קראו דוגמא מהפסיקה בנושא תאונת דרכים ליד גשר המיתרים: בפניי תביעת כספית מיום 18.7.12 ע"ס 3,304 ₪ בגין נזקי רכב-רכוש בתאונה מיום 16.11.11. התביעה הוגשה ונתבררה בסדר דין מהיר. ביום 10.10.13 נערכה בפניי ישיבה מקדמית, שבה נשמעו ראיות הצדדים. מדובר בתביעה של בעלת הרכב הניזוק בתאונה, התובעת פיצוי, כבעלת הרכב הניזוק, על כל נזקי הרכוש שנגרמו לרכב ולה בתאונה. הנתבע 1 הינו נהג רכב הנתבעים במועד התאונה ואילו הנתבעת 2 הינה בעלת הרכב ומעסיקת הנתבע 1. הרכבים המעורבים בתאונה בתאונה מעורבים 2 רכבים: רכב התובעת - רכב פרטי מתוצרת מזדה בצבע כחול (להלן - "הפרטית"). רכב הנתבעים - רכב מסחרי מתוצרת פולקסווגן בצבע לבן (להלן - "המסחרית"). מקום התרחשות התאונה: ליד צומת הכניסה (ליד גשר המיתרים) לירושלים. שעת התרחשות התאונה: שעות הבוקר (אור יום) . המחלוקת אין חולק כי עובר לתאונה היו שני הרכבים באותו כביש ובאותו כיוון נסיעה (לפני הצומת בו רצו שניהם לפנות שמאלה, כאשר עובר לתאונה היה אור אדום ברמזור לנוסעים שמאלה). המחלוקת היא בשאלה, האם התרחשה כלל תאונה (הנתבעים כופרים בטענת התובעת שנוצר מגע כלשהו בין הרכבים) ואם הייתה - מה היו נסיבותיה, כאשר התובעת טוענת שהמסחרית סטתה לעבר הפרטית (נטען שהמסחרית ניסתה להידחק לפני הפרטית ושהיא הגיעה עובר לתאונה מנתיב ימני בו אין פנייה שמאלה) ואילו הנתבעים טוענים שלא הייתה כל סטייה ושהמסחרית נסעה כדין בנתיבה עובר לתאונה. המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת אחריות הנתבעים בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת, והנתבעים גם לא הציגו חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובעת שצורפה לכתב התביעה ואף לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובעת. שיעור הנזק הנתבע מוחזק אפוא להיות בלתי שנוי במחלוקת. הראיות שהציגו הצדדים כתבי הטענות, על נספחיהם. הודעות על התאונה שנמסרו לשני הצדדים. תמונות בצבע של נזקי הפרטית. עדויות 4 עדים מטעם שני הצדדים: מטעם התובעת - נהגת הפרטית (גב' לאונור קירשמן בס); ומטעם הנתבעים - נהג המסחרית (מר דוד מזרחי) וכן שני נוסעי המסחרית (עו"ד איתן אמנו ומר אבי כהן). הכרעה אני מוצא לקבל את התביעה. כללי - על אופני ההכרעה האפשריים בהתקיים מחלוקת עובדתית על-פי ההלכה הפסוקה, על ביהמ"ש לשאוף ככל האפשר להכריע במחלוקת עובדתית המונחת לפתחו ולקבוע איזו מבין הגרסות המנוגדות המוצגות לפניו היא הגרסה הנכונה, בבחינת "האמת המשפטית". ההנחיה והשאיפה הינן אפוא לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים. יחד עם זאת, אותה הלכה פסוקה מכירה באפשרות שלפיה, לאחר בחינה מעמיקה של התשתית הראייתית שהוצגה ובהיעדר אפשרות להעדיף גרסה עובדתית אחת על פני גרסה נגדית, ביהמ"ש מגיע למסקנה כי לא ניתן להעדיף גרסה אחת על פני גרסה נגדית (מצב של "ספק שקול") וכי, לכן, על ביהמ"ש להכריע את הדין עפ"י נטלי ההוכחה הרלוונטיים, מבלי לקבוע ממצאים עובדתיים פוזיטיביים ובאופן שבו בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו יפסיד בהליך משלא עלה בידיו להרים את נטל ההוכחה [ע"א 595/88 אדרי נ' חסקל, פ"ד מז (5) 333 (1993); בר"ע (מחוזי י-ם) 2271/96 דהן נ' רייכמן ( 15.6.97); בר"ע (מחוזי ב"ש) 642/01 טטרואשוילי נ' זפסלקי ( 5.6.02); בר"ע (מחוזי י-ם) 4114/02 ניסים נ' בן אלי ( 16.7.02); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז - מפעל תחבורה בע"מ ( 5.5.13)]. על-פי ההלכה הפסוקה, במשפט אזרחי יש לקבוע שבעל דין הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו כאשר, בסופו של משפט ועל יסוד מכלול הראיות שהוגשו ע"י כל בעלי הדין, יש להסיק שמאזן ההסתברויות נוטה לכיוונו של בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו, כלומר שממכלול הראיות מוסק שגרסתו העובדתית של אותו בעל דין הינה מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסתו הנגדית של בעל הדין שכנגד [ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (לא פורסם, 5.10.06); ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ ( 9.5.11); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז - מפעל תחבורה בע"מ ( 5.5.13)]. מן הכלל אל הפרט לאחר שבחנתי את טענות ואת ראיות הצדדים ובהתבסס על הדין החל הנ"ל, מצאתי להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעים, כאשר הגרסה המועדפת הנ"ל מבססת אחריות בנזיקין של הנתבעים לקרות התאונה. אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה: מצאתי להעדיף את עדות נהגת הפרטית על פני עדות נהג ונוסעי המסחרית, כאשר עדות הנהגת מתיישבת גם הממצא הברור בדבר קיומו של ממרח צבע לבן (צבע המסחרית) בתמונות נזקי הפרטית שהוצגו. מצאתי להאמין לנהגת הפרטית ומצאתי שבעדותה ניכרו אותות האמת. הנהגת הסבירה באופן משכנע את מידת הביטחון שלה בפגיעת הרכבים וניכר שהיא הייתה עקבית מאוד לאורך כל הדרך בעניין זה, כאשר אני לא מעלה על דעתי כל סיבה סבירה לכך שנהגת זו תבדה מליבה תאונה שלא התרחשה במציאות, מה גם שמדובר בסכום נזק קטן במיוחד. הנהגת זכרה בביטחון ובאופן משכנע פרט מסוים, שדווקא הנתבעים כשלו בזיכרונו. כוונתי לשאלה היכן ישבו שני נוסעי המסחרית: הנהגת העידה מס' פעמים ובאופן נחרץ ועקבי כי השניים ישבו מאחור (לא ליד נהג המסחרית) ואילו כל שלושת יושבי המסחרית לא ידעו, באופן מתמיה משהו, למסור גרסה נחרצת בשאלה זו. מכל מקום אני מוצא להעדיף את עדות הנהגת גם לגבי פרט טכני זה, כאשר אני לומד מעדיפות זו גם שניתן לסמוך יותר על זיכרונה של עדת התובעת מאשר על זיכרון שלושת יושבי המסחרית בכל הנוגע לפרטי התאונה. מצאתי להאמין לנהגת גם כשציטטה מזיכרונה את תגובתו של נהג המסחרית שאמר לה לאחר התאונה: "כולם נדחפים פה" (שזה משפט מסוים מאוד ששוכנעתי שבהחלט אפשר שנהג המסחרית אמר אותו לנהגת הפרטית בנסיבות). משכך ונוכח מכלול הראיות, מקובלת עליי גם עדות הנהגת לפיה נהג המסחרית אכן נדחף וניסה להידחק לפניה (משהגיע מימין וממקום בו אסור לפנות שמאלה), לקראת הפנייה שמאלה בצומת המרומזר. העובדה שכל העדים זוכרים ומאשרים שנהגת הפרטית צפרה למסחרית בסמוך לתאונה (מבחינת זמן ומקום) מלמדת על האותנטיות של גרסת התאונה של התובעת ושל נהגת הפרטית, שהגיבה באופן ספונטני ובזמן אמת על הפגיעה הרשלנית ברכבה. דווקא העובדה הלא שנויה במחלוקת, לפיה נהג המסחרית, בתגובה לצפירה שהושמעה לעברו ע"י נהגת הפרטית, סימן לנהגת בידו להמשיך בנסיעה, מלמדת כי היה ברור לנהג, בזמן אמת, שמשהו בנהיגה שלו אינו כשורה וכי יש לאפשר לנהגת לנסוע לפניו. תגובה זו יכולה בהחלט להיות בנסיבות סוג של ביטוי של אשם מצידו של הנהג, דבר המתיישב גם הוא עם גרסת הנהגת. העובדה שעל המסחרית לא ניכרו סימני פגיעה עם הפרטית - עובדה ששימשה כך נראה נימוק מרכזי לעמדת הנתבעים - לא מהווה חזות הכל. מדובר אחרי הכל בתאונה קלה מאוד ויתכן שהמסחרית, שהינה רכב גדול יחסית, ספגה את הפגיעה מבלי שנותר בה סימן לכך. יצוין כי הנתבעים לא הציגו חוות דעת של מומחה רלוונטי שלפיה לא תיתכן, כעניין שבמדע, פגיעה כנטען בתביעה מבלי שסימן נראה לעין ייראה במסחרית, ובנסיבות נטל הבאת חוות דעת כזו מוטל עליהם, משמדובר בטענה החשובה לגרסתם. לא מיותר לציין, כי לביהמ"ש לא הוצגו תמונות של המסחרית, כך שלביהמ"ש לא ניתנה הזדמנות להתרשם ממראה המסחרית. סיכום התביעה מתקבלת במלואה. על הנתבעים לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: סך של 3,304 ₪, שהינו סכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 18.7.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 365 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 18.7.12 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 450 ₪, בגין שכר העדה בו חויבה התובעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 3,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. רכבגשרתאונת דרכיםנזק לרכב