קראו דוגמא מהפסיקה בנושא תאונה בין רכב פרטי לטרקטור: עסקינן בתאונת דרכים, כאשר למעשה, אין מחלוקת בין הצדדים על כיווני הנסיעה, שכן מוסכם על הצדדים, שהתובע נסע למושב ישרש ממזרח למערב, ואילו הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") אשר נהג בטרקטור יצא בנסיעה לאחור מתוך משק לכיוון הכביש. השאלה אשר שנויה במחלוקת בין הצדדים היא, כיצד ארעה התאונה, ומי אחראי לגרם התאונה שבה ניזוק רכב התובע, עד כדי הכרזתו כאובדן כללי. כפי שמציין התובע בכתב התביעה, נסע הנתבע לאחור, ותוך כדי נסיעה לאחור, פגע הנתבע ברכב התובע. כפי שמתברר מעדויות הצדדים, הרי שעולה מעדויות אלה, שהיה זה התובע אשר פגע בטרקטור, וזאת לאחר שהטרקטור כבר הגיע עם החלק האחורי אל שולי הכביש. גם הנתבע וגם העד מטעם התובע, מעידים בבית המשפט, על אופן הפגיעה ואכן מהפגיעה הנראית בתמונה שהגיש הנתבע - הפגיעה ברכב התובע, מקבל אנוכי את הטענה, שאכן רכב התובע הוא אשר זה שפגע בטרקטור. יחד עם זאת, בבואי לקבוע את האחריות לגרם התאונה, מאמין אנוכי לתובע, שאכן הטרקטור נסע והגיע לשול הכביש, ולא רק הגיע לשול הכביש, אלא גם עלה על הכביש עצמו, לכיוון נסיעתו של התובע, ותוך כדי כך, חסם הנתבע את המשך דרכו של התובע, ובכך יש להטיל על הנתבע, את מירב האחריות לגרם התאונה, בשל הנסיעה לאחור, מבלי להבחין ברכב התובע, ועל ידי נסיעתו זו, ועלייתו לשול הדרך לכיוון נסיעתו של התובע, נחסם המשך דרכו של התובע. הנתבע ניסה בעדותו תחילה לומר שלא עלה כלל לשול הכביש, אלא שהיה עדיין בתוך המשק, אך לאחר מכן, הסכים הנתבע והודה, שאכן תוך כדי הנסיעה לאחור, הוא כן עלה לשול הכביש, אל אותו כיוון שבו נסע התובע. חסימה זו של הטרקטור את המשך דרכו של התובע, היא אכן גרמה לכך שהתובע נפגע מהטרקטור. כפי שעולה מעדויות שני המעורבים בתאונה, אף אחד מהם לא הבחין ברכב זולתו, ומכאן עולה המסקנה הברורה, שכל אחד מהם נסע בחוסר זהירות ובחוסר תשומת לב מספקת, והתוצאה מכך היתה, התאונה עצמה. ייחסתי אמנם לנתבע את מירב האחריות לגרם התאונה בשל העובדה שהוא זה אשר נסע לאחור מבלי להבחין ברכב התובע, אך גם לתובע יש רשלנות תורמת, משום שגם מעדותו של התובע עולה, שהוא לא ראה את הטרקטור יוצא אל הכביש, וכתוצאה מכך היה זה התובע אשר פגע בטרקטור. המסקנה המתחזקת לקביעת רשלנותו התורמת של התובע גם נובעת מכך, שהתובע עצמו מציין בבית המשפט, שהוא לא נסע במהירות, בשל הבמפרים שהיו בכביש, אך עובדה היא, שלמרות שלא נסע במהירות, לא הצליח למנוע את התאונה. לכן, לאור הנימוקים שפורטו לעיל, אני קובע את אחריותו של הנתבע לגרם התאונה בשיעור של 70% ואילו את רשלנותו התורמת של התובע אני קובע בשיעור של 30%, ובהתאם לחלוקת אחריות זו, על הנתבעים לפצות את התובע. באשר לנזקיו של התובע, מקבל אנוכי את טענתו של נציג הנתבעת 2, שהסכום אשר ציין התובע בכתב התביעה, איננו סכום הנזק, שכן על פי הערכת השמאי, הוערך שווי הרכב לאחר ניכוי כל האלמנטים הדרושים, ובניכוי השרידים בסך 1,503 ₪, הרי שהנזק הוא 9,617 ₪. כמו כן, מתייחס נציג הנתבעת 2, לשאלת גובה שכר טרחתו של השמאי, אך מאחר והשמאי הוא זה אשר קבע את הסכום והתובע כבר שילם סכום זה, לא מצאתי שיהיה זה נכון לגרום לתובע חסרון כיס, על הסכום שהוא הוציא בפועל לשכר טרחתו של השמאי. לפיכך, הנזק הממשי שנגרם לתובע, הוא בסך של 9,617 ₪, ולאור חלוקת האחריות הנ"ל, אני מחייב את הנתבעים - שניהם ביחד ו/או כל אחד מהם בנפרד - לשלם לתובע סך של 7,563 ₪ (70% מגובה הנזק הנ"ל) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה - 18.2.13 - ועד התשלום בפועל. כמו כן, ובהתחשב ברשלנות התורמת, אני מחייב את הנתבעים באופן סולידארי לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 350 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל. יתרת סכום התביעה נדחית מחוסר הוכחה. לכל אחד מהצדדים הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים מהיום. רכבציוד מכני הנדסי (צמ"ה)טרקטור