קראו דוגמא מהפסיקה בנושא שינוי ייעוד למלונאות: 1.במסגרת העתירה שלפניי מבקשים העותרים כי בית המשפט יורה למשיבה 1, הועדה המחוזית לתכנון ובנייה מחוז ירושלים (להלן - הועדה המחוזית), לתקן את תוכנית מתאר מי/200, כך שתיגרע ממנה כל הוראה לפיה מיועדים המקרקעין הידועים כחלקה 25 בגוש 29541 (להלן - החלקה) לחקלאות, ויקבע כי ייעוד החלקה הוא למלונאות ונופש, כהוראת תוכנית מי/196. עוד מבקשים העותרים, כי בית המשפט יבטל את החלטת הועדה המחוזית שלא לאשר את תוכנית מי/950 שהוגשה לועדה המחוזית על ידי העותרים, ויורה לועדה המחוזית לדון בתוכנית מחדש מתוך הנחה כי ייעוד החלקה הוא למלונאות ונופש. כסעד חלופי מבקשים העותרים כי תבוטל החלטת משיבה 2, יו"ר הועדה המחוזית, שלא ליתן לעותרים רשות לערער על ההחלטה האמורה למועצה הארצית לתכנון ובנייה. בנוסף מבקשים העותרים כי אם תדחה עתירתם ככל שהיא מכוונת כלפי משיבות 1 ו- 2, תינתן להם הארכת מועד להגשת תביעת פיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965 (להלן - חוק התכנון והבנייה) כנגד משיבה 3, הועדה המקומית לתכנון ובנייה מטה יהודה (להלן - הועדה המקומית), וכי במסגרת תביעה זו לא תעלה הועדה המקומית טענות שעניינן שיהוי או התיישנות. עיקרי העובדות הרלוונטיות 2.העותרים, מר אורי יואלי וחברת אורי יואלי בע"מ, הם הבעלים, יחד עם בעלים נוספים, של החלקה מושא העתירה. מדובר בחלקה שיועדה בעבר, עד שנת 1979, לחקלאות. בשנת 1979 נכנסו לתוקף שתי תוכניות אשר קודמו במקביל, ואשר הסדירו, בין השאר, את ייעוד החלקה. תחילה, ביום 5.10.79, נכנסה לתוקף תוכנית מי/196. תוכנית זו שינתה את ייעוד החלקה מחקלאות למלונאות ונופש. כחודש וחצי לאחר מכן, ביום 15.11.79, נכנסה לתוקף תוכנית מי/200, אשר שינתה את הייעוד של כשני שלישים מהחלקה חזרה לייעוד של חקלאות. 3.העותרים, שסברו, כפי שהם סבורים גם היום, כי מדובר בטעות, וכי לועדה המחוזית לא הייתה כל כוונה לשנות את ייעוד החלקה ממלונאות ונופש חזרה לייעוד של חקלאות, הביאו את הנושא, במועד שלא צוין בעתירה, לתשומת ליבו של מתכנן המחוז. מתכנן המחוז, לאחר שקיים מספר ישיבות בנושא בהן נטל חלק גם עותר 1, הגיע למסקנה כי אכן מדובר בטעות אשר יש לתקנה. במכתבו מיום 12.7.88 ציין מתכנן המחוז כי: "... משהסתבר כי לא הייתה כוונה מפורשת לבטל את ייעוד השטח למלונאות ולנופש ולמען הסר ספק יש לשנות את תוכנית מי/200 ולהבהיר בה כי הוראות תכנית מי/196 נשארות בתוקפן." 4.העותרים, ככל הנראה מתוך הבנה כי בעקבות המכתב האמור תתקן הועדה המחוזית את תוכנית מי/200 גם בלא התערבותם, וכן בשל הסתמכותם על מדיניות הועדה המקומית לפיה ניתן לעשות שימוש בחלקה לצורכי מלונאות ונופש, ובשל סכסוכים קנייניים שנתעוררו בעניין החלקה, לא פעלו מיוזמתם, משך שנים רבות, לתיקון הטעות. 5.בשנת 2006 הגישו העותרים לאישור הועדה המחוזית את תוכנית מי/950. מדובר בתוכנית מפורטת המשתרעת על החלקה ועל חלקה נוספת, מציעה זכויות בנייה למלונות, אולם אירועים ומסעדה, ומסדירה את הזכויות בתחנת הדלק הקיימת בחלקה. בנוסף כוללת התוכנית הוראות בדבר חלוקת החלקה ללא הסכמת כל הבעלים. במסגרת התוכנית נקבע ייעוד החלקה למלונאות ונופש. בדברי ההסבר לתוכנית מוסבר כי שינוי ייעוד החלקה מחקלאות למלונאות ונופש נועד לתקן את הטעות שבתוכנית מי/200, ששינתה את ייעוד החלקה ממלונאות ונופש לחקלאות. 6.בחודש אפריל 2007 דנה הועדה המחוזית בתוכנית והחליטה שלא לאשרה. הועדה המחוזית נימקה החלטתה בכך שמדובר בחלקה המיועדת לחקלאות על פי הוראות תוכנית מי/200, ואשר ממוקמת בשטחים פתוחים חקלאיים הנצפים מכביש מספר 1 ומעצבים את חווית הנסיעה לירושלים. הועדה הוסיפה וציינה כי מדובר בשטח המוגדר בתמ"א 35 כמרקם שמור משולב שבו יש לשמר את ערכי הנוף, וכי באזור התוכנית קיימים שירותים שונים לפנאי ונופש המספקים את הביקושים לעניין זה. אשר להסברי העותרים באשר לטעות שנפלה בתוכנית מי/200, הועדה המחוזית ציינה כי תוכנית מי/200, שאושרה אחרי תוכנית מי/196, קובעת את ייעוד החלקה לחקלאות ובכך היא מבטלת את תוכנית מי/196. לא זו אף זו, תוכנית מי/196 אינה מנויה בין התוכניות לגביהן נקבע בתוכנית מי/200 כי היא אינה מבטלת אותן. הועדה המחוזית הוסיפה וציינה כי למכתבו של מתכנן המחוז שנכתב לפני כעשרים שנה אין משקל מכריע לעניין זה וכי הוא אינו מחייב את הועדה המחוזית לפעול לתיקון תוכנית מי/200 כפי שמבקשים העותרים. לבסוף ציינה הועדה המחוזית כי גם מהבחינה הקניינית סיכויה של התוכנית להתממש הנם נמוכים, וזאת לאור המחלוקת הקניינית הקיימת בנוגע לחלקה. הועדה המחוזית הפנתה לעניין זה למכתבו של בא-כוחו של הבעלים הנוספים של החלקה, שטען לפני הועדה כי התוכנית אינה עולה בקנה אחד עם המתווה שנקבע בבית המשפט בנוגע לפירוק השיתוף בחלקה. 7.העותרים לא השלימו עם החלטת הועדה המחוזית והגישו בקשה למשיבה 2 ליתן להם רשות ערעור על ההחלטה למועצה הארצית לתכנון ובנייה. משנדחתה בקשה זו הגישו העותרים את העתירה שלפניי. עיקרי טענות הצדדים 8.לטענת העותרים, משנתגלתה טעות בתוכנית מי/200, שלא נתכוונה לשנות את ייעוד החלקה ממלונאות ונופש חזרה לייעוד של חקלאות, היה על הועדה המחוזית לפעול לתיקון הטעות. מכיוון שהועדה המחוזית לא עשתה כן, הם עצמם פעלו לעשות כן במסגרת תוכנית מי/950. לטענתם, החלטת הועדה המחוזית מושא העתירה, שבחרה להתעלם מכך שבתוכנית מי/200 נפלה טעות, ולדון בתוכנית מי/950 כאילו מדובר בחלקה שיועדה לחקלאות מלכתחילה, אינה הוגנת ואינה סבירה באופן קיצוני. לשיטתם, בנסיבות העניין היה על הועדה המחוזית לדון בתוכנית מי/950 תוך מתן פרשנות לתוכנית מי/200 כאילו תוקנה הטעות, כלומר, לדון בתוכנית מי/950 בהתאם להנחה לפיה ייעוד החלקה הוא למלונאות ונופש ולא לחקלאות. פרשנות מעין זו הייתה מונעת את דחיית תוכנית מי/950 בנימוק כי היא אינה עולה בקנה אחד עם התוכנית החלה על החלקה. 9.מנגד טענו משיבות 1 ו-2 כי הפרשנות שנתנה הועדה המחוזית להוראות תוכנית מי/200, לפיהן ייעוד החלקה הוא לחקלאות, מתבקשת מהוראותיה הברורות של התוכנית בעניין זה, והיא אף עולה בקנה אחד עם מדיניותה הנוכחית של הועדה המחוזית בנוגע לייעוד החלקה. לטענת משיבות 1 ו-2, על מנת לקבוע את ייעוד החלקה יש לפנות להוראות התוכנית ולא למקור אחר כלשהו, דוגמת מכתבים של גורם זה או אחר. העובדה כי בעבר, לפני כשמונה עשרה שנים, סבר מתכנן המחוז, שממילא אינו הגורם המוסמך לשנות את התוכנית, כי תוכנית מי/200 לא נתכוונה לשנות את ייעוד החלקה כפי שנקבע בתוכנית מי/196, וכי יש לתקנה, אינה יכולה לשנות ממסקנה זו. ממועד אישורה של תוכנית מי/200 חלפו כעשרים ושמונה שנים וממועד מכתבו של מתכנן המחוז חלפו כשמונה עשרה שנים. כל אותה עת חלה על החלקה תוכנית מי/200, שקבעה כי ייעוד הקרקע הוא לחקלאות, דבר אשר יצר הסתמכות בקרב הציבור. שינוי של הוראות התוכנית כעבור 30 שנה, וכאשר הדבר מנוגד למדיניותה הנוכחית של הועדה המחוזית, הוא בגדר צעד קיצוני שאין לחייב את הועדה המחוזית לנקוט בו. 10.הועדה המקומית מצדה ציינה כי לעניין הסעדים שביקשו העותרים כלפי משיבים 1 ו- 2, כל החלטה שיקבל בית המשפט הנה מקובלת עליה. אשר לסעד שנתבקש כלפי הועדה המקומית, שעניינו הארכת המועד להגשת תביעה לפיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה, לטענת הועדה המקומית מדובר בסעד שאינו בסמכות בית משפט זה, שכן הגורם המוסמך ליתן הארכת מועד הוא שר הפנים, שכנגד החלטתו יש להגיש עתירה לבית הדין הגבוה לצדק ולא עתירה לבית משפט לעניינים מינהליים. דיון 11.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות, וזאת נוכח השיהוי הרב שבו בחרו העותרים להעלות את טענותיהם בנוגע לטעות שנפלה, לשיטתם, בתוכנית מי/200. 12.העותרים למעשה אינם חולקים על כך שבהתאם לתוכנית מי/200 ייעוד החלקה הוא לחקלאות, ומשכך הוא אינו עולה בקנה אחד עם השימושים לחלקה שהציעו בתוכנית מי/950, שעניינם מלונאות ונופש. עם זאת, טוענים העותרים, כי בתוכנית מי/200 נפלה טעות במובן זה שהועדה המחוזית, שאישרה את התוכנית בשנת 1979, לא התכוונה לשנות את ייעוד החלקה ממלונאות ונופש לחקלאות. לטענתם, בנסיבות אלו, הייתה מוטלת על הועדה המחוזית החובה לתקן את הטעות ולהבהיר את כוונתה. משנמנעה מלעשות כן, יש לדון בתוכנית מי/950 שהגישו העותרים תוך מתן פרשנות לתוכנית מי/200 כאילו תוקנה כך שייעוד החלקה הוא למלונאות ונופש ולא לחקלאות. 13.טענה זו של העותרים דינה להידחות. הטעות שטוענים העותרים כי נפלה בהוראות התוכנית אינה בגדר טעות סופר. כמו כן, אין מדובר בהוראה בתוכנית שהנה הוראה סתומה או הניתנת לפרשנויות לשוניות שונות. מדובר בהוראה הקובעת באופן ברור את ייעוד החלקה כייעוד לחקלאות. הוראה מעין זו אין לתקן בדרך של מתן פרשנות לתוכנית, גם אם הסתבר בדיעבד כי היא אינה עולה בקנה אחד עם כוונתה המקורית של הועדה המחוזית בעת אישור התוכנית. משכך, אין מקום לפרש את התוכנית ולומר כי למרות הקביעה המפורשת באשר לייעוד החלקה לחקלאות, ייעוד החלקה הוא למעשה למלונאות ונופש. ודוק, התוכנית, לאחר אישורה, מהווה חיקוק בעל תוקף כללי. הציבור כולו מסתמך על כך שהוראות התוכנית, כפי שהן מופיעות בה, הן המחייבות. מתן פרשנות לתוכנית, לא כל שכן לאחר חלוף תקופת זמן של כעשרים ושמונה שנה ממועד אישורה, לפיה ייעודה של קרקע מסוימת הוא למעשה שונה מזה המפורש בתוכנית החלה על אותה קרקע, עלול להביא לפגיעה קשה בצדדים שהסתמכו על התוכנית הנדונה וכן ביכולתו של הציבור להסתמך על התוכניות המאושרות על ידי גורמי התכנון באופן כללי. לפיכך, כפי שציין מתכנן המחוז במכתבו משנת 1988, לצורך תיקון הטעות (ככל שאכן נפלה טעות - שאלה שאיני נדרשת להכריע בה) יש לערוך שינוי בתוכנית. העותרים נמנעו מלעשות כן. לאחר שנתקבל אצלם מכתבו של מתכנן המחוז משנת 1988, לפיו יש לפעול לתיקון הטעות בדרך של שינוי תוכנית מי/200, העותרים לא פעלו לשנות את התוכנית. רק בשנת 2006, כעשרים ושבע שנים לאחר שנכנסה תוכנית מי/200 לתוקף וכשמונה עשרה שנים לאחר שנתקבל אצלם מכתבו של מתכנן המחוז, הגישו העותרים את תוכנית מי/950 לאישור הועדה המחוזית, במסגרתה ביקשו, בין השאר, לתקן את הטעות שנעשתה עוד בשנת 1979. 14.בנסיבות אלו, מקום בו הציבור כולו מסתמך על הוראה מסוימת בתוכנית המהווה חיקוק במשך תקופה של כעשרים ושבע שנה, וכאשר העותרים מצדם המתינו כשמונה עשרה שנה מאז מכתבו של מתכנן המחוז בטרם פעלו לתיקון הטעות שלטענתם נפלה בתוכנית, אין מנוס מהמסקנה לפיה התנהלותם של העותרים לוקה בשיהוי אובייקטיבי וסובייקטיבי שיש בו כדי להביא לדחיית העתירה, ואין לחייב את הועדה המחוזית לפעול בניגוד למדיניותה התכנונית העכשווית ולשנות את התוכנית. 15.העותרים טענו כי תיקון הטעות הוא באחריות הועדה המחוזית, וכי לא הם אלו שהיה עליהם לפעול לתיקונה. ואולם, אף אם תתקבל טענה זו, אין בה כדי להועיל לעותרים. משנוכחו העותרים, בחלוף זמן סביר, כי הועדה המחוזית אינה פועלת לתיקון התוכנית, היה עליהם לפנות לועדה המחוזית, ובמידת הצורך לבית המשפט, בעניין זה. במקום זאת בחרו העותרים להמתין כשמונה עשרה שנים עד הגשת תוכנית מי/950, כאשר כל אותו זמן נותרה בעינה הוראת תוכנית מי/200, לפיה יעוד החלקה הוא לחקלאות. אין לקבל גם את טענת העותרים לפיה משנתקבל אצלם מכתבו של מתכנן המחוז, וכן מכתב מטעם הועדה המקומית לפיה הקמת מלון בחלקה עולה בקנה אחד עם מדיניותה, הם הסתמכו על מכתבים אלו וסברו כי די בכך לתקן את הטעות. הועדה המחוזית ולא מתכנן המחוז או הועדה המקומית, היא הגורם המוסמך לשנות את התוכנית, כך שעל העותרים היה, גם לאחר קבלת מכתביהם של מתכנן המחוז ושל הועדה המקומית, לעמוד על כך שהועדה המחוזית תפעל לתיקון הטעות. גם בטענות העותרים לפיהן הם ביקשו לסיים תחילה את המחלוקות הקנייניות בנוגע לחלקה ורק לאחר מכן לפעול לתיקון הטעות אין כדי להצדיק את השיהוי האמור. 16.מעבר לדרוש יצוין כי דין העתירה להידחות גם בגין אי צירוף בעליה הנוספים של החלקה כמשיב לעתירה. העותרים לא חלקו על טענות המשיבים לפיהן הבעלים הנוסף של החלקה מתנגד לתוכנית בטענה כי היא אינה עולה בקנה אחד עם הקביעות שנתנו בהליך המשפטי שניהלו הצדדים בנוגע לפירוק השיתוף בחלקה. בנסיבות אלו, היה על העותרים לפעול בהתאם להוראות תקנה 6 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, ולצרף את הבעלים הנוספים של החלקה כמשיב לעתירה, כמי שקבלת העתירה עלולה לפגוע בו. משלא צורף הבעלים הנוסף כמשיב לעתירה, דין העתירה להידחות אף מהטעם הזה. 17.אשר לבקשת העותרים להורות על בטלות החלטת משיבה 2 שלא ליתן להם רשות לערער על החלטת הועדה המחוזית למועצה הארצית לתכנון ובנייה, דינה להידחות ולו מהטעם לפיו בקשת רשות הערעור שהגישו הייתה לא מנומקת. 18.אשר לסעד שביקשו העותרים כלפי הועדה המקומית, כפי שטענו המשיבים, מדובר בעתירה מוקדמת ובסעד שאינו מצוי בסמכותו של בית משפט זה. לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה, הסמכות להארכת מועד להגשת תביעה לפיצויים בגין מקרקעין שנפגעו על ידי תוכנית, מסורה לשר הפנים. במקרה הנוכחי לא קדמה להגשת העתירה פנייה לשר הפנים בעניין זה וממילא טרם נתקבלה החלטה על ידו. בנוסף, סעיף 10(א) לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, תש"ס- 2000, המסמיך את בית משפט לעניינים מינהליים לדון בענייני תכנון ובנייה, קובע כי מדובר בהסמכה לדון בעתירות המוגשות בנושא למעט עתירות שעניינן החלטת שר הפנים. לפיכך, אף אם הייתה מוגשת בקשה בנושא לשר הפנים עובר להגשת העתירה והייתה מתקבלת החלטתו, בית משפט לעניינים מינהליים אינו מוסמך לדון בעניין זה. 19.גם בשאר טענות העותרים לא מצאתי ממש. סוף דבר 20.נוכח האמור לעיל, העתירה נדחית. 21.העותרים ישאו בהוצאות הועדה המקומית ובהוצאות הועדה המחוזית בסכום של 20,000 ₪ בחלקים שווים. שינוי ייעוד במקרקעין