קראו דוגמא מהפסיקה בנושא תאונת דרכים ברחוב הארבעה בתל אביב - תביעת נזקים לרכב: הרכבים המעורבים בתאונה בתאונה מעורבים 2 רכבים: רכב התובעת - רכב פרטי מתוצרת טויוטה (להלן: "הטויוטה") רכב הנתבעים - רכב פרטי מתוצרת מרצדס (להלן: "המרצדס") מקום התרחשות התאונה: רחוב הארבעה בתל אביב. שעת התרחשות התאונה: 15:45. המחלוקת הצדדים הציגו גרסות שונות לנסיבות התרחשות התאונה. אין חולק כי התאונה התרחשה ברחוב הארבעה בתל אביב באור יום מלא ואין מחלוקת לגבי מיקומי הפגיעות ברכבים. המחלוקת העיקרית בענייננו היא בשאלה האם התאונה נגרמה עקב נסיעה לפנים של המרצדס, בזמן שניסה להיכנס לחניה מצד ימין של הכביש או כתוצאה מנסיעה אחורנית של הטויוטה. בכתב התביעה נטען כי נהג הטויוטה נסע באיטיות בשל עומס תנועה, כאשר לפתע המרצדס פגעה בטויוטה מאחור. בכתב ההגנה נטען כי המרצדס עמדה בפקק תנועה מאחורי הטויוטה, במרחק סביר. לפתע החלה הטויוטה בנסיעה לאחור ופגעה בחזית המרצדס. הראיות שהציגו הצדדים כתבי הטענות, על נספחיהם. טופס הודעה על תאונה מטעם התובעת (מוצג ת/1). תמונות צבע של נזקי הטויוטה (מוצג ת/2). תמונת צבע של נזקי הרכבים שצילם נהג הטויוטה מיד לאחר התאונה (מוצג ת/3). מסמכי חקירה מטעם הנתבעים (מוצג נ/1). תמונת צבע של נזקי הטויוטה שצילם נהג המרצדס לאחר התאונה (מוצג נ/2). עדויות הנהגים המעורבים בדיון בפניי. הכרעה אני מוצא לקבל את התביעה. כללי - על אופני ההכרעה האפשריים בהתקיים מחלוקת עובדתית על-פי ההלכה הפסוקה, על ביהמ"ש לשאוף ככל האפשר להכריע במחלוקת עובדתית המונחת לפתחו ולקבוע איזו מבין הגרסות המנוגדות המוצגות לפניו היא הגרסה הנכונה, בבחינת "האמת המשפטית". ההנחיה והשאיפה הינן אפוא לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים. יחד עם זאת, אותה הלכה פסוקה מכירה באפשרות שלפיה, לאחר בחינה מעמיקה של התשתית הראייתית שהוצגה ובהיעדר אפשרות להעדיף גרסה עובדתית אחת על פני גרסה נגדית, ביהמ"ש מגיע למסקנה כי לא ניתן להעדיף גרסה אחת על פני גרסה נגדית (מצב של "ספק שקול") וכי, לכן, על ביהמ"ש להכריע את הדין עפ"י נטלי ההוכחה הרלוונטיים, מבלי לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים ובאופן שבו בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו יפסיד בהליך משלא עלה בידיו להרים את נטל ההוכחה [ע"א 595/88 אדרי נ' חסקל, פ"ד מז (5) 333 (1993); בר"ע (מחוזי י-ם) 2271/96 דהן נ' רייכמן ( 15.6.97); בר"ע (מחוזי ב"ש) 642/01 טטרואשוילי נ' זפסלקי ( 5.6.02); בר"ע (מחוזי י-ם) 4114/02 ניסים נ' בן אלי ( 16.7.02); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז - מפעל תחבורה בע"מ ( 5.5.13)]. מן הכלל אל הפרט לאחר שבחנתי את טענות ואת ראיות הצדדים ובהתבסס על הדין החל הנ"ל, מצאתי להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעים, כאשר הגרסה המועדפת הנ"ל מבססת אחריות בנזיקין של הנתבעים לקרות התאונה. אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה: גרסתו של נהג המרצדס לא הייתה עקבית. בכתב ההגנה ובמסמכי החקירה שהגישו הנתבעים (מוצג נ/1), כתוב כי המרצדס עמדה מאחורי הטויוטה בפקק תנועה. בתחילת עדותו אף אמר נהג המרצדס כי היה במצב של עצירה מוחלטת כאשר התרחשה התאונה. מאוחר יותר בעדותו אמר נהג המרצדס כי החל להיכנס למקום חניה שהיה בצידו הימני של הכביש ושהתאונה התרחשה בעת שנהג הטויוטה ניסה לצאת ממקום החניה ונהג המרצדס ניסה להיכנס לאותו מקום החניה. עולה כי נהג המרצדס למעשה היה בנסיעה בזמן התאונה ולא בעצירה מוחלטת כפי שמסר בתחילת עדותו ובמסמכי כתב ההגנה. זאת ועוד, מכתב ההגנה וממסמכי החקירה שהגישו הנתבעים, עולה כי הטויוטה הייתה לפני המרצדס, כחלק מטור רכבים, במצב של פקק תנועה בעוד שבעדותו אמר נהג המרצדס כי המתין שנהג הטויוטה יצא ממקום חניה שבו רצה נהג המרצדס להחנות את רכבו. מהשוני בגרסות שמסר נהג המרצדס, לגבי נסיבות נסיעת הטויוטה לאחור, עולה למעשה, כי נהג המרצדס לא ראה את רגע התאונה שכן אילו היה רואה, היה יודע לומר האם הטויוטה נסעה לאחור כדי לצאת ממקום חניה, כפי שאמר בעדותו, או כדי לצאת מטור הרכבים הפקוק ולהמשיך בדרך אחרת, כאמור במסמכי החקירה והיה עומד על גרסתו. זאת ועוד, כאשר סיפר נהג המרצדס כיצד התרחשה התאונה, תיאר כי הרגיש חבטה בחלקה הקדמי של המרצדס ולפני שנשאל, לא ציין מיוזמתו כי ראה את רגע הפגיעה. המסקנה כי נהג המרצדס לא ראה את רגע התאונה, מתיישבת עם הנחתו של נהג הטויוטה, לפיה נהג המרצדס שוחח בטלפון הנייד בזמן התאונה ולכן דעתו הוסחה, כאשר גם עולה מן העדויות כי לא הייתה כל תגובה מצד נהג המרצדס לשאלת נהג הטויוטה (מיד לאחר התאונה) האם שוחח בנייד ולכן למעשה לא הוכחש שנהג המרצדס שוחח בנייד בזמן התאונה. יתר על כן, נהג המרצדס אמר בעדותו כי אינו זוכר חילופי דברים שהיו בינו לבין נהג הטויוטה לאחר התאונה, דבר שאינו סביר. במסמכי החקירה נכתב כי נהג המרצדס מסר שתמונות הנזק שהוצגו בפניו הן שקריות אך נראה כי הנזק שמופיע בתמונה שצולמה במסגרת החקירה (מוצג נ/1) ובתמונה שצולמה על ידי נהג המרצדס בעצמו לאחר התאונה (מוצג נ/2), זהה לנזק שמופיע בתמונות הנזק שצולמו במסגרת חוות דעת השמאי (מוצג ת/2) ולכן לא ברור על אילו תמונות נזק שקריות דיבר נהג המרצדס. יתר על כן, ככל שהנתבעים חולקים על הנזק שנגרם לטויוטה בתאונה, ראוי היה שתוצג חוות דעת שמאי נגדית מטעמם. תמונת הנזק שצולמה על ידי נהג הטויוטה מיד לאחר התאונה (מוצג ת/3), מציגה את הנזק שנגרם למרצדס בעוד שתמונת המרצדס שבמסמכי החקירה, מציגה לוחית רישוי תקינה ומחוברת ונראה כי צולמה לאחר תיקון, כאשר גם לא נאמר כי המרצדס צולמה מיד לאחר התאונה אלא בתום חקירת המבוטח, דבר המלמד על כך שלנהג המרצדס היה זמן לתקן את חזית המרצדס. לא סבירה בעיני גרסת נהג המרצדס, לפיה לוחית הרישוי הייתה רפויה עוד לפני התאונה ושכך נסע נהג המרצדס בכביש ולא טרח לתקן זאת. מדובר בתביעה בסך 3,861 ₪. נהג המרצדס אישר בעדותו כי סכום ההשתתפות העצמית הוא כ-5,000 ₪, כלומר, סכום ההשתתפות העצמית עולה על סכום התביעה ומשכך, לתוצאות ההליך השפעה ישירה על נהג המרצדס. סיכום התביעה מתקבלת במלואה. על הנתבעים לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: סך של 3,861 ₪, שהינו סכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 12/12/12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 365 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 12/12/12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 450 ₪, בגין שכר העד בו חויבה התובעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 2,500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. רכבתאונת דרכיםתל אביבנזק לרכב