קראו דוגמא מהפסיקה בנושא שחרור מוקדם של אסירים מסוכנים: רקע ביום 05/08/13 דנה ועדת השחרורים בבקשת העותר לשחרורו על תנאי ודחתה את הבקשה, בין היתר על יסוד עיון בדו"חות מידע חסויים, מהם הסיקה הועדה כי התמונה המצטיירת בפניה שונה לחלוטין מזו של דיווח גורמי הטיפול, שהיה דיווח חיובי. על יסוד זה וכן נוכח עברו של העותר, קבעה הועדה שמדובר בעותר רצידיביסט השב לעבור עבירות מחדש וכמו כן קבעה שאין בתוכנית הטיפולית שהכינה רש"א עבורו כדי לאיין את מסוכנותו וזו שרירה וקיימת. על כן נדחתה בקשתו לשחרור מוקדם. על אותה החלטה הוגשה עתירה ובית המשפט המחוזי הורה על החזרת התיק לועדת השחרורים לדיון לאחר שתינתנה פרפרזות לידי העותר. ביום 07/10/13 התקיים דיון מחודש בפני וועדת השחרורים, כאשר ב"כ העותר טענה גם על יסוד הפרפרזות ובין היתר טענה שלא עולה מן החומר המודיעיני חשד לביצוע מעשים לא חוקיים. הועדה לא קיבלה טענה זו, בדקה מחדש את החומר והחליטה שלא לשנות מהחלטתה הקודמת, היינו לדחות את הבקשה לשחרור מוקדם. מכאן העתירה שבפנינו. טיעוני העותר העותר טוען כי החלטת הועדה אינה סבירה ויש להתערב בה, נוכח האמור בהחלטת הועדה האחרונה שהמידעים עליהם ביססה את עמדתה אינם עדכניים מהתקופה האחרונה. כן טענה ב"כ העותר שלו היו המידעים עדכניים וקשים, היו מופסקות חופשות העותר, אולם עובדה היא כי הוא ממשיך לצאת לחופשות. היא שבה וטענה כי לא נמסרה לה תמצית של המידע המודיעיני על ידי הועדה וכי הועדה לא נתנה דעתה לשינוי שעשה העותר ולתוכנית השיקומית שהוכנה על ידי רש"א ואף לא נימקה מדוע אין די בה לצורך שיקום העותר. היא גם טענה כנגד המידע המודיעיני וכן טענה כי התוכנית שהכינה רש"א היא תוכנית המשך ראויה לטיפול שעבר העותר בכלא ולשינוי שחל בעקבותיו. היא היפנתה גם לדו"ח הסוציאלי שהוגש. תגובת המשיבה המשיבה בתגובתה ביקשה לאמץ את החלטת הועדה ונימוקיה. היא היפנתה לנסיבות ביצוע העבירות, אשר בוצעו בארבעה מקרים שונים וכללו עבירות רכוש, התפרצות וגניבה ונטען כי העותר עבר אותם בעת שהיה אסיר ברישיון. ניתנה התייחסות גם למאסריו הקודמים ונטען כי שוחרר על תנאי ב- 2005. או אז עבר עבירות נוספות ובוטל השחרור המוקדם. לטענת המשיבה, הועדה נתנה דעתה לדרך שעשה העותר בין כותלי הכלא ועל כן אין מקום להתערב בהחלטתה. היא היפנתה לרישום הפלילי של העותר. עוד טענה כי החלטת הועדה לא נסמכה על מידע מודיעיני גרידא, אלא נבחנה התנהלות העותר לאורך כל תקופת המאסר והיפנתה לעבירות משמעת שעבר העותר, האחרונה ב- 01/2013. היא ביקשה על כן שלא להתערב בהחלטת הועדה. לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים מכאן ומכאן, סבורני שאין מנוס מהתערבות בהחלטת הועדה במקרה זה. אכן מדובר בעותר שעברו הפלילי וכן עברו בעת ריצוי מספר מאסרים אינו מזהיר בלשון המעטה. מדובר אכן גם בעותר ששוחרר כבר שחרור מוקדם ולא פירש נכונה את ההזדמנות שניתנה לו. יחד עם זאת, אין חולק, וכפי שהועדה עצמה גם הייתה ערה לכך, כי במאסרו האחרון עבר העותר הליך גמילה מסודר בכלא חרמון, ועשה תהליך משמעותי לצורך שינוי. בעניין זה אציין כי עיון בדו"ח הסוציאלי מיום 13/05/13 מלמד כי העותר נקלט לכלא חרמון ביום 20/09/12 באגף אמון ומאז טופל במחלקת גמילה 8 חודשים ומסר בדיקות שתן נקיות, למד במרכז החינוך, הועסק במפעל כפיות, עמד בכל כללי המחלקה, פיתח יכולת בנוגע לקבלת סמכות, שליטה עצמית ודחיות סיפוקים ומבצע את כל המטלות הטיפוליות כנדרש. עוד נאמר כי הוא נמצא בשלב מתקדם בטיפול וממילא תפקיד מתאם המחלקה (כעוזר מדריך), תפקיד הדורש אחריות, הצבת גבולות והורדת סמכות על שאר חברי המחלקה, מצליח להתמודד באופן חיובי במצבי לחץ ותסכול, מפעיל שיקול דעת ולרוב עושה הפרדה בין רגשותיו להתנהגותו. נאמר עוד כי הוא מצליח ליצור קשר ולתת אמון בצוות, משתתף בקבוצות ושיחות עם עו"ס, בהן לוקח חלק פעיל ומשתף פעולה בצורה כנה באופן הדרגתי בתכנים משמעותיים מחייו ועולמו הרגשי, וכן " ... לראשונה בחייו מצליח לאורך זמן לשמור על ניקיון, לתפקד באופן חיובי ולגלות רצינות ואחריות בהתנהלותו". כן צוין "ניכר כי החל בתהליך של העלאת מודעות ותובנה בנוגע להתמכרותו ודפוסיו העברייניים ומבטא עייפות מאורח חיים זה". במהלך הטיעונים בפנינו, ביקשנו לבדוק עם ב"כ המשיבה האם בעבר, טרם חזרתו לחטוא בעבירות דומות ולאחר ששוחרר שחרור מוקדם, עבר העותר טיפול גמילה משמעותי כפי שעבר זאת הפעם. מעיון במסמכים אליהם הופנינו, לא שוכנענו כי העותר עבר טיפול שכזה בעבר והעדרו של טיפול שכזה יכול לשמש הסבר לרצדיביזם של העותר ולאי ניצול לטובה של ההזדמנויות שניתנו לו. הופנינו למסמכים בהם נאמר במסגרת טיעוני צדדים כי הוא "התנקה מסמים", אך לא שוכנענו כי עבר הליך גמילה מעמיק אשר כלל גם טיפול גמילה נפשי ולא רק פיזי, כמו שעבר במאסרו הנוכחי. הועדה לא נתנה דעתה לעניין זה ולשוני בסוג הטיפול ובעומקו ביחס למאסריו הקודמים. סעיף 9 לחוק שחרור על תנאי מחייב כי הועדה תשקול, בעת הדיון לשחרורו על תנאי , יחד עם עניין מסוכנותו של העותר והתנהגותו בכלא גם את סיכויי שיקומו. ברור כי לנתונים שפורטו לעיל, משקל משמעותי והשלכה הן על נושא הקטנת מסוכנותו של העותר עקב הטיפול והן לעניין סיכויי שיקומו שנראים, נוכח הטיפול המעמיק שעבר הפעם והערכת גורמי הטיפול (שאף המליצו על שילובו לתוכנית רש"א אשר הוכנה עבורו) כסיכויים גבוהים. שקילת מסוכנות העותר צריכה להיעשות לא רק באופן טכני על יסוד האמור בתיקו לגבי התנהגותו בין כותלי בית הכלא ועברו, אלא יש להביא בחשבון גם הליכים טיפוליים שעבר ובעקבותיהם ביצע שינוי משמעותי, שלא עשה בעבר, כפי שצוין באופן מפורש בדו"ח הסוציאלי. אני מוצא לציין כי עיינתי גם בחומר המודיעיני שעמד בפני הועדה. מדובר בחומר מודיעיני הנפרש משנת 2009 ועד לאמצע השנה הקודמת, כאשר המידע החמור מתייחס דווקא לשנת 2009. המידעים המאוחרים יותר הם מידעים חמורים פחות והחשוב יותר מכל הוא כי העותר שולב בטיפול לאחר תקופת המידעים הנ"ל ומאז שולב, באגף השיקומי בכלא חרמון ביום 20/09/12 אין לגביו מידעים מודיעיניים נוספים. עיינתי גם בדו"חות עבירות המשמעת שעבר שצורפו לתיק הועדה. מדובר במקרה אחד בהחזקת תעודת זהות ללא אישור ובניגוד לנוהלים ובמקרה אחר על הפרת תנאי חופשה מתחילת 2012. אמנם מדובר בעבירות משמעת אולם לא בעניינים חמורים עד מאוד. אני מוצא לציין כי בגין העבירה של הפרת תנאי חופשה, צוין בדו"ח המצוי בתיק כי העותר "נחנן ע"י הסגן שלמה טהרני ומבטל את הענישה של הביקורים". לא מצאתי בתיק הועדה דו"ח נוסף של עבירת משמעת על אף שהועדה ציינה בהחלטתה האחרונה כי היו שלוש הפרות ובעניין זה אני מוצא לציין כי בהחלטת הועדה מיום 5.8.13 נאמר כי היו שתי עבירות משמעת (פרוטוקול ועדה מיום 05/08/13, עמ' 1 להחלטת הועדה). בשים לב לכך כי מדובר בעבירות מלפני חודשים רבים, וכי את עיקר ההליך הטיפולי המעמיק עבר לאחר מכן, לא היה מקום ממילא להעניק להם משקל רב בשיקולי השחרור. שיקול נוסף שהועדה לא נתנה דעתה עליו הינו השיקול של עידוד אסירים אשר מבקשים לבצע שינוי משמעותי בדרך חייהם העבריינית, עושים זאת בתנאים לא פשוטים בין כותלי בית הכלא ומצליחים בכך. מדובר בעניין שאיננו רק קשור לאינטרס של אותו אסיר עצמו אלא באינטרס ציבורי מובהק שנכון לתת לו במקרים המתאימים, כמו במקרה דנן משקל משמעותי. נוכח כל המפורט לעיל, סבורני שאין מנוס מהתערבותנו בהחלטת הועדה. על כן הוחלט, פה אחד, לקבל את העתירה, להורות על שחרורו המוקדם של העותר לפי תוכנית רש"א ובתנאים שתקבע הועדה, אליה יוחזר התיק לקביעת דיון בהקדם האפשרי לשם קביעת תנאי השחרור. בית סוהר / כלאאסיריםשחרור מוקדם מהכלאמאסר