קראו דוגמא מהפסיקה בנושא תאונת דרכים באור ירוק - תביעת נזקי רכוש לרכב: בתאונה מעורבים 2 רכבים: רכב התובעת - רכב פרטי מתוצרת מזדה (להלן: "המזדה"). רכב הנתבע - רכב פרטי מתוצרת לנד רובר (להלן: "הלנד רובר") שעת התרחשות התאונה: 12:15. המחלוקת אין חולק כי הלנד רובר פגעה במזדה מאחור, לאחר שאור הרמזור התחלף לירוק, אך קיימת מחלוקת מסוימת לגבי סוג הפגיעה מאחור, כאשר נהגת המזדה טוענת כי הפגוש הקדמי של הלנד רובר עלה על הפגוש האחורי של המזדה והנתבע טוען כי הפגוש הקדמי של הלנד רובר פגע קלות בפגוש האחורי של המזדה. קיימת מחלוקת נוספת, משנית, לגבי זירת התאונה, כאשר נהגת המזדה טוענת שהתאונה התרחשה על הגשר, בכניסה לרמת השרון מכיוון קניון איילון, אחרי הכפר הירוק, לכיוון רמת השרון, בעוד הנתבע טוען כי התאונה התרחשה ברמת גן, בגשר שנמצא מול קניון איילון. גרסת התובעת באשר לנסיבות התרחשות התאונה המזדה עמדה ראשונה ברמזור בנתיב האמצעי מבין 4 נתיבים בגשר שבכניסה לרמת השרון מכיוון קניון איילון. כשהתחלף אור הרמזור לירוק ולפני שהספיקה נהגת המזדה ללחוץ על דוושת הגז וכשהמזדה הייתה עדיין בעצירה, עלה הפגוש הקדמי של הלנד רובר על הפגוש האחורי של המזדה. גרסת הנתבע באשר לנסיבות התרחשות התאונה הלנד רובר עמדה מאחורי המזדה, בשיפוע, בנתיב השמאלי בגשר שנמצא מול קניון איילון ברמת גן ובמהלך נסיעה במהירות 5 קמ"ש, פגעה הלנד רובר בטמבון האחורי של המזדה וגרם ללוחית הרישוי להתעקם. הראיות שהציגו הצדדים כתבי הטענות, על נספחיהם. טופס הודעה על תאונה מטעם התובעת (מוצג ת/1). תמונות נזקי המזדה (מוצג ת/2). עדויות שני הנהגים המעורבים בדיון בפניי. הכרעה אני מוצא לקבל את התביעה. כללי - על אופני ההכרעה האפשריים בהתקיים מחלוקת עובדתית על-פי ההלכה הפסוקה, על ביהמ"ש לשאוף ככל האפשר להכריע במחלוקת עובדתית המונחת לפתחו ולקבוע איזו מבין הגרסות המנוגדות המוצגות לפניו היא הגרסה הנכונה, בבחינת "האמת המשפטית". ההנחיה והשאיפה הינן אפוא לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים. יחד עם זאת, אותה הלכה פסוקה מכירה באפשרות שלפיה, לאחר בחינה מעמיקה של התשתית הראייתית שהוצגה ובהיעדר אפשרות להעדיף גרסה עובדתית אחת על פני גרסה נגדית, ביהמ"ש מגיע למסקנה כי לא ניתן להעדיף גרסה אחת על פני גרסה נגדית (מצב של "ספק שקול") וכי, לכן, על ביהמ"ש להכריע את הדין עפ"י נטלי ההוכחה הרלוונטיים, מבלי לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים ובאופן שבו בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו יפסיד בהליך משלא עלה בידיו להרים את נטל ההוכחה [ע"א 595/88 אדרי נ' חסקל, פ"ד מז (5) 333 (1993); בר"ע (מחוזי י-ם) 2271/96 דהן נ' רייכמן ( 15.6.97); בר"ע (מחוזי ב"ש) 642/01 טטרואשוילי נ' זפסלקי ( 5.6.02); בר"ע (מחוזי י-ם) 4114/02 ניסים נ' בן אלי ( 16.7.02); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז - מפעל תחבורה בע"מ ( 5.5.13)]. מן הכלל אל הפרט לאחר שבחנתי את טענות ואת ראיות הצדדים ובהתבסס על הדין החל הנ"ל, מצאתי להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבע, כאשר הגרסה המועדפת הנ"ל מבססת אחריות בנזיקין של הנתבע לקרות התאונה, בגין כל הנזק כמפורט בכתב התביעה ובנספחיו. אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה: מצאתי את עדות נהגת המזדה מהימנה ומשכנעת יותר מעדותו של הנתבע. אין חולק כי הלנד רובר פגעה במזדה מאחור. משכך, אינני רואה צורך להכריע במחלוקת (השולית) לעניין מיקומה המדויק של זירת התאונה שכן הכרעה זו אינה נחוצה לשם הכרעה בעניין האחריות לקרות התאונה. נהגת המזדה ידעה להסביר בדיוק כיצד התרחשה הפגיעה בין הרכבים ולומר שהגחון של הלנד רובר עלה על המזדה, בעוד הנתבע, בעדותו ובכתב ההגנה, לא היה בטוח מה גרם לתאונה ולא פירט את אופן התרחשותה בבירור. כל שאמר זה שהלנד רובר פגעה קלות במזדה מאחור. מצאתי להאמין לנהגת המזדה, שגם לא הוכחשה ע"י הנתבע, שלדבריה הנתבע לא יצא מהרכב מיד לאחר התאונה ונסע לאחור לפני שהספיק לראות שהפגוש הקדמי של הלנד רובר עלה על הפגוש האחורי של המזדה ומשכך, ייתכן גם כי כפי שאומר הנתבע, לא ראה את המצב שבו הפגוש הקדמי של רכבו על הפגוש האחורי של המזדה ולכן בגרסתו סיפר רק על פגיעה שהייתה מאחור. גרסת נהגת המזדה תואמת את מיקום וסוג הנזק יותר מאשר גרסת הנתבע. מתמונות הנזק שהציגה התובעת, ניתן לראות כי למזדה נגרם נזק מסוג מעיכה במרכז דלת תא המטען, בחלקה התחתון. נזק זה אינו מתיישב עם פגיעה קלה בטמבון, כפי שאמר הנתבע שכן אם כך היה, ניתן היה לראות נזק בטמבון בלבד ולא במכסה תא המטען (נזק שמצוין אף בחוות דעת השמאי מטעם התובעת) שמצביע על כך שהייתה פגיעה גבוהה יותר, שסביר שנגרמה כתוצאה מעליית פגוש קדמי של רכב גבוה (כמו זה של הנתבע), על פגוש של רכב נמוך ממנו. הנתבע לא ידע להסביר את טענתו לפיה המכה במזדה אינה תואמת את גובה הפגוש הקדמי של הלנד רובר ושאינה קשורה לתאונה, ולא הציג חוות דעת שמאי שיכולה הייתה אולי לתמוך בטענה זו, וכשנשאל בדיון האם בדק את טענתו אצל שמאי מטעמו, ענה כי לא פנה לשמאי מכיוון שלא חשב שתוגש תביעה. הסבר זה אינו סביר ומשהוגשה תביעה היה רצוי שיציג חוות דעת או ראיה כלשהי התומכת בטענתו לגבי אי התאמת המכה לגובה הרכבים. משונה שהנתבע לא הציע לשלם לתובעת סכום כלשהו כסכום לא שנוי במחלוקת, בהתחשב בכך שיודע ומודה שרכבו פגע במזדה מאחור. בסוף הדיון בפניי, הנתבע ביקש להגיע לפשרה עם התובעת, משמוסכם שרכבו פגע במזדה מאחור. לא ברור מדוע בקשה זו הגיעה בשלב כה מאוחר ורק לאחר הדיון, משכבר לפני כן ובתחילתו (ואף בטרם הדיון למעשה) לא הייתה מחלוקת על כך שהלנד רובר פגעה במזדה מאחור ולנתבע היו הזדמנויות להתפשר אך לא פעל כדי להגיע לפשרה עם התובעת. מכל מקום, התובעת לא הביעה נכונות באותו שלב מאוחר להתפשר, ולביהמ"ש אין סמכות לכפות פשרה על בעלי הדין. סיכום התביעה מתקבלת במלואה. על הנתבע לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: סך של 4,623 ₪, שהינו סכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 17/07/12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 365 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 17/07/12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 400 ₪, בגין שכר העדה בו חויבה התובעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 2,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. תאונת דרכיםתאונה מאחורנזק לרכב