קראו דוגמא מהפסיקה בנושא שחרור ממעצר בית חלקי: בקשה לעיון חוזר, בעתירה לשחרר את המבקש ממעצר בית חלקי בו הוא נתון בשעות הלילה. כנגד המבקש הוגש כתב אישום, יחד עם בקשה למעצר עד תום ההליכים לפי סעיף 21(א) לחסד"פ (סמכויות אכיפה מעצרים) ובקשה להארכת פסילה עד לתום ההליכים לפי סעיף 47 לפקודת התעבורה, המייחסים לו נהיגת רכב בהיותו שיכור ונתון תחת השפעת משקאות משכרים. על פי עובדות כתב האישום, נתפס המבקש בכף, כאשר הוא נוהג רכב בתאריך 11.08.13, כאשר על פי חשד השוטרים הינו נוהג תחת השפעת סם. המשיב סרב לדרישת השוטרים למסור דגימת שתן לבדיקה, וזאת על פי עצת סנגורו עוה"ד קולקר אשר המבקש שוחח עימו טלפונית במקום בו נתפס נוהג. המבקש הובא לחקירה נעצר בתחנת המשטרה והובא בפני למחרת יחד עם בקשה למעצר כמפורט. בתאריך 02.08.13 לאחר דיון בבקשה , הורתי על שחרור המבקש לחלופת מעצר בתנאים של מעצר בית מלא בביתו בפיקוח משגיחים מבני משפחתו שהתייצבו בביהמ"ש ובערבויות כמפורט בהחלטה. המבקש ערער לביהמ"ש המחוזי, ובתאריך 20.08.13 בהסכמת נציגת המשיבה הותרה יציאתו לעבודה בימים א-ה בין השעות 08:00 - 19:00 וביום ו בין השעות 08:00 - 13:00. למעשה מאז כמעט חודשיים ימים, מצוי המבקש במעצר בית לילי, ותחת פיקוח. המבקש פנה במשך התקופה מס' פעמים ולבקשתו התרתי יציאתו לתפילות שבת וחג בביה"כ לארוחות חג בבית חמתו ואף הארכתי השעות המותרות לשהייתו בעבודה עד שעה 22:00, לבקשתו. לא למותר לציין כי לא נרשמה כל הפרה של התנאים המגבילים כאמור מצד המבקש. ב"כ המבקש, פנה בבקשה לעיון חוזר, ועותר לשחרר את המבקש לגמרי ממעצר הבית הלילי, בשל חלוף הזמן, נוכח נסיבותיו האישיות והמשפחתיות ומשום שהמבקש קיים החלטת ביהמ"ש עד כה. ב"כ המאשימה התנגדה בתוקף לשחרור המבקש ממעצר בית לילי, תוך שהיא מפנה לבקשת המעצר המקורית, לחומרת האירוע העולה ממנה ומכתב האישום, והוסיפה והדגישה בדבריה כי כנגד המבקש תלוי ועומד כתב אישום נוסף בביהמ"ש בעבירת שכרות (430 מק"ג), בו כפר הנאשם, והתיק קבוע לשמיעת הוכחות. התובעת סבורה כי לא ניתן לתת במבקש אמון, כי ההגבלות הקיימות במסגרת מעצר הבית הלילי ראויות, ועותרת כי אותיר את תנאי חלופת המעצר, במעצר בית לילי על כנן. דיון: השאלה העומדת בבסיס הדיון שבפני לטעמי, היא למעשה שאלה כפולה: הראשונה מתייחסת לעצם הפגיעה בחירותו של המבקש. השנייה היא שאלה של האמון שניתן לתת במבקש, והאם ובאילו אמצעים ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו בנהיגה. התשובה לשאלה הראשונה - עד כמה ניתן לפגוע בחירותו של המבקש, או עד איזה גבול גובר האינטרס הציבורי על זכויות היסוד של המבקש לחירות ולחופש התנועה - קיימת למעשה בחוק בסעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים ובפסיקה ענפה של בתי המשפט, והכללים במקרים אלו ידועים ומקובלים. על ביהמ"ש למצוא בכל מקרה ומקרה את האיזון הנכון בין המסוכנות הנובעת בנהיגת רכב לבין הפגיעה בחרותו של המבקש, ולשאוף לאיין את המסוכנות בכל דרך שאינה פוגעת בחירות המבקש. אף ל"חלוף הזמן" - היינו הזמן בו נמצא המבקש במעצר בית, יש השלכה לקביעת רמת הפגיעה המותרת בחירות, וכן למלאכת האיזון בין האינטרסים כאמור. בבש"פ 6286/06 פלוני נ' מ"י, (2012), נקבע ע"י כב' הש' מ. חשין: " נראה כי הקביעה שעבר "זמן ניכר" מעת מתן ההחלטה, באופן המקים עילה לעיון חוזר בהחלטה, הינה תולדה של נסיבות העניין. פרק זמן מסוים ייחשב כ"ניכר" בשים לב, בין השאר, למאזן שבין הפגיעה הנגרמת לנאשם הספציפי, בשל חלוף הזמן, אל מול האינטרס הציבורי כי ימשיך לשהות במעצר באותם תנאים. במסגרת מאזן זה יובאו בחשבון, בין היתר, חומרת העבירות המיוחסות לנאשם, מידת המסוכנות שלו, התנהגותו במעצר או אופן עמידתו בתנאי חלופת המעצר ונסיבותיו האישיות: המשפחתיות, הכלכליות והנפשיות." אשר לשאלה השנייה, והיא הערכת האפשרות לתת אמון במבקש - הרי ששאלה זו מצריכה דיון בכל מקרה ומקרה לגופו. על בית המשפט לבדוק במקרה זה, האם ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת מהמבקש בנהיגה, למשל ע"י פסילת רישיון הנהיגה, פיקוח צמוד, והטלת ערבויות. הבסיס להחלטה הוא התרשמות בית המשפט אם ניתן לתת אמון במבקש כי יכבד את החלטת ביהמ"ש ולא ינהג כלל ברכב, עד סיום ההליכים. לעניין זה חשיבות רבה לעובדה כי אין למבקש כל הרשעה קודמת בעבירה של נהיגה בפסילה, או אי ציות לשוטר, וכי לא נרשמה כל הפרה של תנאי מעצר הבית עד כה, משך כחודשיים. בפסיקה רבה של בתי המשפט, נמצא כי בנסיבות דומות ואף חמורות מאלו של המבקש, אכן הסתפק ביהמ"ש כל אימת שמצא לתת אמון בחשוד, בפסילת רישיון הנהיגה ובערבויות הולמות. כך למשל:- בעמ"ת 44540-11-10 יוני גרוס נ' מ"י, כב' הש' ד"ר עודד מודריק, במקרה בו העורר נהג בשכרות עת תלוי ועומד כנגדו תיק שכרות נוסף, קבע כי מאחר ומשפטו של העורר צפוי להמשך מספר חודשים אין הצדקה למעצר בית בלתי מוגבל בזמן וניתן להסתפק במעצר בית של 30 ימים, יחד עם פסילת רישיון הנהיגה עד תום ההליכים והטלת ערבויות נוספות. הש' מודריק קובע כי: "במצב דברים כזה נראה לי שמעצר בית לתקופה כל כך ארוכה הוא בגדר החלטה מכבידה מאד וספק נחוצה", כב' הש' מודריק מצביע בהחלטתו כלשונו על "אנומליה" מסויימת בכך שלא ברור כלל במקרים אלו אם העונש שייגזר לאחר הרשעה יכלול מאסר. כך נוצרת מציאות בה עיקר מסוכנותו של הנהג היא בתקופת ניהול משפטו תקופה בה רשאי וצריך הוא עדין להינות מ"חזקת החפות", ואילו למעשה לאחר גזר דין, ברוב המקרים די בעונש של פסילת הרישיון כדי לאיין את המסוכנות או להבטיח את שלום הציבור, ולרוב תוסר ההגבלה של מעצר הבית. בעמ"ת 40221-07-11 שניר מזרחי נ' מ"י, נהג העורר בשכרות, למרות תיק שכרות נוסף התלוי ועומד כנגדו, סרב לבדיקת דם, לאחר שגרם לתאונה עצמית עת לא ציית לאור אדום, עלה עם אופנוע על אי תנועה חצה לרוחב מעבר החצייה ואף ניסה לאחר התאונה להימלט רגלית מהמקום, כל זאת כאשר תלוי ועומד כנגדו עונש של 6 חודשי מאסר וכן עברו התעבורתי מכביד. ביהמ"ש המחוזי בת"א, כב' הש' דניה קרת-מאיר קבעה כי אכן מדובר ב"פצצה מתקתקת". עם זאת, בערר על החלטת בימ"ש קמא שעצר את העורר במעצר בית מלא, ביהמ"ש המחוזי סקר פסיקה במקרים דומים, והגיע לכלל מסקנה כי ניתן וצריך לאיין את המסוכנות הנשקפת מהעורר בדרך של פסילתו עד לתום ההליכים, ושחרר אותו ממעצר בית ומאיזוק אלקטרוני. ביהמ"ש מביא בהחלטתו מקרים קודמים שעלו בפסיקה, הנראים להיות חמורים ביותר של נהיגה חוזרת בשכרות, סמים וגרם ת"ד - ומצא כי בכולם קבעו שופטי ביהמ"ש המחוזי כי ניתן לאיין את המסוכנות ללא מעצר בית, והסתפקו בפסילת רישיון הנהיגה עד לתום ההליכים והטלת ערבויות. בעמ"י 22737-01-10 בן ציון נ' מ"י, בהחלטת כב' הש' חיותה כחן, שוחרר ממעצר בית העורר החשוד בסירוב לבדיקת שכרות, שבעברו שכרות קודמת, וגרם לת"ד עת בנו בן השש עמו ברכב. ביהמ"ש קבע:- " השאלה היא האם בשלב הביניים, עד שיסתיים בירור דינו יש להגביל את חירותו על מנת לאיין את המסוכנות ..., מאחר והמשיב מעולם לא נהג בזמן פסילה, יש בהגבלת נהיגתו כדי לאיין את המסוכנות ואין צורך בהחזקתו במעצר בית, דבר שעלול לפגוע בצורה חמורה בחירותו מעבר למידה הנדרשת." בע"ח 34728-08-10 יוחנן יעקב נ' מ"י, בהחלטת כב' הש' יהודית שבח, במקרה של נהג משאית הנחשד בנהיגה תחת השפעת סמים, כשלחובתו עבר פלילי ושימוש חוזר בסמים, קבע ביהמ"ש:- " השאלה האם ניתן לסמוך על העורר כי יקיים את החלטת ביהמ"ש וימנע כליל מנהיגה, בשים לב לעובדה כי הוא מתפרנס מעבודתו כנהג חלוקה." ביהמ"ש לאחר שבחן את נסיבותיו האישיות של העורר הגיע לכלל מסקנה כי ניתן לתת אמון כאמור והעורר שוחרר ממעצר הבית בערבויות ובפסילת רישיונו עד תום ההליכים. סיכום והחלטה: סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים מחייב את ביהמ"ש לבחון בכל מקרה לגופו האם ניתן להשיג את מטרת המעצר באמצעות חלופת מעצר, שפגיעתה בחירות המשיב הינה פחותה. בנוסף ההלכה היא מפתחו של ביהמ"ש העליון כי אין להורות על מעצר עד תום ההליכים בגין עבירות תעבורה אלא במקרים חריגים בלבד וזאת באותם מקרים כאשר קיים חשש אמיתי שאף חלופת מעצר לא תהווה מענה להגנת הציבור מפני מסוכנות המשיב. פסיקת בתי המשפט כאמור מנחה בנוסף את בתי המשפט לתעבורה כי כעקרון יש להשתמש למניעת מסוכנות בנהיגה, בכלי של פסילת רישיון הנהיגה עד לתום ההליכים, ובהטלת ערבויות מתאימות. זהו העיקרון הבסיסי, שמטרתו הבטחת חירות הפרט. בית המשפט יפעל בהתאם לכלל זה ובלבד שישתכנע כי ניתן לתת אמון בחשוד כי יכבד את החלטת בית המשפט ולא ינהג. בכל מקרה בו קיים חשש של ממש כי החשוד לא יכבד את הפסילה שביהמ"ש מטיל עליו או שביהמ"ש ישתכנע כי לא ניתן לתת אמון בחשוד, ייעצר החשוד, תבחן החזקתו בחלופת מעצר, במעצר בית מלא או חלקי, בפיקוח או באיזוק אלקטרוני, ובמקרים ראויים אף במעצר מלא. במקרה דנן, מצאתי כי אוכל לתת אמון במבקש כי לא יפר את החלטתי ולא ינהג כל עוד הינו פסול ועד לסיום ההליכים בתיק זה, וזאת אף אם ישוחרר כיום ממעצר הבית הלילי. אני מוצא בנוסף, כי בחלוף חודשיים מהמעשה, עצם חלוף הזמן הינו בנסיבותיו הספציפיות של נאשם זה עילה מספקת לעיון חוזר בחלופת מעצרו. לדברים אלו יש להוסיף את העובדה כי המבקש כופר בכתב האישום שהוגש, משפטו הקבוע בפני מותב אחר מבימ"ש זה טרם החל, והוא צפוי כך נראה להתארך עוד זמן לא מועט. שיקול מכריע נוסף להחלטתי לקיים עיון חוזר בחלופת המעצר הוא התרשמותי מן המבקש. המבקש יליד 1968, בעל משפחה, נשוי ואב ל-3 ילדים שותף ומנהל עסק גדול ומעסיק עשרות עובדים. התרשמתי כי המבקש מבין היטב את ההשלכות שיהיו אם חלילה ינהג ברכב בעת פסילתו על ידי עד לתום ההליכים בתיק זה. התרשמתי כי המבקש יכבד החלטת ביהמ"ש ולא ינהג. בכך נמנעת מסוכנותו, ואין כל הצדקה להמשך הפגיעה בחירותו ובריתוקו למעצר בית בשעות הלילה. עיון חוזר בחלופת מעצר כרוך תמיד בנטילת סיכון להישנות ההתנהגות העבריינית המיוחסת למבקש. בנסיבות דנן, מדובר לדעתי בסיכון סביר שיש מקום לקחתו. אני סבור כי ע"י פסילת רישיון הנהיגה של המבקש עד לתום ההליכים והערבויות שהוטלו, פחת הסיכון הנובע מהמבקש שבפני עד למינימום. לאור כל האמור, אני מורה כדלקמן: 1. המבקש משוחרר ממעצר לאלתר. כל המגבלות שהוטלו על המבקש בחלופת מעצרו במעצר בית לילי - בטלות. המשגיחים פטורים בהתאם מחובת השגחה על מעצר הבית של המבקש. 2. הפיקדון במזומן בסך 15,000 ₪ שהפקיד המבקש והתחייבות עצמית שחתם, ימשיכו לחול ויזקפו כנגד קיום החלטת הפסילה עד לתום ההליכים של רישיון הנהיגה של המבקש וכערובה מצידו לכך שלא ינהג ברכב עד תום ההליכים וכן להבטחת התייצבותו לכל הדיונים בבית המשפט. 3. צו עיכוב יציאה מהארץ שניתן כנגד המבקש ממשיך לחול. 4. למען הסר ספק, יובהר כי המבקש פסול מנהיגה בכל כלי רכב וזאת עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו. אני קוצב את משך הפסילה כאמור למשך 12 חודשים מהיום. 5. המבקש מוזהר כי כל הפרה של התנאים המגבילים, ובפרט נהיגתו ברכב עד להחלטה אחרת, או אי התייצבות להמשך דיונים בביהמ"ש עלולה להוביל למעצרו, וכן להפעלת הערבויות שנמסרו. מעצר ביתשחרור ממעצרמעצר