הוועדה עיינה בדיווח קופת חולים על בדיקת ארטרוסקופיה מיום 10/1/12, בה נמצא קרע רדיאלי של מניסקוס מדיאלי וקרע של רצועת ACL. קראו דוגמא מהפסיקה בנושא קרע של רצועת acl: 1. בפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 1/5/13 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה כי נכותו היציבה של המערער היא בשיעור 10% מיום 1/9/12 ("ההחלטה"). 2. ביום 1/5/13 התכנסה הוועדה בהרכב מומחה לאורטופדיה, מומחה לנוירולוגיה ומומחה לרפואת אף אוזן גרון. הוועדה הקשיבה לתלונות המערער ועיינה במסמכים הרפואיים שעמדו בפניה. הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית, ופירטה את ממצאיה בסעיף 21 לפרוטוקול. הוועדה קבעה למערער נכות יציבה בשיעור 10% לפי פריט ליקוי 48(2)(ז)(IV) מיום 1/9/12. 3. טענת הערעור העיקרית היא שלא ברורה החלטת הוועדה. נטען כי לא ברורות קביעות רפואיות בדבר חוסר יציבות קל הנובע ככל הנראה ממחלה של הברך; לא ברור מדוע נדחתה מסקנתו של ד"ר צבי גורן, בסיכום ייעוץ רפואי מטעם המערער, וכן לא ברור מדוע לא התקבלו ממצאי בדיקת הארטרוסקופיה שעבר המערער. 4. לטענת המשיב, לא נפל בהחלטת הוועדה כל פגם משפטי שכן הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית, פירטה את ממצאיה והסבירה מדוע אינה מקבלת את מסקנותיו של המומחה מטעם המערער. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 5. אקדים ואומר, כי לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח בפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. 6. הוועדה עיינה בדיווח קופת חולים על בדיקת ארטרוסקופיה מיום 10/1/12, בה נמצא קרע רדיאלי של מניסקוס מדיאלי וקרע של רצועת ACL. כמו כן, ציינה הוועדה כי בבדיקת ד"ר כרכבי מחודש 8/11 לא נמצאו סימני חוסר יציבות ובמיפוי עצם מיום 10/7/11 נמצאה קליטה מדיאלית שמצביעה על קרע מניסקלי. הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית מקיפה וציינה כי כריעת ברך לא מלאה עקב כאבים מדיאליים, יישור מלא, כיפוף מלא אך כאבים מדיאליים בסוף הכיפוף; דלדול קל של שרירי ירך שמאל. הוועדה ציינה היקף שרירים 10 ס"מ מעל קוטב פיקה - שמאל 47 ס"מ וימין 48 ס"מ. הוועדה בדקה יציבות הברך וציינה: מבחן SQUATT תקין, מבחן HOP 5/10, ללא תפליט בתוך הברך, מבחן מגרה חיובי, מבחן לחמן חיובי ומבחן פירוט שלילי. הוועדה קבעה כאבחנה, כי מדובר בחבלה סיבובית של ברך שמאל עם קרע של מניסקוס מדיאלי. הוועדה סיכמה וקבעה כי הבדיקה הפיזיקאלית תקינה לחלוטין, פרט לכאב בסוף כיפוף הברך, המפריע לבצע הליכת ברווז. לדעת הוועדה, אין עדות קלינית לקרע ACL פעיל ואין תסמינים אובייקטיבים לקרע של ACL. הוועדה הוסיפה וקבעה כי חוסר היציבות בברך הינו קל בלבד יחסית לימין, וככל הנראה נובע מ"המחלה" של הברך. 7. אשר לאישור הרפואי של ד"ר צבי גורן, מומחה בכירורגיה אורטופדית, מיום 10/10/12, ציינה הוועדה כי אינה מקבלת את מסקנותיו כיון שלא מצאה עדות לחוסר יציבות קליני של ברך שמאל. עיון באישור הרפואי מעלה כי ד"ר גורן גם הוא, כמו הוועדה, מצא יישור מלא של הברך ובעת כיפוף נמצא כאב בסוף הטווח. הוועדה בניגוד לד"ר גורן לא מצאה אי יציבות צידית. גם לעניין דלדול שרירים מצאה הוועדה ממצא שונה מזה של ד"ר גורן משקבעה "ללא דלדול יחסי של שרירי הירך". עינינו הרואות, מדובר בממצאים שונים. על כן, נחה דעתי כי הוועדה יצאה ידי חובת ההתייחסות לאישור הרפואי ד"ר גורן, משנימקה מדוע מסקנתה שונה ממסקנתו, לאור ממצאים שונים שמצאה בבדיקתה. דין הוא שממצאים שונים, מהווים הנמקה ברורה והתייחסות מספקת לקביעה רפואית שונה מזו של הוועדה. בענייננו, קביעה נחרצת ושוני בממצאים, די בהם כדי לצאת ידי חובת ההנמקה. דין טענה זו להידחות. 8. לא מצאתי ממש גם ביתר טענות הערעור, המכוונות כנגד קביעות רפואיות, המצויות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה, ואין בית הדין מוסמך להתערב בהן. כך, למשל, הטענה שהיה על הוועדה לבקש את דו"ח ניתוח הארטרוסקופיה שעבר המערער. אופן עריכת הבדיקה הקלינית, לרבות ההחלטה האם נדרשות לוועדה בדיקות נוספות או חומר רפואי אחר כלשהו היא החלטה רפואית המסורה לשיקול דעתה של הוועדה. אף אין לקבל את הטענה לעניין בדיקתו של ד"ר כרכבי, שכן ניתוח הארטרוסקופיה בוצע למערער בבית החולים רמב"ם על ידי ד"ר כרכבי. מכאן, שדין טענות אלה להידחות. 9. לסיום, יובהר ויודגש כי הוועדה קבעה למערער נכות בשיעור 10%, לפי פריט ליקוי 48(2)(ז)(IV), שעניינו מצב לאחר ניתוח הוצאת המניסקוס, קיימים שינויים ארטרוטיים קלים ודלדול קל של השרירים. משהתייחסה הוועדה בהרחבה ובמנומק לכל תלונות המערער בפניה, וקבעה את מסקנותיה באופן ברור המאפשר מעקב אחר הלך מחשבתה, תוך עיגון מסקנותיה בקביעותיה הרפואיות - בדבר חוסר יציבות קל של ירך שמאל לעומת ימין ודלדול קל של שרירי ירך שמאל - הרי שלא מצאתי שנפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה. 10. לאור כל האמור, הערעור נדחה בזאת. 11. אין צו להוצאות. 12. לצדדים מוקנית הזכות לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה. קרע