נטען, שלא ניתן לבצע פרצלציה בשנית על אותו שטח, מבלי שנעשה שינוי תב"ע או תכנית איחוד וחלוקה. שינוי פרצלציה אפשרי רק על ידי שינוי תב"ע או טעות מוכחת בפרצלציה קודמת. קראו דוגמא מהפסיקה בנושא שינוי פרצלציה: הצדדים הם בעלי זכויות במשקים סמוכים במושב בית שקמה. הם הגישו, האחד כנגד משנהו, תובענות לסילוק יד ממקרקעין ולתשלום דמי שימוש ראויים. התובע (שהוא גם הנתבע שכנגד) טוען, שהנתבע (התובע שכנגד) פלש לשטחו ועושה שימוש בו, וטענה זהה קיימת מצדו של הנתבע. למען הקיצור, יכונה בפסק דין התובע בשם "התובע" והנתבע יכונה בשם "הנתבע", למרות שכאמור מדובר הוא בתובענות הדדיות. הצדדים הגיעו להסכמה, כי ייחקרו בחקירה נגדית המומחים מטעמם בלבד ולכן, לא נשמעו עדויות נוספות. פסק הדין ניתן על פי חוות דעת המומחים, חקירותיהן הנגדיות, ושאר המסמכים שבתיק בית המשפט. טענות התובע התובע טוען, כי הינו בעל הזכויות במשק מספר 11, כי הנתבע בעל זכויות במשק מספר 10 וכי במהלך שנת 1996, פלש הנתבע למשק 11 ובנה גדרות לתיחום שטח לסוסים. התובע טוען, שעל שטחי הצדדים חלה תב"ע ד/819 במסגרתה חולקו בשנת 1981 המגרשים וכן כי חלה תכנית שקמים מספר 127/03/06 (להלן: "תכנית שקמים"), אשר אושרה במאי 1981. בהתאם לתכניות אלה, נערכה חלוקה של שטחי המשק במושב, כאשר משק 11 הוגדר במספר 48 ומשק 10 במספר 47. טוען התובע, כי התכניות קבעו גבולות ברורים של משקי הצדדים. עוד טוען התובע, כי בהחלטה משנת 2006, החליט ועד ההנהלה של אגודת המושב לשכור שירותיו של מודד לביצוע חלוקה שווה של משקים 1 עד 14 וכי בהחלטה משנת 2010, ההחלטה משנת 2006 בוטלה. על פי טענת התובע, אושר לרישום בשנת 2007 תשריט התואם תכנית מספר 2/127/03/6 (להלן: "התצ"ר" - תכנית לצרכי רישום) על ידי הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה שקמים, וזאת בישיבה מספר 394. תכנית מפורטת 2/127/03/06 (להלן: "התכנית המפורטת") מהווה שינוי לתכנית שקמים. על פי פרוטוקול הוועדה בישיבה מספר 394, אושר בתצ"ר שעניינו מגרשי ההרחבה של מושב בית שקמה והוא הדין לגבי פרוטוקול הוועדה בישיבה מספר 389. מכאן כי התצ"ר מתייחס למגרשי ההרחבה ואין בינו לבין מגרשי הצדדים דבר ואין ללמוד ממנו על כל שינוי בגבולות שבין מגרשי הצדדים. נטען כי התכנית המפורטת מתייחסת להרחבה. אינג' אליאס, אשר העיד מטעם התובע, מסר בעדותו מיום 31.3.2014, כי התכנית המפורטת מתייחסת להרחבה. טוען התובע כי עדות זו לא נסתרה. גם המומחה מטעם הנתבע, מסר בעדותו כי ייתכן שכך הדבר. טוען התובע, שעל פי עדותו של המומחה מטעמו, מר אליאס ישראל, הגבולות במשקי הצדדים נקבעו בתכנית מושב בית שקמה, החתומה על ידי המודד המחוזי משנת 1986 ומבוססת על תכנית שקמים. נטען, שלא ניתן לבצע פרצלציה בשנית על אותו שטח, מבלי שנעשה שינוי תב"ע או תכנית איחוד וחלוקה. שינוי פרצלציה אפשרי רק על ידי שינוי תב"ע או טעות מוכחת בפרצלציה קודמת. מוסיף התובע וטוען, כי לאור המחלוקות בין הצדדים, הם הסכימו בשנת 2006 על בדיקת הגבולות על ידי מודד מוסכם, מר שוורץ מיכאל. מר שוורץ הודיע לצדדים כי הנתבע הקים את גדרותיו בשטחי התובע. התובע ביקש מהנתבע להזיז את הגדרות אך הנתבע אמר שהוא אינו מקבל את המדידות של מר שוורץ. טוען התובע, שיש לראות את מעשיו של הנתבע כהסגת גבול, וכי הוא זכאי לסעד של סילוק יד כמו גם לתשלום דמי שימוש ראויים, פיצוי בשל עוגמת נפש והוצאות. טענות הנתבע הנתבע טוען, כי התובע הוא זה שפלש לחלקתו. לטענתו, התצ"ר הוא מסמך בתוקף, חוקי ונהנה מחזקת התקינות המנהלית. התובע, אשר מבקש לתקוף את התצ"ר, לא צירף צדדים נדרשים להליך - מנהל מקרקעי ישראל, הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, אגודת המושב והמרכז למיפוי ישראל. התצ"ר, הנושאת מספר חותמת אליפטית 1462/07 אושרה על ידי המרכז למיפוי ישראל ביום 27.11.2007, לאחר שאושרה על ידי רשות מקרקעי ישראל ביום 23.3.2007 ולאחר שאושרה על ידי הוועדה המקומית, בישיבה מספר 394 מיום 8.5.07. התצ"ר קובעת את תשריט החלוקה בין 8 חלקות, לרבות חלקות התובע והנתבע. הנתבע לא ערר על החלטת הוועדה המקומית אשר אישרה את התצ"ר ולא פנה לבית המשפט לעניינים מנהליים . לא ניתן לתקוף את התצ"ר על ידי הגשת תביעה אזרחית לסילוק יד במסגרת סכסוך גבולות. נטען כי על פי חוות דעתו של המומחה מטעם הנתבע, מר ארמונד אזוט, ניתן לבצע פרצלציה חדשה בשטח שכבר בוצעה בו חלוקה, בתנאי שקיימת תב"ע מאושרת התומכת בחלוקה החדשה, וזהו המצב במושב בית שקמה. בהסתמך על תכנית ד/819 בוצעו מספר פרצלציות: 756/79, 768/79 ולבסוף 1462/07. העיד מר אזוט, לטענת הנתבע, שאין סיכוי לבצע תצ"ר ללא תב"ע וכאשר הוא ביצע את התצ"ר, הוא הסתמך על התב"ע המקורית ועל תכנית ד/819, שהיא התכנית התב"ע המשקית, תכנית זו שמה הוחלף ל-127/03/6 (אותה הגדרתי לעיל כתכנית שקמים - י.א.). נטען שמר אזוט ביצע את תשריט התצ"ר בעצמו והוא העיד, כי התצ"ר בוצע בהתאם לתכנית המשקית (תכנית שקמים). מוסיף הנתבע וטוען כי ממכתב הוועדה מיום 9.4.14, הוברר כי אמנם, בפרוטוקול הישיבה מספר 394 מיום 8.5.07 נרשם שהדיון עסק בהרחבת בית שקמה, אך המדובר הוא בטעות סופר שכן הישיבה האמורה עסקה בתצ"ר של המשקים. מהמכתב עולה, כי תצ"ר ההרחבה נדון חצי שנה לפני כן בישיבה מספר 389 מיום 22.11.2006. טוען הנתבע, כי מכאן גם התיקון בכתב יד על גבי התצ"ר עצמו, המוחק את הספרה 2 שבתחילת המספר. נטען שהתובע לא מצא לנכון לזמן לעדות את מזכירת הוועדה ולכן, יש לקבל את ההסברים שבמכתבה האמור. המסקנה היא, לטענת הנתבע, כי התצ"ר נסמכה על תכנית שקמים ולא על התב"ע של ההרחבה, שמספרה 2/127/03/06, גם מהתצ"ר עצמה עולה, שהוא מסתמך על תב"ע ד/819. מוסיף הנתבע וטוען, כי התצ"ר שינתה את מצב הגבולות למצב הסטטוטורי, כלומר, במסגרת פרצלציה 1462/07, הוחזר המצב לקדמותו ביחס לפרצלציה 756/79, לאחר שהגבולות לא נפלו על קווי המים המקוריים, דבר שיצר אי התאמה לבינוי הקיים וכן הוסף לתובע שטח של כדונם מעבר לשטח המקורי שהיה בידיו. טוען הנתבע, כי על פי חוות דעתו של מר אזוט אילן, קיימת פלישה של התובע אל שטחו של הנתבע בשטח של כ- 46.5 מ"ר. על כן, מבקש הנתבע סעדים של סילוק יד, תשלום דמי שימוש ראויים, הוצאות פסק בוררות שלא שולמו לו והוצאות בשל אי התייצבות בא כוח התובע לדיון ההוכחות שנקבע לראשונה. דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי שדין התביעה להידחות ואילו דינה של התביעה שכנגד להתקבל, באופן חלקי ורק לעניין הסעד של סילוק יד. אכן, התובע טוען כנגד התצ"ר, שהוא מעשה או הליך מנהלי, הנהנה מחזקת תקינות. התובע טוען שהתצ"ר שמכוחו נערכה פרצלציה מספר 1462/07, לא אושר כדין וכלל אינו מתייחס לחלקות של התובע והנתבע. על פני הדברים, נראה שהתובע רשאי היה לתקוף את התצ"ר, בתקיפת עקיפין, במסגרת תביעתו לסילוק יד. יחד עם זאת, היה מקום לצרף את הגופים השונים אשר אישרו את התצ"ר, על מנת שתשמע גם עמדתם בעניין זה, בטרם יבוא בית המשפט ויכריע בתוקפו של התצ"ר. מכל מקום, וכפי שנראה בהמשך הדברים, דין טענותיו של התובע כנגד התצ"ר להידחות, גם לגופם של דברים. אני דוחה את טענתו של התובע, לפיה התצ"ר עסק רק במגרשי ההרחבה של מושב בית שקמה. נכון הדבר, כי בפרוטוקול הועדה המקומית, בישיבה מספר 394 מיום 8/5/07, נרשם בכותרת מטרת התוכנית: "תצ"ר הורחבת (צ"ל הרחבה - י.א.) בית שקמה" וההחלטה הייתה לאשר את התצ"ר, בתנאי של אישור מנהל מקרקעי ישראל. ואולם, לא ניתן להתעלם ממכתבה של כרמית אליהו, מנהלת ועדה מקומית חוף אשקלון, מיום 9/4/14, אשר מבהירה באופן חד משמעי את הדברים: בוצעו שתי תכניות לצורכי רישום, תצ"ר אחד למשקים ותצ"ר נוסף להרחבה הקהילתית. תצ"ר ההרחבה הקהילתית נדון בישיבה מספר 389 מיום 22/11/06, ואושר. תצ"ר המשקים נדון בישיבה מספר 394 מיום 8/5/07 וגם הוא אושר. בפרוטוקול הישיבה מספר 394 שהופץ, מצוין שמטרת התוכנית היא "תצ"ר הרחבת בית שקמה". חלה טעות סופר בהקלדת המידע על החלקות שנדונו בתצ"רים בוועדה המקומית שקמים ויש לקבל את המידע המוצג על ידי גב' אליהו כרמית כסופי לצורך קבלת החלטה. במילים אחרות, כותבת מנהלת הועדה המקומית, כי הרישום בפרוטוקול ישיבה מספר 394 כאילו נדון בה תצ"ר ההרחבה, אינו נכון והנושא שנדון בה הוא תצ"ר המשקים, ביניהם המשקים שבהם מצויות החלקות של התובע והנתבע. בנסיבות אלה, יש גם מקום לקבוע כי מחיקת הספרה 2 מהמספר 2/127/03/6, שנרשם על גבי התצ"ר, אינה אלה תיקון טעות סופר שבאה במקביל לטעות אליה התייחסה מנהלת הועדה המקומית במכתבה מיום 9/4/14. יש לציין כי הנתבע כלל לא התמודד עם האינפורמציה שעלתה ממכתב מנהלת הוועדה. לאור האמור לעיל, יש לקבוע שבישיבה מספר 394 של הוועדה המקומית, נדון ואושר התצ"ר המתייחס למשקים של המושב, ולא להרחבה. על כן, טענתו של התובע לפיה התצ"ר כלל אינו מתייחס לחלקות שלו ושל הנתבע, דינה להידחות. למעשה, הצדדים מסכימים, כי לא ניתן לאשר תצ"ר ולרשום בעקבותיו פרצלציה, מבלי שהתצ"ר יתבסס על תכנית בניין עיר תקפה. כן מוסכם על הכל, שלא ניתן לשנות פרצלציה קיימת שלא על פי שינוי בתכנית הקיימת, אלא אם כן הפרצלציה שנרשמה קודם לכן, נרשמה בטעות. מן הראיות שבפניי עולה, שפרצלציה מספר 1462/07, שנרשמה בעקבות התצ"ר שאושר בישיבתה של הוועדה המקומית מספר 394, באה במקום פרצלציה מספר 756/79, שנרשמה על סמך אותה התכנית, תכנית שקמים, בשל כך שפרצלציה 756/79, הייתה מוטעית ולא התאימה לתכנית שקמים. בחקירתו החוזרת מסר המומחה מטעם הנתבע, מר ארמונד אזוט, כי שלוש הפרצלציות, 756/79, 768/79 ו-1462/07, מתבססות על תכנית ד/819 (ובשמה החדש 127/03/6 היא תכנית שקמים). מר ארמונד הוסיף שהתכנית האחרונה 1462/07, החזירה את המצב לקדמותו כפי שהיה על פי החלוקה ההיסטורית ובטרם הפרצלציה 756/79. מר אזוט הכין בעצמו את תכנית הפרצלציה 1462/07 ועל פי עדותו, הוא הסתמך על התב"ע המקורית ד/819 שלימים הפכה ל-127/03/6 (תכנית שקמים). מר אזוט הוא שהכין את תכנית התצ"ר והוא העיד על כך שתכנית זו מבוססת על תכנית שקמים. כותב מר אזוט ארמונד בחוות דעתו מיום 14.10.2012, בין היתר, כי במושב בוצעו מספר תכניות חלוקה כגון תצ"ר 768/79. תכנית זו, גרמה לכך שקווי הגבול בין המשקים לא נפלו על קווי המים המקוריים ונוצרה אי התאמה לבינוי שכבר היה קיים במקום, תכנית זו גם הוסיפה לחלקתו של התובע כדונם. כותב מר ארמונד בחוות דעתו, כי תכנית 1462/07, שבאה בעקבות התצ"ר, תיקנה את הגבולות בין המשקים, כך שהם חזרו לגבולות המקוריים של הנחלות, דהיינו, לקווי המים, ונוצרה התאמה לבינוי הקיים. על פי חוות הדעת, החלוקה הזאת בוצעה בהתאם לתב"ע ד/819, היא תכנית שקמים. שטחי החלקות חזרו למצב שבו הם אמורים להיות במקור וכל הגורמים (מנהל מקרקעי ישראל, הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה שקמים, המרכז למיפוי ישראל, וועד האגודה) אישרו את התכנית לאחר בדיקה. בעקבות כך, היא הפכה לכשרה לרישום ונרשמה. חוות דעתו של מר ארמונד אזוט לא נסתרה בחקירה נגדית אלא נתחזקה (ראה למשל עמוד 18 שורות 18-20, עמוד 19 שורות 4-8). לאור האמור לעיל, יש לקבל כנכונה את חוות דעתו של אזוט אילן מיום 1.12.2010, המתבססת על התצ"ר ועל תכנית פרצלציה מספר 1462/07, לפיה קיימת פלישה של משקו של התובע אל משקו של הנתבע, בשטח של כ-46.5 מ"ר, על פי המסומן בנספח לאותה חוות הדעת. חוות הדעת מטעם התובע, אינה מתייחסת לפלישה כזו או אחרת, לא של התובע ולא של הנתבע. התובע ביקש לבסס את טענתו בעניין פלישה של הנתבע אל שטחו, על מפה שנערכה על ידי המודד המוסכם שוורץ, אשר הוסכם על הצדדים בזמנו. צודק הנתבע בטענתו, שאין מקום להידרש למפה הזאת, הואיל ומר שוורץ לא הוזמן לעדות, ולא ניתן לדעת מהו המסמך הסטטוטורי ומהי הפרצלציה מבוססת אותה מפה. על כן, גם אם היו מתקבלות טענותיו של התובע בדבר הפרצלציה הנכונה אשר יש להתייחס אליה בבדיקת הפלישות הנטענות, הרי הפלישה אל שטחו של התובע, לא הוכחה כדבעי. סוף דבר תביעתו של התובע נדחית ותביעתו של הנתבע בתביעתו שכנגד מתקבלת, ככל שהדבר נוגע לסעד של סילוק יד. אשר לסעדים האחרים, הרי אין מקום להיעתר להם: פרט לאמירה כללית של הנתבע לגבי דמי שימוש, אין כל ראייה בדבר גובה דמי השימוש ותקופת השימוש; הוצאות הליך הבוררות נפסקו ואין מקום שבית המשפט יפסוק שוב את אותן ההוצאות. אציין שבבואי לפסוק את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד במסגרת פסק דין זה, אביא בחשבון את ההוצאה אשר נגרמה לנתבע, בשל אי התייצבותה של ב"כ התובע לישיבת הוכחות. אשר על כן, אני מורה לתובע או למי מטעמו לסלק את ידו מקטע הקרקע השייך לחלקתו של הנתבע בהתאם לחוות הדעת של אילן אזוט מיום 1.12.2010 ולהשיב את הקרקע האמורה כשהיא פנויה מכל אדם וחפץ נטוע או בנוי. על התובע לעשות כן עד ליום 30/10/14. הנתבע ישלם לתובע את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 11,800 ₪ (כולל מע"מ). קרקעותאיחוד וחלוקה מחדשפרצלציה