קראו דוגמא מהפסיקה בנושא תביעת פיצויים לתושבי חאן יונס: 1. הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה על הסף, שכן עומדת לה לטענתה הגנת "פעולה מלחמתית", ע"פ הוראות ס"ק 5(א) לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב-1952. הוחלט לקבל את הבקשה, ולדחות את התביעה על הסף. להלן הנימוקים. 2. התובעים, עזבונו ויורשיו של המנוח ז"ל, אשר התגורר בחאן יונס שברצועת עזה, תבעו לפצותם בגין הנזקים שסבלו, עקב פטירת המנוח, אשר נגרמה לטענתם, ע"י פעילות של צה"ל, שבוצעה ביום 12.7.04, ובמסגרתה נהרס ביתו של המנוח. יצוין, כי התביעה הוגשה במקור בבית משפט השלום בחדרה, והועברה לבית משפט זה ע"פ החלטת כב' השופט ח. שרעבי מיום 4.9.12, בעקבות תיקון מס' 8 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב-1952, אשר שינה את כללי הסמכות המקומית, לענין תביעות נגד המדינה, בשל נזק שנגרם, כתוצאה ממעשה של צבא הגנה לישראל. 3. המבקשת (אשר הכחישה בכתב ההגנה את נסיבות הפגיעה במנוח, כפי שנטענו בכתב התביעה), טענה בבקשתה, כי המעשה בגינו נפגע המנוח לטענת התובעים, הינו, ככל שאכן נפגע בנסיבות הנטענות, בגדר "פעולה מלחמתית" כהגדרתה בחוק הנזיקים האזרחיים בתקופה הרלוונטית (טרם תיקון מס' 8 לחוק): "לרבות כל פעולה של לחימה בטרור, במעשי איבה או בהתקוממות, וכן פעולה לשם מניעתם של טרור, מעשי איבה או בהתקוממות, וכן פעולה לשם מניעתם של טרור, מעשי איבה או התקוממות, שנעשתה בנסיבות של סיכון לחיים או לגוף". הנתבעת טענה, כי היא פטורה מאחריות בנזיקין, בגין המעשה המיוחס לה בכתב התביעה, מכח הוראת ס"ק 5(א) לחוק המורה: "אין המדינה אחראית בנזיקים על מעשה שנעשה על - ידי פעולה מלחמתית של צבא - הגנה לישראל". 4. התובעים טענו בתשובתם, בין היתר, כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר, וכי היא נשענת על מסד עובדתי שנוי במחלוקת. התובעים טענו, כי הפעולה במסגרתה נהרס ביתו של המנוח, כאשר המנוח נמצא בתוכו, היתה בלתי סבירה ולא היתה לה כל הצדקה. לטענתם, לא נדרשה הפעולה לצורך לחימה בטרור, ולא בוצעה בנסיבות של סכנה לחיים או לשלמות גופם של החיילים. התובעים הפנו, בין היתר, להחלטת ביהמ"ש המחוזי הנכבד בת"א 48460-12-01 עז' המנוח מחמוד טארק מנצור ז"ל ואח' נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 17.2.13), במסגרתה, נדחתה בקשה לדחיית התביעה על הסף. יצוין, כי במסגרת אותו הליך נטען, כי התובעים נפגעו מירי טנקים ומטוסים, שבוצע אל עבר מפגינים שהשתתפו לטענת התובעים "...בהפגנות מחאה לא אלימה...". לטענת התובעים, הפעולה במסגרתה נהרג המנוח, אינה יכולה להיחשב פעולה מלחמתית, לענין חוק הנזיקים. 5. אין חולק, כי המנוח לא היה מעורב בפעילות עוינת, או בלחימה, וכי הוא חף מפשע. מותו הטרגי, ואסונם של בני משפחתו, מעציבים ביותר. יחד עם זאת, ההכרעה בשאלת החבות הנזיקית, יכולה להעשות, רק בגדר הוראות הדין הרלוונטיות - חוק הנזיקים האזרחיים, במסגרתו מוקנה לנתבעת פטור מחבות בנזיקין, מקום שהמעשה בגינו נתבעה, היה "פעולה מלחמתית", כאשר במקרה כזה, אין ביהמ"ש רשאי להידרש לשאלת הצורך בפעולה, השיקולים בגינה בוצעה, סבירותה, ולטענות באשר למוסריותה. 6. נוכח פירוט נסיבות הפגיעה במנוח, בכתב התביעה, ובתצהירי עדי התביעה, סבורני כי מתחייבת המסקנה, לפיה פעולת צה"ל, במסגרתה נפגע המנוח לטענת התובעים, היתה אכן, בגדר פעולה מלחמתית, כהגדרתה בהוראת חוק הנזיקים בתקופה הרלוונטית, כפי שהתפרשה בהלכה הפסוקה. השאלה, אם מעשה אשר גרם נזק, מהווה פעולה מלחמתית, עשויה להיבחן לא רק ע"פ טיב הפעילות הספציפית, במהלכה נגרמה הפגיעה, אלא גם על רקע רצף האירועים ומכלול הפעילות של הכוחות, אשר נטלו חלק באירוע [ע"א 1459/11 עזבון המנוח (נביל) נאפע חרדאן ואח' נ' מדינת ישראל משרד הביטחון (ניתן ביום 16.6.13)]. נפסק, כי כאשר מדובר בפעולה אשר מראשיתה, לא נועדה להיות "פעילות שיטור", אלא פעולה מלחמתית, כנלמד , בין היתר, ממאפייניה, מזהות הכוח הפועל, ומן הסיכון הנשקף לכוח, מתחילה, קיימת חשיבות פחותה, לשאלת עוצמת הסיכון, אשר נשקף לכוח, ברגע ביצוע הפעולה המדוברת עצמו [רע"א 3866/07 מדינת ישראל נ' עאטף נאיף אלמקוסי (ניתן ביום 21.3.12), בסעיף 25 לפסק הדין]. בעניננו, נטען בכתב התביעה, ובתצהירי עדי התביעה, כי הפעולה בוצעה תוך כדי חדירת כוחות צה"ל לאזור מגוריו של המנוח, בכוח, אשר כלל, טנקים, דחפורים ומסוק, ובמהלכה בוצע ירי מסיבי ממושך ע"י צה"ל (יוער - בכתב ההגנה אישרה הנתבעת, כי במועד הנטען, ביצע צה"ל מבצע צבאי באזור חאן יונס, לצורך מניעה והרחקה של איום ירי פצצות מרגמה, מהישוב נווה דקלים, שעמד אז על תילו. לטענת הנתבעת, אכן נהרסו מבנים באזור תוך כדי המבצע, אלא שהריסת המבנים בוצעה, רק לאחר ביצוע נוהל ארוך ומדוקדק של אזהרה ופינוי תושבים). עצם הצורך בחדירת כוחות בסדר הגודל האמור, תוך כדי ירי, מעלה, כי המדובר היה בשטח בשליטה עוינת לכוחות צה"ל. לא נטען גם, בכתבי הטענות, כי הפעולה שבוצעה במקום, היתה פעולה שיטורית, או מנהלית. מכאן, שהפעולה האמורה היתה פעולה מלחמתית. טענות התובעים, לענין ההצדקה לפעולה, מוסריותה, וההתרשלות בביצועה, אין בהן לשנות את המסקנה האמורה, שכן, שאלות כגון, חוקיות המעשה על פי חוקי המשפט הלאומי, מדתיותו וסבירותו, הינן שאלות נפרדות, משאלת היות המעשה, בגדר פעולה מלחמתית [ר' ע"א 4122/09 מוחמד זגייר נ' המפקד הצבאי (ניתן ביום 2.1.12), בסעיף 7 לפסק דינו של כב' המשנה לנשיאה]. נוכח המסקנה האמורה, נכון לדחות את התביעה על הסף כבר עתה [ר' לענין זה בין היתר ת"א (מח' ב"ש) 14833-11-12 עז' המנוח אשרף פארוק אלמג'רבי ואח' נ' מדינת ישראל - משרד הביטחון (ניתן ביום 17.2.13), ת"א (מח' ב"ש) 37687-12-10 עז' המנוח מוצטפא מוניב סרסור ואח' נ' מדינת ישראל - משרד הבטחון (ניתן ביום 14.2.13), ת"א (מח' ב"ש) 7485-01-11 עז' המנוח ערפה האני עבד אלדאים ואח' נ' מדינת ישראל - משרד הבטחון (ניתן ביום 7.2.13), וכן ת"א (מח' ב"ש) 40563-12-10 עז' המנוח מוחמד עטיה ח'רף ואח' נ' מדינת ישראל - משרד הבטחון (ניתן ביום 7.2.13)]. יש לדחות טענת התובעים, לפיה יש להימנע מסילוק התביעה על הסף, מן הנימוקים שפורטו בהחלטת ביהמ"ש המחוזי הנכבד, בת"א 48460-01-12 עז' המנוח מחמוד טארק מנצור ז"ל ואח' נ' מדינת ישראל, שכן, כאמור לעיל, באותו הליך טענו התובעים, כי הירי בוצע אל עבר אזרחים שהשתתפו בהפגנה, ומשכך, לא ניתן היה לשלול, כי המדובר בירי שמטרתו היתה שיטורית ולא צבאית, מה שאין כן בעניננו, כאשר לא נטענה כל טענה, העשויה ללמד, כי הירי בוצע במסגרת פעולה שיטורית. 7. על אף הצער, נוכח אובדנם של התובעים וסבלם, יש לפסוק לזכות הנתבעת הוצאות המשפט בגין דחיית התביעה, מן הנימוקים שפורטו בהרחבה, בפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי הנכבד בת"א (מח' ב"ש) 5193/08 חברת מסרי גבון בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הבטחון (ניתן ביום 15.4.12). יצוין ויודגש לענין זה, כי מדברי ב"כ התובעים, עו"ד יונס, בהליכים אחרים, עולה כי ההליכים בתביעות מסוג זה, של תושבי רצועת עזה, ממומנים בד"כ, ע"י המרכז הפלסטיני לזכויות אדם בעזה, אשר אף מעסיק את עו"ד יונס כשכיר מטעמו, ולא ע"י התובעים עצמם. המרכז, ולא התובעים עצמם, הוא המפקיד בד"כ את הערובה בה מחויבים התובעים, ע"פ החלטות בתי המשפט, מכח הוראת תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי. בנסיבות הענין, נוכח היקף ההתדיינות במסגרת התביעה, עוד קודם העברתה לבית משפט זה, כאמור לעיל, וכאשר הדיון בתביעה הסתיים ללא שמיעת ראיות, נכון להעמיד את סכום ההוצאות, לרבות שכר בטלת ב"כ הנתבעת, על 10,000 ₪. 8. התביעה נדחית אפוא על הסף. הוצאות המשפט בסך 10,000 ₪ תועברנה אל הנתבעת, מתוך הפקדון המופקד בגזברות בית משפט השלום בחדרה, והיתרה תועבר אל התובעים, באמצעות ב"כ. צבאפיצוייםפעולה מלחמתיתחוק הנזיקים האזרחיים