קראו דוגמא מהפסיקה בנושא פיצוי כספי על תקלה ברכבת: 1. ביום 05.02.12, בין השעות 1700 ו-1800, אירעה תקלה ברכבת הנוסעים שמספרה 527, אשר נסעה מתל-אביב לירושלים, והיא נעצרה בין תחנת השלום ובין תחנת ההגנה בתל-אביב (להלן: האירוע). המבקש, שנסע באותה רכבת, עותר לפצות אותו ואת חברי הקבוצה בעד הנזקים אשר לטענתו נגרמו להם עקב האירוע, ותביעתו מבוססת על עילות לפי חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: חוק הגנת הצרכן) וחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988 (להלן: חוק ההגבלים העסקיים). המשיבה מתנגדת לבקשה. 2. לפי שהמבקש במקרה שלפניי שהה ברכבת בזמן האירוע (תצלום של כרטיס הנסיעה צורף כנספח 2 לבקשה), ניתן לראות בו ,,אדם שיש לו עילה בתביעה או בענין כאמור בסעיף 3(א)[...]'' על-פי סעיף 4(א) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות). בית המשפט לא יאשר תובענה ייצוגית אלא אם נוכח בקיומם של כל אלה: ,,(1) התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה; (2) תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין; (3) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב. (4) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב.'' (סעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות) האם ישנן שאלות המשותפות לחברי הקבוצה, ואם כן - האם קמה אפשרות סבירה שההכרעה בהן תיטיב עמם - זאת נברר כבר עתה, בזכרנו כי בכוחה של התובענה הייצוגית ,,ליצור לחץ כבד על הנתבע'' כבר בעצם אישורה (רע"א 729/04 מדינת ישראל נ' קו מחשבה בע"מ, פסקה 10 [פורסם באר"ש, 05.07.2012]). ואולם בל נשכח, כפי שהטעים בית המשפט העליון ברע"א 2128/09 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' עמוסי, פסקה 15 (פורסם באר"ש, 05.07.2012), כי בבואנו לדון בבקשה לאישור תובענה ייצוגית אל לנו לתור אחר יותר מ,,אפשרות סבירה'' שהתביעה שאישורה נתבקש תוכרע לטובת חברי הקבוצה. הרחבה מיותרת של היריעה בעת הדיון בבקשה לאישור עלולה לסרבל את ההליך, שכן אין זה אלא שלב מקדמי, ואף להפר את האיזון שביקש החוק להבטיח בין ההגנה על זכויות הנתבעים מזה ובין השאיפה לעודד הגשת תובענות ייצוגיות מזה (כן ראו ת"צ [מחוזי ת"א] 2728/07 שילה נ' ספרינט מוטורס בע"מ, פסקה 3 [פורסם באר"ש, 18.02.2013]). 3. לית מאן דפליג כי תקלה טכנית במערכת החשמל היא שגרמה לרכבת להיעצר על הפסים ביום האירוע. אין עוררין גם על העובדה שהנוסעים נותרו ברכבת משך כשעתיים ורבע, לכל המוקדם, מרגע שתנועתה פסקה ועד שנגררה לרציף באמצעות רכבת שהוזעקה למקום. המבקש מעריך כי באותו פרק זמן שהו בקרונות 500 נוסעים לערך. הוא טוען שכאשר שבו לבסוף לתחנה הקודמת נאלץ כל נוסע לתור אחר חלופה שתוביל אותו למחוז חפצו - כמובן באיחור ניכר (הוא עצמו הגיע ליעדו רק בשעה 2100 - עמ' 11 לפרוטוקול הדיון, שורה 16). על כך המבקש מוסיף כי האירוע שיבש את לוחות הזמנים של רכבות אחרות, מה שגרם נזק גם לנוסעים בהן והוביל לעומס כבד וממושך שהשתרר ברציפי התחנות במרכז הארץ. נוסף על מחירו של כרטיס הנסיעה ברכבת הוא תובע פיצוי בעד בזבוז הזמן, עגמת הנפש והטרחה שסבל. מן העבר האחר, המשיבה משיבה כי על פינוי הרכבת מן המסילה הוחלט רק לאחר שהניסיונות לתקן את התקלה, על-ידי טכנאי מטעמה ששהה על הרכבת ואחרים ובאמצעות הדרכה מרחוק, עלו בתוהו (ראו עמ' 15 לפרוטוקול, שורות 26-28). היא מאשרת כי נוצר פיגור מצטבר, שהסתכם ב-564 דקות, בלוחות הזמנים של 38 רכבות נוסעים אחרות (האיחור הקל ביותר ארך שש דקות והכבד ביותר - למעלה מארבעים; ראו המוצג מב/1, דוח הביצועים היומי). עם זה היא מבקשת לקבל כי מספר הנוסעים ברכבת שנעצרה היה נמוך בהרבה מזה שהתובע טוען לו. להשקפתה, כל הנוסעים שהאיחור אשר סבלו עלה על חצי שעה קיבלו פיצוי סביר בנסיבות העניין: כרטיס נסיעה או שניים, על-פי פרק הזמן שהתמהמהו - כפי שמתחייב מנוהל הפיצוי שנקבע מכוח תקנה 8 לתקנות מסילות הברזל (תנאי נסיעה ברכבת), התש"ס-2000. ככלל, עמדת המשיבה היא שאין לראות את הקבוצה כמקשה אחת באשר אינה אחידה, ומשכך אין לברר את תביעת התובע כתובענה ייצוגית. האירוע, כאן המקום לציין, היה רק אחד בשורה של אירועים שעליהם סבה הבקשה, אשר הוגשה בשעתו מטעמם של שני המבקשים, ובכלל זה תקלות ברכבות אחרות במועדים אחרים, שביתות של עובדי המשיבה ושרֵפה. בטרם החלה הבאת הראיות הסכימו הצדדים כי בכל שאינו כרוך באירוע יזנחו המבקשים את טענותיהם, ובכלל זה עילות תביעתה של מבקשת 2 (ראו עמ' 8-9 לפרוטוקול). באותו מעמד הדגיש בא-כוח המבקש כי הוא מבקש לכלול בקבוצה לא רק את הנוסעים ברכבת שנעצרה באירוע, כי אם גם את כל הנוסעים ברכבות אחרות שנפגעו בהשפעתו. 4. בשלב זה של הדיון אין צורך להכריע בשאלת מספר הנוסעים שנסעו ברכבת כאשר אירע האירוע. לא נסתרה עדותו של המבקש על המצב לאחר התקלה - שהות ממושכת ברכבת שדלתותיה וחלונותיה סגורים ושהחשמל והאוורור בה מושבתים. בחקירתו החוזרת תיאר צפיפות וחום שגרמו לעקה; הוא סיפר שחייל אחד התכוון לנפץ את הזגוגית ושנוסעת אחרת איבדה את הכרתה. ,,אני לא רוצה להיכנס לכל מיני סיטואציות בהיסטוריה'', סיכם, ,,אבל זה מרגיש נורא'' (עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 13-19). בתצהיר שתמך בבקשה (סעיף 4) הצהיר המבקש שכאשר עזבה הרכבת את תחנת סבידור (תל-אביב מרכז) הושמעה במערכת הכריזה הודעה כי יש בה תקלה וכי הנוסעים יחליפו רכבת בתחנת השלום, הבאה אחריה. בחקירתו הנגדית התברר כי הדבר נודע לו לאחר שהחל האירוע מפי פקח שנסע ברכבת, כאשר הנוסעים ביקשו ממנו הסברים (עמ' 10 לפרוטוקול, שורות 32-33; עמ' 11, שורות 5-6). הוא עצמו עלה על הרכבת רק בתחנת השלום, ולדבריו, דקות ספורות לפני שנכנסה לרציף הורה הכרוז שלא לעלות אליה מחמת תקלה. כשהגיעה לבסוף הודיע לנוסעים כי התקלה תוקנה והם מתבקשים לעלות - אבל הרכבת לא הספיקה לנסוע יותר מ-200 או 300 מטרים בטרם שבקה חיים (שם, שורות 2-4). משה אמסלם, שבתקופה הנוגעת לתביעה שימש סמנכ"ל הנוסעים במשיבה, העיד מצדו כי בעת האירוע הוא עודכן במסרונים על התקלה. על סמך אותם עדכונים שלל את האפשרות שהתגלתה עוד בתחנת סבידור: ,,[...] לדעתי אין סיכוי שזה קרה. התקלה אירעה אחרי שהיא יצאה מארלוזורוב[...] בארלוזורוב אין סיכוי שהודיעו על התקלה'', אמר כשעומת עם עדותו של התובע על ההודעה במערכת הכריזה שם, ועם זאת סייג: ,,אני לא הייתי בארלוזורוב לשמוע[...]'' (עמ' 12, שורות 7-9). אלא שבדוח מב/1 (דפים 12-17) כונה האירוע ,,תקלה טכנית ברכבת 527 בסבידור'' (ההדגשה אינה במקור). אמסלם, הגם שידע כי מערכת החשמל התקלקלה במערך מסוים, מה שהשפיע על הנהיגה (עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 29-30; עמ' 13, שורות 3-9), לא היה מודע לכך שמערכות מיזוג האוויר והתאורה כבו (שם, שורות 9-12); מכל מקום הסכים כי הדבר ייתכן (עמ' 12, שורה 31-עמ' 13, שורה 1). הוא הניח (עמ' 13, שורות 14-25) כי נהג הקטר חיבר דוח על האירוע כנהוג. הדוח לא הוצג לעיוני, וגם לא הדיווח שקיבל בעוד ההתרחשות בעיצומה. חוק הגנת הצרכן 5. סעיף 4 לחוק הגנת הצרכן קובע לאמור: ,,עוסק חייב לגלות לצרכן - (1) כל פגם או איכות נחותה או תכונה אחרת הידועים לו, המפחיתים באופן משמעותי מערכו של הנכס; [...] אולם תהא זו הגנה לעוסק אם הוכיח כי הפגם, האיכות או התכונה או הפרט המהותי בנכס היו ידועים לצרכן.'' אף כי סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן לא נזכר בבקשה, הוא אוזכר בתשובת המבקש לתשובת המשיבה, אגב הטענה כי המשיבה הטעתה את הצרכנים בעניין מהותי בעסקה (סעיף 5). על-פי הבקשה, הנסיעה ברכבת שהתקלקלה הייתה השירות בענייננו, והתקלות והאיחורים שגררו אחריהן היו הפגם או האיכות הנחותה שהפחיתו מערכו. בסיכומיו (סעיף 22) הוסיף המבקש כי על המשיבה להודיע לנוסעים שתחזוקת הרכבות בכלל ירודה וכי בשעת הדְחק לא תדע כיצד לנהוג. על כך יש להשיב כי להוציא האירוע ותאונה נוספת (עליה ראו להלן), המבקש לא הוכיח במידת ההוכחה הדרושה כי קיימים פגמים או איכות נחותה בשירות שהמשיבה מספקת המפחיתים מערכו משמעותית. הוא טען (סעיף 73 לסיכומיו) שהמשיבה ועובדיה מרשים לעצמם לתחזק את הרכבות בחוסר אחריות, לנהוג בקלות דעת ולהעלות על המסילה רכבות שאינן תקינות ולהעסיק כוח אדם לא-מיומן ולא-מהימן - אך כל זאת לא הוכח, אף לא ברמת ההוכחה הנדרשת בשלב זה של ההליך. ככלל אין בקרות האירוע, כשהוא לעצמו, משום הוכחה כי המשיבה אינה מתחזקת את הרכבות כדבעי וכי בעקבות זאת איכות השירות לנוסעיה פוחתת באופן משמעותי. לא הוצגה לי ראיה כלשהי, כגון חוות דעת מומחה, שתצביע על אפשרות סבירה לקבלת טענה זו. מכאן שהמבקש לא הוכיח - אף לא לכאורה - כי ישנו סיכוי מסתבר שבקשתו תתקבל בעילה של הפרת חוק הגנת הצרכן. 6. אם מצא המבקש ליקויים באופן שבו טיפלה המשיבה בפינוי הנוסעים מהרכבת שעמדה על המסילה בבלי נוע, הוא היה יכול לתלות זאת ברשלנות מצדה. לעוולה זו נזקק בסיכומיו, כשטען כי אף-על-פי שעובדי המשיבה הבחינו בתקלה עוד בתחנת סבידור, קיבלו הנוסעים בתחנת השלום הנחיה לעלות על הרכבת. אליבא דמבקש (שם, סעיף 37), מפעיל סביר של רכבת היה צריך לצפות את התרחשות האירוע ולמנוע אותו, ועל-כן הוא רואה במשיבה אחראית לסבל שחוו הנוסעים הרבים. כאן קבלה המשיבה על הרחבת חזית אסורה, ומקובל עליי כי עוולת הרשלנות לא הייתה חלק מהבקשה וכי לא ניתנה למשיבה הזדמנות להתגונן מפני הטענה שהתרשלה: אכן עיון בבקשה ובתשובה לתשובת המשיבה מעלה שבשעת כתיבתן לא הסתמך המבקש על אותה עוולה. אדרבה, בדיון הראשון בתיק, שבו דובר גם בדיני ההגבלים העסקיים, טען בא-כוחו כי התביעה נסמכת על חוק הגנת הצרכן (עמ' 1 לפרוטוקול, שורה 19). בדיון מאוחר יותר, לאחר שבא-כוח המשיבה הסב את תשומת הלב לעובדה שעוולת הרשלנות לא צוינה בבקשה (עמ' 6, שורות 8-9), לא חלק עליו חברו. הוא אף הבהיר בהֶדיא: ,,[...]הכנסנו את הסיטואציות לשתי עילות מסוימות מאוד, שנמצאות בחוק התובענות הייצוגיות. האחת, הגנת הצרכן - הם הטעו את הצרכנים, להשקפתנו, והשנייה - מונופול. אין רכבת אחרת במדינת ישראל, ככל הידוע לי. הם מונופול פר-אקסלנס. ולדעתנו, בתקופה הנדונה הם הטעו את הציבור.'' (שם, שורות 19-22) לפיכך אני קובעת כי עילת הרשלנות אינה חלק מהבקשה והעלתה בסיכומים הינה הרחבת חזית אסורה. חוק ההגבלים העסקיים 7. כפי שראינו, לשיטת המבקש המשיבה היא בעלת מונופולין, כהגדרת המונח בסעיף 26(א) לחוק ההגבלים העסקיים: ,,לענין חוק זה יראו כמונופולין ריכוז של יותר ממחצית מכלל אספקת נכסים או מכלל רכישתם, או של יותר ממחצית מכלל מתן שירותים, או מכלל רכישתם, בידיו של אדם אחד (להלן - בעל המונופולין). [...]'' על קיומו של מונופולין, נקבע עוד בסעיף זה, יכריז הממונה על הגבלים עסקיים בהודעה ברשומות. סעיף 29א(א) מצווה: ,,בעל מונופולין לא ינצל לרעה את מעמדו בשוק באופן העלול להפחית את התחרות בעסקים או לפגוע בציבור.'' את מעמדה, המבקש גורס, המשיבה מנצלת לרעה באשר אינה מקפידה על תקינות צי הרכבות שלה, המשמש להובלת עשרות אלפי נוסעים. לעומתו, המשיבה טוענת כי שירותי הרכבת אינם יוצרים מונופולין, ולכן יש לדחות כל טענה בדבר הפרת חוק ההגבלים העסקיים. אפילו קיבלנו את טענת המבקש בהקשר זה, עדיין היה עלינו לומר כי הוא לא להשכיל להראות מה בין תקלה טכנית - שגם עליו מוסכם כי לא נגרמה בכוונת מכוון - ובין ניצול מעמדה של המשיבה לרעה. מסקנה חמורה יותר, כי בשל היותה בעלת מונופולין המשיבה מרשה לעצמה שלא להקפיד על תקינות הרכבות ואף ,,לוקחת הימור על גבם של הנוסעים'', גזר המבקש בסיכומיו (סעיף 34) מעדותו של אמסלם. ואמנם בחקירתו הנגדית, כשהוצגה לו ידיעה על אודות תאונת הרכבת שנזכרה לעיל, אישר הלה כי המשיבה לא דיווחה למשרד התחבורה כאשר רכבת ניזוקה בזמן שחנתה בתוך מוסך (עמ' 17 לפרוטוקול, שורות 19-28). אלא שמכל התקריות שתוארו בבקשה נותר על המדוכה האירוע, והוא בלבד; בלאו הכֵי, בדומה לקביעתי בעילת ההגנה על הצרכן, הוא ואותה תאונה גם יחד אינם בבחינת ראשית ראיה שתתמוך בטענת המבקש המושתתת על דיני ההגבלים העסקיים. אֵי-לכך לא שוכנעתי בקיומה של אפשרות סבירה שתביעת חברי הקבוצה תתקבל גם בעילה הזאת. הואיל ולא מצאתי אפשרות סבירה כי התביעה תתקבל בשתי העילות שפורטו לעיל, ומאחר שעילת הרשלנות אינה מיסודות הבקשה, מתייתר הצורך להיזקק ליתר התנאים הדרושים לאישור התובענה הייצוגית. 8. אשר-על-כן הבקשה נדחית. בתוך 14 יום מהיום יודיע המבקש לבית המשפט ולצד-שכנגד אם הוא עומד על תביעתו האישית ומעוניין להמשיך בהליך ולברר אותה. בנסיבות העניין לא מצאתי לנכון לחייב את המבקש בהוצאות המשפט. תקלות ברכבפיצוייםרכבת