קראו דוגמא מהפסיקה בנושא קבלת אזרחות על בסיס מצג שווא: א. הקדמה העתירה דנן הוגשה ע"י העותרות ביום 28.8.11. העותרת 1 (להלן: "העותרת") ילידת 1950 ובתה העותרת 2 ילידת 1981. השתיים הגיעו לישראל בשנת 1994 כאשתו ובתו של אדם בשם X X, יהודי אזרח ותושב ברית המועצות. לעותרת 2 הוענקה אזרחות ישראלית. אזרחותה של העותרת ניטלה ממנה בשנת 2003 בטענה שקיבלה אותה בשל מצג כוזב. לאחר שהעותרת נעצרה והושמה במשמורת בשנת 2011 - להלן, בפרק עיקרי העובדות, אביא את השתלשלות האירועים - עתרו העותרות בעתירה זו לביטול החלטת המשיב לפיה על העותרת לעזוב את הארץ, כן עתרו להענקת רישיון לישיבת קבע לעותרת מכוח היותה של העותרת 2 חיילת לשעבר, וכן בשל היות העותרת הורה קשיש. לאחר הגשת העתירה, ובהסכמת המשיב להשהות את גירוש העותרת מהארץ, הוסכם בין הצדדים כי עניינה של העותרת ידון ע"י המשיב לפי נוהל טיפול בבקשה לעיכוב הרחקה ומתן מעמד זמני מטעמים רפואיים, וכן נוהל הורה לחייל. לאחר שבקשותיה של העותרת ליתן לה מעמד לפי הנהלים האמורים נדחתה, הופנתה העותרת לוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים, אשר החליטה להעניק לעותרת רישיון לישיבת ביקור (עובד זמני) ב/1 לשנה "עם אפשרות להארכת הרישיון בשנה נוספת". העותרות, על פי המוסכם בין הצדדים הגישו עתירה מתוקנת אשר בה חזרו וביקשו את הסעדים כפי שביקשו בעתירה שהגישו. בדיון שהתקיים ביום 3.6.13 הודיע ב"כ העותרות כי על החלטת הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים תגיש העותרת השגה. לפיכך, העתירה מתייחסת ליתר הנושאים שהועלו בכתבי הטענות, פרט לנושא ההחלטה שניתנה ע"י הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים. ב. עיקרי העובדות כאמור, בשנת 1994 הגיעו העותרות לישראל יחד עם X X. בשנת 1998 X עזב את הארץ לאחר שנישואיו עם העותרת עלו על שרטון. העותרת 2 שירתה שירות חובה מלא בצה"ל בין השנים 1999 - 2001. בשנת 2003 פנתה העותרת למשיב על מנת להסדיר את מעמד אמה, שאותה העותרת הביאה מרוסיה לאחר שזו חלתה ומצבה הרפואי היה קשה מאוד. לטענת העותרות כאשר זומנו בשנת 2003, למשיב בעקבות פניית העותרת כדי להסדיר את מעמד אמה בארץ, "הופעל עליהן לחץ ותחת איום להיות מגורשות מישראל הוצאו מהעותרות חתימות על הצהרה כלשהי... ככל שזכור להן, מוצהר בה, כי נישואי העותרת 1 לX היו "פיקטיביים לצרכי עליה" ...". עוד מצויין בעתירה, כי ההצהרה האמורה אינה משקפת את המציאות, וכי העותרות "חתמו עליה אך בשל היותן נתונות ללחץ בלתי הוגן ותחת איומים מצד עובדי המשיב לגרום לגירושן המידי מן הארץ". (סעיפים 13 ו- 14 לעתירה המתוקנת). ביום 27.3.11 זומנה העותרת למשרדי המשיב, שם נאמר לה כי עליה לעזוב את הארץ. כאשר יצאה ממשרדי המשיב, אנשי יחידת עוז עצרוה כשוהה שלא כדין והיא הושמה במשמורת. רק ביום 5.4.11, לאחר הגשת עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים מחוז מרכז, שוחררה העותרת לאחר שאף הופקד סכום של 10,000 ₪, להבטחת יציאתה מהארץ באם בקשותיה להסדיר מעמדה בישראל תדחנה, כאשר הוטל עליה להסדיר את מעמדה תוך 7 ימים, תוך שהמשיב קיבל על עצמו להימנע מגירושה של העותרת מהארץ עד חלוף 30 יום מיום מתן ההחלטה הדוחה את בקשותיה, במידה ותדחנה. לאחר שבקשתה של העותרת לקבל מעמד בשל היותה הורה קשיש לעותרת 2 נדחתה, והודע לעותרת כי עליה לצאת מהארץ לא יאוחר מיום 25.8.11, הוגשה העתירה בענייננו. כאמור, לאחר הגשת העתירה, הסכימו הצדדים כי עניינה של העותרת ידון הן לפי נוהל מתן מעמד להורה חייל, והן לפי נוהל טיפול בבקשה לעיכוב הרחקה/ מתן מעמד זמני מטעמים רפואיים; בהמשך אף הוסכם שעניינה יובא בפני הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים, אשר החליטה, כאמור, ליתן לעותרת אשרה ב/1, רישיון ישיבת ביקור, למשך שנה. מהחלטת הוועדה הבינמשרדית, שניתנה ביום 18.3.13, עולה כי לאחר ביטול מעמדה של העותרת בשנת 2003 הוחלט ליתן לה, לפנים משורת הדין, רישיון ישיבה ארעי (כללי) א/5. לאחר שבהתאם למוסכם הגישו העותרות עתירה מתוקנת, הגיש המשיב כתב תשובה ובו בקשה לסילוק העתירה על הסף. במסגרת כתב התשובה כלל המשיב (נספח ב') את החלטתו של מנהל מינהל האוכלוסין מר הרצל גדז' לעותרת מיום 19.1.03 בו נאמר כי אשרת העולה והאזרחות שקיבלה בוטלו, מאחר ואילו נתקבלו על סמך עדויות כוזבות. יחד עם זאת "על אף הביטול ולאור נסיבות המקרה החלטתי לפנים משורת הדין להעניק לך מעמד ארעי מסוג א/5". בסיום ההחלטה נאמר "לאור זאת, עליך לפנות ללשכת מנ"א באזור מגורייך לשם הסדרת מעמדך". בעקבות הגשת כתב התשובה הגישו העותרות "עיקרי טיעון" אשר במסגרתם ביקשו להעניק לעותרת מעמד של תושב קבע. בדיון שהתקיים ביום 3.6.13 הוסכם כי עיקרי הטיעון יהיו חלק מהעתירה, וכי תינתן למשיב אפשרות להתייחס לעיקרי הטיעון לקראת הדיון ביום 9.6.2013. ג. דיון השלכות ההחלטה מיום 19.1.03 בה הוענקה לעותרת אשרה מסוג א/5, לפנים משורת הדין, על מעמד העותרת. טענות הצדדים לטענת המשיב משנת 2003, כאשר נשלחה לעותרות ההחלטה מיום 19.1.03, ועד למעצרה של העותרת בשנת 2011, העותרת לא פנתה למשיב לשם הסדרת מעמדה ולפיכך, היא שהתה בארץ שלא כחוק מזה כשמונה שנים. זאת ועוד, מאחר וכניסתה לישראל היתה על סמך טענות כוזבות, העותרת אינה עומדת בתנאי הסף של נוהל הורה קשיש ונוהל הורה לחייל, שכן לא ניתן להעניק מעמד על פי נהלים אלה, למי אשר כניסתו לישראל נעשתה על סמך ידיעות כוזבות, או מסמכים כוזבים. מנגד, טענו העותרות, כי דין עתירתן להתקבל, שכן רק עם קבלת ההחלטה של הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים, שניתנה, כאמור, ביום 18.3.13 התברר להן כי בשנת 2003, על פי ההחלטה מיום 19.1.03, הוענקה לעותרת אשרה מסוג א/5, החלטה שלא היתה ידועה לעותרות במהלך כל השנים. העותרות כפרו בטענה שהעותרת שהתה במשך כשמונה שנים בארץ כשוהה בלתי חוקית. לטענתן, אמנם, הודע להן על ביטול אזרחותה של העותרת, ואולם בשנת 2003 הן חתמו על הצהרה כלשהי בעטיה נשללה אזרחותה של העותרת, בשל היותן תחת איומים שאם לא תחתומנה תגורשנה מהארץ. משמע, שסברו שעם חתימתן על ההצהרה, שנדרש מהן לחתום עליה, חרב הגירוש הוסרה מצווארן. עתה, לכשהתברר לעותרות, כי ביום 19.1.03, הוענקה לעותרת אשרה מסוג א/5, טענו העותרות, כי יש לראות את העותרת כמי ששהתה בארץ יותר מארבע שנים עם אשרה מסוג א/5 ולפיכך, זכאית היא כיום לקבלת מעמד של תושבת קבע. עוד טענו העותרות, כי המשיב נהג בהן שלא בתום לב, לנוכח השתלשלות האירועים כפי שפורטו לעיל. הכרעה מקובלות עלי טענות העותרות כי רק עם קבלת ההחלטה של הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים נודע להן על קיומה של ההחלטה מיום 19.1.03. בשל כך שלא ידעו על קיומה של ההחלטה, העותרת לא ניגשה למשרדי המשיב לשם הסדרת מעמדה. אין לקבל את טענת המשיב כי העותרת ויתרה על קבלת המעמד שהוענק לה, מעמד לישיבת ארעי מסוג א/5, כאשר כלל לא ידעה שמעמד כזה הוענק לה. העותרת לא יכלה לוותר על דבר שלא ידעה על קיומו. גם הטענה שהעותרת שהתה בישראל בידיעה שהיא שוהה בלתי חוקית מאז 2003 ועד שנעצרה, אין בידי לקבל, שכן העותרות חתמו, כאמור, על ההצהרה בשנת 2003 אך ורק כדי למנוע את גירושן מהארץ, אין זה הגיוני שבד בבד עם חתימתן על ההצהרה הנטענת, אך בשל חשש שאם לא תחתומנה תגורשנה מהארץ, תדע העותרת כי המשך ישיבתה בארץ בשל אי הסדרת מעמדה, כנטען ע"י המשיב, יש בה משום שהייה בלתי חוקית. לנוכח טענת העותרות, המקובלת עלי, כי ההחלטה מיום 19.1.03 לא הגיעה לידיעתן, ובהעדר ראיה ל כך שבשלב כלשהו, ההחלטה מיום 19.1.03 בוטלה, ואם בוטלה, דבר הביטול הגיע לידיעתן של העותרות, אך נכון וראוי להחיל על העותרת כיום את ההחלטה מיום 19.1.03. על פי סעיף 3 לחוק הכניסה לישראל, תשל"ד - 1974, שר הפנים רשאי להאריך רישיון לישיבת ארעי, היינו אשרה מסוג א/5, לתקופת הארכה שלא תעלה על שנתיים. בענייננו אין זה מעלה או מוריד אם הרישיון מסוג א/5, שהוענק לעותרת בהחלטה מיום 19.1.03, היה בשל נסיבות שהן "לפנים משורת הדין" כמצויין בהחלטה מיום 19.1.03, או נסיבות אחרות. משהוענקה לעותרת אשרה ורישיון ישיבת ארעי מסוג א/5, יש להחיל על האשרה רישיון ישיבת ארעי שהוענקה לעותרת את הוראות החקיקה - בענייננו - אפשרות להארכת האשרה ורישיון עד לתקופה של שנתיים. ד. סיכום אשר על כן, לאור האמור לעיל, הנני קובעת כי לעותרת אשרה ורישיון לישיבת ארעי מסוג א/5 מכוח האמור בהחלטה מיום 19.1.03, שרק לאחרונה נודע לעותרות על קיומה. לפיכך, המשיב יסדיר לעותרת אשרה לרישיון לישיבת ארעי מסוג א/5 לתקופה של שנתיים החל מיום מתן פסק הדין, ובלבד שהעותרת תפנה ללשכה למינהל אוכלוסין באזור מגוריה תוך 60 יום, מיום מתן פסק הדין, לשם הסדרת מעמדה. המשיב ישלם לעותרות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 8,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד לתשלום המלא בפועל, כאשר המדד הבסיסי הוא זה הידוע היום. לנוכח התוצאה אליה הגעתי לא מצאתי לדון ביתר טענות הצדדים. משרד הפניםמצג שוואאזרחות