קראו דוגמא מהפסיקה בנושא תביעה לביצוע שטר: תביעה לביצוע שטר על סך 5000 ₪ שמסר הנתבע לתובעת כשטר ביטחון להבטחת קיום התחייבויותיו מכוח הסכם שכירות מיום 30.03.07. בין הצדדים הוסכם כי הנתבע ישכור מהתובעת חדר מהדירה שבבעלותה, החל מיום 01.04.07 ועד ליום 31.12.07 (להלן: "תקופת השכירות"). כאשר דמי השכירות הינם 900 ₪ לחודש, אשר ישולמו אחת לשלושה חודשים. עוד הוסכם כי התובעת תהיה רשאית להשכיר חלק מהדירה לדיירים נוספים והנתבע יישא, בנוסף לדמי השכירות, בכל הוצאות השוטפות על המושכר. בסעיף 14 להסכם, ניתנה אופציה לשוכר להאריך את תקופת השכירות ל-6 חודשים נוספים, ובלבד שייתן הודעה מראש 30 יום לפחות לפני תום תקופת השכירות המקורית. (להלן: "האופציה"). להבטחת תנאי השכירות ובהתאם לסעיף 13 לחוזה השכירות, הפקיד הנתבע - השוכר, בידי התובעת - המזכירה, שיק על סך 5,000 ₪ (להלן: "שטר הביטחון"). הצדדים מאשרים כי הנתבע שילם את דמי השכירות והתשלומים השוטפים בגין תקופת השכירות. אין מחלוקת כי הצדדים האריכו את תקופת השכירות - האופציה. המחלוקת בין הצדדים התמקדה בשאלה מתי הסתיימה תקופת האופציה, קרי מתי פינה הנתבע את הדירה, האם כטענת התובעת, ביום 02.10.09 או כטענת הנתבע, ביום 23.09.08, כשנה קודם לכן. וכפועל יוצא, האם על הנתבע לשלם דמי שכירות לתקופה של שנה נוספת ולשאת בהוצאות השוטפות, בגין תקופה זו. טענות התובעת שטר הביטחון תקף עד גמר תקופת האופציה. תקופת האופציה הסתיימה עת מסר הנתבע לתובעת את מפתח הדירה, היינו ביום 02.10.09. לטענת התובעת, הנתבע לא שילם את מלוא דמי השכירות, וכן לא נשא בחשבונות חשמל, גז וארנונה בגין תקופה זו. לטענת התובעת, הנתבע מנע ממנה להשכיר חדר נוסף והשחית ציוד השייך לתובעת. להוכחת טענותיה, צירפה התובעת מסמך, בחתימת הנתבע, המאשר כי מפתח הדירה נמסר לתובעת רק ביום 2.10.09. המסמך לא נסתר, פרט להכחשה כללית וסתמית של הנתבע. טענת הנתבע כי כביכול עזב את הדירה כשנה קודם לכן (23.09.08), נטענה לראשונה בתצהיר עדות ראשית מטעמו ומכל מקום, לטענת התובעת, מועד החזרת המפתח למשכיר מהווה אינדיקציה והוכחה למועד העזיבה בפועל. מכאן, טוענת התובעת כי מועד בו עזב הנתבע את המושכר הוא 02.10.09. התובעת טוענת כי הוכיחה כי בגין תקופה זו לא שילם לה הנתבע דמי שכירות והנתבע מנגד לא הוכיח כי שילם סכום כלשהו בגין תקופה זו. ביחס לתשלומים השוטפים, טוענת התובעת כי הם נשארו רשומים על שמה והיא זו שנשאה בהם בפועל. לו היה הנתבע נושא בהם, היה מן הסתם מחתים את התובעת על כל תשלום כזה ששילם לה, במיוחד נוכח היחסים ביניהם. ביחס לראיות והמסמכים שצירף הנתבע, טוענת התובעת כי המסמך שהציג הנתבע, לפיו עזב את הדירה ביום 23.09.08, אינו חתום על ידה, בעוד שהיא אוחזת במסמך בחתימת הנתבע לפיו מסר את המפתח ביום 02.10.09. עוד מוסיפה התובעת וטוענת כי הנתבע הגיש תרגום של מסמך אחד ורציף כאילו מדובר במסמך אחד, בעוד שמדובר בשני מסמכים נפרדים. התובעת מעולם לא חתמה על חלקו השני של התרגום. לטענת התובעת, אין להתייחס לחשבונות החשמל אותם צירף הנתבע, שכן גם התובעת רשומה על גביהם ואין לדעת מי מהם שילם אותם. ביחס לחוזה השכירות אותו צירף הנתבע ועל פיו הוא שוכר דירה אחרת מיום 25.09.2008, טוענת התובעת כי מדובר בחוזה סטנדרטי אותו ניתן להשיג בקלות ו"למלא" כרצונו. הנתבע לא טרח להעיד את משכירי הדירה החלופית. אין לקבל את טענת הנתבע כי הוא שמר את המפתח, מכיוון שהתובעת לא החזירה לו את החפצים שהיו בדירתה. הנתבע לא נתן כל הסבר הגיוני מדוע הוא לא החזיר את המפתח ולקח את חפציו. במישור המשפטי טוענת התובעת כי היות ומדובר בתביעה שטרית נטל ההוכחה הינו על הנתבע ולאור גרסתו השקרית אין ספק כי הוא לא עמד בנטל ההוכחה. עוד טוענת התובעת כי חלים בעניין זה חוק השכירות וחוק החוזים ומשלא עמד הנתבע בתנאי החוזה ובתנאי השכירות עליו לשלם את השטר. אשר על כן, טוענת התובעת כי יש לקבל התביעה ולחייב הנתבע בהוצאות משפט. טענות הנתבע שטר הביטחון שנמסר לתובעת מכוח הסכם השכירות, הוא להבטחת התחייבויות הנתבע בגין תקופת השכירות בלבד ולא עבור תקופת האופציה. התובעת לא הוכיחה כי התקיימו התנאים המזכים אותה בפירעון שטר הביטחון לתקופת האופציה, אשר הסתיימה ביום 31.12.07. בתקופת האופציה, סיכמו הצדדים כי הנתבע יהיה רשאי לשכור את הדירה לתקופה של חודש נוסף והוסכם ביניהם בע"פ כי הנתבע ישלם דמי שכירות, פר חודש, וכי יהיה רשאי לעזוב את המושכר מתי שיחפוץ. לא התקיים סעיף 14 להסכם השכירות, קרי לא מומשה האופציה בהתאם להסכם השכירות. הנתבע עזב את הדירה ביום 23.09.08, אך מסר לתובעת את המפתח שהיה בידיו רק במועד מאוחר יותר, מאחר והתובעת לא אפשרה לנתבע להוציא חפציו מהדירה. המסמך שעליו מבססת התובעת את תביעתה, מעיד כי המפתח נמסר ביום 02.10.09, אך הנתבע אינו מאשר מועד עזיבתו במועד זה, שכאמור היה כשנה קודם לכן. להוכחת טענותיו, צירף הנתבע הסכם שכירות מצד ג', לפיו שכר דירה חלופית החל מ- 09/2008, תשלום חשבון ארנונה מחודש דצמבר 2008 לדירה החלופית ותמונות הנושאות על גבן את התאריך 6.11.08, מהן עולה כי התובעת ביקרה בדירתו החלופית במועד זה וראה גם הודאתה בפרוטוקול (עמ' 15 שורות 20-21 לפרוטוקול מיום 24.03.13). בחקירתה הנגדית, אישרה התובעת כי היא לא יודעת מתי הנתבע עזב את הדירה (עמ' 18 שורה 5 לפרוטוקול). באשר לתשלומים השוטפים, טוען הנתבע כי התובעת לא עמדה בנטל הראיה הנדרש. צירוף קבלה בעניין תשלום גז לשנת 2007 אינו רלוונטי מאחר ומדובר בהרחבת חזית - הצדדים הסכימו שהנתבע נשא בתשלומים בגין תקופת השכירות המקורית (עמ' 9 שורות 11-12 לפרוטוקול). יתרה מזו, התובעת הודתה כי מערכת הגז נותקה בחודש 05/2008 (עמ' 12 שורות 20-22 לפרוטוקול). לעניין תשלומי החשמל, התובעת צירפה שלוש קבלות משנת 2007 שאין להם כל רלוונטיות. באשר לשתי הקבלות משנת 2008, אשר סכומן מגיע ל 260 ₪, הרי שהנתבע צירף מסמכים עליהם חתמה התובעת ועל פיהם שילם הוא את כל חשבונות הדירה עד למועד עזיבתו, לרבות חודש 11/2008, חרף העובדה כי לא התגורר אז בדירה. התובעת לא צירפה כל אסמכתאות ו/או אישורים המצביעים על כך כי הנתבע גר בדירה מעבר ל-09/2008 - התובעת לא הציגה צריכת חשמל לתקופה זו ו/או כל אסמכתא אחרת. באשר לטענה כי הנתבע סיכל השכרת חדר נוסף בדירה, מדובר בהרחבת חזית שאינה נגזרת משטר הביטחון, וגם מטעם זה יש לדחות התביעה. אשר על כן, טוען הנתבע כי יש לדחות התביעה ולחייב התובעת בהוצאות ההליך. דיון שטר הביטחון - בפתח הדיון אבחן האם שטר הביטחון, נשוא תביעה זו, חל ותקף ביחס לתקופה האופציה ו/או התקופה שבמחלוקת. כידוע, נטל ההוכחה בתביעה מעין זו מוטל על הנתבע, אשר עליו להוכיח כי הוא מילא אחר התנאים אשר שוללים את מימוש שטר הביטחון. ראה ע"א 562/88 אהרון בן אריה נ' יוסף סופר , פד"י מה(1) 648, 659 (1991) וכן ע"א 1794/09 אלומיניום החזקות בע"מ נ' דוד אפל , (פסקה 18 לפסק דינו של כבוד השופט י' עמית ניתן ביום 4.07.10). אני דוחה את טענת הנתבע כי לא שטר הביטחון לא תקף בתקופת השכירות שבמחלוקת. אומנם סעיף 13 (א) לחוזה קובע כדלקמן: "להבטחת מילוי התחייבויותיו עפ"י תנאי החוזה, ובייחוד פינוי הדירה במועד ותשלום הסכומים המגיעים ממנו במועדם, יפקיד השוכר בידי המשכיר שטר חוב בלתי סחיר על סך של 5,000 ₪." ובסעיף 14 נכתב: "לשוכר ניתנת הזכות להאריך את תקופת הסכם זה ל 6 חודשים נוספים (להלן "תקופת האופציה" ), וזאת על ידי מתן הודעה על כך 30 ימים לפחות לפני תום תקופת השכירות המקורית, כאמור בסעיף 2 לעיל. כל תנאי החוזה לרבות אך לא רק: גובה ומועדי התשלום יחולו גם בתקופת האופציה, בהתאם לגובה שיקבע" (החלק המודגש הוסף לחוזה בכתב יד). אך למרות שהחוזה היה עבור 9 חודשים ועוד אופציה של חצי שנה, הרי שמהתנהגות הצדדים אני למדה כי כוונתם הייתה להמשיך את החוזה כפי שנחתם ביניהם מלכתחילה ובכלל זה שהשטר ימשיך לשמש כבטוחה. שכר הדירה נשאר באותו הגובה, הנתבע המשיך להתגורר בדירה, לא ביקש לשנות כל תנאי בשכירות. יתרה מזאת, הנתבע לא ביקש כי התובעת תשיב לו את שטר הביטחון. ראה לעניין זה ע"א (מחוזי ת"א) 2848/04 גרשון ליבל נ' לואי חודסחלק , (ניתן ביום 4.11.2009). לפיכך אני קובעת כי שטר הביטחון היה בתוקף. המועד בו עזב הנתבע את המושכר - אני מקבלת את גרסת הנתבע כי התגורר בדירה עד ליום 23.09.08. למסקנה זו הגעתי על יסוד הראיות הבאות: חוזה השכירות שהציג הנתבע, לפיו החל מיום 25.09.08 שכר דירה חלופית; קבלה על תשלום ארנונה עבור דירה חלופית זו מיום 31.12.08; הקבלה תואמת תנאי החוזה החדש. חוזה השכירות אמנם הינו חוזה סטנדרטי, אך יש בו פרטים המזהים את השוכרים - שמות, ת.ז., טלפונים ותיקונים על גבי חוזה. הנתבע צירף "ריכוז תשלומים" מחברת החשמל עבור 9 חודשים 1.9.08- 1.5.09. בגין תקופה זו, סך כל החיוב הינו 146.54 ₪. לו היה הנתבע מתגורר בפועל בדירה זו, היה צורך חשמל בסכומים גבוהים יותר; בשנת 2007-2008, עת התגורר הנתבע בדירה, נע החיוב בגין צריכת החשמל בסך של 110-150 ₪, לחודשיים. מפתח הדירה - אמנם התובעת הציגה מסמך כי מפתח הדירה נמסר לה רק ביום 02.10.09, אך יש לזכור כי בידי התובעת היה מפתח נוסף, וזאת בהתאם לתנאי החוזה. וכן התובעת בעדותה בבית המשפט טענה כי היא השתמשה בחדר בדירה כמחסן וחדר כושר וזאת מבלי לציין כי הנתבע מנע ממנה להשכיר את החדר (עמ' 13 שורות 3-9 לפרוטוקול). הנתבע לא הכחיש כי מסר את המפתח שהיה ברשותו במועד זה, אך הכחיש כי המשיך להתגורר במושכר גם בתקופה זו. עדותו הייתה מהימנה בעיניי. התובעת לא צירפה חשבונות בגין צריכת מים לתקופה שבמחלוקת. בחקירתה הנגדית, השיבה התובעת "אני לא יודעת מתי הוא עזב את הדירה" (עמוד 18 שורה 5 לפרוטוקול). ארבעת התמונות, בהן מופיעה התובעת בדירתו השכורה והחלופית של הנתבע (מ/4), נושאות תאריך 06.11.08 והתובעת מזהה את עצמה בתמונות - "אני לא זוכרת מתי הייתי, אני מנסה להיזכר, זה צולם נגד רצוני . אני לא זוכרת מתי זה היה." (עמ' 15 שורות 22-29 לפרוטוקול). ובהמשך - משנשאלה התובעת לגבי התאריך המופיע על התמונות (מופיע התאריך 6.11.2008) היא עונה: אני לא יודעת מה מותר ומה אסור לי. למה אתה לא מראה לעו"ד שלי?" (עמוד 16 שורה 6לפרוטוקול). משנשאלה התובעת "האם זה נכון שהיית שם ב- 6.11.2008?" היא עונה: " איפה כתוב 2008? כתוב פה 2009" (עמוד 16 שורות 7-8 לפרוטוקול). אינני נכנסת לשאלה האם התאריך המופיע על התמונות הוא תאריך מדויק והאם המצלמה הייתה מכוילת נכון, אך תשובותיה של התובעת מעידות כי התובעת מתקשה לתת הסבר לתאריך בו עזב הנתבע את דירתה וכן לתאריך בו הוא שכר דירה אחרת. מהימנות הצדדים - אני נותנת אמון בגרסת הנתבע. גרסתו הייתה מהימנה ואחידה ואף נתמכה בראיות. בעוד שגרסת התובעת לא הייתה אחידה וניכר היה כי האמת אינה נר לרגליה והיא בוררת תשובותיה בהתאם לאינטרס המנחה אותה. כך ראה למשל, תשובותיה לעניין התמונות (מ/4) וכן תשובותיה לעניין המחברת - בחקירתה בבית המשפט הודתה התובעת כי הנתבע החזיק מחברת בה הוא רשם את תשלומיו השונים דבר המחזק את גרסתו של הנתבע כי המחברת אותה הוא הציג לבית המשפט הינה אותנטית. במחברת זו רשום כי הנתבע שילם את כל תשלומי הדירה (עמ' 17 שורות 1-11 לפרוטוקול). מהתרשמותי מהתובעת, אין זה הגיוני כי תשתהה זמן כה רב בפנייתה ללשכת ההוצאה לפועל ותפנה רק ביום 10.09.2009, כאשר לפי גרסתה, הנתבע לא שילם לה שכר דירה למעלה משנה וחצי ואף מונע ממנה להשכיר חדר נוסף, שעה שהיא תובעת סך של 323 ₪ עבור חשבון גז לשנת 2007. גם העובדה שהתובעת ביקשה לחייב הנתבע בחשבונות גז לשנת 2007, שעה שמערכת הגז נותקה עוד בתקופת השכירות הראשונית, מלמדת על חוסר מהימנותה. במסגרת תביעתה, העלתה התובעת טענות נוספות (נזקים לדירה והפסד דמי שכירות), טענות אלה אינן חלק מההליך שבפניי ולפיכך לא מצאתי להרחיב אודותן. סוף דבר אספרנצה אלון לאחר שבחנתי הראיות שהוצגו בפניי, והתרשמתי באופן ישיר מהצדדים עצמם, אני קובעת כי דין התביעה להידחות. מהימנות הנתבע והראיות אותן הציג בפני בית המשפט לחיזוק גרסתו, שכנעו אותי כי הנתבע התגורר במושכר עד ליום 23.09.2008 וכי הוא נשא בשכר הדירה המוסכם ו/או בתשלומים השוטפים בגין תקופה זאת על כן אני קובעת הנתבע עמד בנטל ההוכחה, כי לא התקיימו התנאים למימוש שטר הביטחון. אני מורה על סגירת תיק ההוצל"פ - 0242893099 נשוא תיק זה. אני מחייבת התובעת לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 3,500 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום, ולא - יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק. שטרביצוע שטר