המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטה של בית דין אזורי נקבע בתקנה 74 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991 (להלן - התקנות) אשר קובעת: "בקשת רשות לערער על החלטה של בית דין אזורי תוגש תוך חמישה עשר ימים מיום שניתנה ההחלטה, אם ניתנה בפני המבקש, או מיום שהומצאה לו, אם ניתנה שלא בפניו". קראו דוגמא מהפסיקה בנושא רשות ערעור על החלטת בית הדין לעבודה: זוהי בקשת המבקשים להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע בתיק ס"ע 42495-07-11 (השופט יוחנן כהן ונציגי הציבור מר משה זיכרמן ומר ראובן בצרתי) מיום 9.4.13 במעמד הצדדים. רקע וטענות הצדדים 1. בבית הדין האזורי מתבררת תביעתו של המשיב, אשר עבד במשק חקלאי שבבעלות המבקשים, לזכויות הנובעות מעבודתו. במסגרת דיון הוכחות, אשר התקיים ביום 9.4.13, דחה בית הדין האזורי את בקשת המבקשים להעיד את גב' פנינה רגולסקי, האחראית על תלושי השכר בעסקם של המבקשים. בנימוקיו לדחיית הבקשה ציין בית הדין, בין היתר, כי על פי תקנה 51 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב - 1991, נקבע כי הכלל לעניין הגשת ראיות הוא כי בעל דין צריך להגיש ראיותיו ב"חבילה אחת" ורק מקום בו מצביע בעל הדין על טעמים סבירים והגיוניים המצדיקים סטייה מן הכלל הנ"ל, יענה בית המשפט לבקשתו להגיש ראיות נוספות, כי בשאלת הגשתן של ראיות נוספות על בית הדין להתחשב בין היתר באופי הראייה הנוספת, מהו השלב אליו הגיע המשפט וככל שהמשפט מצוי בשלב מתקדם יותר, כן יטה בית הדין שלא לקבל את הראיה וכי עוד יש לבחון גם האם הצד המבקש את הבאת הראיה הנוספת ידע או היה עליו לדעת על קיומה של ראיה זו בשלב מוקדם יותר. בית הדין קבע באותו מקרה, כי בהתחשב בכך שאין בעדותה של הגב' רגולסקי כל דבר מפתיע והיה על הנתבעים לדעת מראש כי בידיה התשובות לכל הנושאים הקשורים להנהלת החשבונות, אין בידיו לאפשר לנתבעים את שמיעת עדותה, ואף ציין כי התובע העיד ועזב את הארץ, וכי הגב' רגולסקי נכחה ברובו של הדיון ושמעה את חקירות הנתבעים. 2. ביום 9.5.13 באיחור של 15 ימים מהמועד האחרון להגשת בקשת רשות הערעור, הגישו המבקשים הבקשה שבנדון להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור על אותה החלטה, בה ציינו כי האיחור בן חמישה עשר הימים, נבע מנסיבות אישיות של בא כוחם אשר סעד את אמו לאחר שעברה ניתוח מעקפים; לבקשה צורף אישור רפואי אשר מעיד על אשפוז מיום 21.4.13 ועד ליום 29.4.13 וכן על ביצוע ניתוח. 3. הבקשה הועברה לתגובת המשיב שהתנגד לה מכל וכל; בנימוקיו, ציין המשיב, כי לשם קבלת הבקשה להגיש בקשת רשות הערעור באיחור יש צורך בהוכחת "טעם מיוחד", אשר לא הוכח במקרה דנן. לטענת המשיב, כעולה מן הכותרת לבקשה שבנדון, במשרדו של ב"כ המבקשים מספר רב של עורכי דין וכל אחד מהם, יכול היה להגיש את הבקשה להארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור במועדה, ועל כן כי אין במצבה הרפואי של אמו של ב"כ המבקשת "טעם מיוחד". כן ציין המשיב כי ההחלטה, מושא הבקשה, הינה החלטה דיונית אשר בה ממעטת ערכאת הערעור מלהתערב ועל כן - אף בסיכויה לא יהיה כדי להוות "טעם מיוחד" להארכת המועד. רקע וטענות הצדדים 4. המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטה של בית דין אזורי נקבע בתקנה 74 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991 (להלן - התקנות) אשר קובעת: "בקשת רשות לערער על החלטה של בית דין אזורי תוגש תוך חמישה עשר ימים מיום שניתנה ההחלטה, אם ניתנה בפני המבקש, או מיום שהומצאה לו, אם ניתנה שלא בפניו". מכאן שהמועד האחרון להגשת בקשת רשות הערעור על ההחלטה מיום 9.4.13 שניתנה במעמד הצדדים, היה ביום 24.4.13. הבקשה להארכת מועד שבנדון הוגשה כחלוף 15 ימים מהמועד האחרון כאמור לעיל. 5. בכל הנוגע להארכת מועד שנקבע בחיקוק, קובעת תקנה 125 לתקנות, לבית הדין סמכות להאריך מועדים שנקבעו בחיקוק בהתקיים "טעם מיוחד", כדלקמן: "מועד או זמן שקבע בית הדין או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, לרבות בתקנות אלה, רשאי הוא להאריכם, מטעמים מיוחדים שיירשמו". הנה כי כן, בהתאם לתקנה 125 הנ"ל, על המבקש הארכת מועד להגשת ערעור או בקשת רשות ערעור, בבית הדין לעבודה, להצביע על "טעם מיוחד" אשר יצדיק היענות לבקשתו. הצורך להצביע על "טעם מיוחד" נובע מכלל סופיות הדיון, לגביו נפסק: "סופיות הדיון מחייבת תחימת מועדים להתמשכותם של הליכים, כאשר בחלוף זמן סביר מסיומם, מתגבשת צפייתו של הצד שכנגד כי מסכת ההתדיינות בה נטל חלק תהפוך לנחלת העבר... לאור עקרון "סופיות הדיון" עומדת לצד שכנגד הזכות לכלכל ענייניו מבלי שחרב הערעור תהא תלויה על צווארו זמן ממושך" [ראו: עא"ח 49/06 איגור סומרוקוב - מדינת ישראל, (מיום 21.12.2006)]. 6. לאור זאת נקבע בפסיקת בית דין זה ובפסיקת בית המשפט העליון כי "כנגד האינטרס של סופיות הדיון חל על המערער נטל ההוכחה לכך שהתקיים "טעם מיוחד" שלא היה בשליטתו ושבגינו נבצר ממנו להגיש את הערעור או לבקש הארכת מועד להגשת ערעור" [ראו: עא"ח 49/06 איגור סומרוקוב לעיל; ע"א (עליון) 6842/00 ידידיה - קסט, פ"ד נה(2) 904, 908 (2001)]. באשר לשאלה מהם אותם טעמים מיוחדים אשר בגינם ניתן להאריך מועד הקבוע בחוק או בתקנות, נקבע: "אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על נסיבותיו הוא" [ראו: עא"ח (ארצי) 56/05 מאיר איתן - הילטון תל אביב בע"מ (מיום 23.05.05)]. עם זאת, נקבעו על ידי בית המשפט העליון עקרונות מנחים להגדרת "טעמים מיוחדים", כדלקמן: "...במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים שבו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת מאליה, טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה" [ראו: ע"א (עליון) 6842/00 ידידיה - קסט לעיל]. על פי הפסיקה, איחור של ימים בודדים או אף יום אחד בלבד בהגשת הערעור טעון אף הוא תרוץ והצדקה [ראה: ע"א 769/79 מועלם נ' מטא, פ"ד לה(1) 375; המ' 513/77 בוסקילה נ' משרד החינוך, פ"ד לא(3) 447; בש"א 3086/95 אנגל חברה לקבלנות בע"מ נ' בויום מהנדסים בע"מ, פ"ד מט(5) 89, 93; ע"א 694/01 מדינת ישראל נ' לאה ויסמן, (פסה"ד מיום 30.7.01)]. הלכה היא כי נוכח גישתו הסלחנית של בית הדין בהכרה בקיומו של טעם מיוחד "תעמוד למבקש הארכת מועד רק אם יעלה בידו להוכיח כי הסיבה לעיכוב מקורה, ולו בחלקה, בנסיבות חיצוניות שהן מחוץ לשליטתו" [ראה: דב"ע נג/59 - 9 אליעזר גת נ' הבנק הבינלאומי הראשון, פד"ע כה 552], וכן נקבע כי: "אכן, יש ולעתים אף איחור של יום אחד לא יהווה 'טעם מיוחד'. כזאת היא עת אין בידי בעל-הדין כל צידוק אחר נוסף לבקשה, או אם קיימת מצדו התרשלות חסרת הסבר" [ראה: עאח 30/06 רוני שמעון בע"מ - חארבי עליאן, (פסה"ד מיום 20.12.06); עאח 1008/01 אלברט רחימי - מרגוט מלכה, פד"ע לז 385]. 7. זאת ועוד, בהתאם לפסיקה נקבע כי, שיקול מרכזי נוסף בהכרעה אם להאריך את המועד להגשת הליך ערעור, הוא סיכויי הליך הערעור [ראה: בש"א 604/05 טובה אירלנדר נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה (החלטה מיום 21.8.2005)]. לעניין זה נקבע כי סיכויי הערעור הם שיקול חשוב ומהותי בהחלטה בדבר הארכת המועד להגשת ערעור כאשר סיכויי הערעור, בהתאם לנסיבות המקרה גופו, יכולים כשלעצמם להתגבש לכדי טעם מיוחד להארכת מועד [ראה: עאח 14/07 בריסק לירן - המוסד לביטוח לאומי ; עאח 44/06 משה קרסנטי - תדיראן קבוצת הקשר בע"מ, (מיום 30.10.06)]. 8. עד כאן הכלל, ומן הכלל לענייננו. כעולה מן הכותרת לבקשה שבנדון, במשרדו של ב"כ המבקשים יש עוד חמישה עורכי דין, כך שנסיבות אלו (במובחן מנסיבות בהן מדובר בעורך דין יחיד) אשפוזה של אמו של ב"כ המבקשים, אינו יכול להוות "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור שבנדון. 9. הנה כי כן, עד כה לא עלה בידי המבקשים להצביע על "טעם מיוחד" כהגדרתו בפסיקה, שיהא בו כדי להצדיק היענות לבקשתם להארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור שבנדון. ואולם, כמבואר לעיל, בנסיבות מסוימות יש וסיכויי הערעור כשלעצמם, יכולים להתגבש לכדי טעם מיוחד להארכת מועד להגשת ערעור. אי לכך, אפנה להלן לבחון האם חרף מחדלי המבקשים, סיכויי הערעור בנסיבות המקרה שבנדון, עשויים כשלעצמם להתגבש כדי "טעם מיוחד", שיצדיק הארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור. 10. וכך, מלכתחילה ההחלטה נשוא הבקשה היא מסוג ההחלטות הדיוניות בהן ממעטת ערכאת הערעור מלהתערב. לא זו אף זו, אלא שגם לגופם של דברים, לא מדובר בהחלטה שסיכויי בקשת רשות הערעור לגביה גבוהים. מכאן שלא רק שלנוכח התנהלותם, לא עלה בידי המבקשים להצביע על "טעם מיוחד" כהגדרתו בפסיקה, אלא שאף סיכויי הערעור במקרה זה אינם מתגבשים בפני עצמם כדי "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור שבנדון. 11. סוף דבר- אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, בהעדר "טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד להגשת הערעור - בקשת המבקשים להארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור שבנדון - נדחית. המבקשים ישאו ביחד ולחוד בהוצאות המשיב בסך של 1,500 ₪ לתשלום בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. רשות ערעור (בזכות או ברשות)ערעור על החלטת בית הדין לעבודהערעורבית הדין לעבודה