קראו דוגמא מהפסיקה בנושא קיזוז דמי שכירות מוגנת: 1. בפני ערעורם של המערערים, על החלטתה של כבוד רשמת ההוצל"פ מירב אליהו מיום 14.02.13 ומיום 13.02.13 ,בתיק הוצאה לפועל שמספרו 01-58157-12-8 , אשר קיבלה באופן חלקי את בקשת ה"פרעתי" שהגישו המערערים לעניין טענת קיזוז דמי השכירות אשר לא שולמו , תוך שקבעה כי אין עוד חוב ממנו ניתן לקזז. עיקרי העובדות הצריכות לענייננו: 2. המערערים הינם בעלים של חנות ברחוב אלנבי בתל אביב. המשיב ואחיו היו דיירים מוגנים של המושכר. בתאריך 16.04.07 המערערים הגישו נגד המשיב ואחיו תביעת פינוי בבית משפט השלום בת"א בת.א 27995/07 בעניין הפרת סעיפי הסכם השכירות בו טענו כי אחיו של המשיב עזב את המושכר בשנת 2003 מבלי להודיע למערערים. בחודש מרץ 2010 הגישו המערערים תביעה נוספת לפינוי נגד המשיב לבית משפט השלום בת"א 48043-03-10 בטענה כי לא שילם את דמי השכירות מאז פברואר 2009. שתי התביעות אוחדו בהחלטה מתאריך 11.05.10. המשיב הגיש הודעה לבית משפט השלום בת"א בתאריך 11.05.10 , בה הודיע כי הוא מפקיד סך של 10,800 ₪ בגין חוב דמי השכירות שבפיגור עד אותו מועד. כלומר, מפברואר 2009 ועד מאי 2010. תצהיר עדות ראשית מתאריך 25.11.10 שהגיש המשיב לבית משפט השלום בת.א 48043-03-10 הצהיר כי הפקיד את הסך של 10,800 בגין חוב דמי השכירות וכי הינו מפקיד את דמי השכירות החודשיים באמצעות בנק הדואר. בתאריך 06.05.12 בית המשפט דחה את תביעת הפינוי נגד המשיב וחייב את המערערים בהוצאות משפט על סך 2,500 ₪ ושכ"ט עו"ד על סך 10,000 ₪, כלומר, 12,500 ₪. בתאריך 07.05.12 קבע בית משפט השלום שיש להחזיר למשיב את הפיקדון שהפקיד בתיק זה וכי הוא רשאי להעביר את הסכום לידי המערערים כנגד שכר הדירה או להודיע על קיזוז סכום הפיקדון מן ההוצאות שנפסקו לטובתו, לכן שלחו המערערים למשיב הודעת קיזוז והודיעו כי הם מקזזים את החוב בפסק הדין 12,500 ₪ מחוב דמי השכירות שהמשיב הודה בו והודיע כי מפקידו . המשיב בחר להעביר את סכום הפיקדון למערערים ולא לקזז את סכום הפיקדון כנגד שכ"ט וההוצאות שנפסקו כנגד המערערים, לכן המערערים נותרו חייבים למשיב את הסכום שנפסק בפסק הדין , קרי, 12,500 ₪.המערערים לא שילמו את שנקבע בפסק הדין. המערערים הגישו בקשה בטענת "פרעתי", בה טענו כי המשיב לא שילם להם את דמי השכירות מחודש פברואר 2009 ועד לחודש מאי 2012, ולכן הם רשאים לקזז את סכום ההוצאות שהוטל עליהם בפסק הדין כנגד תשלום דמי השכירות, בערב הדיון בטענה הנ"ל , בתאריך 12.02.13 התקבל במשרד ב"כ המשיב תצהיר נוסף מטעם המערערים וכן המחאה על סך של 8,180 ₪. בתאריך 13.02.13 ו14.02.13 קיבלה כבוד הרשמת באופן חלקי את בקשת ה"פרעתי" שהגישו המערערים לעניין טענת קיזוז דמי השכירות אשר לא שולמו , תוך שקבעה כי אין עוד חוב ממנו ניתן לקזז. טענות המערערים: 3. המערערים טוענים כי קיזזו את סכום פסק הדין על סך 12,500 ₪ מדמי שכירות מוגנים שהמשיב חייב להם בסך של 720 ₪ לחודש, לתקופה מאפריל 2010 עד מאי 2012 במשך 25 חודשים על סך 18,000 ₪ , וכי כבוד הרשמת קיבלה את עמדת המערערים בהחלטתה כי הם רשאים לקזז את ההוצאות ושכ"ט שנפסקו לטובת המשיב מחוב שכר הדירה שהמשיב היה חייב להם אך כבוד הרשמת טעתה בחישובה, וכי ביום 03.02.13 , ערב הדיון בבקשת "פרעתי" העביר ב"כ המשיב לראשונה לב"כ המערערים אסמכתאות, לטענתו , בדבר הפקדת דמי שכירות לתקופה מאפריל 2010 עד מאי 2012, המשיב מעולם לא העביר למערערים קודם לכן אסמכתאות אלה בדבר הפקדה בבנק הדואר ולא יידע אותם בדבר ההפקדות מלבד תשלום בודד על סך 720 ₪ מיום 09.06.10 על שם המשיב שגם סירב לאשר את העברתו אליו, שכן ההפקדות שהעביר המשיב למערערים לא כיסו את כל חוב דמי השכירות לתקופה מאפריל 2010 עד מאי 2012, ושעל פי דפי הריכוז שערכו המערערים נשאר המשיב חייב למערערים סך של 4,320 ₪ בגין דמי השכירות מוגנים לתקופה הנ"ל, לכן הודיעו המערערים למשיב על קיזוז יתרת החוב על סך 4,320 ₪ מהסכום בפסק הדין על סך 12,500 ₪ והעבירו לב"כ הזוכה את היתרה על סך 8,180 ₪, ובכך פרעו המערערים את סכום ההוצאות ושכ"ט שנקבעו בפסק הדין, כך שעם העברת הסך של 8,180 ₪ לב"כ המשיב פרעו את סכום פסק הדין. המערערים טוענים כי המשיב הפקיד אומנם סכומים בבנק הדואר , אך בפועל לא העביר למערערים אסמכתאות כדי שיוכלו לגבות אותם מבנק הדואר וכדי שבעתיד ייקח את הסכומים הללו חזרה, וכי רק נוכח מכתבם המפורש של המערערים נאלץ המשיב להעביר אליהם את הסכומים, וכי המשיב לא הופיע לדיון ולא צירף תצהיר לתגובתו. המערערים טוענים כי כבוד הרשמת בהחלטתה מתאריך 13.02.13 הצדיקה את עמדת המערערים וקבעה כי למערערים זכות קיזוז קיימת ומבוררת לגבי תשלום דמי שכירות של חודשים בעבר, וכי ניתן לקזז חובות של הזוכה בטענת פרעתי כאשר חובות אלה הינם חובות מבוררים. עיקר טענת המערערים הינה כי כבוד הרשמת טעתה כאשר קבעה בסעיף 23 להחלטה נשוא הערעור כי "דמי השכירות משולמים באופן קבוע על ידי הזוכה, ואף נמשכו על ידי החייבים נכון ליום 05.02.13 על כן, אין כל חוב ממנו ניתן לקזז", שכן קביעתה הנ"ל עומדת בניגוד גמור לחומר עובדתי וראייתי שהיה בפניה. המערערים טוענים כי לא ברור להם מדוע בהחלטתה הנוספת אשר ניתנה ביום 14.02.13 קבעה כבוד הרשמת ללא כל הנמקה כי יש להתעלם מהקטע אשר נכתב מתחת לקו ההחלטה, למרות שמדובר בקטע הרלוונטי והנכון של ההחלטה, וכי בענייננו מדובר בטעות בולטת על פני פסק ולפיכך על בית המשפט הנכבד להתערב, וכי לקביעתה העובדתית השגויה של כבוד הרשמת כי דמי השכירות משולמים באופן קבוע השפעה על ערעור שהגישו לבית המשפט המחוזי על פסק דינו של בית משפט השלום שדחה את תביעותיהם לפינוי המשיב מהחנות. תגובת המשיב: 4. המשיב טוען כי המערערים סירבו לקבל את דמי השכירות ולכן אינם יכולים לטעון טענת "פרעתי", וכי פסק הדין התייחס לתביעת הפינוי שהגישו המערערים נגד המשיב , בעילה של אי תשלום דמי שכירות לתקופה מחודש פברואר 2009 ועד חודש מרץ 2010, אשר נדחתה על ידי בית המשפט, וכי בדיון בפני בית משפט השלום לא נידונה כלל טענת המערערים בדבר אי תשלום דמי שכירות בגין התקופה שמחודש מאי 2010 ועד לחודש מאי 2012, שכן המערערים מנסים באמצעות טענת "פרעתי", לקבל החלטות שיהוו מעשה בית דין ביחסים בין המערערים והמשיב וזאת בניגוד לקביעת פסק הדין של בית משפט השלום, שכן בפסק הדין הנ"ל לא נקבע כל ממצא עובדתי לפיו קיים חוב כלשהו של המשיב כלפי המערערים בגין תשלום דמי שכירות, וכי טענת "פרעתי" של המערערים אינה בסמכותו של רשם ההוצאה לפועל, שכן זוהי זכות קיזוז שקיומה שנוי במחלוקת, שכן המערערים לא הוכיחו כי המשיב לא שילם דמי שכירות והוכח בבית משפט השלום כי המערערים סירבו לקבל את דמי השכירות מהמשיב, וכי בפסק הדין של בית משפט השלום לא נקבע כי המשיב חייב בתשלום דמי שכירות למערערים ולא נקבע בגין אלו חודשים חייב המשיב בתשלום דמי שכירות, וכי המערערים לא היו רשאים לקזז מסכום ההוצאות שנפסק נגדם בפסק הדין את דמי השכירות שלטענתם חייב להם המשיב בגין התקופה שמחודש מאי 2010 ועד חודש מאי 2012, שכן המערערים לא הוכיחו כי המשיב לא שילם את דמי השכירות בתקופה הזו. דיון והכרעה: 5.סעיף 19 (א) לחוק הוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967 (להלן - חוק ההוצל"פ), שעניינו טענת "פרעתי", קובע:"חייב הטוען שמילא אחר פסק הדין או שאינו חייב עוד למלא אחריו, כולו או מקצתו, עליו הראיה ורשאי רשם ההוצאה לפועל לקבוע אם ובאיזו מידה מוטל עוד על החייב למלא אחר פסק הדין..." ד. בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, מהדורה שביעית,כרך ראשון, עמ' 272(2): "ההוראה שבסעיף 19 (א) לחוק מקנה לרשם את הסמכות לברר ולפסוק בכל טענה של החייב, לפיה הוא מופטר ממילוי פסק דין, שטר משכנתא, שטר משכון, תביעה על סכום קצוב או כל מסמך אחר העומד לביצוע כפסק דין לפי סעיף 81 לחוק. אולם סמכות זו מוגבלת רק לטענה שהחייב מילא או איננו חייב עוד למלא אחר פסק הדין או המסמך העומדים לביצוע, ואין לרשם סמכות לדון בתביעות אחרות שיש לחייב נגד הזוכה ( המ' 288, 283/71 משה אמריגליו ובנו בע"מ נ' נוה פאר יחזקאל, פ"ד כה(2) 407, בר"ע87/72 אלבוים נ' חב' פרץ אפשטיין, פ"ד כו (2) 145. כלומר, ניתן להגיש בקשה בטענת "פרעתי" כאשר קיימת בידי החייב זכות קיזוז קיימת, על פסק דין או על סכום שאינו שנוי במחלוקת, טענת הקיזוז שהעלו המערערים אינה מבוררת והיא נמצאת במחלוקת, שכן המשיב לא הודה בקיום החוב ואף מכחיש את טענת המערערים כי לא שילם את דמי השכירות ומשכך מלכתחילה לא הייתה בידי כבוד הרשמת הסמכות לדון בכך. "סמכותו של ראש ההוצאה לפועל, לעסוק בסוגיה המובאת לפתחו, נבחנת על פי התשובה לשאלה, האם הסוגיה עוסקת בביצועם של פסק דין או החלטה, הניתנים לאכיפה, אשר הוגשו לביצוע ללשכת ההוצאה לפועל; או שמא, הסוגיה שבפני ראש ההוצאה לפועל, חורגת ממתחם הביצוע, ועניינה הכרעה בסכסוך חדש, החיצוני לביצועו של פסק הדין" . ע"א 3033/04 (מחוזי ת"א) קרדוב יזום והשקעות בע"מ נ' טל חיות חברה לבניין בע"מ ( מיום 12.12.06) עוד בטרם הגישו את הבקשה דנן בטענת "פרעתי" היה על המערערים להגיש תביעה ולהוכיח את טענתם ורק אז, כאשר בידם טענת קיזוז מבוררת פנויה הייתה בפניהם הדרך להגיש את הבקשה. אציין כי המערערים יכלו לבקש עיכוב ביצוע בעת שהגישו את הערעור על פסק הדין שניתן בבית משפט השלום כאשר עניין זה לא מצוי בגדר סמכויותיו של כבוד רשם ההוצאה לפועל. לא היה על הרשמת להכריע במחלוקת התלויה ועומדת בין המערערים למשיב, שכן, כאשר התברר שהסכום הינו שנוי במחלוקת לא הייתה צריכה להיכנס לעובי הקורה ולהכריע . כבוד רשם ההוצאה לפועל לא שומע ראיות, ולא בודק את הדברים לעומקם כאשר טענת הקיזוז שנויה במחלוקת ועל כבוד הרשמת במקרה דנן היה להפנות את המערערים לבית המשפט המוסמך שיכריע בסוגייה האמורה. "הסמכות לדון בטענת קיזוז לא נקבעה במפורש בסעיף 19 לחוק, אולם הלכה פסוקה שבמסגרת טענת פרעתי ניתן להוכיח גם טענת קיזוז (רע"א 191/87 רבין נ' בנק ברקליס דיסקונט בע"מ, (]) דינים עליון ה 604) כאשר נהוג להבחין בין זכות קיזוז קימת לבין זכות קיזוז נטענת. זכות קיזוז קימת פירושה זכות שקיומה איננו שנוי במחלוקת, כאשר הזוכה הודה במפורש, בכתב או בעל פה, בקיומו של חוב כספי שהוא חב לחייב . זכות קיזוז קיימת תגובש גם כאשר ניתן פסק דין סופי במחלוקת אחרת שהייתה בין הזוכה לחייב , אולם שונים פני הדברים לעניין זכות קיזוז נטענת, שהיא זכות קיזוז השנויה במחלוקת. טענה כזו אמורה להעמיד לטוען עילת הגנה בפני תביעת יריבו, אולם הבירור של טענה זו חורג מגדר סמכותם של רשמי ההוצל"פ כאשר הינם דנים בטענת "פרעתי" , שכן הפורום המתאים לליבון סוגיות אלו הוא בבית המשפט" (ראה : דוד בר אופיר , הוצאה לפועל הליכים והלכות (חלק ראשון) , מהדורה שביעית , ע"מ 279 ; רע"א 5336/06 עו"ד גיל פרמינגר נ' עיריית חיפה ( מיום 25.3.07) ניתן לראות כי המלומד ד. בר אופיר קובע באופן מפורש, כי לרשם אין סמכות לדון בטענת קיזוז נטענת. על פי הנתונים שבפניי למערערים לא קיימת טענת קיזוז, ועליהם לבררה בבית המשפט המוסמך, על המערערים לפנות לבית המשפט המוסמך על מנת שידון ויכריע בטענותיהם ואם וכאשר תהיה בידיו טענת קיזוז מבוררת אז יוכל להגיש טענת "פרעתי". בדין נדחתה טענת פרעתי בחלקה והיה מקום לדחותה לגמרי ואולם משלא הוגש ערעור ע"י המשיב תשאר החלטת הרשמת בעינה ובמלואה. סיכום: 6. לאור כל האמור לעיל נדחה הערעור ובנסיבות אין צו להוצאות. המערערים הפקידו בקופת בית המשפט סך של 5,000 ₪, סכום זה יש להעביר לקופת ההוצאה לפועל, על חשבון החוב בתיק ההוצל"פ. קיזוזדייר מוגן (הגנת הדייר)שכירותדמי שכירותשכירות מוגנת