פיצויים למשפחת אישה שנהרגה בתאונת דרכים

קראו דוגמא מהפסיקה בנושא פיצויים למשפחת אישה שנהרגה בתאונת דרכים: אפתח בהתנצלות בפני הצדדים על העיכוב במתן פסק דין זה, שהתעכב מעל ומעבר לזמן הראוי. זאת, בשל מעברי לבית משפט אחר, בו עומס העבודה רב ובתחום הפלילי, ובשל כך שניתנה קדימות למשימות בתחום הפלילי, על פני כתיבת פסקי הדין האזרחיים. א. רקע ביום 16.11.2004 בעת יציאתה מעבודתה בעיר אשקלון, נפגעה הגב' X ז"ל (להלן: "המנוחה") על-ידי רכב שמספרו 40-989-03. לרכב לא הייתה אותה עת ביטוח חובה תקף. המנוחה נפגעה קשה. מיום הפגיעה אושפזה המנוחה בבתי חולים ובבית לוינשטיין במצב וגטטיבי, עד שנפטרה ביום 21.3.2005 בהיותה בת 39 שנים ו-9 חודשים (תאריך לידתה: 22.6.1965). לפניי תביעת עזבונה (באמצעות יורשיה) ותלוייה. התובעים הם X וX X. הראשון, יליד 30.8.1963, הוא אלמנה ויורשה של המנוחה (להלן: "האלמן"). השני, יליד 27.11.1989, הוא בנם ויורשה השני X (להלן: "הבן"). (כל התובעים יחד ייקראו להלן: "התובעים"). האלמן והבן מתפקדים בתביעה דנן בשני כובעים. בכובעם האחד, תובעים הם בשם העזבון, ובכובעם השני תובעים הם בשמם, כתלויים. הנתבעים הם שלושה במספר. "קרנית" (הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים) והנהג הפוגע, חגי X (להלן: "X") הם הנתבעים המקוריים. קרנית הגישה הודעת צד ג' לבעל הרכב, דביר X (להלן: "X"), ולX. חבותה של קרנית אינה מוטלת בספק. נותר אם כן לדון בשאלת החבות של X וX, ובשאלת גובה הנזק. (כל הנתבעים יחד ייקראו להלן: "הנתבעים"). ב. שאלת החבות בין X לX נתגלתה מחלוקת עובדתית בדבר הנסיבות שבגינן נהג X ברכב, אשר לה השלכות על חלוקת החבות ביניהם. בינתיים, הוגשה תביעה לבימ"ש השלום בבאר-שבע (ת"א 7514/06), שעוסקת באותו האירוע. מדובר בתביעה שהוגשה על-ידי נפגעת אחרת באותה התאונה, והנתבעים בה זהים לאלו שבענייננו. על כן, הגיעו הצדדים בענייננו להסדר דיוני שניתן לו תוקף של החלטה. לפי ההסדר, חלוקת האחריות בין X לX תוכרע על-ידי בימ"ש השלום בבאר-שבע, ופס"ד זה יאמץ הכרעה זו. ביום 7.3.2013 ניתן פסק-דינו של בימ"ש השלום בבאר-שבע בתיק הנ"ל. בהתאם להסדר, מאמץ בימ"ש זה את הקביעה. בפסה"ד נקבע כי X וX נושאים באחריות בחלקים שווים, בשל היותם מתיר השימוש ברכב והנהג הפוגע, בהתאמה. לכן עליהם לשפות את קרנית באופן מלא, בחלקים שווים [ת"א 7514/06 גורליק נ' X (7.3.2013), בס' 66-67]. נותר אם כן להכריע בשאלת גובה הנזק בלבד. כפי שקובעת פקודת הנזיקין [נוסח חדש] "כאשר נפטר אדם שניזוק בעוולה, עשויה לקום זכות תביעה הן לעיזבונו והן לתלוייו" ועוד, "הזכויות הנתונות לפי פקודה זו לעזבון של נפטר באות להוסיף על הזכויות הנתונות לתלויים בנפטר..." [ס' 19(א) וס' 19(ד) לפקודה]. דהיינו, במות אדם, עילת התביעה של עזבונו נפרדת מעילת התביעה של התלויים בו. כך גם בענייננו. נדון תחילה בתביעת העזבון, ולאחר מכן בנזקיהם של התלויים [ראו גם ע"א 140/00 עזבון אטינגר ז"ל נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי פ"ד נח(4) 486 (15.3.2004), בס' 27-28 לפסה"ד של הש' ריבלין. להלן: "פרשת אטינגר"]. ג. נזקי העיזבון א. אובדן הכנסה בשנים האבודות - הקופה המשותפת כפי שקבע ביהמ"ש העליון בפרשת אטינגר, יש להכיר בזכות תביעה של העיזבון בגין "אובדן יכולת השתכרות בשנים האבודות". נזקו של העזבון מחושב לפי שיטת הידות. במסגרתה, כדי לחשב את ההפסד החודשי לעזבון, יש לחשב את גובה "הקופה המשותפת". את הקופה יש לחלק במספר הידות, ולהחסיר ידה אחת מגובה שכרה של המנוחה. יתרת שכרה היא ההפסד שעליו יש לשלם פיצוי [אליעזר ריבלין, תאונת הדרכים (מהדורה 4, 2011), בעמ' 935. להלן: "ריבלין"; ע"א 4431/05 "המגן" חברה לביטוח בע"מ נ' אורנית צרור (10.8.06), ס' 5-6 לפסה"ד של הש' ריבלין; ע"א 8488/08 עזבון סושרד נ' משטרת ישראל (5.6.12), ס' 27 לפסה"ד של הש' נאור]. הקופה המשותפת נקבעת לפי גובה השכר "נטו", דהיינו, בניכוי מס הכנסה [ס' 4(א(2)) לחוק הפלת"ד], כפי שהוא ביום מתן פסה"ד [ריבלין, בעמ' 941, 959 ו-967]. בענייננו, יש שלושה "תורמים" שאל שכרם יש להתייחס בקביעת גובה הקופה המשותפת: המנוחה, הבן והאלמן. שכר המנוחה - לפי תלושי השכר של המנוחה, שכרה הכולל של המנוחה "נטו" (למעשה, שכרה של המנוחה פטור ממס הכנסה) בשנה שקדמה לתאונה עמד על 38,128 ₪ (כולל שי לחג) [ת/6 למוצגי התובעים]. לשכר זה יש להוסיף הפרשות המעסיק לקופת גמל. בשנה שלפני התאונה עמדו הפרשות אלה על סך 2,396 ₪ [דוחות מפעל "זרועות שיח" שהומצאו בעקבות צו של ביהמ"ש מיום 30.1.2011]. התובעים טענו כי יש להוסיף גם הפרשות המעסיק על חשבון פיצויי פיטורין. הפרשה זו יכולה לבוא "במקום" פיצויי פיטורין, רק מקום שבו נקבע הסדר כזה במקום העבודה, אם באופן פרטני ואם באופן גורף [ס' 14 לחוק פיצויי פיטורים תשכ"ג-1963]. רק במקרה כזה הייתה מקבלת המנוחה של הסכומים הללו באופן ודאי. התובעים לא הוכיחו כי הסדר שכזה נהוג במקום עבודתה. לאור האמור, יש להעמיד את השכר "נטו" של המנוחה על 3,377 ₪ בממוצע (לו היה מוכח כי הפרשות המעסיק באות "במקום" פיצויי פיטורים והן היו נלקחות בחשבון לצורך חישוב השתכרותה, היה מדובר בסכום של 3,576 ₪). שכר הבן - טוענים הנתבעים כי יש לקחת בחשבון גם את תרומתו לקופה המשותפת. לטענתם, הכניס הבן לקופה המשותפת בכל חודש 3,000 ₪ בממוצע, החל מהיותו בן 15, דרך שירותו הצבאי, וכלה בשחרורו מצה"ל. לחילופין טענו כי אם יקבע ביהמ"ש שאין לקחת תרומתו בחשבון במסגרת הקופה המשותפת, יש לקבוע כי הוא אינו תלוי, שכן הוא למעשה עצמאי כבר מגיל 15. במסגרת הנסיבות, יש מקום להתחשב בחלק משכרו של הבן. השאלה האם יש לקחת בחשבון את הכנסתם של ילדים לצורך חישוב גובה הקופה המשותפת, או לחילופין לצורך הקביעה כי הנם עצמאיים, מוכרעת לאור נסיבות המקרה. ככל שמדובר בהכנסה קבועה יותר, ממושכת יותר, ובגובה רב יותר (באופן העולה על "דמי כיס" בלבד), יתמכו נסיבות אלו בלקיחת שכרו בחשבון. לא כל עבודה מזדמנת שבה מרוויחים ילדים סכומי כסף קטנים תילקח בחשבון. אחרת, מעבר לקושי העיוני (שכן לא סביר לומר כי כל "דמי כיס" יילקחו בחשבון במסגרת חישוב הקופה המשותפת), ייווצר גם קושי מעשי בחישוב הקופה המשותפת. אותה מדיניות היא שבגינה אין להתחשב בהכנסות של חייל ממשכורתו הצבאית (ייחוס 1/3 ידה לחייל נובעת מההנחה שהצבא דואג לצרכיו, לא ממשכורתו הצבאית הזניחה). שנת 2005-2006: בענייננו, השתכר הבן 2,983 ₪ בחודש אוגוסט של שנת 2005 ו-4,800 ₪ בחודש יוני 2006. על פני שנתיים, מדובר בסכום של 324 ₪ בממוצע לחודש. זהו סכום זניח שאין לקחתו בחשבון [נ/11 למוצגי הנתבעים]. אולם, לא כך בתקופה שלפני שירותו הצבאי. שנת 2007-2008: בתקופה זו הרוויח הבן סכום כולל של 19,012 ₪. חלוקת סכום זה בסך החודשים בהם עבד (7) מלמד כי השתכר ממוצע חודשי של 2,716 ₪ בחודש. חלוקת הסכום הכולל במספר החודשים הכולל באותה תקופה (17 חודשים, החל ממאי 2007 עד לספטמבר 2008) מלמד כי השתכר ממוצע חודשי של 1,118 ₪. [נ/11 למוצגי הנתבעים]. המדובר בסכום שאינו זניח, ובעבודה רציפה באופן יחסי, כך שיש לקחת סכום זה בחשבון. לצרכי חישוב, יש לומר כי הבן תרם בתקופה זו סך של 1,118 ₪ בכל חודש לקופה המשותפת. שנת 2008-2012 (צבא): לעניין תקופת הצבא, מדו"ח המל"ל עולה כי הבן לא השתכר כלל בתקופה זו, למעט אולי משכורתו הצבאית (שהנם בגדר "דמי כיס" כאמור לעיל), ולא הוכח היפוכו של דבר. בתקופה זו, לא השפיע הבן על גובה הקופה המשותפת. עם זאת, השפיע הבן על חלוקת הקופה המשותפת בין הידות השונות. השפעה זו נובעת מהשינוי בשיעור ידתו. עד לגיוס נוגס הבן מהקופה המשותפת שיעור ידה אחת שלמה. אך במהלך שירותו הצבאי מהווה הבן 1/3 ידה, ולאחר השחרור מהצבא אינו נחשב לתלוי כלל [ריבלין, בעמ' 932; ע"א 4431/05 "המגן" חברה לביטוח בע"מ נ' אורנית צרור (10.8.06), ס' 6 לפסה"ד של הש' ריבלין]. למען הנוחות, בטבלה שלהלן יסוכמו תרומתו של הבן לקופה המשותפת ושיעור ידתו, כפי שתוארו לעיל: התקופה הגיל התאריך שיעור ידה תרומה חודשית לקופה המשותפת בית-ספר קטין עד 4/2007 1 0 ₪ לפני צבא 9/2008 - 5/2007 1,118 ₪ 12/2008 - 10/2008 0 ₪ שירות צבאי 18 12/2008 - 12/2011 1/3 0 ₪ שחרור מהצבא 21 12.2011 והלאה 0 0 ₪ שכר האלמן ("נטו") - אין חולק כי עד לחודש יולי 2007, השתכר האלמן ממוצע של 6,900 ₪ בכל חודש. החל מחודש אוגוסט 2007 עד לחודש מרץ 2008, עבר האלמן לעבוד בחברה אחרת, בה השתכר 42,147 ₪ בסה"כ [ת/7 למוצגי התובעים], שהנם ממוצע חודשי של 7,024 ₪ לכל חודש שבו עבד. באפריל 2008 החל הנתבע בעבודה חדשה, בה הוא מחזיק עד היום, ובה הוא משתכר סכום גבוה יותר. הצדדים נחלקו בנוגע לגובה שכרו בעבודתו החדשה, וגם במחלוקת זו יש להכריע לאור המסמכים שבידינו [ת/7 למוצגי התובעים]. אלה מלמדים כי בשנת 2009, השתכר האלמן סך כולל של 97,762 ₪, המהווה שכר חודשי ממוצע של 8,146 ₪. הצדדים נחלקו בשאלה אם יש לקחת את השינויים בגובה שכרו של האלמן בחשבון בחישוב הקופה המשותפת. ביהמ"ש העליון קבע כי בבחינת השפעתו של נתון מסוים על שומת הפיצויים, יש לקחת בחשבון את מצב העניינים שהיה בנמצא, אלמלא התאונה [רע"א 3535/09 אסתר שוקרון נ' הכשרת היישוב (6.9.2011)]. דברים אלה אף עולים בקנה אחד עם ס' 19(ב) לפקודת הנזיקין, שלפיו בקביעת הפיצויים לטובת העזבון, אין להתחשב בהפסד או ריווח "שנגרם לעיזבון עקב המוות [ההדגשה שלי - א'א']". בפשטות, בענייננו יש לשאול מה היה האלמן עושה לולא התאונה. אם היה מחליף עבודות בכל מקרה, יש לקחת זאת בחשבון בחישוב הקופה המשותפת. אם לעומת זאת, החלפת עבודתו נבעה מהתאונה ומפטירת המנוחה, אזי אין לקחתה בחשבון. כפי שהצהיר האלמן, הוא עזב את עבודתו הקודמת שכן לא היה שבע רצון מהשכר [ס' 13 בעמ' 4 לתצהיר האלמן]. הנה כי כן, יש להניח כי גם לולא התאונה, עדיין היה האלמן מביע חוסר-שביעות רצון ממשכורתו, והיה בכל מקרה מחפש עבודה חדשה. משמעות הדבר היא שיש לקחת בחשבון את השינויים בגובה שכרו של האלמן. עבודת האלמן התקופה שכר ממוצע העבודה הישנה עד 8/2007 6,900 ₪ עבודת המעבר עד 4/2008 7,024 ₪ העבודה החדשה החל מ-4/2008 8,146 ₪ לאחר שקבענו את גובה שכרם של הצדדים כפי שהוכח בפנינו, יש לקבוע ממצאים נוספים שיש להם רלוונטיות לענייננו: גיל הפרישה ותוחלת החיים המשוערת של בני הזוג. גיל הפרישה - לפי חוק גיל פרישה, תשס"ד-2004, הקובע גיל פרישת חובה זהה (67) לנשים ולגברים, יש להעמיד את גיל פרישת בני הזוג על 67 [ריבלין, בעמ' 918]. לפיכך, תאריך פרישתו הצפוי של האלמן הינו 1.9.2030, ואילו המנוחה צפויה הייתה לפרוש ב-23.6.2032. גיל הפרישה כולל עמו שינוי צפוי גם בשכר, שכן החל מאותו מועד, יקבלו בני הזוג קצבת פנסיה. בתקופת הפנסיה, יש להעמיד את גובה הקצבה על 70% מהשכר קודם ליציאה לפנסיה. על כן, בסיס השכר החודשי הממוצע של האלמן יעמוד על 5,705 ₪ בתקופה זו. לגבי המנוחה, 70% משכרה אותו צפויה הייתה לקבל בתקופת הפנסיה שלה מהווים ממוצע חודשי של 2,883 ₪ (מוצמד לתחילת אותה תקופה). תוחלת חיים - לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, תוחלת החיים הצפויה למנוחה, נכון למועד כתיבת פסה"ד, 83.6 שנים. דהיינו, המנוחה צפויה הייתה לחיות עד לסוף שנת 2048. תוחלת החיים הצפויה לאלמן - על אף התקווה שיגיע לגיל 120 - היא כ-81, כך שהוא צפוי לחיות עד לשנת 2044 [למ"ס, שנתון סטטיסטי לישראל 2012, פטירות ותוחלת חיים]. דהיינו, המנוחה צפויה הייתה לחיות בגפה במשך 4 שנים, ובתקופה זו, יש להחשיבה כרווקה חסרת תלויים (הפסד השכר עומד על 30% משכרה). כל השינויים שלעיל משפיעים על גובה הפיצוי. למען נוחות החישוב ובהירות התמונה, יש צורך לסכמם החל מיום התאונה. מכיוון שחלו שינויים לא מעטים בחיי האלמן והבן, יהא זה נוח יותר לסכם את השינויים הללו בנפרד. רק לאחר מכן יתווספו נתוני האלמה, אשר למעשה מסתכמים אך ורק בשכרה. אציין כי לצורך החישוב אין הבדל בגובה הפיצוי לו זכאית המנוחה, בין תקופת האשפוז לבין התקופה שלאחר פטירתה. מדובר בהפסד שגובהו זהה. המנוחה הייתה מאושפזת במצב וגטטיבי ונכותה הרפואית והתפקודית עמדה על 100%, [ת/5 למוצגי התובעים; נ/1 למוצגי הנתבעים]. משמעות הדבר שתקופת הפסד ההשתכרות של המנוחה מתחילה מיום התאונה. הרי כמו לאחר פטירתה, גם בתקופת אשפוזה יש לנכות משכרה את שווי ידתה, שכן בתקופה זו לא צרכה את הוצאות מחייתה [ריבלין, ה"ש 42 בעמ' 937]). הטבלה שלהלן מסכמת את השינויים שחלו (וצפויים לחול) בחיי האלמן והבן החל מיום התאונה, בהתאם לאמור לעיל. תקופה סטאטוס הבן סטאטוס אלמן שכר האלמן שכר הבן ידת הבן תרומה חודשית משותפת לקופה 16/11/2004 עד 4/2007 לא עובד עבודה ישנה 6,900 ₪ 0 ₪ 1 6,900 ₪ 5/2007 עד 7/2007 עובד 1,118 ₪ 8,018 ₪ 8/2007 עד 3/2008 עבודת מעבר 7,024 ₪ 1,118 ₪ 8,142 ₪ 4/2008 עד 9/2008 עבודה חדשה 8,146 ₪ 1,118 ₪ 9,264 ₪ 10/2008 עד 11/2008 לא עובד 0 ₪ 8,146 ₪ 12/2008 עד 11/2012 חייל 0 ₪ 1/3 12/2012 עד 8/2030 משוחרר --- 0 9/2030 עד 8/2044 פנסיה אלמן 5,705 ₪ --- 5,705 ₪ 9/2044 פטירה --- --- 0 0 ₪ לנתונים שלעיל יש להוסיף כאמור את שכר האלמנה, זאת כדי לקבוע את גובה הקופה המשותפת, ואת הפסד העזבון בכל תקופה (לאורו יש לחשב את שיעור הפיצוי בראש הנזק של אובדן הכנסה בשנים האבודות). לשם חישוב הקופה המשותפת וההפסד בכל תקופה, יש להוסיף את שכר האלמנה, כאשר הוא מוצמד לתחילת אותה תקופה, החל מחודש נובמבר 2004. לאחר מכן, יש להצמיד את ההפסד החודשי למדד, נכון ליום מתן פסה"ד. הנתונים הצריכים לחישוב רצ"ב בטבלה שלהלן (הנתונים "העיקריים" שישמשו לחישוב ההפסד מודגשים): מספר חודשים(תקופה) תרומת האלמן והבן שכר האלמנה (מוצמד לתחילת תקופה) קופה משותפת סה"כ ידות שווי כל ידה הפסד לעזבון הפסד לעזבון (מוצמד ליום מתן פסה"ד) 29.5 חודשים(16/11/2004 עד 4/2007) 6,900 ₪ 3,377 ₪ 10,277 ₪ 5 2,055 ₪ 1,322 ₪ 1,616 ₪ 3 חודשים(5/2007 עד 7/2007) 8,018 ₪ 3,446 ₪ 11,464 ₪ 5 2,293 ₪ 1,153 ₪ 1,381 ₪ 8 חודשים(8/2007 עד 3/2008) 8,142 ₪ 3,488 ₪ 11,630 ₪ 5 2,326 ₪ 1,162 ₪ 1,375 ₪ 6 חודשים(4/2008 עד 9/2008) 9,264 ₪ 3,565 ₪ 12,828 ₪ 5 2,566 ₪ 999 ₪ 1,157 ₪ 2 חודשים(10/2008 עד 11/2008) 8,146 ₪ 3,728 ₪ 11,874 ₪ 5 2,374 ₪ 1,354 ₪ 1,499 ₪ 48 חודשים(12/2008 עד 11/2012) 4.33 2,742 ₪ 986 ₪ 1,090 ₪ 357 חודשים(12/2012 עד 8/2030) 4,119 ₪ 12,265 ₪ 4 3,066 ₪ 1,053 ₪ 1,055 ₪ 22 חודשים(9/2030 עד 6/2032) 5,705 ₪ 9,824 ₪ 4 2,465 ₪ 1,654 ₪ 1,654 ₪ 146 חודשים(7/2032 עד 8/2044) 2,883 ₪ 8,588 ₪ 4 2,147 ₪ 736 ₪ 736 ₪ 51 חודשים(8/2044 עד 11/2048) 0 ₪ --- רווקה --- --- 865 ₪ ב. אובדן הכנסה בשנים האבודות - שיעור הנזק לאור האמור בטבלה האחרונה שלעיל, נותר כעת רק לחשב את גובה הנזק עבור כל תקופה. גובה הנזק מתקבל ממכפלת ההפסד החודשי לעזבון (הטור השמאלי בטבלה שלעיל) באורכה של התקופה (מספר החודשים, המצוי בטור הימני). לעניין שערוך הסכומים - כאשר מדובר בסכום שצריך היה להשתלם לפני מתן פסה"ד, יש להצמידו למדד ולפסוק ריבית מאמצע התקופה שמיום התאונה ועד ליום מתן פסה"ד [ע"א 6754/10 עמרי גיא בע"מ נ' שמואל יהודה, מיום 14.4.11]. כאשר מדובר בסכום שצפוי היה להשתלם בעתיד, יש להוון לפי ריבית בשיעור של 3%, וכאשר הפיצוי גם מקדים את תקופת ההפסד - כמו בעניין הפנסיה למשל - יש לבצע היוון כפול [ריבלין, בעמ' 950-953]. לפני מתן פסה"ד 29.5 חודשים X 1,616 ₪ = 47,672 ₪. 3 חודשים X 1,381 ₪ = 4,143 ₪. 8 חודשים X 1,375 ₪ = 11,000 ₪. 6 חודשים X 1,157 ₪ = 6,942 ₪. 2 חודשים X 1,499 ₪ = 2,998 ₪. 48 חודשים X 1,090 ₪ = 52,320 ₪. תקופה זו נחלקת לשניים: (1) לפני מתן פסה"ד; (2) אחרי מתן פסה"ד: (1) 7.5 חודשים X 1,055 ₪ = 7,913 ₪. סה"כ: 132,988 ₪ + ריבית מאמצע התקופה (4 שנים ו-4 חודשים) = 158,177 ₪. לאחר מתן פסה"ד (היוון רגיל) (2) מקדם היוון 233.4898 (349.5 חודשים) X 1,055 ₪. סה"כ: 246,331 ₪. לאחר מתן פסה"ד (היוון כפול) מקדם היוון 20.4334 (22 חודשים) X מקדם היוון כפול 0.6050 (17 שנים) X 1,654 ₪ =20,447 ₪. מקדם היוון 122.8876 (146 חודשים) X מקדם היוון כפול 0.5703 (19 שנים) X 736 ₪ = 51,580 ₪. מקדם היוון 47.8266 (51 חודשים) X מקדם היוון כפול 0.4 (31 שנים) X 865 ₪ = 16,548 ₪. סה"כ: 88,575 ₪. לסיכום: יש לשלם לעיזבון סך של 493,083 ₪ בגין אובדן הכנסה בשנים האבודות. ד. הוצאות נוספות בתקופת האשפוז פניה למוסד לביטוח לאומי (תאונת עבודה) - צודקים הנתבעים בסיכומיהם (ס' 42-44 לסיכומים), כי בהיות התאונה תאונת עבודה, זכאים התובעים לקבלת החזר הוצאותיהם מהמוסד לביטוח לאומי. זו "דרך המלך", ומשהדבר לא נעשה, אין לפסוק פיצוי בגין הוצאות אלו. עזרת הזולת - התובעים מבקשים פיצוי בסך 25,000 ₪, שכן לטענתם, היו במחיצת המנוחה במשך כל תקופת אשפוזה. מובן כאבה של המשפחה, ואכן מובן הצורך (הסובייקטיבי והאובייקטיבי) לשהות במחיצתה. אולם, בתקופת אשפוזה הייתה המנוחה בבית חולים, שם טיפלו בכל צרכיה. על כן, יש להעמיד את סכום הפיצוי לעזבון בראש נזק זה על סך 12,000 ₪. ה. הוצאות לוויה, מצבה ואבל התובעים מבקשים סך של 10,000 ₪ עבור הוצאות "בגין העברת הגופה... והוצאות נוספות סביב הלוויה..." [ס' ז(3) לסיכומי התובעים]. בפקודת הנזיקין, יש מספר הוראות הנוגעות לפיצוי בגין הוצאות קבורה. ס' 80 קובע כי בתובענה של תלויים לפיצויים (לפי ס' 78 לפקודה), יש להביא בחשבון "הוצאות שהוציאו לקבורתו". ס' 81(2) לעומת זאת קובע כי בקביעת סכום הפיצויים, אין להביא בחשבון סכום "שחייבים לשלמו לרגל האבל על המת". ס' 19(ב) קובע כי בעילת תביעה של עיזבון, יש לחשב את הפיצויים בהתעלם מהפסד או ריווח שנגרם לעזבון עקב המוות, למעט הוצאות קבורה. הנה כי כן, בין אם מדובר בתביעת עיזבון ובין אם מדובר בתביעת תלויים, ניתן להביא בחשבון הוצאות שהוצאו עד לקבורה, כולל. אולם, סכומים שהוצאו לאחר מכן, במסגרת טקסי האבלות, אין להביאם בחשבון במסגרת תביעת העזבון [ריבלין, בעמ' 929]. הסכום המתבקש לא הוכח על-ידי התובעים. על כן, יש לפסוק לעזבון פיצוי המוערך בסך של 4,000 ₪. ו. נזק לא ממוני כפי שנקבע, אם נפטר הניזוק - כפי ענייננו - זכאי העזבון לפיצויים לפי תקנה 4 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976, ולפי תקנה זו בלבד [ריבלין, בעמ' 907-908]. הפיצוי לעזבון בראש נזק זה עומד כיום על סך 54,016 ₪ בגין כאב וסבל. ד. נזקי התלויים האלמן והבן ביקשו מביהמ"ש לפסוק פיצוי בגין נזקים שנגרמו להם כתוצאה מהתאונה, הן בתקופה שעד לפטירת המנוחה, והן אחרי פטירתה. אכן, זכאים הם לפיצויים אלה [ריבלין, בעמ' 929]. הפסדי שכר לאלמן - טוען האלמן כי בשל האשפוז של המנוחה והצורך שלו לסייע לה ולטפל בה, הפסיד 10 ימי עבודה. הנתבעים הסכימו לסכום שתבע, ולכן יש לשלם לאלמן סך של 4,433 ₪ בראש נזק זה. אובדן שירותי בת זוג והורה - כתוצאה מהתאונה, נאלצו התובעים לשכור עוזרת למשק הבית למשך כשנתיים. בנוסף, נטען כי נוצר צורך לדאוג לצרכי הבן (שהיה בן 15 במועד התאונה), ובין היתר לשכור עזרה פרטית בלימודים. קשה מאוד לכמת אילו סכומים נובעים אכן מפטירת המנוחה ואין מנוס מהערכת הדברים על דרך האומדן. ראש נזק זה ישוער בסך של 48,000 ₪. אובדן תמיכה - יש להבחין בין ראש נזק זה לבין ראש הנזק של הפסד השתכרות. מדובר בתביעות מובחנות אשר יש ביניהן תחום חפיפה המשתף בנזקי התמיכה הכספית [ריבלין, בעמ' 928]. כפי שנקבע, כאשר יש זהות בין העזבון לבין התלויים - כפי ענייננו - יש למעשה לפסוק את הגבוה מבין השניים [ע"א 4431/05 "המגן" חברה לביטוח בע"מ נ' אורנית צרור (. 10.8.06), ס' 16-17 לפסה"ד של הש' ריבלין]. בענייננו, ראש הנזק של הפסד השתכרות גבוה מראש הנזק של אובדן תמיכה, ולכן אין לפסוק פיצוי בראש נזק אחרון זה. סיכום ביניים: סה"כ פיצוי לעזבון 559,103 ₪. סה"כ פיצוי לתלויים 52,433 ₪. סה"כ פיצוי = 611,536 ₪. ה. ניכויים מכיוון שהתלויים והעזבון חד הם מבחינה מעשית, אדון בניכויים במאוחד. פנסיית שארים - התובעים מקבלים תשלום חודשי מקרן הפנסיה "מבטחים החדשה". לטענת התובעים, אין לנכות תשלומים אלה, שכן מדובר בתשלום בעל אופי ביטוחי [ס' 86 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]]. הנתבעים אף הסכימו לכך בעקבות פסה"ד רע"א 7946/09 מקפת החדשה נ' יעל אנוך ואח' (29.2.2012) [ס' 62 לסיכומי הנתבעים]. על כן, אין לנכות את תשלומי פנסיית השארים מהפיצוי. תגמולי מל"ל - התובעים הסכימו לחוות הדעת האקטוארית שהוגשה מטעם הנתבעים. לפי חוות הדעת, יש לנכות מהפיצוי סך 278,602 ₪ (נכון ליום 23.5.2012). חוות הדעת האקטוארית לא לקחה בחשבון את מענק הפטירה ששולם, בערך משוערך של 12,351 ₪ (נכון ליום 23.5.2012). גם סכום זה יש לנכות מהפיצוי, כך שבסה"כ יש לנכות סכום של 297,122 ש"ח נכון ליום מתן פסה"ד. ניכויי האצה - הנתבעים טענו כי יש לנכות את טובת ההנאה שצמחה לתובעים כתוצאה מהאצה. המדובר בביטול החזרי ההלוואה שלקחו המנוחה ובעלה, אשר הייתה מובטחת במשכנתא. אך ככלל, אין לנכות מהפיצוי טובת הנאה שצמחה לעיזבון כתוצאה מהמוות. על כן, צודקים התובעים כי ההלכה כיום היא שאין מנכים האצת הירושה [ראו ת"א (חיפה) 439/00 אלעד רווה נ' עזבון רווה ז"ל (9.8.2007), בס' 40]. סיכום ניכויים:סה"כ ניכויים (מל"ל) = 297,122 ₪. ו. סוף דבר לאור כל האמור הסכום שאותו יש לשלם לעיזבון, הנו 314,414 ₪, בכפוף להערות שלהלן: ראשית, לסכום זה יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור של 13%, בצירוף מע"מ (נכון ליום מתן פסה"ד, שיעור זה עומד ל 18%) = 48,230 ₪. שנית, לתובעים שולם תשלום תכוף בסך של 30,000 ₪ ביום 28.1.2005. סך זה עומד על 45,575 ₪ נכון ליום מתן פסה"ד. יש לנכות סכום זה מהסכום הכולל (סכום הפיצוי + שכ"ט ומע"מ). התוצאה המתקבלת היא שעל קרנית לשלם לתובעים את הסך הנ"ל של 317,069 ₪ (כולל שכ"ט עו"ד). כאמור לעיל, לעניין הודעת צד ג', לקרנית זכות חזרה לX ולX בגין סכום הנזק - 314,414 ₪. על כל אחד מהם לשפות את קרנית בחלקים שווים. דהיינו, על X וX, לשפות את קרנית בסך של 157,207 ₪, כל אחד, נכון ליום מתן פסה"ד. זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. פיצוייםתאונת דרכיםמקרי מוות