עורך דין ארנונה | איך מחשבים ארנונה ? | רונן פרידמן

איך מחשבים ארנונה ? עולה מסעיפי החוק והתקנות שהותקנו לפיו כי סכום הארנונה הוא תלות של מספר המטרים הרבועים של כל נכס ונכס, כאשר לגודל שטחו של הנכס ניתן משקל רב בקביעת הארנונה (בנוסף למשפיעים אחרים, כמו המיקום). להלן החלטה בשאלה איך מחשבים ארנונה: החלטה הבקשות 1. שתי תובענות לפני. האחת הובאה בכתב תביעה (בת"א 628/02), ובה מבקשת המבקשת לחייב את המשיבה 1 (ושם הנתבעת 1), היא עיריית חיפה (להלן - "העיריה"), בהחזר 4,598.90 ₪ בגין ארנונה שנגבתה ביתר. השניה היא בקשה (בש"א 9900/02) להתיר למבקשת לייצג בתובענה ייצוגית את כל המעונינים בתובענה, ושעילתם נובעת מעובדות דומות לאלה שבכתב התביעה (למען הנוחות, יכונו הצדדים על פי מעמדם בבש"א 9900/02). על מנת לקבל את שני הסעדים בשתי התובענות, על המבקשת לעבור משוכה קודמת, והיא פסק-הדין, שניתן ביום 9/7/01 בשני התיקים האזרחיים 648/00 ו-609/00 בבית המשפט המחוזי בחיפה (ע"י כב' הנשיא לינדנשטראוס). פסק הדין נתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה בשתי התובענות הייצוגיות, שהתנהלו במאוחד בתיקים אלה בין עיריית חיפה לבין המשיבים 2, 3 ו-5 אשר יוצגו על ידי המשיבים 4 ו-7, עורכי הדין שאול ברגרזון ויאיר דויטש (כאשר בתובענה ייצוגית אחת ייצג עו"ד ברגרזון את המשיבים 2-3 לפני, ואילו בשניה ייצג עו"ד דויטש את המשיב 5 לפני. שתי התובענות הייצוגיות יכונו להלן "התובענות הייצוגיות"). העילה לתביעה ולתביעות הייצוגיות והרקע הנורמטיבי לה 2. עילת התביעה בתובענות הייצוגיות בת"א 648/00, כמו גם העילה העומדת בבסיס התובענה והבקשה שלפני, היתה זהה: נטען כי בשנים 1993-2001 גבתה העיריה ארנונה ביתר מתושבי חיפה. על מנת להבין את הנימוקים לטענה, יש להתעכב קמעא על הרקע הנורמטיבי לגביית הארנונה. 3. מקור סמכותה של העיריה לגבות ארנונה נמצא בחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) התשנ"ג-1992 (להלן - "חוק ההסדרים") והתקנות שהותקנו מכוחו. ס' 8 לחוק ההסדרים קובע כדלקמן: "8. ארנונה כללית (א) מועצה תטיל בכל שנת כספים ארנונה כללית על הנכסים שבתחומה שאינם אדמת בנין; הארנונה תחושב לפי יחידת שטח בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו, ותשולם בידי המחזיק בנכס. (ב) השרים יקבעו בתקנות את סוגי הנכסים וכן כללים בדבר אופן חישוב שטחו של נכס, קביעת שימושו, מקומו וסיווגו לענין הטלת ארנונה כללית" (ההדגשה הוספה, ש.ש). בעקבות ס"ק ב' לסעיף 8 הנ"ל הותקנו תקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות בשנת 1993) התשנ"ג-1993. תקנה 2(א) בתקנות אלה, קובעת כך: "(א) חישוב שטחו של נכס לצורך הטלת ארנונה כללית יהיו במטרים רבועים; הארנונה הכללית אשר תוטל על נכס תהיה בסכום המתקבל ממכפלת מספר המטרים הרבועים של הנכס בסכום הארנונה למטר רבוע" (ההדגשה הוספה, ש.ש). תקנה 2(א) הנ"ל הופיעה גם בכל תקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות מקומיות) שהותקנו מאז 1994 ועד 2001 מדי שנה בשנה (וכל התקנות שהותקנו בשנים 1993 ועד 2001 יכונו להלן - "תקנות ההסדרים"). תקנה 3 לתקנות ההסדרים קבעה, כדלקמן: "בניין, קרקע תפוסה, אדמה חקלאית; מועצה רשאית להטיל ארנונה כללית לגבי - (1) בניין - לכל מטר רבוע, בהתחשב עם סוג הבניין, שימושו והמקום שבו הוא נמצא. (2) קרקע תפוסה - לכל מטר רבוע בהתחשב עם המקום שבו היא נמצאת או השימוש או בשני המבחנים כאחר. (3)..." (ההדגשה הוספה, ש.ש). כעולה מסעיפי החוק והתקנות שהותקנו לפיו, סכום הארנונה הוא תלות של מספר המטרים הרבועים של כל נכס ונכס, כאשר לגודל שטחו של הנכס ניתן משקל רב בקביעת הארנונה (בנוסף למשפיעים אחרים, כמו המיקום). בהתאם לסמכותה לפי סעיף 8 לחוק ההסדרים, הטילה העיריה מדי שנה ארנונה כללית לשנת הכספים הקרובה ופרסמה הודעות על הטלה הארנונה ושיעוריה. 4. נטען בשתי התובענות הייצוגיות, והמבקשת לפני גם היא מצטרפת לטיעון זה, כי חישוב הארנונה לתעשיה, למלאכה ולעסקים אחרים בשנים 1993-2001 נגבתה שלא כדין וביתר. הקובעים את שיעורי הארנונה ואופן חישובה הם צווי המיסים, שמשלבים את ההחלטה וההודעה של העיריה בדבר הטלת הארנונה ושיעוריה. העיריה פרסמה בצווי המיסים כי הארנונה תחשב לפי מספר המטרים של כל נכס ונכס, דהיינו "מכפלת המטרים הרבועים של הנכס בסכום הארנונה למטר רבוע". אולם, כך נטען הן בתובענות הייצוגיות והן בתובענות שלפני, העיריה קבעה "מדרגות" לחישוב המס, לדוגמא: עד 10 מ"ר - סכום מסויים, מ-11 מ"ר ועד 15 מ"ר, סכום אחר, הגדול מקודמו, וכך הלאה. בהתאם למדרגות המס ולשיעורי המס, גבתה העיריה את הארנונה לשנה הרלוונטית. העיריה לא חייבה על-פי הכפלת המשתנה, אלא על פי המדרגות, המתוחמות כל 10 או 5 מ"ר, ולפי המס המירבי לאותה קבוצה. כתוצאה מכך היא הוסיפה בין 9 מ"ר ועד 4 מ"ר לכל נכס. משמע מכאן, כי העיריה עיגלה כלפי מעלה את הארנונה. מי שהיה בעלים של נכס ששטחו קטן מ-10 מ"ר כגון 5 מ"ר, שילם כמי ששטחו 10 מ"ר. מי ששייך למדרגה הבאה, ולצורך ההסבר, בין 11 מ"ר ועד 15 מ"ר, ושטח נכסו היה 11 מ"ר, שילם לפי המקסימום, דהיינו כמו זה ששטחו הוא 15 מ"ר. 5. טענו התובעים בתובענות הייצוגיות, כמו גם בזו שלפני, כי הנכון הוא לקחת את התעריף של הארנונה לכל מדרגת מס, לחלקה למספר המטרים המקסימאלים הכלולים בה, למצוא בכך את התעריף לכל מ"ר ולהכפיל את שטח הנכס הספציפי. רוב הנכסים בחיפה חוייבו לפי ארנונה גבוהה יותר מזו שהיה צריך לחייבם על פי "צווי המסים". הנזק לכל אחת מהתובעים והמבקשת הוא ההפרש בין מה שנגבה לבין החישוב על פי השטח בפועל. 6. שתי התובענות הייצוגיות התייחסו לשנים 1993-1999. הפיצוי שנדרש בהן היה בגין היתר בתשלומי הארנונה בשנים אלה ולא התייחס לעתיד. שתיהן היו על אותה עילה. העירייה התנגדה לבקשת המשיבות להכיר בתובענות כתובענות ייצוגיות. הסכם הפשרה ופסק הדין שנתן לו תוקף של פסק דין 7. בישיבת בית המשפט מיום 9/7/01 הודיעו העיריה והמשיבות לשופט שישב בדין בתובענות הייצוגיות, כי הגיעו להסכם פשרה, שעיקריו היו כדלקמן: א. הבקשות לאישורן של התביעות כתובענות ייצוגיות, יתקבלו, והתביעות הייצוגיות ייאושרו ככאלה. ב. אין בהסדר הפשרה משום ויתור על טענה מטענות הצדדים. ג. "העיריה מתחייבת לנהוג בהתאם להוראות צווי הארנונה, התקנות וחוק ההסדרים במשק המדינה, עפ"י הפרשנות הנטענת בכתבי התביעה המאוחדת, עפ"י השיטה המטרית, וזאת החל מיום 1.1.02". ד. העיריה לא תשיב את הארנונה שגבתה ביתר עד ליום 1/02. ה. באשר לשכר טרחת עורכי הדין, נקבע כי העיריה לא תחוב בכל תשלום "למעט הסדר שכר הטרחה לבאי כח התובעים היצוגיים שאליו הגיעו הצדדים במישרין ביניהם" (ההדגשה שלי, ש.ש) ו. התביעה הייצוגית המאוחדת תחייב את כל האוכלוסיה המיוצגת בבקשה לאישור התביעה הייצוגית (דהיינו את כל בעלי הנכסים בתחום העירייה), אלא אם יודיע מי מהם בתוך 30 ימים מיום פרסום ההודעה על הסכם הפשרה בעתון יומי, כי הוא מבקש שלא להמנות על האוכלוסיה בבקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית. 8. יודגש כי באותה ישיבה, ב-9/7/01, לא נאמר בהסכם הפשרה מהו שכר-הטרחה שיקבלו עורכי הדין בתובענות הייצוגיות, אלא כאמור נקבע כי הוא יוסדר בין הצדדים "במישרין ביניהם" 9. לאחר הצגת הסכם הפשרה לפני בית המשפט, אישר הנשיא, השופט מ' לינדנשטראוס, את הסכם הפשרה בקובעו, כדלקמן: "פסק דין כפי שנמסר לי יתקיים דיון במועצת עירית חיפה, בנושא צו הארנונה לשנת 2002, ויינתן ביטוי להסכם דלעיל בהחלטת מועצת העיר. אשר על כן, אני מחליט לאשר את הסכם הפשרה אליו הגיעו באי כח הצדדים כמצויין לעיל". 10. באשר לשכר הטרחה של עורכי-הדין, הגיעו הצדדים בשתי התובענות הייצוגיות, להסכם נפרד עוד באותו היום. הסכם זה לא הוצג לפני בית המשפט, ולפיו נקבע, כי שכר הטרחה שישולם לעורכי הדין יהיה 1,250,000 ₪ בצירוף מע"מ (925,000 ₪ לעו"ד ברגרזון ו-325,000 ₪ לעו"ד דויטש). טענות המבקשת נגד הסכם הפשרה ופסק הדין 11. טוען בא-כח המבקשת, כי הסכם הפשרה "הינו הפסד מוחלט של התובעים שכן מלוא העילות אותן תבעו (השבת תשלומי יתר מ-1993 ועד 1999) ואף יותר מכך (השבה עבור השנים 2000-2001) נדחו". עוד טען בא כח המבקשת, כי כל מה שהשיגו המשיבים בכך שהתובענות הוכרו כייצוגיות, הוא שלילת זכויותיהם של בעלי הנכסים הנישומים. אין גם, לעמדת בא-כח המבקשת, ממש בקביעה כי בעתיד תנהג העיריה לפי צו המיסים, שכן במילא חובה עליה לנהוג על פי דין. מכאן שכל פרט אשר הוציא או יוציא עצמו מהקבוצה המיוצגת בקבוצה הייצוגית, יימצא נשכר. 12. עוד טען בא-כח המבקשת, כי הרווח העצום של המשיבים ברור: באותו מועד של פסק הדין שנתן לפשרה תוקף של פסק דין חתמו הצדדים על הסכם שכר הטרחה, שאותו כאמור לא טרחו להביא לאישורו של בית המשפט. עורכי הדין קיבלו סכום עתק, אשר הווה תגמול ראוי כדי שיוותרו על מטרות התובענות הייצוגיות, ובכך מעלו באמון המיוצגים על ידם בתובענות הייצוגיות, היינו - כל אלה שצורפו כתובעים עם אישורן של התובענות כייצוגיות, והם אלה שקולם, למעשה, לא נשמע. לעמדת המבקשת, מסיבות אלה, לא הובא הסכם זה לידיעת בית המשפט ולאישורו ואף לא לידיעת הציבור בכלל ולידיעת ציבור המיוצגים בתובענות הייצוגיות בפרט. טוענת המבקשת כי המשיבים "מכרו" למעשה את התובענה. עבור העירייה היה הסכם הפשרה "עסקה משתלמת" כיוון, שאם היו מתקבלות התביעות הייצוגיות, היה עליה להחזיר סכומי עתק של עשרות רבים של מיליוני שקלים. סבורה המבקשת כי קרוב לודאי ששתי התובענות הייצוגיות היו מתקבלות, והעיריה בהיותה ערה לכך, מהרה להתפשר כשהיא למעשה משלמת עבור הפשרה בשכר הטרחה לעורכי הדין מבלי ליתן כל תמורה לתושבי העיר. 13. המבקשת טענה, כי גם אופן פרסומו של הסכם הפשרה (שכאמור חסר היה את סכום שכר הטרחה) היה לקוי. לעמדתה לכל בר דעת עשוי להיות אינטרס לפרוש מההסכם, ולפיכך לא פורסם עניין שכר הטרחה. העיריה אף התחמקה מלהודיע פרטנית לכל בעל נכס על הסכם הפשרה ועל זכותו לפרוש ממנו. העיריה והמשיבים פרסמו רק פעם אחת (ביום אחד) ותו לא בעתון יומי, "הארץ", שתפוצתו נמוכה יחסית, במודעה קטנה בחלק משני של העיתון, כי מי שאינו רוצה להיות חלק מקהל התובעים, יוכל לפרוש, ואם יודיע כך - לא יחול עליו הסכם הפשרה ופסק הדין, שנתן לו תוקף של פסק דין. 14. כעת טוענת המבקשת, כי על בית משפט זה לבטל את הסכם הפשרה, ככל שהוא מתייחס לכל הנישומים שבתובענות הייצוגיות (למעט כמובן אלה שיוצגו על ידי עורכי הדין הנ"ל עוד לפני שאושרו התובענות כייצוגיות), וכי אז, ממילא, יש לראות פסק דינו של הנשיא לינדנשטראוס, שאין לו תחולה אלא אם הסכם הפשרה עומד בתוקפו, כמבוטל. 15. בבקשה נוספת, עתרה המבקשת, כמצויין לעיל, כי ינתן לה לייצג בתובענה ייצוגית את כל תושבי חיפה, שזכאים לקבל את החזרי הארנונה. המשיבים הגישו את התובענות הייצוגיות לפי תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - "תקנות סד"א) ולא על פי חיקוקים ספציפיים שנקבעה בהם מפורשות האפשרות להגיש תובענות ייצוגיות (כגון חוק הגנת הצרכן; חוק ההגבלים העסקיים; חוק הבנקאות (שירות ללקוח); חוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות); חוק הפיקוח על עסקי ביטוח; חוק השקעות משותפות בנאמנות; חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, תשנ"ו-1996, וחוק החברות). המבקשת טוענת, שעל אף שהתובענות הוגשו לפי תקנה 29 לסד"א, יש להחיל עליהן מנגנוני פיקוח, שהוחלו בחיקוקים הספציפיים, שהתירו הגשת תובענות ייצוגיות על פיהן, כמו החובה של בית המשפט לפקח על שכר הטרחה. פיקוח זה היה חסר במקרה שלפנינו, ולפיכך פסק הדין בטל, והסכם הפשרה בטל בשל העדר חוסר תום לב, מעילה באמון (ועילות נוספות, שאין הכרח כאן לפרטן). ההסכם הדיוני 16. המשיבים לא הגיבו בכתבי הגנה, אלא הגישו בקשה (בבש"א 12236/02) לדחיית התביעה הייצוגית על הסף בטענות שונות, שביניהן מניעות עקב "מעשה בי-דין", שיהוי, העדר מעמד להגיש את התובענה, חוסר תום לב, העדר הגינות והעדר עילה. אין מקום לפרט עילות הגנה אלה, שכן לא אזדקק להן בפסיקתי זו. 17. מאחר, שהצדדים הסכימו כי בתיק לא מתעוררות בעיות עובדתיות, סוכם כי הם יסכמו לעניין הבקשה לדחיה על הסף, בשאלות כדלקמן: א. האם פסק הדין שנתן תוקף להסכם הפשרה מהווה מעשה בי-דין כנגד המבקשת בהתחשב בטענותיה, שפסק הדין בטל מעיקרו בין משום שהצדדים לא היו מוסמכים להגיע להסכם הפשרה, ובין משום שהסכם הפשרה נוגד את תקנת הציבור ואת העקרונות של תובענה ייצוגית. ב. האם המבקשת מוסמכת לייצג את כל התובעים הפוטנציאליים או רק את עצמה, כך שאם הסכם הפשרה יבוטל, הוא יבוטל רק נגדה. ג. בהנחה שעליה לבקש ביטול הסכם הפשרה כתובעת ייצוגית, כלום יש לאשר לה להיות התובעת הייצוגית. ד. האם פסק הדין שניתן בעניין התובענות הייצוגיות בטל מעיקרו. ה. האם אחרה התובעת או השתהתה בתביעתה. הבקשה למחיקה על הסף עקב ההלכה שאין לאשר תובענות ייצוגיות לפי תקנה 29 לתקנות סד"א 18. המבקשת הגישה את סיכומיה, אולם בינתיים, בין הגשת הסיכומים על ידה ותום המועד להגשת הסיכומים על ידי המשיבים, נפל דבר: ניתן פסק הדין בעניין רע"א 3126/00 מדינת ישראל נ' א.ש.ת ניהול פרוייקטים וכח אדם בע"מ ואח' נז (3) 220 (להלן - "פס"ד א.ש.ת."). המשיבות הזדרזו להגיש בקשה למחיקת הבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית על הסף (בש"א 7380/03), מהנימוק שההלכה הקובעת, זו העולה מפסק דין א.ש.ת. היא שאין להגיש תביעות ייצוגיות על פי תקנה 29 לתקנות סד"א, וכי חיקוקים אחרים המאפשרים הגשת תובענות ייצוגיות אינם חלים על המקרה. לפיכך, אין המבקשת יכולה לתבוע אלא בשם עצמה. על בקשה זו הגישה המבקשת תשובתה, המתנגדת לבקשות, ובעניין זה עלי להכריע בהחלטתי זו. 19. לפני ההכרעה במחלוקת, התנצלות: עקב עומס עבודה רב וציפיה למתן פסק הדין בדיון נוסף שהתקיים (דנ"א 5161/03) נתעכבה החלטתי, שעד לפסק הדין א.ש.ת, עמדו בה להכרעה מספר שאלות נכבדות נוספות, ועם הצדדים הסליחה. הכרעה במחלוקת 20. הגיעה עת ההכרעה בטענות המשיבות בבש"א 7380/03, שעל פיהן נתבקשתי למחוק על הסף את הבקשה בבש"א 9900/02 לאשר את התובענה כייצוגית, וזאת עקב ההלכה שבפסק-דין א.ש.ת. לעניין זה אין מנוס אלא לקבוע, כקביעתו של פסק דין א.ש.ת, שאין לאשר תובענה ייצוגית על פי תקנה 29 לתקנות סד"א. אין מחלוקת בין הצדדים, כי העילה של המבקשת אינה נכנסת לגדר אחד החיקוקים המאפשרים הגשת תובענות ייצוגיות. מכאן, שלא ניתן יהיה לאשר את התובענה של המבקשת כתובענה ייצוגית (אשר הוגשה בהנחה כי בקשתה לביטול הסכם הפשרה ולביטול פסק הדין - תתקבל). 21. המבקשת טענה בתגובתה לבקשה, כי אין להעתר לבקשה כיון שהיתה הסכמה דיונית לדון בשאלות אותם קבעתי לדיון בקדם המשפט. לא ניתן לקבל עמדה זו. משניתן פסק הדין בעניין א.ש.ת, אשר שינה את הפרשנות המשפטית לתקנה 29 לתקנות סד"א לעניין הגשת תובענות ייצוגיות על-פיו, ואשר ההלכה שבו מייתרת את הדיון בבקשתה של המבקשת לאישור התובענה שלה כתובענה ייצוגית, לא ניתן לדון בטענות שאין להן תוצאה אופרטיבית כלשהי. עוד טענה המבקשת כי בעקבות פסק הדין א.ש.ת הוגשה הצעות חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ג-2003, ולפיכך המצב המשפטי לגבי תובענות ייצוגיות ישתנה, כך שתתכן אישורה של התובענה כייצוגית על פי חיקוק או חיקוקים חדשים. אינני סבורה שיש לקבל טיעון זה. המצב המשפטי היום הוא ברור, והוא לפי פסק הדין בעניין א.ש.ת, ואין להשאיר את התובענה תלויה ועומדת, שמא ישתנה המצב הנורמטיבי. 22. לפיכך, אני מורה כדלקמן: הבקשה שבבש"א 9900/02 נמחקת. אינני סבורה שיש לדחות את הבקשה, כיוון שאני סבורה שהבקשה נכנסת לגדריה של תקנה 100 (1) לתקנות סד"א, דהיינו ש"אין הכתב מראה עילת תביעה", ולכן על פי תקנה 100 ימחוק בית המשפט את התובענה ולא ידחנה. 23. נותרנו, אם כן, עם בקשה לביטול הסכם הפשרה ובקשה לביטול פסק הדין בשתי התובענות הייצוגיות. בשאלות אלה עדיין לא הגישו המשיבות סיכומיהן. לעניין המשך ההליכים בתיק באשר לתובענה ולביטול הסכם הפשרה ופסק הדין, אני מורה כדלקמן: על המבקשת להודיע לבית המשפט תוך 14 ימים מהיום (פגרת הסוכות אינה דוחה מועדים) אם היא מעוניינת להמשיך בתובענה כמייצגת את עצמה בלבד. אם לא תודיע כך - תמחק התובענה. יצויין כי בשלב זה סבורה אני שיש למוחקה ללא הוצאות. אם תשובתה תהיה שהיא מבקשת להמשיך בה, כתובעת לעצמה, ידון בית המשפט בטענות אלה, וזאת על דרך הסיכומים בכתב: 1. האם לוקה הסכם הפשרה או פסק הדין בפגם כלשהו, הנטען על ידי המבקשת, והמאפשר את הכרזתם כבטלים או כניתנים לביטול, וכלפי מי טובה קביעה כזו. 2. אם יש לפסוק למבקשת את סכום תביעתה. 24. באשר להוצאות בקשה זו, בהתחשב בכך שגם המשיבות הגישו את שתי התובענות הייצוגיות על פי תקנה 29 לתקנות סד"א, ומאחר שבשלב זה, הנימוק לדחייה על הסף של הבקשה לאישור התובענה הייצוגית של המבקשת מסתמך על פרשנות שונה לתקנה 29, אינני סבורה שיש לפסוק למשיבים או למי מהם הוצאות ושכ"ט עו"ד. אני מורה אם כן שכל צד ישא בהוצאותיו. ארנונהעורך דיןשאלות משפטיות