קראו דוגמא מהפסיקה בנושא תביעה בגין קניית אבן חיפוי קירות: לטענות התובע, כמפורט בכתב תביעתו, בתאריך 17.12.12, רכש מהנתבע 160 מ"ר של אבן ג'מאעין סוג א' (להלן: "האבן"), לצורך חיפוי קירות ביתו ההולך ונבנה בשפרעם. בין הצדדים סוכם כי התובע ישלם לנתבע את הסך של 23,000 ש"ח בגין כל הכמות של האבן שרכש, כאשר מחירו של כל מ"ר נקבע בסך של 144 ש"ח. בתאריך 28.12.12, שילם התובע לנתבע את מלוא הסך של 23,000 ש"ח ובאותו יום, בעת שהתובע לא היה בביתו, סיפק הנתבע לבית התובע 10 משטחים של אבן. משחזר התובע לביתו, הסתבר לו כי הכמות חסרה ואף סוג הסחורה שקיבל אינו תואם את שהזמין, כנ"ל, כאשר המשלוח שקיבל היה מסוג ב' ו-ג'. התובע ממשיך וטוען כי למחרת, ביום 29.12.12, נסע לכפר בענה, לבית עיסקו של הנתבע, כשהינו מבקש להחזיר לו את האבן ולקבל את כספו בחזרה. הנתבע סירב לכך. בסופו של דבר, לאחר ויכוח בין הצדדים, סוכם כי הנתבע ישלים ויספק לתובע את הכמות החסרה ואף יחליף לו את הסחורה הפגומה. התובע הרכיב בביתו את האבן שסופקה לו על ידי הנתבע והסתבר לו כי בסה"כ קיבל מהנתבע 125 מ"ר, במקום 160 מ"ר, כפי שהוזמנו. משמע, התובע היה זכאי להחזר הסך של 5,040 ש"ח בגין האבן החסרה. אולם, מכיוון שהתובע הזמין מהנתבע עוד 24 מ' מסגרות אבן לחלונות, לפי 50 ש"ח למטר, קיזז התובע את מחיר המסגרות, בסך של 1,200 ש"ח מהסך של 5,040 ש"ח, כך שהנתבע נותר חייב לו, לטעמו, בגין האבן שלא סופקה, סך של 3,840 ש"ח. לטענת התובע, נגרמו לו נזקים נוספים, כאשר יהא עליו לרכוש אבן חדשה בכמות של 35 מ', כדי להשלים את חיפוי הבית ולא ניתן יהיה להשיג את אותה האבן, כך שייגרם נזק למראה של חזית ביתו, כאשר החזית לא תהיה מחופה, כולה, באותה האבן. התובע העמיד את תביעתו על סך של 13,840 ש"ח, כפי שפירט בכתב התביעה. בכתב ההגנה, טען הנתבע כי סוכם על רכישת 150 מ"ר של אבן בלבד, במחיר של 23,000 ש"ח, אך הנתבע, מרצונו הטוב, הוסיף לתובע עוד 10 מ"ר, כאשר התובע הודיעו כי הכמות של 150 מ"ר לא מספיקה. כן אישר כי התובע ביקש להחליף אבנים שהיו פסולות והנתבע עשה כן. הנתבע הוסיף וטען כי התובע רכש הימנו עוד אבן מיוחדת לצורך ביצוע מסגרות ל-6 חלונות, במחיר של 700 ש"ח לכל חלון ובסה"כ נשאר התובע חייב לו סך של 4,200 ש"ח. משנדרש התובע על ידי הנתבע לשלם לו את הסך הנ"ל - מיהר התובע והגיש את התביעה שבענייננו. במהלך שמיעת הראיות, העידו בביהמ"ש התובע, שמאי מטעמו שנתן חוו"ד ולדרישת הנתבע אף התייצב בביהמ"ש והעיד, חתנו של התובע והנתבע עצמו. כן הוגשו לביהמ"ש תצלומי הבית. הנני נותנת אמון מלא ומוחלט בכל דברי עדותו של התובע, שהיו אמינים עליי במלואם ודוחה את דברי עדותו של הנתבע, בקובעי כי לא העיד אמת בביהמ"ש. דבריו של התובע התאשרו, כולם, בחוו"ד השמאי מטעמו, בעדות השמאי ובעדות חתנו של התובע, עדויות שהיו מקובלות עליי אף הן וכן בתצלומים שהוגשו לביהמ"ש. מאידך, דבריו של הנתבע, בעדותו ובחקירותיו את התובע ועדיו - לא ביססו טענות הגנה אחידות, קוהרנטיות. היו אלה טענות בעלות סתירות פנימיות ולעיתים היתה תחושה כי באו בפני ביהמ"ש ללא שניתן להם כל בסיס, הועלו ללא מחשבה מוקדמת וכאשר הנתבע יוצרן יש מאין, בהתאם לאשר הינו סבור כי נדרש. הנתבע אף לא הביא כל ביסוס חיצוני לגירסאותיו ולדברי עדותו שלו, למרות שלא היתה כל מניעה כי יעשה זאת, אם אכן סבר כי יש בידו לבסס את טיעוניו ולסתור את גירסת התובע. על בסיס כל הנתונים שבאו בפני ביהמ"ש, הנני קובעת כי הוכח שהנתבע הפר את אשר סוכם בין הצדדים וסיפק לתובע כמות אבן הפחותה ב-35 מ"ר מזו שהוזמנה ושולמה על ידי התובע. כן הנני קובעת כי הוכח שלא ניתן עוד, באמצעים סבירים, לקנות אבן הזהה לזו שרכש התובע אצל הנתבע, כאשר אף הנתבע עצמו אישר זאת בעדותו בביהמ"ש (עמ' 3 ש' 6-7 לפרוט'). משמע, לחזית בית התובע אכן ייגרם נזק, עת יפיע החזית ייפגם מחמת השוני שבין שני סוגי האבן המחפה את החזית. הנני מעריכה את שווי הנזק הכללי בגין הפגיעה באחידות האבן שבחזית בית התובע בסכום מינימלי של 7,500 ש"ח. יש לציין בהקשר זה כי בפתחה של הישיבה האחרונה, הודיע התובע כי נגרמו לו נזקים העולים על סוכם התביעה, ברם, כתב התביעה לא תוקן ולא ניתן להעניק לתובע סעד מעבר לזה המופיע בכתב התביעה. במהלך הדיון עלתה טענה של הנתבע כי העסק איננו על שמו שלו וכי הוא עצמו הוכרז כפושט רגל בשנת 2003. הנני דוחה טענה זו, שעלתה לראשונה במהלך שמיעת הראיות, כאשר קיבלתי, כאמור, כי התובע ביצע את העיסקה אל מול הנתבע. הנתבע לא טען כל טענה בכתב הגנתו כאילו אינו המוכר או אינו מי שיש לתובעו בגין העיסקה שבענייננו ואף לא חקר כלל את התובע בעניין זה. בנסיבות אלה כולן, הנני קובעת כי על הנתבע להחזיר לתובע את הסך של 3,840 ש"ח, בגין החזר האבן החסרה, בניכוי התשלום עבור מסגרות החלונות ולפצותו בגין הפגיעה בחזית ביתו בסך של 7,500 ש"ח ובסה"כ בסך של 11,340 ש"ח. אשר על כן, הנני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע את הסך של 11,340 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. כן הנני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע את הסך של 2,400 ₪ בגין הוצאות המשפט, לרבות אגרת הגשת התביעה ולרבות שכ"ט השמאי (1,500 ש"ח), שהתובע נדרש לשלמו לשמאי. אף סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל. יש זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה וזאת תוך 15 יום ממועד המצאת פסק דין זה. חיפויקירות