קראו דוגמא מהפסיקה בנושא שכר טרחה ראוי לעורך דין שהתפטר מייצוג: א. התביעה ובעלי הדין 1. בפני תביעה לתשלום שכר טרחת עורך דין שהגיש התובע עורך דין על פי משלח ידו נגד הנתבעות, לקוחותיו לשעבר. 2. הנתבעת 1 (להלן: "האגודה") הינה עמותה רשומה שהינה בעלת השליטה בחברה התובעת 2 (להלן: החברה הכלכלית"). 3. התובע מלכתחילה כשותף במשרד עו"ד אוסלנדר שלו ושות' ולאחר מכן בעצמו נטל את הטיפול בתביעה אשר הנתבעות הגישו נגד דירקטורים ונושאי משרה אחרים באגודת הסטודנטים והחברה הכלכלית ב-ת.א. 7295/06 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (להלן: "התביעה בבאר שבע"). ב. עיקר טענות התובע 1. בין משרדו הקודם של התובע מזה ובין הנתבעות מזה נחתם ביום 13.12.05 הסכם שכר טרחה (להלן: "הסכם השכר") לפיו התחייבו הנתבעות לשלם לתובע עבור הטיפול בתביעה בבאר שבע שכר טרחה המתבסס על רכיב של תשלום גלובלי בסך 30,000 דולר וכן שכר מותנה בשיעור של 25% מכל סכום שייגבה על ידי הנתבעות. 2. לגרסת התובע הטיפול בתביעה בבאר שבע היה כרוך בהשקעה של מאות שעות עבודה והצריך פגישות עם נציגי הנתבעות ועדים פוטנציאליים וכן נבירה במאות רבות של מסמכים ובהגשת בקשות ביניים לבית המשפט. 3. התובע טוען כי במהלך חודש יוני 2010, במהלך פגישה במשרדו, הוסכם כי התובע יגיש כתב תביעה מתוקן במסגרת התביעה בבאר שבע. במהלך אותה פגישה נודע לתובע כי האגודה פנתה למשרד עורכי דין אחר (בדיעבד הסתבר; למשרד עו"ד ש. הורוביץ - להלן: "משרד הורוביץ") במטרה לבדוק את התנהלותו ותפקודו המקצועי במסגרת ניהול התביעה בבאר שבע תוך הבעת חוסר אמון בתובע ובצוות משרדו. 4. התובע מוסיף וטוען כי במקביל הכין התובע את טיוטת כתב התביעה המתוקן אך נציגי האגודה שיבשו את יכולתו להגישו במועד שנקבע על ידי בית המשפט. 5. לטענת התובע כי בנסיבות אלו, לאור הבעת חוסר האמון בו וכן בשל העובדה שהאגודה פנתה למשרד הורוביץ לקבלת חוות דעת בתביעה שנוהלה על ידי התובע - הודיע התובע לאגודה, במכתבו מיום 25.7.10, על הפסקת ייצוג הנתבעות בתביעה בבאר שבע (להלן: "מכתב ההתפטרות"). 6. התובע מוסיף וטוען כי היות והטיפול המשפטי שלו נפסק ונשלל ממנו תשלום שכר הטרחה על פי הסכם השכר בשל התנהלותה של האגודה ומשבר האמון שנוצר, זכאי התובע לתשלום שכרו על פי הסכם השכר ולמיצער לשכר ראוי בגין הטיפול המשפטי שביצע עד למועד ההתפטרות שהיה כרוך בהשקעה של 300 ש"ע ויותר (להלן: "השכר הראוי"). 7. התובע טוען כי האגודה דחתה את דרישתו לתשלום שכרו הראוי באמתלות סרק. 8. התובע העמיד את תביעתו "לצרכי אגרה" על סך של 200,000 ₪. ג. עיקר טענות הנתבעות 1. בכתב ההגנה שהגישו הנתבעות הכחישו אלו את מרבית טענות התובע וכפרו בזכותו לגבות מהן שכר כלשהו ואף הוסיפו כי בדעתם לתבוע ממנו כספים בשל הנזקים שגרם להן בטיפולו המקצועי המרושל. 2. הנתבעות טענו כי שילמו לתובע את מלוא התשלום הגלובלי בסך של 167,205 ₪. 3. הנתבעות מוסיפות וטוענות כי במסגרת דיון מיום 27.5.10 בתביעה בבאר שבע מתח בית המשפט שם ביקורת חריפה על ניסוח כתב התביעה שהוגש באמצעות התובע, והורה על הצורך בתיקונו. 4. לטענת הנתבעות החלטה זו והעובדה כי התובע לא הפנים את הצורך בתיקון כתב התביעה עוד בעקבות החלטה קודמת - העלתה חששות בקרב מקבלי ההחלטות בנתבעות והניעה אותם לבחון את הסיכונים והסיכויים בהמשך ניהול התביעה בבאר שבע ומשכך, פנו למשרד הורוביץ לקבלת חוות דעת משפטית (להלן "חוות הדעת"). 5. הנתבעות מטעימות כי עצם פניית הנתבעות לצורך קבלת חוות דעת נעשתה בידיעת התובע וזה אף שיתף פעולה והעביר לנתבעות מסמכים לצורך הכנתה. 6. הנתבעות טוענות כי משנודע לתובע על העובדה כי הנתבעות פנו למשרד הורוביץ התפטר התובע באופן חד צדדי מייצוג הנתבעות תוך שציין כי התפטרותו נעשית על רקע "אבדן האמון הברור". 7. הנתבעות טוענות שלא חפצו כלל בהתפטרותו של התובע וניסו לשכנעו לחזור בו ממנה, אך נאלצו להשלים עימה ולשכור את משרד הורוביץ לצורך המשך הטיפול בתביעה בבאר שבע עד לסיומה. ד. המחלוקת 1. באין חולק על העובדה כי התובע הוא שהתפטר מן הייצוג, הפלוגתאות הצריכות להתרה הינן כדלקמן: 1.1 האם הנתבעות הביעו במפורש או מכללא אי אמון בתובע במידה שיש בה כדי להצדיק את התפטרותו. 1.2 האם הנתבעות שיבשו את מהלך הזמנים שעמד לרשות התובע בהגשת כתב התביעה המתוקן. 1.3 האם על הנתבעות לפצות את התובע בסכומים הנגזרים מהסכם השכר ולחילופין לשלם לו שכר ראוי. 1.4 דיון בחלופות השכר ושיעורו. ה. דיון וממצאים 1. גירסת התובע באשר למניעי ההתפטרות 1.1 בסעיפים 31-44 לתצהירו, תחת הכותרת "נסיבות הפסקת ההתקשרות" טען התובע כי האגודה גמרה אומר לסיים עימו את ההתקשרות עוד קודם לדיון מיום 27.5.10 (סעיף 32 לתצהיר עדותו של התובע). 1.2 בסעיף 35 לתצהירו טען התובע כי האגודה פנתה מאחורי גבו למשרד עורך דין חיצוני: "במטרה לבדוק את התנהלותי ואת תפקודי המקצועי במסגרת ניהול התביעה תוך הבעת חוסר אמון בי". 1.3 טעם נוסף שעמד מאחורי החלטתו של התובע להפסיק את הייצוג נעוץ לגירסתו במה שהוגדר על ידי התובע כשיבוש יכולתו להגיש את כתב התביעה המתוקן במועד (סעיפים 42 ו-44 לתצהיר התובע). 1.4 עו"ד עידן אדלר רייס (להלן: "עו"ד אדלר") שעבדה בתקופה הרלבנטית כעורכת דין שכירה במשרדו של התובע העידה בחקירתה הנגדית כי נכחה עם התובע בפגישה עם נציגי האגודה ביום 8.6.10 אשר במהלכה: "נאמר לנו שהם (נציגי האגודה) מתכוונים ללכת למשרד אחר או שהם כבר פנו למשרד עו"ד אחר כדי לקבל חוות דעת לגבי התיק" (עמ' 13 שורות 19-21 - ההדגשה שלי -מ.ב.ח). עו"ד אדלר המשיכה והעידה כי במהלך אותה פגישה: "העלו נציגי האגודה טענות קשות" ו"הביעו בנו חוסר אמון" (עמ' 15 שורות 10-20). 1.5 בהתייחסה לאופי הטענות העידה עו"ד אדלר כי נציגי האגודה מחו על כך שהתובע לא התייצב בעצמו לישיבת בית המשפט בחודש מאי 2010 וכן ביקשו הסברים, מדוע השופטת אמרה את שאמרה (הכוונה לביקורת שהעבירה על כתב התביעה המקורי - מ.ב.ח - שם, בשורות 22-25). 1.6 הן עו"ד אדלר (בעמ' 16 שורות 2-4) והן התובע בחקירתו (בעמ' 21 שורות 14-23) אישרו כי חרף הביקורת והטענות שהשמיעו נציגי האגודה באוזניהם סוכם כי התובע יכין כתב תביעה מתוקן תוך שימת לב להערות בית המשפט. 1.7 יתר על כן, בתשובה לשאלה, מדוע לנוכח אי שביעות הרצון מצד נציגי האגודה נמנע התובע מלומר להם: "אין בכם אמון בי, תיקחו את התיק". השיב התובע: "אני חושב שהצעתי להם את האפשרות הזאת; יחד עם זאת הם רצו שאמשיך באותו זמן לטפל ולהכין את כתב התביעה המתוקן. הבנתי מהם שהעניינים מיושרים והם נותנים לי אמון שאעשה עבודה מקצועית טובה כעו"ד שלהם ואז קרה מה שקרה" (בעמ' 21 שורות 27-32). 1.8 לנוכח תשובה זו ניתן היה להניח כי התובע רואה בפניית האגודה לקבל את חוות הדעת משום הבעת אי אמון, אלא שגם על השאלה, האם ראה בכך בעיה אישית השיב התובע בשלילה: "לא. להיפך, כשהם אמרו לי זאת ב-8 ביוני לא נפגעתי ולא התפטרתי וגם שיתפתי פעולה והעברתי אליהם מסמכים" (עמ' 22 שורות 13-15). 1.9 להלן בהמשך עדותו מבהיר התובע: "מה שלא ידעתי ומה שהוסתר ממני זה שהם לקחו את כתב התביעה שזה עבודה שלי למשרד הורוביץ כדי שיתנו הערות זה כדי לבחון את כתב התביעה שלי" (שם, שורות 15-17). ולמטה מזה בתשובה לשאלת בית המשפט בעניין זה נתפש התובע לתשובה נפתלת: "הם מעמידים אותי בסיטואציה שיש משרד אחר שמקבל החלטות עבורי בתיק...מה שהם עשו הם שכרו משרד עו"ד אחר שיכתיב אם צריך או לא להגיש כתב תביעה מתוקן. אם הם היו פועלים בשקיפות שהם רוצים שמשרד הורוביץ יעבור על כתב התביעה המתוקן...ויתן החלטה אם להגישו אם לאו - לא היתה לי בעיה עם זה. הם הפקיעו ממני את הסמכות הזאת...ואני בעמדת המתנה, במקביל אני מבקש ארכות (להגשת כתב התביעה המתוקן-מ.ב.ח) והם מבקשים ממני ארכות מבלי לומר לי למה, שהם מחכים לתשובת הורוביץ אם להגיש או לא להגיש את כתב התביעה המתוקן" (עמ' 22 שורות 22-30). 1.10 אטעים כי התובע הודה כי ראה את חוות הדעת לראשונה רק במסגרת הדיון בתביעה שבפני (עמ' 23 שורות 4-5) אך לדבריו: "העריך מה יש בה על סמך ההתנהגות שהיתה כלפי" (שם, שורה 7). 1.11 במהלך עדותו עומת התובע עם מכתבו של יו"ר האגודה מיום 5.10.10 (נספח 32 לתצהיר התובע) בגדרו טרח יו"ר האגודה להזכיר לתובע כי: "הוא שבחר באופן חד צדדי וביוזמתו להתפטר מן הייצוג ללא מתן הסבר" ונשאל; "מדוע לא הציע להמשיך בהתקשרות?" על כך השיב התובע: "מבחינתי הם רימו אותי, פעלו מאחורי גבי, הכפישו אותי...ידעתי שהם פעלו מאחורי גבי פנו למשרד הורוביץ והעבירו להם את כתב התביעה המתוקן ללא אישור...כלומר האחריות היא שלי אבל את ההחלטות לא אני מקבל"" (עמ' 25 שורות 9-14). 1.12 עם זאת, הודה התובע כי אורנה פנקס מנהלת הכספים של האגודה - להלן "אורנה") "התקשרה אליו טלפונית וביקשה כי יחזור בו מהתפטרותו" (שם, שורות 19-22). 2. גירסתם של עדי הנתבעות באשר לנסיבות התפטרות התובע 2.1 עדי הנתבעות אורנה, אורי קידר (להלן: "קידר") נתי חסון (להלן: "חסון") ועמית קציר (להלן: "קציר") העלו בתצהיר עדותם גירסה אחידה ולפיה הפניה למשרד הורוביץ נועדה לקבלת חוות דעת ביחס לסיכויים ולסיכונים באשר להמשיך ניהול התביעה בבאר שבע הא ותו לא. 2.2 אורנה חסון וקציר הטעימו בתצהירי עדותם כי חשו שהפער שבין הערכתם האופטימית של התובע ועו"ד אדלר באשר לסיכויי התביעה לנוכח דברי הביקורת שהופנו כלפי כתב התביעה בישיבת יום 27.5.10 חייב אותם לקבל את חוות הדעת האמורה. 2.3 חקירתו הנגדית של קציר הניבה כי הוא מתקשה לזכור פרטי שיחות עם התובע אך זכור לו; "שהתובע הציג לו כי בתיק של גילה גמליאל הסיכויים הם 50%, ואת זה לא הסכמנו לקבל. בתיק השני אתה (התובע) אמרת שהסיכויים טובים ובגלל זה הסכמנו ללכת עליו" (עמ' 28 שורות 18-20). 2.4 חסון טען בעדותו כי עו"ד אדלר הפליגה דווקא בסיכויי התביעה נגד ועקנין (עדותו בעמ' 40 שורות 21-27). 2.5 קידר שנחקר ארוכות טען בתצהירו ובעדותו כי אילולא התפטר התובע הרי שמבחינתו כיו"ר האגודה העסקתו של התובע הייתה נמשכת (עמ' 29 שורות 24-29). קידר אף דק פורתא והבהיר: "מבחינתי, אם זה היה העניין כולל גם ההערות של השופטת נצר, אז לא היתה סיבה מבחינתי להפסיק את ההתקשרות" (עמ' 30 שורות 10-11). 2.6 אשר למטרה שביסוד קבלת חוות הדעת טען קידר בתצהירו כי מטרת קבלת חוות הדעת היתה לבחון את סיכויי התביעה בבאר שבע. התובע הציג לקידר תיזה לפיה ציפיות האגודה מחוות דעת שהתבקש משרד הורוביץ להכין הן מוגבלות, לאמור: "מבחינתכם היו שתי אפשרויות או שכתב התביעה המתוקן הזה יוגש או שלא יוגש כלל". בתשובתו העלה קידר חלופה שלישית: "או שהיינו מציעים, בהתאם לחוות דעת שקיבלנו, להוסיף או להוריד, כדי לשפר את סיכויי האגודה" (עמ' 30 שורות 20-24). 2.7 שאלה זהה בעיקרה שהציג התובע לחסון נענתה על ידי האחרון בהאי לישנא: "בסוף, כל חוות הדעת של משרד הורוביץ, כל מהותו, היתה להיות כלי תומך החלטה שלנו לגבי סיכויי הצלחה..." (עמ' 43 שורות 2-6). 2.8 חרף ניסיונות התובע לחלץ מקידר אישוש כלשהוא לטענה לפיה עוד קודם לדיון מיום 27.5.10 גמלה בליבה של האגודה החלטה שלא להמשיך בקבלת ייצוגו של התובע חזר קידר ודבק בגרסתו: "אני אומר שאתה טועה, זה לא נכון. מבחינתי לא היתה שום סיבה להפסיק את הייצוג שלכם ואם לא הייתם מתפטרים הייצוג שלכם היה נמשך" (עמ' 32 שורות 14-19). 2.9 אורנה התקשתה במהלך חקירתה ליתן הסבר, מדוע לא אמרה לתובע כי המטרה מאחורי קבלת חוות הדעת היתה לבחון סיכויי התביעה בבאר שבע (עמ' 45 שורות 5-7) עם זאת דחתה את הטענה לפיה היתה אפשרות כי הנתבעות יימנעו מלהגיש את כתב התביעה המתוקן כלל ועיקר (שם, שורות 10-13). 2.10 עו"ד רן פלדמן (להלן: "פלדמן") שערך את חוות הדעת מטעם משרד הורוביץ, והעיד מטעם הנתבעות הבהיר בפתח חקירתו הראשית: "התבקשתי לתת חוות דעת על סיכויי התביעה של הגוף הכלכלי של אגודת הסטודנטים נגד נושאי מישרה בגוף הכלכלי. חוות הדעת התבקשה על ידי הנתבעת 1" (עמ' 35 שורות 12-14). 2.11 בהמשך חקירתו הראשית הבהיר פלדמן כי: "מטרת חוות הדעת היתה לנסות ולהעריך מה מבין הטענות ניתן להוכיח כעובדות ובכפוף לדין" (עמ' 36 שורות 3-4). 2.12 במהלך חקירתו הנגדית ובתשובה לשאלה ישירה של התובע: "האם אמרו לך באותה פגישה שהם לא שבעי רצון מהשירות שהם מקבלים ממני?". השיב כדלקמן: "לא אמרו לי. אציין כי אני בתחילת הפגישה אמרתי שאני לא עושה עבודת בקרה לעורך דין מבחינת איכות הטיפול שלו" (עמ' 38 שורות 1-4). 2.13 פלדמן חזר ונשאל בעניין זה והשיב: "אני לא זוכר שבאותה פגישה אמרו לי שלא מרוצים מן הטיפול, אמרו לי שהם מרגישים שהם לא יודעים ולא מרגישים בנוח עם סיכויי התביעה, הם רצו לדעת אם יש טעם להמשיך" (שם, שורות 7-12). 2.14 פלדמן אישר כי טיוטת כתב התביעה המתוקן שהוכנה על ידי התובע זכתה להתייחסות נרחבת בחוות דעתו והבהיר: "טיוטת כתב התביעה המתוקן, כתב התביעה שכבר הוגש ובקשות ביניים - כולם חלק ממסד הנתונים שהייתי צריך לבחון" (עמ' 38 שורות 24-28). 3. ממצאי ביניים לאחר שנתתי את דעתי לחומר הראיות שבפני, לרבות חוות הדעת (במ/2) לכתבי הטענות ולסיכומי בעלי הדין, אני פוסק כדלקמן: לא נסתרה בפני גירסת נציגי האגודה לפיה התובע ו/או עו"ד אדלר ממשרדו הציגו בפניהם הערכה אופטימית באשר לסיכויי התביעה בבאר שבע לפחות לגבי חלק מן הנתבעים, משכך ניתן להבין שהביקורת הנוקבת באשר לניסוח כתב התביעה המקורי האמורה יצרה בקירבם כהדיוטות מזה וכמי שמופקדים על ענייני ציבור הסטודנטים וכספי האגודה מזה, חששות או למיצער אי נוחות באשר לסיכויי התביעה בבאר שבע. חומר הראיות לרבות עיון בתוכן חוות הדעת שבפני מפרנס מימצא ברור וחד משמעי לפיה חוות הדעת שהתבקשה ממשרד הורוביץ נועדה לצורך בחינת סיכויי התביעה כמו גם כמקור הסתמכות אפשרי לביצוע שינויים או תיקונים בטיוטת כתב התביעה המקורי. משכך, אני דוחה את טענת התובע לפיה הנתבעות התכוונו בעצם הזמנת חוות הדעת לקבל מסמך אשר יגבה את הביקורת המקצועית על התובע והתנהלותו המקצועית. בנתון לאמור לעיל, ברי כי המטרה שלמענה התבקשה והוכנה חוות הדעת הינה לגיטימית ומובנת וכי אין בעצם הזמנתה כמו גם בתוכנה כדי להביע אי אמון בתובע מצד הנתבעות או ראשיתו של תהליך שנועד לפטר אותו מן הייצוג. כמו כן, אני דוחה את גירסת התובע לפיה הזמנת חוות הדעת ממשרד הורוביץ הפקיעה מידי התובע את האפשרות להחליט בדבר עצם הגשת כתב התביעה המתוקן. בעניין זה נתפש התובע לטעות כפולה הן בהתעלמו ממושכלות יסוד לפיהן בידי הלקוח הזכות העקרונית לקבוע, אם יוגש מסמך מהותי כמו כתב תביעה מתוקן, אם לאו והן בהתעלמו מן הפוטנציאל הגלום בחוות הדעת כמסמך שיכול לסייע לתובע בגיבוש טיוטת כתב התביעה המתוקן. טענת התובע לפיה הנתבעות שיבשו את אפשרותו להגיש את כתב התביעה המתוקן במועד שנקבע על ידי בית המשפט - הופרכה לנוכח עדותה של עו"ד אדלר לפיה כתב התביעה המתוקן הוגש על ידי התובע ביום 27.7.10 במסגרת המועד שנקצב על ידי בית המשפט (עמ' 16 שורות 25-26). אין צורך להיזקק לפסיכולוגיה בפרוטה כדי להעריך כי גם אם חש התובע כי הנתבעות איבדו את אמונן בו ו/או גמרו אומר לפטרו מן הייצוג, עסקינן בתחושה סובייקטיבית פרי סף הרגישות הנמוך של התובע, וללא בסיס אובייקטיבי. התובע נמנע מלקיים בירור כנה ורציני עם הנתבעות בעניין זה. ואף דחה בקשתם המפורשת לחזור בו מהתפטרותו. קשה שלא להבחין כי התובע יוצא כמעט מגדרו לשכנע כי הנתבעות איבדו בו את אמונן (טענה שלכשעצמה אינה מחמיאה לתובע) רק על מנת לסייע בכך לטענתו כי הנתבעות התכוונו לפטרו או יצרו מצב דברים שחייב אותו להפסיק את הייצוג. דרך לא דרך זו - בה נקט התובע איננה משכנעת כלל ועיקר ונחה דעתי כי לא עלה בידו להוכיח כי יש לזקוף את התפטרותו לחובת התנהלותן של הנתבעות. ו. הבסיס הנורמטיבי 1. יחסי עורך דין - לקוח והקשר המקצועי ביניהם מתפרנסים מיחסי אמון ועוד. בעמ"מ 9/55 עו"ד פלוני נ. יו"ר וחברי המועצה המשפטית (פד"י י' 1720) נקבע כי: "היחס בין עורך דין ולקוחו מיוסד על אמון בלי מיצרים". 2. מטבע הדברים ומעצם פערי המידע המקצועיים שבין עורך דין מזה ולקוחו מזה והיותו של עורך דין בבחינת נותן השירות - חשיבות תחושת האמון של הלקוח כלפי עורך דין עולה במשקלה הסגולי על תחושת האמון של עורך הדין בלקוח. 3. לעניין זה מקובלת עלי עמדת בית משפט השלום בנתניה (ת.א. 3417/03 חזן אסתר נ. עו"ד ד"ר אברהם אלתר לפיהם: "עורך דין שנטל על עצמו כאיש מקצוע את הטיפול בעניינו של הלקוח ואשר מאמין בנכונות ובהתאמה של הטיפול שעליו המליץ אינו מצופה לנטוש את לקוחו כל עוד הלקוח מצידו מבקש להמשיך בטיפול שהוחל בו. גם אם יש ללקוח טענות - אלה אינם מהוות הצדקה לאובדן אמון בלקוח באופן שיצדיק את הפסקת הייצוג ביוזמת עורך הדין". 4. התובע ביקש למצוא תימוכין לעמדתו בפסק הדין שנפסק ב-ע"א 8854/06 קורפו נ. סורוצקין ( - להלן "פרשת סורוצקין") בו נקבע כי זכותו של הלקוח לבטל את ההסכם כפופה לחובת תום לב, אך לא מצאתי כי יש בהלכה זו לכשעצמה כדי לסייע לתובע אשר אין חולק כי הוא שבחר לבטל את ההסכם ולהתפטר מן הייצוג. 5. פסק דין נוסף עליו משליך התובע את יהבו לפיצויים נפסק ב-ת"א 2710-04-08 (מרכז) עו"ד מנחם גלברד נ. קיבוץ גבעת השלושה ואח'. 5.1 באותה פרשה תבע התובע-עו"ד גלברד מן הקיבוץ אותו ייצג בעיסקה של יזום ופיתוח מקרקעין את שכרו המוסכם וזאת בנסיבות שבהן הקיבוץ הסכים ללא שיידע את עו"ד גלברד, ליתן ידו לעיסקה, שהיה בה כדי להניב לקיבוץ תקבולים נמוכים באופן משמעותי מאלו שהיה אמור לקבל במסגרת תוכנית פיתוח אחרת עליה שקד עו"ד גלברד, ומשכך נגרע מעו"ד גלברד החלק הארי של שכר טרחתו כפי שנקבע בהסכם שכר הטרחה (פיסקה 11 בעמ' 6 לפסק הדין). 5.2 יתר על כן, הקיבוץ עשה כן מאחורי גבו של עו"ד גלברד ותוך העמדתו מול עובדה מוגמרת (פיסקה 36 לפסק הדין). 5.3 בנסיבות אלו, נקבע כי הדרך בה נהג הקיבוץ: "נגועה בתחושת אי נוחות קשה בלשון המעטה בכל הנוגע להתנהלות הקיבוץ מול התובע" (פיסקה 37 לפסק הדין). "ויש בה כדי לזכות את התובע בשכר ראוי" (פיסקה 41 לפסק הדין). 5.4 חוששני כי אין בהלכה שנפסקה בפרשת גלברד כדי להשליך על נסיבות התובענה בה עסקינן, ולהלן אנמק: שלא בדומה לפרשת גלברד, בענייננו הנתבעות לא נקטו בשום צעד שהיה בו כדי להקטין את שכר טרחתו הצפוי של התובע. יתר על כן, ככל שהתובע יצביע על יוזמת הנתעות לקבל חוות דעת ממשרד הורוביץ ברי כי אין בעובדה זו לכשעצמה כדי ליצור תחושת אי נוחות, שכן מי לנו טוב יותר מן התובע אשר העיד במפורש כי לא ראה כל בעיה בעצם הפניה של הנתבעות לקבלת חוות דעת ואף שיתף פעולה בעניין זה (עדותו בעמ' 22 שורות 13-15). 5.5 כזכור, טען התובע כי הוסתר מידיעתו כי הנתבעות העבירו למשרד הורוביץ את טיוטת כתב התביעה המתוקן (עמ' 22 שורות 15-17) אך בהמשך עדותו הבהיר כי מה שהטריד אותו לא היה עצם העברת הטיוטה אלא חוסר השקיפות ומסירת ההחלטה, האם להגיש את כתב התביעה המתוקן אם לאו - לעורך דין אחר (שם, שורות 22-30). 5.6 לא זו בלבד שעל פי הראיות שבפני מניעי הנתבעות בפנייתם לקבל חוות דעת היו שונים לחלוטין ובוודאי שלא היה בהם כדי להגות את התובע מן המסילה ולהפסיק את ייצוגו אלא שגם אם היו נקבעים בחוות הדעת ממצאים שהיה בהם כדי להניא את הנתבעות מהגשת כתב התביעה המתוקן - ואף להפסיק את ההליכים בתביעה בבאר שבע, לא היה בכך כדי להקנות לתובע זכות לגבות פיצויי ציפיה. 5.7 הנה כי כן נקבע בפרשת סורוצקין: "במקרים מסוג זה, בהם הלקוח אינו מעוניין עוד בפרוייקט אשר לשמו התקשר עם עורך הדין, יש לקרוא תנאי מכללא לתוך ההסכם לפיו לא יהיה זכאי עורך הדין לפיצויי ציפייה. כחלק מיסוד האמון של הלקוח בעורך דינו יש לראות גם את הסתמכותו של הלקוח כי עורך דינו לא יכפה עליו פרוייקט אשר הוא אינו רוצה בו עוד ולא ידרוש פיצויי ציפייה כאשר מופסק ייצוג משפטי הנוגע לאותו פרוייקט" (שם, בפיסקה 18). 5.8 עמדה זהה בעיקרה נקט בית המשפט בפרשת ביניש עדיאל (בעמ' 24). ככללו של דבר הגעתי למסקנה כי התפטרותו היזומה של התובע, ללא ניסיון מוקדם להידבר עם הנתבעות ולהשיח עימם בדבר הסיבות לתחושותיו תוך ניסיון למצוא מכנה משותף להמשך השירות וכן, אי היענותו לבקשת הנתבעות לחזור בו מן ההתפטרות - הן הנותנות כי התובע גמר אומר להסתלק מן הייצוג ללא עילה מבוררת מן הבחינה האובייקטיבית. ז. הסכומים הנתבעים על ידי התובע הן בכתב התביעה והן בסיכומיו טען התובע כי הוא זכאי לגבות פיצויי צפיה על פי הוראות הסכם השכר קרי, 25% מן הסכומים שייפסקו לטובת הנתבעות (להלן: "השכר ההסכמי") ולחילופין שכר ראוי המתבסס על שעות עבודה (להלן: "שכר ראוי"). 2. אשר לחלופה שעניינה פיצויי צפיה המתבססים על השכר ההסכמי טען התובע כי גם בהנחה שסיכויי הזכיה של הנתבעות בתביעה בבאר שבע הם 50% מסכום התביעה שהגיש בשמן (1,500,00 ₪) הרי שהתובע היה זכאי לשכ"ט בסכום של 412,000 ₪ (כולל הסכום הגלובלי). 3. אשר לחלופה השניה שעניינה שכר ראוי טען התובע כי הוא מתבסס על 350 ש"ע לפי תעריף של 700 ₪ לש"ע, דהיינו סך 245,000 ₪ בתוספת מע"מ. אטעים כי התובע לא נסמך בתביעתו על חוות דעת של מומחה מטעמו. 4. אשר לשכר ההסכמי - לא הובאה בפני כל ראיה או בסיס הערכה שעל פיהן ניתן לכמת את סיכויי הזכיה של הנתבעות בכלל או להעמידן על שיעור של 50% בפרט, ניכר כי עסקינן בבסיס חישוב שרירותי. אטעים כי בפרשת סורוצקין שצוטטה לעיל נקבע (עמ' 19-20) כי מקום שלא ניתן לקבוע את שיעור פיצויי הציפייה להם זכאי עורך דין - הסעד שיש להעניק הינו סעד הצהרתי. למותר לציין כי בתביעתו דכאן עתר התובע לסעד כספי חרף העובדה שלא ניתן לקבוע את סכום פיצויי הציפייה להם עתר. 5. עו"ד פלדמן העיד כי התביעה בבאר שבע הסתיימה בפשרה עם כל אחד מן הנתבעים וכי הפשרות היו שונות (עמ' 36 שורות 22-25) התובע התנגד למתן עדות או הצגת ראיות באשר לתוכן הסכמי הפשרה (שם, שורות 27-28) ובכך מנע את האפשרות לאשש או להזים את הערכתו בדבר הסכומים שבהם זכו הנתבעות (אם בכלל). 6. להסרת כל ספק יובהר כי לנתבעות כלקוח שמורה היתה הזכות לסיים את התביעה בבאר שבע בדרך של פשרה גם ללא הסכמת התובע (השוו: ע"א 2871/00 חורי נ. בנק מרכנתיל דיסקונט ( בעמ' 329-330). 7. ב-ע"א 1242/04 ש. גמליאל חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' ש. ארצי חברה לבנין עמד בית המשפט על חובתו של התובע לבסס ולהוכיח את שיעור הנזק: "כידוע הלכה היא כי בתביעות לתשלום סכום כסף הכלל הוא שעל התובע להוכיח לא רק את העובדה שנגרם לו נזק...אלא גם במידת וודאות סבירה את גובה הנזק...כשם שמידת הנזק איננה ענין שנקבע על פי אומדנא דדיינא כך גם עניין הפיצוי ועל התובע ליצור את התשתית העובדתית גם לצורך עניין זה" (בפיסקה 22). 8. מן המקובץ עולה כי התובע כשל בניסיונו לבסס את שכר הטרחה לו הוא זכאי לשיטתו על פי חלופת השכר ההסכמי. 9. אשר לחלופת השכר הראוי, העידה עו"ד אדלר כי אין בידה רישום מדוייק של ש"ע מאחר והסכם השכר היה גלובלי. עם זאת, טענה עו"ד אדלר: "לקראת הכנת התצהיר שיחזרנו את השעות שהושקעו בתיק" (עמ' 11 שורות 7-11). גרסה זהה בעיקרה טען התובע בעדותו (עמ' 25 שורות 1-4). בפרק ג' לתצהיר התובע (בסעיף 28) הציג התובע פירוט הכולל הערכה בדיעבד של ש"ע לפי נושאי הטיפול המשפטי שהסתכמו ל-382 ש"ע, קודם לכן בתצהירו עמד התובע על העובדה שהיקף עבודתו היה רב ביותר (סעיפים 11-21 לתצהיר התובע). 10. גם אם לצורך העניין אניח כי הערכת התובע בדבר היקף ש"ע הינו אמיתי וסביר עדיין מונחים לפתחו שני קשיים, הראשון בהם נעוץ בעובדה כי ברגיל זכאי עורך דין לשכר ראוי מקום שבו הלקוח ניתק עימו את הקשר בעוד שבתביעה בה עסקינן התובע (עורך הדין) הוא שניתק את הקשר המקצועי. ראו: ע"א 136/92 ביניש עדיאל עורכי דין נ. דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ, (שם בפיסקה ד'). הקושי השני נעוץ אף הוא בעמדת בית המשפט בפרשת ביניש עדיאל ולפיה: "שכר טרחת עורך-דין יכול שייקבע על פי שיטות שונות: שכר לפי אחוז מסוים משווי העיסקה נושא הטרחה; שכר לפי שעות העבודה שהושקעו בפועל לצורך מתן הטיפול המשפטי; שכר לפי ישיבות בבית-המשפט או בבוררות שכר על בסיס חודשי או שנתי ועוד. שיעורו של שכר הטרחה, לפי כל שיטה ושיטה, גם אם אינו קבוע, אלא תלוי במכלול של גורמים שיש לשקללם כגון: היקף העיסקה שבה מדובר, היקף העבודה המשפטית שבוצעה בפועל, מידת מורכבותה, סוג העבודה - טכנית ושגרתית או יצירתית ומקורית, טיפול עבור לקוח קבוע או מקרי, הכישורים, הוותק ומעמדו של עורך הדין, וכן המוניטין שיצא לו כמומחה בנושא...בתחום האזרחי יש לקחת בחשבון גם את התוצאות שהושגו. עקב הרב-גוניות, המורכבות והדינאמיות של הטיפול המשפטי-מקצועי, לענפיו השונים, יש להוכיח את אמות המידה והשיקולים הרלוואנטיים לקביעת השכר הראוי, בכל מקרה ומקרה לגופו, באמצעות מומחים אשר, על סמך ניסיונם המקצועי, מחווים את דעתם עם הנוהג הקיים בקשר לכך באותו מגזר מקצועי" (עמ' 125-126). 11. כאמור, התובע לא סמך את תביעתו לשכר ראוי בחוות דעת של מומחים לדבר הן באשר לעצם חישוב השכר הראוי כתביעת באר שבע על בסיס ש"ע הן לעניין התעריף השעתי בו נקב והן למיכסת ש"ע. משכך, לא עלה בידי התובע לבסס את זכותו לשכר ראוי כמו גם את הסכום "הראוי" 12. להסרת כל ספק, ומעבר לדרוש אוסיף שבעלי הדין הסכימו כי התובע קיבל מן הנתבעות עד להתפטרותו בעבור טיפולו המשפטי בתביעת באר שבע, סכום של 101,406 ₪ (כולל מע"מ) (ראו עמ' 7 לפרוטוקול ישיבת יום 6.5.12 שורות 19-22) בהינתן כי התובע התפטר מן הייצוג בשלב מוקדם יחסית - אין לומר כי יצא מן העניין "וידיו על ראשו". ח. סוף דבר על יסוד המקובץ עד כאן, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות והיא נדחית בזה. הנתבעות נטלו לעצמם את הזכות לצרף לסיכומיהם את החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע בגדרו ניתן פסק דין לדחיית תביעת הנתבעות. עסקינן בניסיון שלא כדין, להביא בפני בית המשפט ראיה לפיה לא נפסק לזכות הנתבעות סכום כלשהו וזאת לראשונה במסגרת הסיכומים. עם כל ההבנה לניסיון זה - ברי כי הנתבעות נקטו בצעד נפסד ובלתי ראוי, שיש בו כדי להצדיק הקטנת שכר הטרחה לו הן זכאיות לרגל דחיית התביעה. התובע ישלם לנתבעות שכר טרחת עורך דין בסכום של 7,000 ₪. הודעה זכות ערעור. התפטרותעורך דיןשכר טרחהשכר טרחת עורך דיןשכר טרחה ראוי