קראו דוגמא מהפסיקה בנושא תאונה ללא ביטוח עם קטנוע: מבוא הנאשם הורשע על סמך הודאתו בעבירות הבאות: נהיגה ברשלנות, נהיגה ללא רישיון נהיגה (נהג לא מורשה), נהיגה ללא ביטוח בתוקף גרם נזק וחבלה של ממש. על פי המתואר בכתב האישום, ביום 22.11.12 נהג הנאשם בקטנוע מס' 1790957 בדרך בגין בירושלים. לאחר שהבחין במחסום נייד, סטה הנאשם ממסלולו, איבד שליטה על הקטנוע, פגע במחסום ונחבל חבלה של ממש. טיעוני הצדדים לעונש המאשימה מבקשת להטיל על הנאשם מאסר בפועל עד 6 חודשים, מאסר על תנאי, פסילה למשך שנה, פסילה על תנאי וקנס. ב"כ הנאשם הדגיש כי מדובר בתאונה שגרמה לפגיעה קשה בנאשם. נטען כי הנאשם עבר אשפוזים וטיפולים רבים, נותח בראשו וכן עבר ניתוח פלסטי. ב"כ הנאשם הציג מסמכים המאשרים כי הנאשם הוכר כנכה 50% בעקבות התאונה. עוד הדגיש הסנגור כי הנאשם תיקן המחדל והציג בפני רישיון נהיגה תקף. במצב דברים זה ביקש הסנגור כי לא יושת על הנאשם מאסר בפועל. העונש ההולם השוואת גזרי דין לצורך למידת העונש ההולם, היא משימה לא פשוטה בתעבורה, באשר לכל נאשם בתעבורה תמהיל שונה של עבירות אותן ביצע ועל זאת יש להוסיף את נסיבותיו האישיות של כל אחד אשר נלקחו אף הן בחשבון, וכאשר איש מהצדדים אינו טורח לתמוך טענותיו בפסיקה מתאימה, המלאכה קשה אף יותר. לענין שיקולי הענישה, יפים דבריו של כב' השופט ברק בע"פ 212/79 פלוני נ. מדינת ישראל, פד"י ל"ד (2) עמ' 434 , שעומדים בתוקפם גם היום לאחר תיקון 113 לחוק העונשין. וכך אמר: "ביסוד הענישה אינו עומד שיקול אחד ויחיד, אלה מכלול של שיקולים. במלאכת הענישה בכל מקרה ומקרה חייב השופט למצוא את המשקל הראוי שיש להעניק לכל אחד מהשיקולים ... תוך שהוא מודע לכך כי לעיתים קרובות שיקול אחד בא על חשבונו של שיקול אחר, מכאן שהעונש אשר מוטל בסופו של דבר על הנאשם, אינו אלא תוצאה "משוקללת" - אם תרצה פשרה - של השיקולים השונים שיש להביאם בחשבון. מלאכת "שקלול" זו אינה מלאכה מדעית, אך היא אף אינה מלאכה שרירותית. היא עניין של שיקול דעת, הנעשה על הרקע הכללי והאינדיבידואלי, במסגרת המדיניות העונשית הכללית כפי שהיא מתבצעת על ידי בתי המשפט". מתחם הענישה בנהיגה בלתי מורשית או בזמן פסילה מתחם הענישה לגבי נהיגה לא מורשית נע בין מאסר על תנאי למאסר בפועל של ימים או חודשים ספורים לצד רכיבי ענישה נוספים. בעפ"ת (ים) 3494-01-13 מדינת ישראל נ' פוקסברומר נחמן, מיום 26/2/13 אישר כב' השופט אמנון כהן כי "מקובל עלי שמתחם הענישה בעבירות כאלה נע בין מאסר על תנאי לבין מאסר בפועל". מתחם הענישה לגבי תאונת דרכים עצמית מתחם הענישה לגבי תאונת דרכים עצמית בה רק הנאשם נחבל חבלה של ממש נע בין פסילה בת חודשים ספורים ועד שנה, בדרך כלל לא מושת אפילו מאסר על תנאי ומאסר בפועל לא מבוקש כלל ע"י המאשימה, באשר יש בפגיעה הגופנית הקשה של הנאשם תזכורת יום יומית למחדליו, וההרתעה שהיא יוצרת גדולה מכל עונש שיושת עליו. ראה למשל ת"ד(ים) 1276-03-12 מ"י נ' חמו, מיום 14/1/13, גם שם כמו במקרה שלפני, הנאשם נהג באופנוע, בהיותו בלתי מורשה וגרם לתאונת דרכים בה הוא היחיד שנפגע קשה. כב' סג"נ השופט י. ריבלין ציין כי הנאשם "קיבל עונשו מידי שמיים" והשית עליו מאסר על תנאי ורכיבי עונש נוספים. גם במקרים חמורים יותר של העמדה לדין בגין הריגה או גרם מוות ברשלנות, לזהותו של הקורבן, האם הוא בן משפחתו של הנאשם, יש משקל בעת גזירת העונש, ראה למשל תפ (מחוזי חי') 129/02 מדינת ישראל נ' גולדברג מיום 30/10/02, שם הנאשם נרדם על ההגה, סטה עם רכבו, התהפך וגרם למותם של אמו ושלושת אחיו. הפרקליטות נמנעה בהסדר טיעון מלדרוש עונש מאסר בפועל ולו ליום אחד, נאמר שם כי "עיקר עונשו של הנאשם כבר הושת עליו". הרציונל אינו שונה במקרים פחות חמורים של חבלה של ממש. בדרך כלל מדובר בנהגי רכב דו גלגלי שחשופים לפגיעות גוף וגם אם פגעו ברכב מעורב לא גרמו לנהג המעורב נזק גוף, כמו למשל: בת"ד(ת"א) 11839/08 מדינת ישראל נ' כתנאני מיום 7/7/10, כב' השופט דרורי "לא סבור כי זה המקרה המתאים להטיל עונש הכולל בחובו מאסר מותנה, מדובר בתאונה עצמית" רישיון הנאשם נפסל ל-9 חודשים. בתד (מרכז) 1574-08-09 מדינת ישראל נ' עוזרי מיום 12/5/10. כב' השופטת רחל טאובר אמרה בגזר הדין: "צודק הסניגור המלומד כי הנאשם קיבל עונשו מידי שמיים, שכן הוא היחיד שנחבל חבלות של ממש קשות, והיה מאושפז" באותו המקרה תאונת הדרכים ארעה בנהיגה רשלנית בקטנוע. על הנאשם הושתו 6 חודשי פסילה ורכיבי עונש נוספים, לא התבקש מאסר על תנאי ובוודאי שלא מאסר בפועל. בת"ד(ק"ג) 7077/07 מדינת ישראל נ' רז אבידן מיום 11/4/11 אימץ כב' השופט באומגרט את הסדר הטיעון שכלל מאסר על תנאי באומרו "לכף הזכות, יש לקחת בחשבון שהנאשם נפגע קשות בתאונת הדרכים וקיבל עונשו מידי שמיים כפי שאמר התובע בהגינותו. כמו כן, חסך הנאשם מזמנה של המאשימה...." בת"ד(ת"א 10985/02 מדינת ישראל נ' בר מיום 18/2/04 - הזמן הרב שחלף בין התאונה לבין העמדתו לדין והיות הנאשם הנפגע העיקרי - 100% נכות , הביאה לעונש של פסילת רישיון נהיגה למינימום, אם כי נראה כי לא היה לכך חשיבות נוכח הצהרתו שאינו נוהג מאז התאונה. היות שהנאשם שלפני לא רק גרם לתאונת דרכים בה נחבל קשות, אלא גם נהג מבלי שהיה מורשה לכך, עבירה חמורה כשלעצמה, ברור כי יש להחמיר עמו יותר מאשר עם נאשמים שגרמו לתאונה בהיותם מורשים לנהוג. מאידך יש לציין כי עונשו של הנאשם אינו מתבטא רק בנכותו הגופנית, אלא גם בהפסדיו הכספיים, שכן הוא אינו זכאי לפיצויים בגין נזקי גוף בשל נהיגתו הבלתי מורשית. לענין התקופה שיש לפסול את רישיון הנהיגה של הנאשם, כפי שעולה מגזרי הדין שהובאו ומצבר העבירות אותן עבר שחלקן מחייבות פסילה מינימאלית של 3 חודשים, מתחם הענישה נע מ-3 חודשים ועד לשנים רבות (כשהעבירה חוזרת, או כשלמעורב נגרמה נכות קשה). עמדת המאשימה לפסילה בת שנה סבירה, ראה למשל עפ"ת (ת"א) 18438-03-10 הלוי נ' מדינת ישראל מיום 18/7/10 (שם אושרה פסילה בת שנה, אך היות הנאשם נהג אוטובוס מקצועי שנהג בקטנוע והיחיד שנחבל, סויגה הפסילה כך שבחצי השנה האחרונה תחול הפסילה על רכב דו גלגלי בלבד, באופן שיוכל לשוב לעבודתו). לסיכום גזר הדין לאחר ששמעתי הצדדים ולאור האמור לעיל אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר למשך 4 חודשים, וזאת על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי הוא שלא יעבור עבירת נהיגה בזמן בפסילה או נהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף מעל 6 חודשים או תאונת דרכים שגרמה חבלה של ממש. אני פוסלת את הנאשם מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה לתקופה בת 10 חודשים. הנאשם יפקיד רישיונו עד לא יאוחר מיום 14/1/14. בשלושה החודשים האחרונים לתקופת הפסילה יוכל הנאשם לשוב ולגשת למבחני משרד הרישוי לחידוש רישיונו. אני פוסלת את הנאשם מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה למשך שנה, וזאת על תנאי ל-3 שנים, והתנאי הוא שלא יעבור על אחת או יותר מהעבירות הבאות: נהיגה בפסילה, נהיגה בלתי מורשית, ללא רישיון נהיגה בתוקף, או נהיגה ברשלנות שגרמה לחבלה של ממש. אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 2,000 ₪. הקנס ישולם ב-5 תשלומים חודשיים שווים החל מיום 14/1/14, לא ישלם הנאשם הקנס, ייאסר לתקופה של חודש ימים. זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי. ג תאונת קטנועקטנוע