קראו דוגמא מהפסיקה בנושא תאונת דרכים ברחוב דו סטרי - תביעה לנזקים לרכב: בפני תביעה שעניינה תאונת דרכים שאירעה ביום 6.10.12 בירושלים. במועדים הרלבנטיים לכתב התביעה היה התובע הבעלים של רכב מ.ר. 2103920 (להלן: "רכב התובע"). הנתבעת 1 היתה במועדים הרלבנטיים הנהגת ברכב מ.ר. 9247918 (להלן: "רכב הנתבעת"). הנתבעת 2 היא מבטחת רכב הנתבעת. מוסכם בין הצדדים כי ביום 6.10.12 אירעה התנגשות בין צדו השמאלי קדמי של רכב התובע לבין צדו השמאלי קדמי של רכב הנתבעת. המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלת החבות. גרסת התובע הינה כי נהג במורד רח' יאנוש קורצ'ק, שהינו רחוב דו סטרי. הנתבעת נסעה בנתיב הנגדי. משהבחין התובע כי הנתבעת נוסעת באופן שאינו מאפשר לו לעבור מולה, עצר את רכבו עצירה מלאה, על מנת לאפשר לנתבעת לעבור בבטחה. למרות זאת, פגעה הנתבעת ברכב התובע בצדו השמאלי קדמי. בשל התאונה נהדף רכבו של התובע לעבר רכב חונה מ.ר. 9066428 (להלן : רכב צד ג'), אשר נפגע אף הוא. גרסת הנתבעת לאופן התרחשות התאונה היא שונה. לגרסתה, נהגה בכביש תלול ובעלייה. לפתע, הגיח רכב התובע במהירות שאינה תואמת את תנאי הדרך, סטה לנתיב נסיעתה ופגע ברכבה. כן נטען כי חלק גדול מן הנזקים הנטענים לא הוכחו. דיון והכרעה העידו לפני התובע, הנתבעת 1 ובעלה של הנתבעת 1. התובע העיד כי נסע ברח' יאנוש קורצ'ק בירידה והבחין כי מולו בנתיב הנגדי הגיע אופנוע ואחריו נסע רכב הנתבעת. התובע עצר את רכבו, האופנוע חלף ואז הגיע רכב הנתבעת ופגע בצדו השמאלי קדמי של רכבו והדף אותו לעבר רכב חונה שעמד בצד. מנגד, העידה הנתבעת כי רכב התובע הגיע מולה במהירות לאחר עיקול, כאשר בנתיב נסיעתו חנו כלי רכב ופגע ברכבה בכנף הקדמית שמאלית ובגלגל. כן העיד בעלה של הנתבעת, אשר רכב על אופנוע ונסע לפני רכב הנתבעת. בעלה של הנתבעת העיד כי נסע בעלייה, כאשר מולו בירידה נסע רכב התובע במהירות גבוהה. בעלה של התובעת חלף על פני רכב התובע ובלם את האופנוע ואז שמע את ההתנגשות בין שני כלי הרכב. לדבריו, לא ייתכן שרכב התובע היה בעצירה, שכן חלף מולו במהירות גבוהה. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים וטענותיהם ובחנתי את תמונות כלי הרכב ממקום האירוע, אשר הוצגו בפני, הגעתי למסקנה כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח את גרסתו, לפיה רכבו היה בעצירה מוחלטת שעה שרכב הנתבעת הגיע מולו ולטענתו פגע בו. לא מצאתי סיבה להעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבעת ובעלה לפיה רכב התובע הגיע במהירות ופגע ברכב הנתבעת. כך, ממיקומי הנזקים בשני כלי הרכב לא ניתן ללמוד כי רכב התובע היתה בעצירה במהלך ההתנגשות בין שני כלי הרכב ואלה יכולים להתיישב הן עם גרסת התובע והן עם גרסת הנתבעת. יתר על כן מהתמונות שהוצגו עולה, כי עיקר החלקים שנפלו מכלי הרכב נמצאים מאחורי רכב התובע, מה שתומך בעובדה כי רכב התובע המשיך מעט בנסיעה לאחר ההתנגשות ולא עמד. טענת התובע, כי הנתבעת פגעה בו ואז המשיכה בנסיעה אינה הגיונית, שאם כן, היה רכבו ניזוק לאורך צדו השמאלי ולא רק בכנף הקדמית שמאלית. מכאן שמיקום החלקים הפזורים על פני הכביש וכן מיקום הנזקים בכלי הרכב, מתיישב יותר עם גרסת הנתבעת, כי שני כלי הרכב היו בנסיעה בעת ההתנגשות ביניהם. איני מקבלת טענת התובע כי רכבו הושבת בעקבות התאונה ועל כן לא ייתכן כי המשיך בנסיעה לאחר ההתנגשות. מדובר בנסיעה במרחק של מטרים ספורים, עד אשר רכבו של התובע נבלם ולא בנסיעה של ממש, כך שעובדה שרכב התובע הושבת אינה תומכת בהכרח בגרסתו. זאת ועוד, מהתמונות עולה כי בנתיב נסיעתו של התובע חנו כלי רכב, בעוד שבנתיב בו נסעה הנתבעת לא חנו כלי רכב, והתובע הודה כי עקף את כלי רכב החונים. עוד הודה התובע, כי הוא נסע בירידה, בעוד שהנתבעת נסעה בעלייה. מכאן שסביר יותר הוא שהתובע, אשר עקף את כלי הרכב החונים בצד ימין בנתיב נסיעתו, סטה מעט לעבר נתיב נסיעת רכב הנתבעת ובשל כך אירעה ההתנגשות בין כלי הרכב. לאור האמור, אני קובעת כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח את גרסתו כי רכבו היה בעצירה כאשר רכב הנתבעת הגיע מולו ואת טענתו כי רכב הנתבעת סטה לנתיב נסיעתו ופגע בו. לפיכך, אני דוחה את התביעה. התובע יישא בהוצאות כל אחת מן הנתבעות בסכום של 250 ₪. פסק הדין ניתן לערעור ברשות בלבד. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום. רכבתאונת דרכיםנזק לרכב