קבלת מעמד בישראל מכוח נישואים לאזרח ישראלי

הלכה פסוקה היא, כי בן-הזוג הזר אינו זכאי אוטומטית לאזרחות ישראלית מכוח נישואיו לאזרח ישראלי (ראו, למשל: בג"צ 4156/01 דימיטריוב נגד משרד הפנים, פ"ד נו(6) 289, 293 (2002)). תנאי לאישור בקשה להתאזרחות מכוח נישואין הוא כי מדובר בקשר נישואין תקף וכן, כאשר בחינת כנות קשר הנישואין היא מהותית ולא פורמאלית. לכן נקבע בחוק האזרחות ההסדר המדורג, במהלכו ניתן לבן-הזוג הזר מעמד זמני בישראל והעילה למתן אזרחות (שהינה הזוגיות עם בן הזוג הישראלי) נבחנת על ציר הזמן. במסגרת מדיניות ההסדר המדורג (אשר מופעל בנוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר השנוי לאזרחי ישראלי מספר 5.2.2008) בוחן המשיב בשלב הראשוני האם מתקיימים התנאים לכניסה להליך המדורג: קשר נישואין כן, מרכז חיים בישראל והעדר מניעה פלילית או בטחונית. הצגת תעודת נישואין בין אזרח זר לאזרח ישראלי אינה מהווה "כרטיס כניסה" אוטומטי להליך המדורג, ובדיקת כנות הקשר היא הכרחית על-מנת למנוע מצב של נישואין פקטיביים כדרך להיכנס לישראל ולקבל מעמד בה. קראו דוגמא מהפסיקה בנושא קבלת מעמד בישראל מכוח נישואים לאזרח ישראלי: 1. מונחת בפניי עתירה כנגד החלטת וועדת ההשגה מיום 25.4.13 (ניתנה על-ידי יו"ר ועדת ההשגה לזרים במרחב תל-אביב, עו"ד דותן ברגמן), במסגרתה נדחתה השגת העותרים כנגד החלטת המשיב מיום 4.12.12 שלא ליתן לעותר 1 מעמד בישראל מכוח טענת נישואיו עם העותרת 2, על רקע התרשמותו של המשיב בדבר העדר כנות הקשר בין העותרים. רקע 2. העותרת, ילידת אוקראינה 1970, הינה אזרחית ישראלית מכוח סעיף 4א' לחוק השבות, עלתה ארצה בשנת 1998 עם בעלה דאז (יליד 1940), בנו של הבעל מנישואין קודמים ועם בתה. זמן קצר לאחר מכן, ובשנת 1999, הבעל ובנו עזבו את הארץ ולא שבו, כאשר ביוני 1999 התגרשו העותרת ובעלה. בתה של העותרת עזבה באותה עת את ישראל, שבה באוגוסט 2002, ומאז יציאתה בינואר 2003 לא שבה הבת לישראל. העותרת עצמה עזבה את ישראל בשנת 2006 ושבה כעבור 4 שנים ב - 2010. 3. העותר, יליד 1976, נתין אוקראיני, נכנס לישראל לראשונה ביום 13.3.2011 באשרת ביקור מסוג ב/2, ביום 4.5.2011 יצא מהארץ ושב באותו היום. אשרת הביקור שהונפקה בשנית עמדה בתוקף עד ליום 4.8.2011. 4. ביום 15.5.2011 התייצבו העותרים בלשכת המשיב בנתניה והציגו תעודת נישואין מיום 4.5.2011, ונקבע תור להמשך ליום 7.7.11. 5. ביום 16.5.11 נודע למשיב כי כנגד העותרת תלוי ועומד תיק מב"ד, ממנו עולה כי ביום 1.5.11 נעצרה העותרת במכון ליווי יחד עם עובדות אחרות במקום. עיון בחקירתה (אשר צורף כנספח לתגובת המשיב) מעלה, כי העותרת הודתה כי המקום משמש כבית-בושת וכי היא "עובדת במקום בתור זונה" (שורה 4), וזהו מקום הפרנסה שלה (שורה 65). ייאמר, כי התיק כנגד העותרת נסגר. 6. ביום 7.7.11 אכן הגישו העותרים בקשה למתן מעמד בישראל, וביום 23.10.11 נערך לעותרים ראיון במהלכו לא הכחישה העותרת כי נישואיה הקודמים היו פיקטיביים. 7. ביום 25.10.11 נערכו לעותרים ראיונות נפרדים לצורך בחינה ראשונית של כנות הקשר הזוגי הנטען, בטרם כניסתם להליך מדורג. עיון בראיון מעלה כי אכן עלו סתירות רבות ומשמעותיות בנושאים מהותיים (אשר נבחנו על-ידי יו"ר ועדת השגה, כפי שיפורט בהמשך). לכן, בתום הראיון ההתרשמות מכנות הקשר הנטען בין העותרים היתה שלילית. 8. ביום 5.2.12, על רקע התרשמות שלילית מכנות הקשר, נשלחה החלטה של המשיב לפיה מסורבת בקשת העותרת למתן מעמד בישראל לעותר על-סמך הסתירות שנתגלו במהלך השימוע. בסוף חודש יוני 2012 עוכב העותר בשל שהייה שלא כחוק, ובהמשך הוצא נגדו צו הרחקה. ביום 26.6.12 הוגשה עתירה מנהלית לבית-משפט זה (עת"מ 49195-06-12), ובחודש ספטמבר 2012 ניתן פסק-דין בהסכמת הצדדים לפיו נמחקה העתירה, העותר שוחרר בתנאים ונקבע כי רשאי לקבל רשיון שהייה זמני, ופניית העותרים תיבחן שוב. 9. ביום 11.11.2012, נערכו לעותרים ראיונות עדכניים, במהלכם עלו שוב סתירות רבות ומשמעותיות בנושאים מהותיים הנוגעים להתנהלות יומיומית, נושאים כספיים, מקום הימצאותם בערב חג, ידיעת פרטים האחד על השני - ועל כן, ההתרשמות מכנות הקשר נותרה בעינה. 10. על רקע ההתרשמות השלילית ומכלול הנסיבות, ניתנה ביום 4.12.2012 החלטה מנומקת מטעם הנציגה המוסמכת של המשיב, ובה סורבה בקשת העותרת למתן מעמד בישראל על סמך נישואיהם. החלטת יו"ר וועדת ההשגה 11. ביום 9.1.2013 הוגשה השגת העותרים על החלטת המשיב. יצויין, כי במסגרת הליך ההשגה הוצג, בהסכמה, חומר חקירה ליו"ר וועדת ההשגה במעמד צד אחד. 12. עיון בהחלטת יו"ר ועדת ההשגה מיום 25.4.13 מלמד, כי הבסיס המרכזי להחלטה היו בעיקר הסתירות שנתגלו בין הראיונות (המפורטות בהרחבה בסעיפים 5 ו - 9), כאשר מציין יו"ר הוועדה כי קריאה מדוקדקת של הראיונות מעלה את הרושם לפיו צדק המשיב בהחלטתו לפיה קשרם של העותרים אינו כן, ואינו מצדיק את שילובם בהליך מדורג. עוד הוסיף, כי הסתירות נוגעות לעצם החיים המשותפים והיומיומיים של העותרים, ולא ניתן להסבירן כסתירות מינוריות. כמות הסתירות וטיבן אינן מתיישבות עם הטענה לקשר זוגי כן המתנהל משנת 2007 (סעיפים 29 - 30). עוד הרחיב באשר למעמדם של השימועים והראיונות, המהווים כלי מרכזי העומדים לרשות המשיב ומהווים "ראיה מנהלית", כאשר די בממצאים שעלו מן הראיונות כדי לקבוע את סבירות החלטת המשיב (ולא מוטלת כל חובה על המשיב בנסיבות לערוך גם ביקורי בית או תשאול קרובים כפי שטענו בפניו העותרים). 13. מעבר לצורך, הוסיף יו"ר הוועדה את עניין עבודתה של העותרת בזנות במקביל ליחסיה עם העותר (על אף שעניין זה לא עמד בבסיס החלטת המשיב). ציין הוא בצדק, כי אין כמובן מקום לשלול את הזכות לאיחוד משפחות ממי שנישא לאשה אשר עסקה בזנות בעברה. עם זאת הוסיף, כי בעניינם של העותרים אין צורך להכריע בשאלה בדבר האפשרות לקיים מערכת זוגית כנה עם בן-זוג אשר אחד מהם עובד בזנות - באשר בעניינם של העותרים, אי-הכנות נובעת בעיקרה מחוסר מודעותו של העותר למשלח ידה של העותרת. טענות הצדדים 14. בעתירתו, חזר ב"כ העותרים על כל הטיעונים אשר הועלו בפני יו"ר וועדת ההשגה לענין כנות הקשר, קיומן של סתירות מינוריות, מחדלי המשיב אשר לא ערך בדיקות נוספות מעבר לראיונות, והדגיש כי תיק המב"ד כנגד העותרת נסגר. לגישתו, ההחלטות שנתקבלו אינן מנומקות, נגועות בחוסר סבירות קיצוני על רקע קביעה שגויה בדבר עיסוקה של העותרת בזנות, מהולות בשיקולים זרים ואינן מידתיות באשר יש לאפשר שהקשר בין בני הזוג ייבחן. 15. לטענת הפרקליטות, החלטות המשיב ויו"ר וועדת ההשגה הם החלטות סבירות, המבוססות על ממצאים ראיונות, מהם עלו סתירות בין העותרים בעניינים מהותיים, אשר יש בהם כדי ללמד על היעדר כנות הקשר. דיון והכרעה 16. מקובלת עליי גישת ב"כ המשיב, כי העתירה שבפניי מהווה מעין כתב השגה נוסף, באשר ב"כ העותרים המלומד חזר על כל הטענות אשר כבר נבחנו. 17. החלטת המשיב נבחנה באופן מדוקדק על-ידי יו"ר ועדת ההשגה, המהווה טריבונל מקצועי, אשר הוציא תחת ידו החלטה מנומקת ועניינית, תוך בחינת כל הראיות, לרבות ניתוח הסתירות המהותיות שעלו בראיונות בעניינים המהווים אבן בוחן לכנות הקשר בין בני זוג אשר מתקיים לטענתם משנת 2007. ייאמר עוד, כי אינני מקבלת את טענת ב"כ העותרים כי יו"ר וועדת ההשגה ביסס את החלטתו סביב נושא משלח ידה של העותרת - אלא נתן משקל מסויים לחוסר מודעותו של העותר לעיסוקה של בת-זוגו. 18. כפי שעלה בדיון, אין מחלוקת מצידו של ב"כ העותרים כי הראיון מהווה כלי מרכזי בבדיקה של כנות קשר בין בני זוג וממצאיו מהווים ראייה מנהלית. במכלול הנסיבות לצד מהות הסתירות, צדק יו"ר ההשגה בקביעתו כי לא חלה כל חובה על המשיב לקיים בדיקות חיצוניות נוספות בעניינם של בני הזוג. 19. הלכה פסוקה היא, כי בן-הזוג הזר אינו זכאי אוטומטית לאזרחות ישראלית מכוח נישואיו לאזרח ישראלי (ראו, למשל: בג"צ 4156/01 דימיטריוב נגד משרד הפנים, פ"ד נו(6) 289, 293 (2002)). תנאי לאישור בקשה להתאזרחות מכוח נישואין הוא כי מדובר בקשר נישואין תקף וכן, כאשר בחינת כנות קשר הנישואין היא מהותית ולא פורמאלית. לכן נקבע בחוק האזרחות ההסדר המדורג, במהלכו ניתן לבן-הזוג הזר מעמד זמני בישראל והעילה למתן אזרחות (שהינה הזוגיות עם בן הזוג הישראלי) נבחנת על ציר הזמן. 20. במסגרת מדיניות ההסדר המדורג (אשר מופעל בנוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר השנוי לאזרחי ישראלי מספר 5.2.2008) בוחן המשיב בשלב הראשוני האם מתקיימים התנאים לכניסה להליך המדורג: קשר נישואין כן, מרכז חיים בישראל והעדר מניעה פלילית או בטחונית. הצגת תעודת נישואין בין אזרח זר לאזרח ישראלי אינה מהווה "כרטיס כניסה" אוטומטי להליך המדורג, ובדיקת כנות הקשר היא הכרחית על-מנת למנוע מצב של נישואין פקטיביים כדרך להיכנס לישראל ולקבל מעמד בה. 21. לנוכח שיקול-הדעת הרחב המוקנה למשיב בעניין הענקת מעמד לבן-זוג זר הנשוי לישראלי (ראו, למשל: עע"מ 119/12 סרמיאנטו נגד משרד הפנים, מיום 5.2.2012), הרי ששוכנעתי כי ההחלטה בדבר חוסר אמיתותו של הקשר הזוגי בין העותרים, על רקע הסתירות המהותיות שנמצאו בראיונות (ובנוסף, חוסר מודעותו של העותר למשלח ידה של העותרת) מצויה במתחם הסבירות. כאמור, הראיון הוא המבחן המרכזי המאפשר לעמוד על מידת האותנטיות של הנישואין, ובמבחן זה העותרים כשלו (ראו שם, בסעיף 6). 22. משנתגלה כי קשר זוגי של ממש אינו מתקיים בין העותרים, הרי שההחלטה שלא להכניס את בני הזוג תחת ההליך המדורג הינה סבירה, וכפועל יוצא אין מקום להסדיר מעמדו של העותר בישראל בהמשך. 23. אשר על כן, העתירה נדחית על כל חלקיה. על העותר לצאת את הארץ תוך 30 יום מיום המצאת פסק-הדין לב"כ העותרים, אשר אחראי להודיע לעותר באופן אישי ומיידי על תוצאות פסק-הדין. לא יעשה כן העותר, יהיה המשיב רשאי לנקוט בפעולות אכיפה. משרד הפניםהסדרת מעמדנישואין / חתונה