קראו דוגמא מהפסיקה בנושא תאונת קטנוע בדרך חזרה מהעבודה: 1. השאלה העומדת לדיון בתיק זה היא האם ביום 5.12.10 התובע נפגע בתאונת דרכים בדרך חזרה מהעבודה (ברחובות) אל ביתו (בתל אביב). 2. גרסת התובע היא שביום 5.12.10 הוא סיים את עבודתו ברחובות, נסע לביתו בתל אביב ובדרך הביתה, בפינת הרחובות העמל ושביל המרץ, הוא החליק על חומר שמנוני שהיה על הכביש והקטנוע בו נהג נפל על רגלו שנשברה. התובע הוסיף וטען כי מאחר שהוא יליד טורקיה, הוא אינו שולט בשפה העברית וחוקר הנתבע ניסה להכשילו. עוד טען כי כאשר אמר שפנה שמאלה, התכוון שפנה לימין ואולי הדברים לא נרשמו במדויק או שהוא עצמו התבלבל בכיוונים. מכל מקום, מיקום התאונה אינו מהווה סטיה מהדרך הביתה, לא סטיה של ממש ולא סטיה כלל. 3. הנתבע טען כי יש לדחות את התביעה מאחר שביתו של התובע הוא ברחוב טשרניחובסקי 2 בתל אביב ולא יכולה להיות כל סטיה מהדרך הישירה לביתו, היינו דרך רחוב שוקן, מלבד סטייה לענייניו הפרטיים של התובע. הסברי התובע כי ניסה לעקוף פקקים אינם הגיוניים כאשר התובע נוהג בקטנוע. בנוסף, עדותו של התובע לגבי מסגרת הזמן בה קרתה התאונה אינה מתיישבת עם טענותיו. הנתבע הוסיף וטען כי התובע מתגורר בתל אביב שנים רבות ועד ליום התאונה עבד מספר חודשים ברחובות, כך שהיה על התובע לתת הסבר מניח את הדעת מדוע בחר לנסוע בנתיב שבו נסע, במיוחד כשמדובר במתחם רחובות סגור אשר אין ממנו מעבר לאף רחוב והוא אינו מוליך לכיוון ביתו של התובע. אשר לטענה כי דברי התובע לא הובנו על ידי החוקר, הנתבע טען כי התובע נחקר בבית הדין ומהדיון עולה כי התובע מבין עברית וביכולתו לנהל שיחה, ללא כל בעיה. 3. מהראיות עולה כי העובדות הבאות אינן שנויות במחלוקת: א. התובע עבד במסעדה העיר רחובות. ב. התובע מתגורר בעיר תל אביב, ברחוב טשרניחובסקי 2. ג. התובע נפגע בתאונת דרכים בליל 5.12.10, בפינת הרחובות העמל ושביל המרץ. ד. בדרכו מהמסעדה ברחובות אל הבית, התובע נסע על קטנוע בנתיבי איילון, יצא ביציאת "קיבוץ גלויות" ובהמשך הדרך החליק ונפל מהקטנוע. 4. לאחר ששקלתי את עדות התובע שהיא עדות יחידה בתיק, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להדחות. להלן הנימוקים להחלטה זו - א. בפתח הדברים אציין כי מקום התרחשות התאונה הוא סמוך מאוד לבית הדין, למעשה ברחובות הצדדיים שמאחורי בית דין זה. יחד עם זאת, החלטה זו אינה מבוססת על ידיעתו האישית של בית הדין, אלא על תיאור הדרך על ידי התובע וכן על המפה שהנתבע הציג (צורפה להודעת הנתבע מיום 8.12.11). ב. עוד יש לציין כי הגם שהתובע אינו שולט בשפה העברית ומחקירתו הנגדית עולה כי הוא לעיתים עונה בלשון עילגת, התרשמתי כי התובע הבין את השאלות שנשאל. לאור זאת, תשובותיו כי הרשום במסמכים שונים (החקירה שעבר וטופס התביעה הראשון שהגיש, לפני שפנה ללשכת הסיוע המשפטי) הן מתממות ויש בהן להשפיע על מידת המיהמנות המיוחסת לעדות התובע. ג. התובע מסר מספר גרסאות ביחס לתאונה. בכתב התביעה שהגיש, טרם שפנה ללשכת הסיוע המשפטי, נרשם "המוסד לביטוח לאומי טוען שסטיתי מהדרך הביתה. אני אמר שזה ממש לא נכון, כיון שסטיתי ברחוב אחד (!!!) וזאת רק כדי לעקוף פקק". על גרסה זו התובע לא חזר בבית הדין (עמוד 4 לפרוטוקול, שורות 20-28). בפני חוקר הנתבע (החקירה צורפה לכתב ההגנה), התובע טען שלאחר שיצא מנתיבי איילון, ביציאת קיבוץ גלויות, הוא נסע ברחוב שוקן, פנה שמאלה משוקן לכיוון רחוב הרצל ומשם היה אמור לנסוע דרך רחוב צ'לנוב ורחוב יבנה, דרך בי"ס "בלפור" עד הבית. לטענתו, בפניה שמאלה מרחוב שוקן, היה שומן על הכביש (עמוד 1 להודעה, שורות 9-15). כלומר, על פי גרסה זו, התובע נסע ברחוב שוקן. (בהקשר זה, אין חשיבות לשאלה אם התובע מסר שפנה שמאלה, משום שהתבלבל בכיוונים או מסיבה אחרת, אלא העיקר הוא שמסר שבעת התאונה הוא נסע ברחוב שוקן). בתצהירו (סעיף 2.ז), התובע העיד כי הוא פנה מדרך קיבוץ גלויות ימינה, לפני רחוב שוקן ושם נפגע. גם בבית הדין, בעת חקירתו הנגדית, התובע סיפר שלא נסע ברחוב שוקן, אלא מדרך קיבוץ גלויות, פנה ברחוב צדדי ימינה, לפני ההצלטבות שבין דרך קיבוץ גלויות לרחוב שוקן (לכיוון הכניסה לחניית בתי המשפט; עמוד 3 לפרוטוקול, שורות 8-23). התובע לא סיפק כל הסבר, הגיוני או אחר, לתיאור השונה מהתיאור שנמסר לחוקר (פרוטוקול, עמוד 3 שורה 25 עד עמוד 4, שורה 4). ד. התובע הסביר בתצהירו כי נסע בדרך זו על מנת "לחסוך ברמזורים" (סעיף 2.ז). מעיון במפה שצורפה להודעת הנתבע, עולה כי אין צומת מרומזר בקטע שבין פינת רחוב שוקן ודרך קיבוץ גלויות ובין פינת שביל העמל ורחוב שוקן. לפיכך הטענה אינה ברורה. גם בהתחשב בכך שהתאונה ארעה בשעות הלילה (בין 21:00 ל - 22:00, לנושא זה אדרש בהמשך), אינה תומכת בטיעון שהמעקף נועד לקצר את הדרך או "לחסוך ברמזורים". בבית הדין (עמוד 4 לפרוטוקול, שורות 12-15) וכן בפני החוקר (עמוד 2, שורות 31-32) התובע טען כי אינו מכיר את הכבישים. זאת נטען כנסיון להסביר את הדרך שבה התובע נסע. אני סבורה כי יש בתשובות אלה יותר משמץ של התממות וזו בלשון זהירה. ראשית, אם התובע אכן אינו מכיר את כבישי הארץ ואינו מכיר את הדרך הקצרה לביתו, הדעת נותנת כי ייטיב להכיר את הרחובות הראשיים (שוקן וקיבוץ גלויות) ולא את הרחובות האחוריים או הצדדיים (שביל המרץ והעמל). שנית, הטענה לפיה התובע לא הכיר את הדרך לביתו יותר מתמוהה, שעה שהוא מתגורר בתל אביב משנת 2005 (עמוד 6 לפרוטוקול,שורה 9 וכן בעמוד 5, שורה 11) והתאונה ארעה חמש שנים לאחר מכן. ה. אף בחינת לוח הזמנים מעוררת תמיהות. התובע העיד שסיים את עבודתו בסביבות השעה 20:00 - 20:30 (עמוד 3 לפרוטוקול, שורות 3-4). עוד העיד כי הדרך מהעבודה הביתה אורכת כ - 40 דקות (שם בשורה 3). כלומר, התאונה היתה אמורה להתרחש בין השעות 21:00 ל - 21:30. ואולם לפי דוח המשטרה, התאונה היתה בשעה 22:15. התובע לא ידע לציין מתי בדיוק התאונה ארעה ולא סתר את הנתון שהוצג לו מהדוח המשטרתי (עמוד 5 לפרוטוקול, שורות 19-25). פער הזמנים בין הדיווח אצל הרשויות והשעה שבה לשיטתו של התובע היה אמור להימצא במקום, אף הוא תומך במסקנה כי התובע נסע במקום או עצר במקום בדרך לביתו לצורך ענייניו הפרטיים. ו. לסיכום, מיקום התאונה אינו מתיישב עם גרסת התובע כי התאונה ארעה בעת שהתובע נסע לביתו מהעבודה. המסלול שתואר על ידי התובע אינו המסלול הקצר ביותר לביתו והסברי התובע למסלול בו בחר אינם משכנעים ואין בהם כל הגיון. התובע לא הציג הסבר משכנע לשאלה מדוע העדיף לנסוע מהיציאה מנתיבי איילון, דרך קיבוץ גלויות ולפנות ימינה, לפני רחוב שוקן, דרך רחובות אחוריים בשעת לילה מאוחרת. מעבר לכך, אף שעת התאונה אינה מתיישבת עם לוח הזמנים שהתובע תיאר. מאחר שאין חולק שהתובע נפגע בפינת הרחובות העמל ושביל המרץ, והתובע עמד על כך שהדבר היה בדרך הביתה ולא סיפק הסבר הגיוני אחר להמצאותו שם, המסקנה המתבקשת היא שהתאונה לא ארעה בדרך הביתה, אלא בעת שהתובע סטה סטיה של ממש מדרכו. 4. סוף דבר - התביעה נדחית. כמקובל בהליכים מתחום הבטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות. תאונה בדרך / חזרה מהעבודהקטנועתאונת דרכיםהשעיהתאונת קטנועתאונת אופנוע