קראו דוגמא מהפסיקה בנושא פיצויים לתושבי רפיח: 1. הנתבעת בקשה לדחות את התביעה על הסף, שכן עומדת לה לטענתה הגנת "פעולה מלחמתית", ע"פ הוראות ס"ק 5(א) לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב-1952. הוחלט לקבל את הבקשה, ולדחות את התביעה על הסף. להלן הנימוקים. 2. התובעים, עזבונותיהם ויורשיהם של המנוחים ז"ל, תושבי רפיח שברצועת עזה, שנהרגו ביום 18.5.04, תבעו לפצותם בגין הנזקים שסבלו, עקב מותם אשר נגרם, לטענת התובעים ע"י ירי של חיילי צה"ל, ממבנה סמוך, אל עבר המנוחים אשר שהו על גג ביתם. התביעה הוגשה במקור, בבית משפט השלום בחיפה, והועברה לבית משפט זה, ע"פ החלטת כב' השופטת א. הוך - טל מיום 17.4.13, בעקבות תיקון מס' 8 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב-1952, אשר שינה את כללי הסמכות המקומית, לענין תביעות נגד המדינה, בשל נזק שנגרם, כתוצאה ממעשה של צבא הגנה לישראל. 3. הנתבעת מכחישה, את טענת התובעים, כי התובעים נפגעו מירי של חיילי צה"ל, וטוענת, כי נפגעו ע"י ירי של פעילים מקומיים, אשר בקשו לפגוע בכוחות צה"ל במהלך פעולה צבאית, שבוצעה באיזור מגוריהם של התובעים (לעניין זה, הוגש תצהירו של אחד מפקד הכוח שפעל באיזור, אשר העיד, כי לא בצע, ולא הורה לבצע, ירי אל עבר גגות מבנים, במהלך הפעולה). בבקשתה טענה הנתבעת, כי גם אילו הוכחה טענתם המוכחשת של התובעים, כי המנוחים נפגעו כתוצאה של ירי חיילי צה"ל, הרי המעשה כתוצאה ממנו נפגעו המנוחים, לטענת התובעים, היה בגדר "פעולה מלחמתית" כהגדרתה בחוק הנזיקים האזרחיים בתקופה הרלוונטית (טרם תיקון מס' 8 לחוק): "לרבות כל פעולה של לחימה בטרור, במעשי איבה או בהתקוממות, וכן פעולה לשם מניעתם של טרור, מעשי איבה או בהתקוממות, וכן פעולה לשם מניעתם של טרור, מעשי איבה או התקוממות, שנעשתה בנסיבות של סיכון לחיים או לגוף". הנתבעת טענה, כי היא פטורה מאחריות בנזיקין, בגין המעשה המיוחס לה בכתב התביעה, מכח הוראת ס"ק 5(א) לחוק המורה: "אין המדינה אחראית בנזיקים על מעשה שנעשה על - ידי פעולה מלחמתית של צבא - הגנה לישראל". 4. התובעים טענו בתשובתם, בין היתר, כי המעשה הנטען בכתב התביעה, לא היה בגדר פעולה מלחמתית, שכן לא שירת כל צורך צבאי, ולא בוצע במהלך קרב. לטענתם, ניתן היה להבחין, כי המנוחים הינם קטינים וכי לא סכנו, את כחות הצבא. התובעים הפנו, בין היתר, להחלטת ביהמ"ש המחוזי הנכבד בת"א 48460-12-01 עז' המנוח מחמוד טארק מנצור ז"ל ואח' נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 17.2.13), במסגרתה, נדחתה בקשה לדחיית התביעה על הסף. יצוין, כי במסגרת אותו הליך נטען, כי התובעים נפגעו מירי טנקים ומטוסים, שבוצע אל עבר מפגינים שהשתתפו לטענת התובעים "...בהפגנות מחאה לא אלימה...", ונקבע, כי נוכח הטענה האמורה, לא ניתן לשלול האפשרות, כי הפעולה שבצעו כחת צה"ל במקום, היתה פעולת שיטור. 5. מותם של המנוחים, בין שנגרם ע"י חיילי צה"ל, ובין שנגרם ע"י כחות שפעלו נגד צה"ל, אסונה של המשפחה, וכאבם של הורי המנוחים, מצערים ומעציבים ביותר. המדובר, ללא ספק, בטרגדיה נוראה, אלא שהרגשות המתעוררים נוכח האסון האמור, אינם יכולים להשפיע על תוצאת ההתדיינות, שכן, ההכרעה בשאלת החבות הנזיקית, יכולה להעשות, רק בגדר הוראות הדין הרלוונטי - חוק הנזיקים האזרחיים, במסגרתו מוקנה לנתבעת פטור מוחלט, מחבות בנזיקין, מקום שהמעשה בגינו נתבעה, היה "פעולה מלחמתית", ובמקרה כזה, אין ביהמ"ש רשאי, להידרש לצורך בפעולה, לשיקולים בגינה בוצעה, או לסבירותה. 6. יצויין ויודגש - בשלב זה, הוגשו ראיות התובעים, לרבות תצהירי עדויות ראשיות מטעמם, ומקריאתם עולה, כי אין בהם להוכיח, ולו לכאורה, כי התובעים נפגעו מירי של חיילי צה"ל. זאת, כאשר אין למי מעדי התביעה, ידיעה אישית לגבי זהות היורים, והשערתם, כי המדובר בחיילי צה"ל, אינה אלא עדות סברה, נטולת משקל ראייתי כלשהו. גם לו נדחתה בקשת הנתבעת, לדחות את התביעה על הסף, קשה לראות, כיצד היתה התביעה מוכחת. 7. נוכח הנטען בכתב התביעה, ובתצהירי עדי התביעה, נראה כי המעשה המיוחס לחיילי צה"ל, היה, ככל שאכן נעשה על ידם, בגדר פעולה מלחמתית, כהגדרתה בהוראת חוק הנזיקים בתקופה הרלוונטית, כפי שהתפרשה בהלכה הפסוקה. השאלה, אם מעשה אשר גרם נזק, מהווה פעולה מלחמתית, עשויה להיבחן לא רק ע"פ טיב הפעילות הספציפית, במהלכה נגרמה הפגיעה, אלא גם על רקע רצף האירועים ומכלול הפעילות של הכוחות, אשר נטלו חלק באירוע [ע"א 1459/11 עזבון המנוח (נביל) נאפע חרדאן ואח' נ' מדינת ישראל משרד הביטחון (ניתן ביום 16.6.13)]. נפסק, כי כאשר מדובר בפעולה אשר מראשיתה, לא נועדה להיות "פעילות שיטור", אלא פעולה מלחמתית, כנלמד , בין היתר, ממאפייניה, מזהות הכוח הפועל, ומן הסיכון הנשקף לכוח, מתחילה, פוחתת חשיבות שאלת עוצמת הסיכון, אשר נשקף לכוח, ברגע ביצוע הפעולה [רע"א 3866/07 מדינת ישראל נ' עאטף נאיף אלמקוסי (ניתן ביום 21.3.12), בסעיף 25 לפסק הדין]. בעניננו, נטען בכתב התביעה, כי המנוחים מפגעו מירי של צלפים. בתצהירי עדי התביעה, מתוארת, ברקע הנסיבות הנטענות, פעולה צבאית רחבת היקף של כחות צה"ל, באיזור מגוריהם של התובעים, אשר כללה חדירה אלימה לשכונה בה התגוררו, תוך ירי ובליווי ארטילריה. לטענתם, אסרו כחות צה"ל על יציאה מן הבתים, באמצעות קריאות ברמקולים. נטען, כי חיילי צה"ל התמקמו בבניינים גבוהים, ויצרו פתחי ירי בקירות המבנים. עצם הצורך בחדירת כוחות בסדר הגודל האמור, תוך כדי ירי, מעלה, כי המדובר היה בשטח בשליטה עוינת לכוחות צה"ל. וגם אילו הוכח, כי הירי בוצע כנטען ע"י חיילים, הרי על רקע הטענות העובדתיות שפורטו לעיל, סביר, כי הירי בוצע מתוך סברה, כי המדובר בכחות אוייב, המסכנים את חיילי צה"ל. מכאן, שהפעולה האמורה היתה פעולה מלחמתית. טענות התובעים, לענין העדר הצדקה לפעולה, אין בה לשנות את המסקנה האמורה, שכן, שאלות כגון חוקיות המעשה על פי חוקי המשפט הלאומי, מדתיותו וסבירותו, הינן שאלות נפרדות, משאלת היות המעשה, בגדר פעולה מלחמתית [ר' ע"א 4122/09 מוחמד זגייר נ' המפקד הצבאי (ניתן ביום 2.1.12), בסעיף 7 לפסק דינו של כב' המשנה לנשיאה]. נוכח המסקנה האמורה, נכון לדחות את התביעה על הסף כבר עתה [ר' לענין זה בין היתר ת"א (מח' ב"ש) 14833-11-12 עז' המנוח אשרף פארוק אלמג'רבי ואח' נ' מדינת ישראל - משרד הביטחון (ניתן ביום 17.2.13), ת"א (מח' ב"ש) 37687-12-10 עז' המנוח מוצטפא מוניב סרסור ואח' נ' מדינת ישראל - משרד הבטחון (ניתן ביום 14.2.13), ת"א (מח' ב"ש) 7485-01-11 עז' המנוח ערפה האני עבד אלדאים ואח' נ' מדינת ישראל - משרד הבטחון (ניתן ביום 7.2.13), וכן ת"א (מח' ב"ש) 40563-12-10 עז' המנוח מוחמד עטיה ח'רף ואח' נ' מדינת ישראל - משרד הבטחון (ניתן ביום 7.2.13)]. יש לדחות טענת התובעים, לפיה יש להימנע מסילוק התביעה על הסף, מן הנימוקים שפורטו בהחלטת ביהמ"ש המחוזי הנכבד, בת"א 48460-01-12 עז' המנוח מחמוד טארק מנצור ז"ל ואח' נ' מדינת ישראל, שכן, כאמור לעיל, באותו הליך טענו התובעים, כי הירי בוצע אל עבר אזרחים שהשתתפו בהפגנה, ומשכך, לא ניתן היה לשלול, כי המדובר בירי שמטרתו היתה שיטורית ולא צבאית, מה שאין כן בעניננו, כאשר לא נטענה כל טענה, העשויה ללמד, כי הירי בוצע במסגרת פעולה שיטורית. 7. על אף הצער, נוכח אובדנם של התובעים וסבלם, יש לפסוק לזכות הנתבעת הוצאות המשפט בגין דחיית התביעה, מן הנימוקים שפורטו בהרחבה, בפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי הנכבד בת"א (מח' ב"ש) 5193/08 חברת מסרי גבון בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הבטחון (ניתן ביום 15.4.12). יצוין ויודגש לענין זה, כי מדברי ב"כ התובעים, עו"ד יונס, בהליכים אחרים, עולה, כי ההליכים בתביעות מסוג זה, של תושבי רצועת עזה, ממומנים בד"כ, ע"י המרכז הפלסטיני לזכויות אדם בעזה, אשר אף מעסיק את עו"ד יונס כשכיר מטעמו, ולא ע"י התובעים עצמם. המרכז, ולא התובעים עצמם, הוא המפקיד בד"כ את הערובה בה מחויבים התובעים, ע"פ החלטות בתי המשפט, מכח הוראת תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי. בנסיבות הענין, נוכח היקף ההתדיינות במסגרת התביעה, עוד קודם העברתה לבית משפט זה, כאמור לעיל, וכאשר הדיון בתביעה הסתיים ללא שמיעת ראיות, נכון להעמיד את סכום ההוצאות, לרבות שכר בטלת ב"כ הנתבעת, על 10,000 ₪. 8. התביעה נדחית אפוא על הסף. סכום ההוצאות שנפסק, 10,000 ₪, יועבר אל הנתבעת, מתוך הפקדון המופקד בגזברות בית משפט השלום בחיפה. יתרת האגרה, תשולם גם היא מתוך הפקדון, והסכום הנותר, יועבר אל התובעים, או אל הגורם שהפקיד את הפקדון עבורם, באמצעות עו"ד יונס. צבאפיצוייםפעולה מלחמתיתחוק הנזיקים האזרחיים