוד הרשמת כאשר קבעה כי לא היה כל שיהוי בתיק, וכי לא נערך דיון בטענה זו. המערערים טוענים כי כבוד הרשמת דנה בטענת התיישנות אשר כלל לא נטענה על ידם וכי טענתם הייתה כי היה שיהוי בנקיטת הליכים לגביית פסק הדין, וכי המשיב הוא שטען כי פסק הדין לא התיישן ואולם המערערים לא טענו זאת כלל, וכי טענת שיהוי הינה טענה שונה מטענת התיישנות וכי ניתן לטעון אותה במסגרת בקשה בטענת פרעתי , וכי לא ניתנה כל החלטה בנוגע לטענת השיהוי ולא נומקה ההחלטה. המערערים טוענים כי יש בטענת השיהוי לעתים בכדי להעביר את נטל ההוכחה לכתפי הזוכה כי לא נטש את חובו , וכי כבוד הרשמת כלל לא דנה בטענה זו, וכי שגתה כבוד הרשמת כאשר דנה בעניין ההתיישנות כאשר הטענה שהעלו המערערים הינה טענת שיהוי, וכי המשיב ויתר על זכותו כאשר השתהה שנים רבות בפניותיו למערערים וכי מצבם של המערערים הורע באשר החוב תפח למימדים גדולים, וכי המשיב לא פעל במשך כ 5 שנים לגביית פסק הדין. המערערים טוענים כי בהחלטתה הראשונה קבעה כבוד הרשמת כי לחייב הומצאה אזהרה וזאת בניגוד לטענתו, ואולם טוענים המערערים כי כלל לא טענו כי לא קיבלו אזהרה, שכן טענו הם כי לא נעשתה כל פנייה בגין החוב . המערערים טוענים כי לפי פסק הדין, במידה ולא ישולמו התשלומים במועד הרי שיתרת החוב הבלתי מסולקת תעמוד לפירעון ותישא הפרשי הצמדה וריבית כך שמחודש פברואר 2008 יש להעמיד את יתרת החוב הבלתי מסולקת 113,000 ₪ לפירעון, וכי המשיב ערך את החשבון בצורה שאינה נכונה כלכלית ולקח את מלוא סכום ההלוואה סך של 132,540 ₪ כאשר היא נושאת הפרשי הצמדה וריבית מתאריך 01.09.04 ועד ליום פתיחת התיק בפברואר 2008. המערערים טוענים כי צורת פתיחת התיק גרמה לניפוחו של החוב ויש בכך לפגוע פגיעה כלכלית קשה במערערים , וכי לא ברור מהיכן שאב המשיב את הסכום של 132,540 ₪ ולגבי איזה שער דולר נערך, וכי המשיב כאשר פתח את תיק ההוצאה לפועל ציין את סכום התשלומים כשהם משוערכים למועד פתיחת התיק בסכום של 67,000 ₪ ואולם סך זה אינו משוערך כי אם בערכי קרן בלבד. המערערים טוענים כי תיק ההוצאה לפועל נפתח ללא יפוי כח כדין, וכי כבוד הרשמת לא דנה בטענה זו, וכי תיק הוצאה לפועל נפתח בחודש אוגוסט 2006 רק בגין הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד וכי התיק נסגר משום שהוצאות המשפט ושכ"ט שולמו במלואם, וכי כאשר פתח המשיב את תיק ההוצאה לפועל בשנת 2013 השתמש לרעה בהליכי פתיחת התיק וציין סכומים אלו כאילו לא שולמו. המערערים טוענים כי המשיב השתהה בנקיטת הליכים למימוש פסק הדין, וכי יש לקבל את טענת פרעתי שהגישו ולסגור את התיק , לחילופין, מבקשים המערערים לתקן את סכום החוב, למחוק את החיוב בהוצאות ובשכר טרחה ברכיבי התיק, לבטל את רכיב שכר הטרחה א' + ב' שנפסק למשיב בגין פתיחת התיק. תגובת המשיב: 4. המשיב טוען כי דין הערעור הינו סילוק על הסף מחמת איחור בהגשתו. המשיב טוען כי המערערים לא העלו כל טענה בה הוכיחו כי המשיב "זנח" את פסק הדין וכי שנים ספורות אין בהם משום "שיהוי" ובוודאי לא כזה הפוטר את המערערים מתשלום . המשיב טוען כי לאורך התקופה הרלוונטית ניהל קשר טלפוני עם המערערים, באמצעות מערער 1, וכי לאחר שנותק הקשר עם מערער 1 , בעוד שפרטיו של מערער 2 לא היו ברשות המשיב, המשיב הגיע פיזית לדירה בה התגורר המערער 1 אך גילה כי זה כלל אינו מתגורר בה. המשיב טוען כי באשר לטענת המערערים כי לא קוזז סכום כלשהו מהסכום הפסוק, הרי שנטל ההוכחה רובץ עליהם ושומא עליהם להציג ראיות באשר למלוא הסכומים ששולמו ונפרעו ובאשר ליתרת החוב בתיק, המשיה מכחיש את טענתם של המערערים כי יתרת החוב הקיימת בתיק אינה משקפת את יתרת החוב האמיתית או את התשלומים שבוצעו על חשבון החוב. המשיב טוען כי המחלוקת שבין הצדדים בנוגע לקיזוז רכיב בסך של 8,300 ₪ טרם הוכרעה על ידי כבוד הרשמת, ולכן טענות אלה של המערערים הוגשו בטרם הוכרעה המחלוקת בין הצדדים בהקשר זה. דיון והכרעה: 5. לאחר עיון מעמיק בנתונים שלפניי, מצאתי כי דין הערעור להתקבל בחלקו, כאשר יש להחזיר את התיק לכבוד הרשמת על מנת שתכריע בטענת השיהוי אשר לא הוכרעה על ידה. 6. אקדים ואומר כי ערעורם של המערערים הינו על שתי החלטותיה של כבוד הרשמת, מתאריך 02.06.13 ומתאריך 17.07.13 אשר הומצאה למערערים בתאריך 24.07.13, כתב הערעור הוגש בתאריך 05.08.13 , על המערערים היה להגיש ערעור בזכות בתוך 15 ימים. "אולם אין לשכוח כי דברים אלה לא נועדו להתיר את הרסן ולהרשות לכל בעל-דין לנהוג בתקנות היון כאוות נפשו, רוצה - מקיימן, לא רוצה - אינו מקיימן. אמנם אין הפרוצידורה "מיטת סדום", אבל גם מזרון סתם אין היא שאתה מקפלו וזורקו ממקום למקום. תקנות הדיון - מטרתן ליצור מסגרת נאותה כדי לאפשר לצדדים להגיע לחקר האמת בדרך היעילה ביותר, ולכן מן הראוי כי נקפיד ככל האפשר לקיימן". ע"א 103/71 נורדיה נ' בכר ואח', פ"ד כו (1) 320, עמ' 325. חרף זאת , המדובר באיחור של ימים ספורים בלבד ומצאתי, כי נשוא הערעור מצדיק לבררו לגופו ואף הוגשה בקשה להארכת מועד. 7. לגופו של עניין, במקרה דנן, טענתם העיקרית של המערערים נוגעת להשתהות המשיב במימוש פסק הדין , שאלה זו מתעוררת בגדרי בקשה בטענת פרעתי שהגישו המערערים. הוראת סעיף 19(א) לחוק מסמיכה את רשם ההוצל"פ לברר ולפסוק בכל טענה של החייב לפיה הוא מופטר ממילוי פסק הדין. טיעוני החייב לפי סעיף זה אינם מוגבלים לטענת פרעתי במובנה המילולי והמצומצם, אלא לכל טענה הפוטרת אותו מלמלא אחר פסק הדין, ובלבד שמדובר בעובדות ובטענות שהתעוררו לאחר מועד מתן פסק הדין בש"א (מחוזי- י-ם) 4316/08 ת"א (מחוזי- י-ם) 9288/07 רלה וינשטיין נ' הפועלים אמריקאי ישראלי בע"מ, ניתן ביום 19.10.2010. בע"א (מחוזי-ת"א) 2836/03 עיריית תל-אביב נ' מור תמר, ( 24.1.2006), דנה- כבוד השופטת שטופמן בחובותיו הדיוניות של זוכה בניהול תיק הוצאה לפועל וקבעה כך: "היקפה של חובת תום הלב, אינו מצטמצם, אך ורק, לשאלת נסיבות פתיחתו של הליך ההוצל"פ או לפרעונו של החוב. חובת תום הלב, חולשת גם על אופן ניהולם של ההליכים בפני ראש ההוצל"פ. לענין זה, סבורה אני, כי עקרון תום הלב בניהול הליכי הוצאה לפועל, מחייב את הזוכה בתיק ההוצאה לפועל, לפעול, באופן סביר, לקבלת סעד המימוש בהליכי ההוצאה לפועל, ואין הוא יכול "לישון על זכותו" זו, עד קץ כל הימים. אכן, כלל נקוט הוא, כי על הליכי הוצאה לפועל לא תחול התיישנות. ברם, אין בכך כדי לסתור את חובתו של הזוכה לחתור לסיומו של הסכסוך בין הצדדים. תיק ההוצאה לפועל אינו יכול לשמש "תוכנית חסכון" לזוכה, אשר ממתינה עד אין קץ, ללא נקיטת הליכים, תוך צבירת הפרשי הצמדה וריבית. ויודגש, אין המדובר בהטלת חובה על הזוכה "לרדוף" אחר החייב לשם מימושו של פסק הדין. ואם יתברר כי החייב התחמק מתשלום חובו במשך שנים, תוך החלפת כתובות מגורים, יציאה מן הארץ, או מטעם אחר, הרי שברור הוא, שאין זה מחובתו של הזוכה לנקוט בהליכים סבוכים, מיותרים ועתירי עלוּת, כדי לעלות על עקבותיו של החייב. אולם, מאידך, חלה חובה על הזוכה לנקוט בפעולות במסגרת תיק ההוצאה לפועל, לשם מימושו של פסק הדין. כך, תוגשם תכליתו של עקרון תום הלב בניהול הליכים משפטיים, בצורה המיטבית ביותר, תוך יעול הדיון ומניעת שימוש לרעה בו. וכך, כאמור, נראה לי כי לאור חובת תום הלב בניהול הליכים משפטיים ומרכזיותו של עקרון זה, ימנע בית משפט עצמו, דרך כלל, מלהעניק סעד לזוכה, אשר "ישן על זכותו", ולא נקט בהליכים למימוש זכייתו בפסק דין, או למימושו של השטר, בהליכי ההוצאה לפועל". 8. על פי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל: "חייב הטוען שמילא אחר פסק הדין או שאינו חייב עוד למלא אחריו, כולו או מקצתו, עליו הראיה, ורשאי רשם ההוצאה לפועל לקבוע אם ובאיזו מידה מוטל עוד על החייב למלא אחר פסק הדין; עד לקביעתו כאמור, רשאי רשם ההוצאה לפועל להורות על עיכוב ביצועו של פסק הדין, כולו או מקצתו, מטעמים מיוחדים שיירשמו", כלומר, טענתו של חייב בטענת "פרעתי" לא מוגבלת לטענה כי החייב פרע את חובו בפועל, ויכול הוא לטעון כי אינו צריך עוד לפרוע את חובו. המערערים העלו טענות רבות בבקשתם בטענת "פרעתי", אשר נשמעו והוכרעו זה מכבר על ידי כבוד הרשמת בהחלטה נשוא הערעור דנן , להלן קביעותיה: "לעניין אי מחוייבותו של חייב 2 בתיק זה , טענה זו נדחית. מפרוטוקול הדיון ומפסק הדין עולה כי פסק הדין מכוון ומנוסח לשני הנתבעים ואף בכותרתו מצויין כי ב"כ חייב 1 מופיע בפני בית המשפט גם כב"כ של חייב 2". "לעניין הפרשי ההצמדה והריבית בקשת החייב נדחית... מעיון במחשב הוצל"פ עולה כי הפרשי ההצמדה והריבית הוצמדו כנדרש". "אני דוחה את טענת החייב לעניין הגבלת החיוב כלפיו לסכום של כ- 200,000 ₪ , שכן בפסק הדין נקבע במפורש ומתוקף הסכמת הצדדים כי שני החייבים מחויבים בתשלום מלוא גובה החוב, לפי האמור טענה זו כלל לא צריכה לבוא בפני רשם ההוצל"פ". לעניין טענת המערער כי במקביל לתיק דנן, נפתח תיק נוסף בגין הוצאות התביעה, הורתה כבוד הרשמת על ב"כ הזוכה להתייחס לטענה זו בתוך 10 ימים. 9. נוכחתי כי כבוד הרשמת הכריעה בטענות המערערים ולא מצאתי שיש להתערב בהחלטה באותם ענינים, למעט טענתם המרכזית בדבר השיהוי במימוש פסק הדין . בהחלטתה הראשונה של כבוד הרשמת אין התייחסות לטענת השיהוי שהעלו המערערים, כאשר בהחלטתה השנייה קבעה כך: "מעיון במחשב הוצל"פ , בבקשת החייב ובתגובת הזוכה עולה כי בהחלטתי מיום 02.06.13 ניתנה התייחסות לכול טענות החייב לרבות טענת השיהוי אשר נדחית בהתאם לסעיף 21 לחוק ההתיישנות הקובע כי ניתן להגיש פס"ד לביצוע לתקופה של 25 שנים לאחר פסיקתו". 10. טענת שיהוי הינה טענה נפרדת מטענת התיישנות , ניתן לטעון טענה זו במסגרת בקשת "פרעתי" , כאשר במצבים מסויימים משהוכיח החייב קיומם של שני תנאים: 1. השיהוי במימוש פסק הדין מהווה וויתור על מימוש הזכות. 2. מצבו של החייב הורע עקב השיהוי. יש המוסיפים תנאי נוסף: האם נגרם השיהוי עקב חוסר תום ליבו של הזוכה. הוא יכול להוכיח כי אינו צריך עוד לפרוע את החוב. מצאתי כי יש להחזיר את התיק לכבוד הרשמת על מנת שתכריע בסוגיית השיהוי, בדרך הדיונית שתמצא לנכון ו תחליט האם לשמוע את הצדדים ולקיים דיון או לפסוק עפ"י החומר המצוי בידה. לעניין המחלוקת הקיימת בין הצדדים, בנוגע לקיזוז רכיב בסך של 8,300 ₪ אותם טוענים המערערים בטענותיהם הנוגעות ליתרת החוב בתיק, טענה זו טרם הוכרעה על ידי כבוד הרשמת. סיכום: 11. לאור האמור לעיל, דין הערעור להתקבל בחלקו, באשר יש להחזיר את התיק לכבוד הרשמת על מנת שתכריע בסוגיית השיהוי. במצב דברים זה, לא ניתן צו להוצאות. הוצאה לפועל