קראו דוגמא מהפסיקה בנושא תאונת דרכים בכניסה לתחנת דלק - תביעת נזק לרכב: רקע בפניי תביעה ע"ס 5,100 ₪ וביסודה תאונת דרכים מיום 31.3.11, אשר התרחשה בדרך נמיר בת"א, לכיוון צפון בואכה תחנת דלק פז מצד ימין לכביש. לפי גרסת נהגת התובעת היא ביקשה להיכנס לתחנת הדלק שמימין ובהתקרבה לכניסה הבחינה כי הנהגת מטעם הנתבעת עומדת עם רכבה בכניסה לתחנת הדלק באלכסון, מאחוריה עמד רכב נוסף כשפניו לכיוון צפון כשהוא לא זז. היא עקפה את רכב הנתבעת משמאל על מנת להיכנס לתחנת הדלק אלא שאז רכב הנתבעת סטה שמאלה ופגע בה ובכך גרם לנזקים המתוארים בכתב התביעה. מוקדי הפגיעה הינם בדופן ימין אחורית של רכב התובעת שנפגע כנטען באמצעות חלקו השמאלי קדמי של רכב הנתבע. גרסת הנתבעת שונה בתכלית מגרסת התובעת. לטענתה, הנהגה מטעמה נסעה ברכב הנתבעת שהינו רכב צבאי בדרך נמיר, בהתקרבה לרכב עומד לפני הכניסה לתחנת הדלק- הוא הרכב אליו כיוונה נהגת התובעת בעדותה, הבחינה כי רכבים עוקפים רכב זה משמאל וכך עשתה גם היא. בעודה סוטה שמאלה אל נתיב הנסיעה המקביל, סטתה הנהגת מטעם התובעת סטיה חדה לכיוון תחנת הדלק אשר מימין ובכך נפגשו שני הרכבים זה עם זה ונגרמו הנזקים המתוארים בכתב התביעה. דיון ומסקנות הנה כי כן, בפני בית המשפט עמדו שתי גרסאות שונות לקרות התאונה, משל היו אלו תאונות אחרות שאינן קשורות אחת ברעותה. בפני בית-המשפט העידה הנהגת מטעם התובעת, ומטעם הנתבעת העידו הנהגת מטעמה ונוסעת נוספת שישבה לצידה. שתי העדות הינן קצינות בצה"ל במועד הרלבנטי לקרות הארוע התאונתי. לאחר עיון בכתבי הטענות, על הודעות הנהגות אשר בפניי, התרשמותי מן העדות וכן התרשמותי מתמונות הנזק של רכב התובעת, הגעתי לכלל מסקנה כי בין שאקבל את גרסת הנתבעות לקרות האירוע התאונתי ובין שאקבל את גרסת הנהגת מטעם התובעת לקרות הארוע התאונתי, יש לחלוק את האחריות בתיק זה באופן שהנתבעת תישא בשיעור של 60% מהנזק והתובעת באשם תורם של 40%, כך שבסופו של יום הנתבעת תפצה את התובעת ב-60% מהנזק הנתבע. במצב דברים שכזה אין לי צורך להכריע כיצד קרתה התאונה כל שכן בין גרסאות הניצים, שכן די לי לזקק את גרסת כל מהעדות כפי שהיא בכדי להגיע למסקנה זו. אבהיר את עמדתי: כך, בהתאם לגרסתה של הנהגת מטעם התובעת, היא ביקשה לעקוף רכב שעמד בצד ימין אך היא ביקשה גם לעקוף את רכב הנתבעת שעמד מלפניו בתוך התחנה מצידו השמאלי ולמעשה להיכנס לפני רכב זה לתחנה, זאת במקום שבו הכניסה לתחנת הדלק הינה כניסה אחת מהנתיב הימני ביותר ממנו נכנסה כביכול נהגת הנתבעת ולא מהנתיב השמאלי -המקביל לו, ממנו לפי שיטת הנהגת מטעם התובעת נכנסה היא לתחנה. עקיפת רכב הנתבעת מצד שמאל במקום בו דרך הכניסה הינה מהנתיב הימני בלבד ולא משום נתיב אחר, יצרה סיכון תעבורתי אשר תרם תרומת מה במשותף לתאונה. התרשמותי היא כי נהגת התובעת יכלה בנקל לכל הפחות לעמוד מאחורי רכב הנתבעת היות ולהבנתי לא היתה מניעה שכזו בפועל גם בצל עובדת הרכב התקול שכן זה לא עמד ממש מאחורי רכב הנתבעת בהיותו בכביש נמיר ואילו רכב הנתבעת בתוך התחנה כאמור, ולמעשה היה די והותר מקום לרכב התובעת לעמוד מאחורי רכב הנתבעת מאחר וגם ועסקינן בכניסה מעוגלת רחבה, זאת גם כפי שניתן לראות מתמונת זירת המקום אשר מוצגת באתר האינטרנט של חב' גוגל, כפי שהצדדים הסכימו שאעשה בה שימוש בפתח הדיון (הסכמת הצדדים לא נרשמה בפרוטוקול הדיון אך ניתנה על ידם בעל פה כאשר ב"כ התובעת שאל את בית-המשפט האם יש באפשרותו לעשות שימוש בתכנה וזה שאל את ב"כ הנתבעת האם היא מסכימה שבית-המשפט יעשה בה שימוש והיא השיבה בחיוב). מעברו השני של המתרס סטיית רכב הנתבעת שמאלה כפי גרסתה של התובעת, היוותה את המדד העיקרי להתרחשות הארוע התאונתי והנזק שכן נתון הסטייה לא נסתר בעדותה של נהגת התובעת ומעיד כי זו לא הבחינה מבעוד מועד ברכב התובעת העוקף מימינו. עתה נפנה לגרסת הנתבעת: בהתאם לגרסה זו, כאמור, רכב הנתבעת נאלץ לסטות מהנתיב הימני לנתיב שמשמאלו בגין הרכב התקול שמלפניו שעמד בדרך נמיר, וזאת מבלי כל כוונה להיכנס לתחנת הדלק כגרסת הנהגת מטעם התובעת עליה העידה בפניי. מטעם הנתבעת העידו הנהגת מטעמה וקצינה נוספת שישבה לצידה ברכב וזו גם העידה לשאלת בית-המשפט כי לא זכור לה שראתה את הנהגת מסתכלת במראה השמאלית טרם שביצעה את הפניה לנתיב האמצעי. לענין זה יודגש כי אמנם נהגת הנתבעת נשאלה את אותה שאלה והעידה כי הסתכלה במראה, אלא שאין מחלוקת לעניות דעתי כי אילו הסתכלה באופן יותר מדוקדק ופחות פזיז, סביר כי היתה מבחינה ברכב התובעת מגיע מאחוריה מאותו נתיב אליו ביקשה להשתלב. יודגש עוד כי שתי העדות העידו בפני בית-המשפט כי עובר להתרחשות התאונה, רכבה של הנתבעת עמד בחלקו הקדמי שמאלי בנתיב הנסיעה אליו ביקש להשתלב. נדמה שאין מחלוקת כי סטית רכב הנתבעת לנתיב השמאלי קדמה לפניית רכב התובעת ימינה לתחנת הדלק, ועל כך העידה הגב' רצאבי רעות בעמ' 3 ש' 12 -13 כאשר אמרה כי היתה היא זו אשר פגעה ברכב התובעת ולא להיפך. משמעות הדברים היא שסטייה של רכב אחד אשר קדמה לסטיה של רכב שני עובר לתאונה קיימת , מטילה אחריות גבוהה יותר על הרכב הסוטה הראשון. מאידך, לא נסתרה טענתה של גב' רצאבי ואשר התחזקה מתוקף עדותה של העדה השניה הגב' דקלה אקנין, כי הנהגת מטעם התובעת ביצעה פנייה חדה ימינה, כשכבר רכב הנתבעת היה מצוי בחלקו במסלול נסיעתה של התובעת. אני סבור שגם במקרה זה האחריות המוטלת על הנתבעת הינה בשיעור 60% והאשם התורם שישי להטיל על הנהגת מטעם התובעת הינו בשיעור 40%. הנה כי כן, בין שאקבל את גרסתה של הנהגת מטעם התובעת אשר אף לא נסתרה באשר להתרחשות התאונה ובין שאקבל את גרסתה של הנתבעת שאף היא לא נסתרה, נמצאתי למד כי בשני המקרים בוצעה סטיה של רכב הנתבעת בנתיב השמאלי בעוד שרכב התובעת נוסע בנתיב זה. סטיה זו לפי גרסת התובעת וגם לפי גרסת עדי הנתבעת בוצעה עובר להתרחשות התאונה ולמעשה קדמה לה אך במאיות שניה ותרמה תרומה יחסית משמעותית להתרחשות התאונה. על יסוד כך יש להעמיד את שיעור הנזק לפיצוי בתיק זה ע"ס 60% ועל כן אני מורה כי הנתבעת תשלם לתובעת את סך הנזק הישיר בגין התאונה ועלות שכ"ט שמאי מטעמה בסך 3,060 ₪, בצירוף הצמדה למדד מיום 6.3.12, שכ"ט עו"ד ע"ס 1,250 ₪, אגרת בית משפט ששולמה בפתיחת התיק ע"ס 365 ₪ ושכר העדה מטעם התובעת כפי שנפסק בדיון. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. רכבתחנת דלקתאונת דרכיםדלקנזק לרכב