קראו דוגמא מהפסיקה בנושא פגיעה בשכמה נכות נוירולוגית: 1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 9/5/13 ("הוועדה"), לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשנ"ז-1956. בהחלטתה קבעה הוועדה כי לא חלה החמרה במצבו של המערער ("ההחלטה"). 2. ביום 9/5/13 התכנסה הוועדה בהרכב מומחה לאורטופדיה, מומחה לנוירוכירורגיה ומומחה לרנטגנולוגיה. הוועדה הקשיבה לתלונות המערער ועיינה במסמכים הרפואיים שעמדו בפניה. הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית, ופירטה את ממצאיה בסעיף 21 לפרוטוקול. כמו כן, התייחסה לבדיקות MRI ו- EMG ועיינה בחוות דעת ד"ר ויסמן מיום 21/3/12 ובחוות דעת ד"ר גושן מיום 24/4/13. הוועדה דחתה את הערר, וקבעה כי לא חלה החמרה במצבו של המערער. 3. טענת הערעור העיקרית היא שהוועדה לא התייחסה לנכות הנוירולוגית, אלא רק לעניין ההגבלה בתנועה. לפי הטענה, הוועדה לא עיינה במסמכי התאונה משנת 1987 בכדי להשוות בין מצבו של המערער סמוך לתאונה לבין ממצאים עדכניים המצביעים על נזק נוירולוגי. 4. לטענת המשיב, לא נפל בהחלטת הוועדה כל פגם משפטי שכן לדעת הוועדה אין קשר בין הפגיעה השורשית בחוליה 7C לבין התאונה הנדונה, וכן לאור קביעת הוועדה כי אין בבדיקות הדימות שינויים חבלתיים הקשורים למנגנון החבלה. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 5. אקדים ואומר, כי לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח בפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. 6. לצורך השלמת התמונה, להלן עובדות הרקע הנוגעות לענייננו: א. המערער נפגע בתאונת עבודה ביום 12/1/1987. הפגיעה שהוכרה הינה "מצב לאחר חבלה קהה בשכמה הימנית". לטענת המערער, בטופס התביעה לתשלום גמלת נכות, צוין "כאבים בצוואר" (מע/1). ב. ועדה רפואית (רופא מוסמך, ד"ר ארגוב) מיום 16/9/1987 קבעה למערער דרגת נכות יציבה בשיעור 0% מיום 1/4/1987. הפגימות שעמדו לדיון בפני הוועדה היו "כתף, אצבע IV ימין". בפני הוועדה התלונן המערער על כאבים בכתף ימין וזרמים באצבע. לטענת המערער, הוועדה בדקה גם הגבלה בצוואר. עיון בהחלטת הוועדה מיום 16/9/87 מעלה כי בבדיקה נמצא טווח תנועה מלא בכל פרקי הגפה העליונה, אין רגישות סביב הכתף, אין רגישות לניקוש לאורך עמוד שדרה צווארי ואין הגבלה בתנועות. עוד צוין בין ממצאי הוועדה, כי אין דלדול בשרירי הגפה, כוח גס תקין, תחושה שמורה, דופק רדיאלי תקין. ג. בשנת 2012 הגיש המערער בקשה לדיון בהחמרה. אישור החמרה לפי תקנה 36, מיום 20/9/12, ניתן על סמך חוות דעתו של ד"ר ויסמן מיום 29/3/12. ד"ר ויסמן בחוות דעתו ציין הגבלה קשה בכל תנועות הצוואר, מלווה בכאבים עזים, וכן הגבלה קלה בתנועות כתף ימין. לטענת המערער, משקבע ד"ר ויסמן החמרה בעניין הצוואר, הרי שנפתחה הדלת לדון בעניין הצוואר. המשיב טען מנגד, כי ד"ר ויסמן לא התייחס בחוות דעתו לשאלת הקשר הסיבתי בין הפגיעה שהוכרה לבין הפגימה שמצא בצוואר. 7. הוועדה נשוא ערעור זה, התכנסה כאמור ביום 9/5/13, ערכה למערער בדיקה קלינית מקיפה וציינה כי המערער מתהלך חופשי ללא צליעה, מסוגל ללכת על קצות האצבעות והעקבים; כוח טונוס והחזרים תקינים ושווים בארבעת הגפיים; אין החזרים פתולוגיים, תחושה תקינה; ללא סימני דלדול שרירים בגפיים עליונים ושרירי חגורת הכתף; הפעלת כתפיים ללא הגבלה. הוועדה ציינה כי בהיסח הדעת תנועות עמוד שדרה צווארי כללו יישור, כיפוף, הטיה לצדדים ותנועה סיבובית ללא הגבלה, ותוך כדי בדיקה נצפה כיווץ וולונטרי של שרירי הצוואר. הוועדה עיינה בבדיקות הדימות, וציינה כי בבדיקת MRI עמוד שדרה צווארי מיום 3/8/11 נמצאו בלטי דיסק בגובה החוליות 6C- 5C, 7C- 6C ודפורמציה על רקע שינויים ניווניים. בהתייחסה לבדיקת EMG מיום 14/12/11 ציינה הוועדה תמונה נוירופיזיולוגית המתאימה לפגיעה שורשית בחוליה 7C משמאל, ללא סימני דנרבציה פעילה, וכן תסמונת לכידה אולנרית במרפק שמאל בצורה קלה, שאינה קשורה לתאונה הנדונה. הוועדה קבעה כאבחנה, כי מדובר במצב לאחר חבלה קהה באזור השכמה הימנית ובמצב לאחר חבלה באצבע IV יד ימין. לאחר שעיינה בחוות דעתם של ד"ר ויסמן וד"ר גושן ציינה הוועדה כי בבדיקה גופנית לא נמצאה עדות להגבלה בתנועות, ואין בבדיקות הדימות שינויים חבלתיים הקשורים למנגנון החבלה. 8. עיון בהחלטת הוועדה מעלה כי הוועדה דנה בפגיעה האורטופדית בצוואר ובהשלכות הנוירולוגיות שלה. בהרכב הוועדה נמנה מומחה בתחום הנוירולוגיה, אשר בדק את המערער ופירט את ממצאי בדיקתו בסעיף 21 לפרוטוקול. הוועדה התייחסה לבדיקת ה- EMG, המצביעה על תסמונת לכידה אולנרית במרפק שמאל בצורה קלה - ממצא אשר היווה גם בסיס לחוות הדעת של ד"ר ויסמן. אלא שלדעת הוועדה פגימה זו אינה קשורה לתאונה הנדונה. משעה שהוועדה שללה קשר בין הממצא הנוירולוגי לבין התאונה, אין מקום לטענה שהיה עליה להזמין את המסמכים הרפואיים סמוך לתאונה. לפיכך, נדחית הטענה שהוועדה לא דנה במפורש בנכות נוירולוגית בעמוד השדרה הצווארי. 9. לאור כל האמור, הערעור נדחה בזאת. 10. אין צו להוצאות. 11. לצדדים מוקנית הזכות לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה. שכמותנוירולוגיהנכות