קראו דוגמא מהפסיקה בנושא עתירה להארכת תוקף דרכון: עתירה להארכת תוקף דרכוןעניינה של העתירה בהחלטת המשיב מיום 23.05.13, שלא להאריך לעותר את תוקף דרכונו שעומד לפוג ביום 11.08.13. בד בבד עם העתירה, הגיש העותר בקשה לסעד זמני (להלן - הבקשה), במסגרתה ביקש צו ביניים המורה על השארת דרכונו בתוקף עד למתן הכרעה בעתירה. בנוסף ביקש העותר, כי מפאת דחיפות העניין יורה בית המשפט בצו ארעי על הארכת תוקף דרכונו לפרק זמן של חצי שנה לפחות. זאת משום שהוא עומד לעזוב את הארץ ביום 16.06.13 כדי לשוב לעבודתו בניגריה, ולשם כך עליו להצטייד בוויזה שתנאי לקבלתה הוא דרכון בר תוקף לחצי שנה לפחות. רקע ביום 12.08.03 הוענקה לעותר אזרחות ישראלית, זאת לאחר הליך ארוך ומורכב בבג"ץ 3051/01. לאחר מכן ניתן לעותר דרכון ישראלי, שהוארך מעת לעת, עד ליום 11.08.13. לאור העובדה כי לא נותרו בדרכונו של העותר דפים ריקים לשימוש ביקורת הגבולות, ומאחר שהעותר הזדקק לדרכון בר תוקף לשישה חודשים לפחות לצורך חידוש הוויזה שלו לניגריה, פנה למשיב בבקשה להארכת הדרכון. בקשתו סורבה ביום 22.04.13, מן הטעם שמרכז חייו אינו בישראל, ולפיכך אינו זכאי לקבל דרכון ישראלי, אלא תעודת מעבר בלבד. ביום 07.05.13 פנה העותר למשיב והלין על ההחלטה לסרב ליתן לו דרכון. ביום 21.05.13, התקבלה אצל העותר הודעת המשיב מיום 08.05.13, במסגרתה נמסר לו כי באפשרותו להגיש ערעור על החלטת המשיב למטה רשות האוכלוסין וההגירה בירושלים. ואכן, ביום 22.05.13 הגיש העותר את ערעורו, ואולם זה נדחה בהחלטת המשיב מיום 23.05.13, בזו הלשון: "במסגרת הפעלת שיקול דעתו שלפי חוק הדרכונים, רשאי שר הפנים ליקח בחשבון את שאלת השתקעותו בישראל של מבקש הדרכון...שיקול זה של סוגיית ההשתקעות בישראל עולה במפורש מסעיף 4(א) לחוק הדרכונים המסמיך את שר הפנים ליתן דרכון או תעודת מעבר לתקופה קצרה מן המקובל, כאשר מדובר ב'אזרח ישראלי שלא השתקע בישראל'... עפ"י בדיקה בקובץ ביקורת גבולות נמצא כי הנדון מאז התאזרחותו למעלה מ-10 שנים שוהה בסה"כ שנה ועשרה חודשים וזאת אף לא ברצף. לאור זאת, אין שינוי בהחלטתנו, הנדון יוכל לקבל תעודת מעבר ולאחר שיוכיח כי שב להתגורר בישראל תישקל בקשתו למתן דרכון". ההחלטה הומצאה למשיב ביום 03.06.13. ביום 09.06.13, הגיש העותר לבית המשפט המחוזי בחיפה, עתירה נגד ההחלטה האמורה, במסגרתה עתר גם לסעד הזמני שפורט לעיל. ביום 10.06.13, הורה בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט רון שפירא) על העברת הדיון בעתירה לבית משפט זה, אשר לו נתונה הסמכות המקומית לדון בעתירה. משהובאה העתירה לפניי, הוריתי למשיב להגיש תגובה לעתירה וקבעתי דיון בבקשה לצו ביניים במעמד הצדדים להיום (13.06.13). טענות הצדדים בתמצית העותר טוען כי הוא מועסק מזה שנים רבות בניגריה בתור שכיר ומנהל פרויקטים של בניה בחו"ל. העסקתו נעשית אצל חברות בבעלות ישראלית, ובעלי התפקיד בחברה הינם ישראלים. על רקע זה עלתה בעבר שאלת מרכז חייו של העותר - האם בישראל או שמא בחו"ל. שאלה זו נדונה בבג"ץ 3051/01, שם נקבע, לדבריו, כי אין בהיעדרותו הפיזית של העותר מהארץ לחסום את דרכו לקבלת אזרחות ישראלית. לאור האמור טוען העותר, כי החלטת המשיב שלא להאריך את תוקף דרכונו היא מפתיעה, בלתי מובנת ובלתי סבירה, בשים לב לכך שניתנה לאחר ששאלת מרכז חייו של העותר הוכרעה זה מכבר, במסגרת הבג"ץ הנזכר לעיל, ומשום שמאז לא חל כל שינוי בנסיבות חייו של העותר. המשיב טוען כי העותר אינו זכאי לדרכון ישראלי, משום שלא השתקע בישראל, שכן מאז שהתאזרח, לפני למעלה מ-10 שנים, ועד היום, שהה העותר בישראל, שלא ברציפות, תקופה מצטברת של שנה, עשרה חודשים ו-12 יום בלבד. עוד טוען המשיב כי אין להיעתר לבקשת העותר לצו ביניים או צו ארעי, שכן מדובר, הלכה למעשה, בבקשה לצו עשה. המשיב ממשיך וטוען כי הסעד המבוקש בבקשת העותר, זהה לסעד המבוקש בעתירה, וגם מסיבה זו, דין הבקשה להידחות. לשיטת המשיב, הואיל ומרכז חייו של העותר אינו בישראל, ההחלטה לפיה העותר אינו זכאי לקבל דרכון ישראלי הינה החלטה סבירה ראויה שהתקבלה בהתאם לדין ולנהלים. בהקשר זה מפנה המשיב לפסק דין שניתן על-ידי בעת"מ (י-ם) 8393/08 עבד אלכרים בעירת נ' משרד הפנים (03.08.09) (להלן - עניין אלכרים), במסגרתו עמדתי על השונות בין אזרחים שהשתקעו בישראל, לבין כאלה שלא השתקעו בה, כשוני רלוונטי לעניין מתן דרכון. במהלך הדיון שהתקיים היום, חזרו הצדדים על עיקרי טענותיהם כפי שהופיעו בכתבי הטענות מטעמם. ב"כ המשיב טענה כי העותר התמהמה בפניותיו לרשות, זאת למרות שידע עוד מחודש אפריל על ההחלטה שלא ליתן לו דרכון. עוד ציינה ב"כ המשיב, כי אין כל מניעה להנפיק לעותר תעודת מעבר, וכי העותר לא הציג כל אינדיקציה כי לא יוכל להיכנס לניגריה באמצעותה. לעומתה ציין העותר, באמצעות בא כוחו, כי מניסיונו האישי, שימוש בתעודת מעבר מערים קשים רבים ומסרבל את הליך המעבר בין המדינות. לטענתו, הקשיים שנגרמו לו בעבר התבטאו בכך שהחמיץ טיסות, הטיחו כלפיו שאזרחותו אינה מוכרת, והמצב הפך מבחינתו לבלתי נסבל. עוד ציין העותר, כי הארכת תוקף הוויזה שלו בניגריה, נעשית באמצעות מספר הדרכון שברשותו, ולמעשה הבדיקה בניגריה היא טכנית. ואולם, שימוש בתעודת מעבר תגרום לכך שהעותר ייבדק בצורה שונה שתקשה עליו. דיון והכרעה בבוא בית-המשפט להכריע בבקשה לצו ביניים, עליו לבחון שני שיקולים עיקריים - סיכויי העתירה ומאזן הנוחות. השיקול החשוב מבין השניים הוא מאזן הנוחות, שעניינו הנזק שייגרם למבקש ככל שלא יינתן הצו, אל מול הנזק שיגרם למשיב אם יינתן הצו המבוקש (לעניין זה ראו: בר"ם 2874/11 מלכה אנגלסמן ושות' - משרד עו"ד נ' משרד האוצר - אגף החשב הכללי (27.06.11)). אשר לסיכויי העתירה. שאלת מרכז חייו של העותר, נדונה, לטענתו, במסגרת בג"ץ 3051/01, על רקע הנסיבות בגינם סורבה בקשתו הנוכחית להארכת תוקף דרכונו, קרי הימצאותו המרובה בניגריה. ב"כ המשיב לא התייחסה להליך בבג"ץ, לא במסגרת התגובה שהגישה ואף לא בדיון שהתקיים בפניי. זאת, לטענתה, מפאת סד הזמנים הקצר שנקבע להגשת תגובה. יחד עם זאת, טענה ב"כ המשיב כי לעניין האזרחות שנדון במסגרת הבג"ץ אין כדי להשליך על עניין הדרכון. השאלה האם מרכז חייו של העותר בישראל אם לאו, מקומה להיבחן במסגרת הדיון בתיק העיקרי. ואולם, לא אוכל, בשלב זה, לקבוע כי העותר לא העלה שאלות ראויות לדיון, לפיהן סוגיית מרכז חייו הוכרעה זה מכבר, על רקע נסיבות זהות, אשר לא חל בהן כל שינוי. בהקשר זה אציין כי לא נעלמה מעיני ההבחנה בין הוכחת מרכז חיים לצורך התאזרחות, לבין הוכחת מרכז חיים לצורך קבלת דרכון (ראו עניין אלכרים). ואולם, העובדה כי קיימת הבחנה בין השניים, אינה מחייבת כי תוצאת בחינת מרכז החיים תהיה שונה. מכאן למאזן הנוחות. העותר מועסק מזה שנים בניגריה, בתפקיד של מנהל פרויקט בנייה. כרטיסי הטיסה לניגריה נרכשו על ידו זה מכבר, והוא זקוק להארכת תוקף הדרכון על מנת שניתן יהיה להנפיק לו ויזה לניגריה. במצב דברים זה, ברי כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת העותר, וברי כי למשיב לא יגרם כל נזק מהארכת תוקף הדרכון לתקופת זמן מוגבלת ותחומה. נכון כי על פניו אין מניעה שלעותר תונפק תעודת מעבר, באמצעותה יוכל להיכנס ולצאת ממדינת ניגריה. דא עקא, שימוש בתעודת מעבר עשוי להערים קשיים רבים על העותר, שאינו אדם צעיר, היוצא לחו"ל לצרכי פרנסה, וזאת שלא לצורך. מקשיים אלה ניתן להימנע על-ידי הארכת תוקף הדרכון כאמור. ער אני לכך כי במתן צו ביניים במסגרתו יחויב המשיב להאריך את תוקף הדרכון של העותר, יש משום צו עשה. עם זאת, סבור אני כי בנסיבות העניין אין מדובר בצו עשה המשנה את המצב הקיים, אלא משמרו. העותר נהנה מדרכון תקף מזה 10 שנים (בין אם הארכתו נעשתה בטעות, כטענת המשיב, ובין אם לאו). בהתאם, המשיך העותר להתנהל במהלך השנים באופן רגיל תוך שהוא יוצא ונכנס לצורך פרנסתו ממדינת ישראל לניגריה וחוזר לישראל. הארכת תוקף הדרכון תאפשר לו להמשיך לעשות כן, לתקופת זמן מוגבלת, וזאת עד להכרעה בעתירה. לאור כל האמור, ניתן בזה צו ביניים המורה למשיב להאריך את תוקף דרכונו של העותר עד ליום 31.12.13. המשיב יגיש כתב תשובה לעתירה, בצירוף תצהיר לאימות העובדות, עד ליום 01.09.13, וימציאוהו לב"כ העותר בתוך אותו מועד. משרד הפניםדרכון