קביעת מועד התחולה בו הפך מבוטח לנכה היא שאלה רפואית מובהקת והיא נתונה לסמכותה של הועדה הרפואית ולא לבית הדין לעבודה. קראו דוגמא מהפסיקה בנושא ערעור על תאריך תחילת נכות: 1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 29/4/13 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה כי נכותו היציבה של המערער היא בשיעור 10% מיום 1/11/08 ("ההחלטה"). 2. ביום 29/4/13 התכנסה הוועדה בהרכב מומחה לאורטופדיה, מומחה לכירורגית כלי דם ומומחה לטוקסיקולוגיה. הוועדה הקשיבה לתלונות המערער ועיינה במסמכים הרפואיים שעמדו בפניה. הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית, פירטה את ממצאיה בסעיף 21 לפרוטוקול, וכן התייחסה לבדיקות MRI, אולטרא סאונד ומיפוי עצם ולאישור רפואי של ד"ר סלטי. הוועדה קיבלה את הערר, קבעה למערער נכות בשיעור 10% מיום 1/11/08, לפי פריט ליקוי 35(1)(ב). 3. הערעור נסוב כנגד קביעת הוועדה בסוגית מועד התחולה. לפי הטענה, המערער הגיש תביעה למשיב רק בעקבות בדיקת MRI שעבר, כארבע שנים לאחר התאונה, בעקבותיה הבין כי מדובר בנזק כרוני. נטען כי קביעת מועד תחולת הנכות ממועד התאונה אינה משקפת את נקודת הזמן שבה התהוותה נכותו של המערער. 4. לטענת המשיב, לא נפל בהחלטת הוועדה כל פגם משפטי שכן הוועדה לא נדרשה להתייחס למועד תחולת הנכות. נטען, בין היתר, כי בערר לא העלה המערער טענה כנגד מועד התחולה, שנקבע כבר בוועדה מדרג ראשון, וגם המומחה מטעם המערער קבע את הנכות משנת 2008. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 5. אקדים ואומר, כי לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח בפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. 6. להלן מספר עובדות רלוונטיות הדרושות לענייננו: א. ביום 22/10/2008 נפגע המערער בתאונה. ב. ביום 25/11/12, היינו בחלוף 4 שנים ממועד התאונה, הגיש המערער תביעה להכרה בתאונה כפגיעה בעבודה. ג. ביום 29/1/13 נבדק המערער על ידי רופא מוסמך. למקרא דו"ח הוועדה הרפואית עולה שהמערער התלונן על כאבים ותחושת אי יציבות בהליכה, אולם לא העלה כל טענה לפיה מצבו הוחמר או השתנה מאז הפגיעה ביום 22/10/08. בהחלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון נקבעה נכותו הצמיתה של המערער בשיעור של 5% מיום 1/11/08. ד. עיון בערר שהגיש המערער ביום 10/2/12 מעלה כי כל שנטען הוא ש"מאז התאונה וחרף הטיפולים שעבר לא חלה כל הטבה של ממש במצבו". ה. בפני הוועדה נשוא הערעור התלונן המערער שהוא סובל מכאבים והגבלה בהליכה, מתהלך בצעדים קטנים, לא מסוגל לרוץ ומתקשה בירידת מדרגות. לדבריו עבר ב-2005 תאונת עבודה אך לא הגיש למשיב תביעה. ו. הוועדה עיינה בבדיקת אולטרא סאונד קרסול ימין מיום 14/10/09, וציינה שממצאיה תקינים. לדעת הוועדה ממצאי הבדיקה יכולים להתאים לקרע חלקי ישן ברצועה הלטראלית ATAP, ושאר הרצועות תקינות. בהתייחסה לבדיקת MRI קרסול מיום 28/10/12, ציינה הוועדה כי מצטיירת תמונה המתאימה לטנו-סינוביטיס כרוני של גיד FHL. הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית, ובין היתר פירטה טווחי תנועה בקרסוליים, בכיפוף וביישור, וציינה כי לא נמושה רגישות על פני גיד ה- FHL, לא נמושו התעבות או גוש בגיד, יציבות מכנית תקינה. הוועדה קבעה כאבחנה, כי מדובר במצב לאחר נקע קרסול ימין. לאחר שעיינה במכתבו של ד"ר סלטי מיום 23/12/12, קבעה הוועדה כי היא מקבלת את מסקנותיו וקבעה למערער נכות בשיעור 10% לפי פריט ליקוי 35(1)(ב) מיום 1/11/08. 7. לטענת המערער החלטת הוועדה מבוססת על קביעתה כי מדובר בנכות הנובעת מתהליך כרוני, אולם ככל שהמערער היה עומד לבדיקת הוועדה במועד תחילת הנכות, לא ניתן היה לקבוע את אותה כרוניקה. בהודעה מיום 27/6/13 הבהיר המערער שאין בהחלטת הוועדה מדרג ראשון כל התייחסות לממצא הכרוני, ולכן לא ניתן היה להעלות את הטענה בערר שהגיש. 8. אשר לדעתי: המערער לא התלונן, הן בפני הוועדה מדרג ראשון והן בפני הוועדה נשוא ערעור זה, כי חלה החמרה במצבו מאז שנפגע בתאונה שהוכרה ועד מועד בדיקתו על ידי הוועדה. המערער אף לא העלה בערר טענה כנגד מועד התחולה שנקבע בוועדה מדרג הראשון. לא זו אף זו: מעיון בתעודה הרפואית של ד"ר סלטי מיום 23/12/12 עולה כי גם המומחה מטעם המערער קבע את תחולת הנכות משנת 2008, בקובעו כי לאור ממצאי הבדיקה הקלינית, בדיקת האולטרסאונד וצילומי התהודה המגנטית נראה כי בעקבות החבלה בקרסולו סובל המערער מלטנו-סינוביטיס מאז שנת 2008. הנה כי כן, משלא עמדה בפני הוועדה תלונה או טענה בעניין תחולת הנכות משנת 2008, ואף המומחה מטעם המערער, ד"ר סלטי, אשר הוועדה קיבלה את מסקנותיו, קבע את נכותו של המערער משנת 2008, הרי שלא נפל פגם בהחלטת הוועדה באי התייחסות לעניין זה. 9. כידוע, קביעת מועד התחולה בו הפך מבוטח לנכה היא שאלה רפואית מובהקת והיא נתונה לסמכותה של הועדה הרפואית ולא לבית הדין. בעניינו של המערער קבעה הוועדה את מועד תחילת הנכות מיום 1/11/08, בהתאם למועד התאונה שאירעה ביום 22/10/08, תוך שהיא מבססת מסקנתה על קביעותיה הרפואיות ומתייחסת לממצאי בדיקות הדמיה שעבר המערער. כל זאת בשים לב לכך שהתביעה הוגשה בשנת 2012 והמערער לא טען שחל שינוי במצבו. 10. לאור כל האמור, הערעור נדחה בזאת. 11. אין צו להוצאות. 12. לצדדים מוקנית הזכות לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה. ערעורנכות