##האם אפוטרופוס זכאי לשכר טרחה בתביעות בהן מעורב חסוי ?## המשפט הישראלי מאפשר הגשת בקשות מצד אפוטרופוסים לשכר טרחה (ראו סעיף 56 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962; תקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (סדרי דין וביצוע), תש"ל - 1970), ומשמע שאין הוא רואה בכך כשלעצמו משום פגיעה שאינה ראויה במערכת היחסים הרגישה והעדינה שבין אפוטרופוס לחסוי, ובסופו של יום זו גם המסקנה העולה מפרשת ע"א 628/81 הררי נ' האפוטרופוס הכללי. הדעת נותנת שבמקרים מסוימים ובעיתויים מסוימים עלולה בקשה לשכר לפגום במערכת יחסים זו, בחשד שתעורר אצל החסוי כלפי האפוטרופוס. ##דוגמא לכתב תביעה נגד חסוי## ## סוג התביעה: ## _____ ## הסעד המבוקש: ## _____ ## אגרה: ## ____ ## האם קיים הליך נוסף בבית משפט או בבית דין, בקשר למסכת עובדתית דומה שהתובע הוא צד לו או היה צד לו? ## לא ## א. תיאור של בעלי הדין ## 1. התובע, מר _________ ת.ז. _________, הינו אדם פרטי העוסק בתחום השיפוצים, אשר שכר דירה בבעלות הנתבעת. 2. הנתבעת, גב' _________ ת.ז. _________, הינה חסויה המיוצגת בהליך זה על ידי אפוטרופוס לרכוש, גב' _________ ת.ז. _________, אשר מונתה על פי צו של בית המשפט לענייני משפחה. ## ב. הסעד המבוקש (באופן מפורט) ## 3. כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבעת, באמצעות האפוטרופוסית שלה, לשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. סך של 5,800 ש"ח בגין נזקים שנגרמו כתוצאה מפריצה לדירה, אשר נבעה מכשל בדלת הכניסה שהנתבעת התחייבה לתקן ולא עשתה כן. ב. סך של 3,500 ש"ח בגין עלות תיקון רטיבות בתקרת האמבטיה, אשר נגרמה כתוצאה מנזילה אצל השכן ולא טופלה על ידי הנתבעת, למרות פניות בעניין. ג. סך של 1,500 ש"ח בגין חיוב ארנונה ומים שלא כדין עבור חודש _________, אשר נבע משינוי תאריך תחילת השכירות על ידי הנתבעת. ד. פיצוי בגין עוגמת נפש והוצאות משפט בסכום שייקבע על ידי כבוד בית המשפט. ה. כל סעד נוסף שייראה לכבוד בית המשפט צודק וראוי בנסיבות העניין. ## ג. העובדות הנחוצות לביסוסה של עילת התביעה ומתי נולדה ## 4. ביום 28.11.2004 נחתם בין התובע לנתבעת חוזה שכירות בלתי מוגנת, לפיו שכר התובע דירה בת 2.5 חדרים ברחוב _________ בחולון. 5. בהתאם להסכם השכירות, הוסכם כי התובע ישפץ את הדירה, ובתמורה יקוזזו דמי השכירות למשך 11 חודשים. 6. בטרם כניסתו לדירה, התגלו ליקויים נוספים בדירה, והנתבעת התחייבה לתקנם על חשבונה בתוך 3 ימים, אך לא עשתה כן, והתובע נאלץ לתקנם בעצמו. 7. במהלך תקופת השכירות, נוצרה רטיבות בתקרת האמבטיה כתוצאה מנזילה אצל השכן, והתובע נאלץ לתקנה בעצמו לאחר שהנתבעת לא פעלה לתיקונה. 8. הנתבעת שינתה, תוך זיוף, את הסכם השכירות ודיווחה לעיריית חולון על תאריך תחילת שכירות שגוי, מה שגרר חיובים בארנונה ומים לתובע ועיקולים על נכסיו. 9. דלת הכניסה לדירה הייתה לקויה, והנתבעת לא תיקנה אותה למרות התחייבותה, מה שגרם לפריצה לדירה ולנזקים כספיים לתובע. 10. עילות התביעה נולדו במהלך תקופת השכירות ועם גילוי הנזקים והחיובים שלא כדין, והתגבשו במלואן עם עזיבת התובע את הדירה ביום 30.4.2013. ## ד. העובדות המקנות סמכות לבית המשפט ## 11. סמכותו העניינית של בית משפט נכבד זה לדון בתביעה זו נובעת מסכום התביעה, אשר אינו עולה על הסכום הקבוע בחוק לסמכותו של בית משפט השלום. 12. סמכותו המקומית של בית משפט נכבד זה נובעת מכך שהדירה נשוא התביעה ממוקמת בתחום שיפוטו של בית משפט זה, וכן מכך שהנתבעת מתגוררת בתחום שיפוטו. ## ה. פירוט הטענות ## ## הפרת התחייבות לתיקון ליקויים ## 13. הנתבעת, באמצעות האפוטרופוסית שלה, הפרה את התחייבותה המפורשת והמשתמעת לתקן ליקויים מהותיים בדירה, אשר היו קיימים עוד בטרם כניסת התובע לדירה, ובכך גרמה לתובע נזקים כספיים ישירים ועקיפים. 14. התחייבות הנתבעת לתיקון הליקויים נבעה הן מהסכמות בעל פה והן מהוראות סעיף 13.2 להסכם השכירות, אשר קבע כי המשכיר מתחייב לתקן נזקים שנוצרו בתוך שלושה ימי עבודה מיום ההודעה על הנזק, וזאת בנוסף לחובתה הכללית כמשכירה. 15. התובע פנה לנתבעת מספר פעמים בדרישה לתקן את הליקויים, אך פניותיו לא נענו, והנתבעת התעלמה מחובתה החוזית והחוקית, מה שהותיר את התובע ללא ברירה אלא לבצע את התיקונים על חשבונו. 16. העובדה שהתובע ביצע את התיקונים בעצמו, בהיותו בעל מקצוע בתחום השיפוצים, אינה גורעת מחובתה של הנתבעת להשיב לו את עלות התיקונים, שכן מדובר בהוצאה סבירה והכרחית לשם מגורים בדירה ראויה. 17. אי תיקון הליקויים על ידי הנתבעת מהווה הפרה יסודית של הסכם השכירות, אשר פגעה בזכותו של התובע ליהנות מדירה תקינה וראויה למגורים, וגרמה לו לעוגמת נפש רבה ולנזקים כספיים ניכרים. ## אחריות הנתבעת לנזקי פריצה ## 18. הנתבעת התרשלה בחובתה לתקן את דלת הכניסה הלקויה לדירה, למרות שהובא לידיעתה מצבה, ובכך יצרה סיכון ממשי לפריצה ולגניבה, אשר התממש וגרם לתובע נזקים כספיים משמעותיים. 19. חובתה של הנתבעת לתקן את הדלת הלקויה נבעה הן מהוראות הסכם השכירות והן מחובתה הכללית כבעלת נכס להבטיח את שלומם וביטחונם של דייריה ורכושם, חובה שהופרה באופן בוטה. 20. הקשר הסיבתי בין מחדלה של הנתבעת בתיקון הדלת לבין הפריצה והנזקים שנגרמו ברור וחד משמעי, שכן דלת תקינה הייתה עשויה למנוע או להקשות על הפורצים לבצע את זממם. 21. התובע זכאי לפיצוי מלא בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהפריצה והגניבה, לרבות שווי הרכוש שנגנב והוצאות תיקון הנזקים שנגרמו לדירה עצמה כתוצאה מהפריצה, בסך 5,800 ש"ח. 22. טענת הנתבעת בדבר היעדר ראיות להוכחת הנזק נדחית, שכן התובע הציג הערכה סבירה של הנזקים, ועל הנתבעת, שהתרשלה, מוטל הנטל להוכיח כי הנזק נמוך יותר או שלא נגרם כלל. ## אחריות הנתבעת לנזקי רטיבות ## 23. הנתבעת התרשלה בחובתה לתקן את נזילת המים בתקרת האמבטיה, אשר נבעה מדירה סמוכה, למרות שהובא לידיעתה כי קיימת בעיה וכי השכן התחייב לטפל בה יחד עמה, ובכך גרמה לתובע נזקים. 24. חובתה של הנתבעת כמשכירה לתקן פגמים במושכר, לרבות נזילות, קבועה בסעיף 7(א) לחוק השכירות והשאילה, תשל"א-1971, ואינה מותנית בפנייה פורמלית בכתב, אלא די בידיעה על הפגם. 25. טענת הנתבעת כי לא ידעה על הרטיבות אינה מתקבלת, שכן התובע פנה לשכן אשר אמר לו כי העניין יטופל על ידו ועל ידי הנתבעת, מה שמעיד על ידיעתה או על חובתה לברר את העניין. 26. רטיבות בתקרה אינה בגדר "בלאי סביר" או "נזק הנובע משימוש רגיל וסביר", ולכן חובת התיקון חלה על הנתבעת במלואה, והיא אינה יכולה להתנער מאחריותה בטענה זו. 27. התובע זכאי להחזר מלא של הוצאותיו הסבירות בגין תיקון הרטיבות, בסך 3,500 ש"ח, שכן הוא נאלץ לפעול לתיקון הפגם בעצמו לאחר שהנתבעת לא עשתה כן תוך זמן סביר. ## חיובים שלא כדין בארנונה ומים ## 28. הנתבעת פעלה בחוסר תום לב ובניגוד להסכם השכירות כאשר שינתה, תוך זיוף, את תאריך תחילת השכירות בדיווחיה לעיריית חולון, ובכך גרמה לחיוב התובע בארנונה ומים עבור חודש שבו לא התגורר בדירה. 29. פעולת הנתבעת מהווה הטעיה והפרה של חובת הגילוי וההגינות המוטלת עליה כמשכירה, וגרמה לתובע נזקים ישירים בדמות חיובים כספיים ועיקולים על נכסיו. 30. העובדה שהעיקולים בוטלו בסופו של דבר אינה גורעת מהנזק שנגרם לתובע, אשר נאלץ להתמודד עם הליכי גבייה, עוגמת נפש, בזבוז זמן וטרחה מיותרת כתוצאה ממעשיה של הנתבעת. 31. התובע זכאי להחזר מלא של הסכומים ששילם בגין חיובים אלו, בסך 1,500 ש"ח, וכן לפיצוי בגין הנזקים העקיפים ועוגמת הנפש שנגרמו לו כתוצאה מהתנהלותה הפסולה של הנתבעת. 32. טענת הנתבעת בדבר היעדר ראיות לאמיתות הדברים נדחית, שכן התובע הציג אסמכתאות מספקות המעידות על החיובים ועל ביטול העיקולים, ועל הנתבעת מוטל הנטל להוכיח כי פעלה כדין. ## חוסר תום לב והטעיה מצד הנתבעת ## 33. הנתבעת פעלה בחוסר תום לב מובהק לאורך כל תקופת השכירות, הן בהפרת התחייבויותיה לתיקון ליקויים והן בשינוי תאריך תחילת השכירות בדיווחיה לרשויות, ובכך פגעה באמון שבין הצדדים. 34. התנהלות הנתבעת, אשר כללה התעלמות מפניות התובע ואי מילוי חובותיה, מהווה הפרה של עקרון תום הלב החוזי, המחייב צדדים לחוזה לנהוג בהגינות וביושר זה כלפי זה. 35. הנתבעת ניצלה את מעמדה כבעלת הנכס ואת חוסר מודעותו של התובע להליכים בירוקרטיים מסוימים, על מנת להשיג יתרון בלתי הוגן על חשבונו, ובכך גרמה לו נזקים. 36. טענת הנתבעת בדבר חוסר תום לב של התובע באי גילוי חוזה שכירות נוסף נדחית, שכן החוזה הנוסף אינו רלוונטי לטענות התביעה הנוכחית, העוסקות בליקויים וחיובים שקדמו לו או נבעו מהתנהלות הנתבעת. 37. התנהלותה של הנתבעת, כפי שתוארה לעיל, מצדיקה הטלת פיצויים עונשיים בגין חוסר תום לב, בנוסף לפיצויים בגין הנזקים הישירים שנגרמו לתובע. ## אי עמידה בהתחייבויות חוזיות ## 38. הנתבעת הפרה באופן יסודי את התחייבויותיה החוזיות כלפי התובע, כפי שנקבעו בהסכם השכירות מיום 28.11.2004, ובכך גרמה לתובע נזקים כספיים ועוגמת נפש. 39. הפרות אלו כוללות, בין היתר, אי תיקון ליקויים בדירה, אי טיפול בנזילת מים, ושינוי תאריך תחילת השכירות בדיווחים לרשויות, כל אלו בניגוד מוחלט לרוח ההסכם וללשונו. 40. טענת הנתבעת כי התובע לא צירף אסמכתאות או קבלות המוכיחות את התיקונים שערך נדחית, שכן התובע, בהיותו שיפוצניק, ביצע את העבודות בעצמו, והערכת הנזק סבירה ומתקבלת על הדעת. 41. העובדה שהתובע התגורר בדירה שנים רבות ולא טען בפני הנתבעת כי חייבת לו כספים בגין שיפוץ אינה גורעת מזכותו לתבוע כעת, שכן זכות התביעה עומדת לו כל עוד לא חלה התיישנות. 42. הנתבעת אינה יכולה להתנער מאחריותה בטענה כי דמי השכירות ששילם התובע היו נמוכים מדמי השכירות הריאליים, שכן דמי השכירות נקבעו בהסכמה בין הצדדים וכללו קיזוז בגין שיפוצים. ## אחריות המשכיר לפי חוק השכירות והשאילה ## 43. חוק השכירות והשאילה, תשל"א-1971, מטיל על המשכיר חובה לתקן פגמים במושכר, לרבות פגמים שהיו קיימים בזמן מסירת המושכר או שהתהוו לאחר מכן, וזאת תוך זמן סביר לאחר קבלת דרישה מהשוכר. 44. הליקויים בדירה, לרבות הדלת הלקויה והרטיבות בתקרה, מהווים פגמים השוללים או מגבילים הגבלה של ממש את השימוש במושכר, ולכן חובת התיקון חלה על הנתבעת מכוח החוק. 45. סעיף 9 לחוק מקנה לשוכר את הזכות לתקן את הפגם ולדרוש מהמשכיר החזר הוצאותיו הסבירות, אם המשכיר לא תיקן את הפגם תוך זמן סביר, וזוהי בדיוק הפעולה שנקט התובע. 46. טענת הנתבעת כי הליקויים היו קיימים טרם כניסתו של התובע לדירה ועל כן סעיף 13.2 להסכם אינו חל, אינה פוטרת אותה מאחריותה לפי חוק השכירות והשאילה, אשר חל גם על פגמים קיימים. 47. הנתבעת לא הוכיחה כי תיקון הליקויים, לפי ההסכם או לפי המקובל בנסיבות, אינו חל עליה, ולכן היא חייבת בתיקונם ובהחזר הוצאות התובע בגינם. ## נזקים ועוגמת נפש ## 48. כתוצאה מהפרות ההסכם ומחדליה של הנתבעת, נגרמו לתובע נזקים כספיים ישירים בסך כולל של 10,800 ש"ח, בגין תיקונים שביצע וחיובים ששילם שלא כדין. 49. בנוסף לנזקים הכספיים הישירים, נגרמה לתובע עוגמת נפש רבה, טרחה, בזבוז זמן והוצאות נלוות, כתוצאה מהצורך להתמודד עם ליקויים בדירה, פריצה, הליכי גבייה ופניות חוזרות ונשנות לנתבעת. 50. עוגמת הנפש נבעה גם מהתחושה שהנתבעת ניצלה את מצבו ואת העובדה שהיא מיוצגת על ידי אפוטרופוס, כדי להתנער מאחריותה ולגרום לו נזקים. 51. כבוד בית המשפט מתבקש לפסוק לתובע פיצוי הולם בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו, בהתחשב במכלול הנסיבות ובחומרת התנהלותה של הנתבעת. 52. הפיצויים המבוקשים משקפים את הנזקים האמיתיים שנגרמו לתובע, והם סבירים והוגנים בנסיבות העניין, ונועדו להשיב את המצב לקדמותו ככל הניתן. ## נטל ההוכחה ## 53. על פי הכלל הידוע "המוציא מחברו עליו הראיה", התובע עמד בנטל להוכיח את טענותיו באמצעות הצגת העובדות, ההסכמים והנזקים שנגרמו לו, וזאת למרות הקושי להציג קבלות פורמליות על עבודות שביצע בעצמו. 54. הנתבעת, באמצעות האפוטרופוסית שלה, לא הציגה כל ראיה מהותית הסותרת את טענות התובע, ולא הוכיחה כי פעלה כדין או כי התובע אינו זכאי לסעדים המבוקשים. 55. טענות הנתבעת בדבר היעדר אסמכתאות מספקות נדחות, שכן התובע הציג פירוט סביר של העבודות והעלויות, ועל הנתבעת היה להציג ראיות נגדיות אם סברה שהסכומים אינם סבירים. 56. העובדה שהנתבעת הינה חסויה אינה פוטרת אותה מאחריותה המשפטית, ועל האפוטרופוסית שלה מוטל הנטל להגן על האינטרסים שלה תוך עמידה בחובותיה המשפטיות כלפי התובע. 57. כבוד בית המשפט מתבקש להעדיף את גרסת התובע, אשר נתמכת בראיות נסיבתיות ובשכל הישר, על פני גרסת הנתבעת, אשר לא הוכחה כדבעי. ## תוקף מסמך אי ויתור על תביעות ## 58. הנתבעת חתמה על מסמך ביום 30.4.2013, עם עזיבת התובע את הדירה, בו אישרה כי אין לה תביעות כלפיו מכל מין או סוג שהוא, מה שמעיד על סיום יחסי השכירות ללא חובות מצד התובע. 59. מסמך זה מחזק את טענת התובע כי הוא עמד בכל התחייבויותיו כדייר, וכי כל טענות הנתבעת כלפיו, ככל שהיו, נפתרו או נמחלו. 60. העובדה שהנתבעת חתמה על מסמך זה, למרות שהייתה מיוצגת על ידי עורך דין _________ בחוזה השכירות המאוחר יותר, מעידה על תוקפו ועל כוונת הצדדים לסיים את ההתקשרות ללא חובות הדדיים. 61. טענת הנתבעת כי התובע לא גילה לבית המשפט על החוזה הנוסף אינה רלוונטית, שכן המסמך הנ"ל נחתם בסיום תקופת השכירות הראשונה, והוא מהווה אישור לכך שהתובע עזב את הדירה ללא חובות. 62. כבוד בית המשפט מתבקש ליתן משקל ראוי למסמך זה, אשר תומך בגרסת התובע ומחזק את זכאותו לסעדים המבוקשים. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, יהא זה מן הדין ומן הצדק לקבל את התביעה על כל חלקיה. ##קראו דוגמא מהפסיקה בנושא תביעה נגד חסוי:## בפניי מונחת תביעה כספית שהגיש התובע בהיותו שוכר. כמו כן מונח בפניי כתב הגנתה של הנתבעת, פרוטוקול הדיון מיום 25.11.13 וכן סיכומים מטעם הצדדים. הנתבעת הינה חסויה ולכן מיוצגת היא ע"י אפוטרופוס רכוש שמונתה עפ"י צו בהמ"ש לענייני משפחה. מאחר והנתבעת אינה מסוגלת לספק גרסתה לטענות התובע ואף עקב מצבה אינה מודעת להליכים שמתנהלים נגדה טענותיה הובאו באמצעות אפוטרופוס. מכאן, ראו טענות האפוטרופוסית לעניין הנדון כטענות הנתבעת. להלן עיקר טענות התובע: בתאריך 28.11.2004 נחתם בין התובע לנתבעת חוזה שכירות בלתי מוגנת כאשר התובע שכר דירה בבעלותה של הנתבעת בת 2.5 חדרים ברחוב הגלעד 7 בחולון. מאחר והדירה לא הייתה ראויה למגורים הסכימו השניים כי התובע ישפצה ובעבור השיפוץ יקוזזו דמי השכירות למשך 11 חודשים. בטרם נכנס התובע לדירה, טוען הוא, התגלו ליקויים נוספים כאשר התחייבה הנתבעת לתקנם על חשבונה בתוך 3 ימים בהתאם להסכם השכירות. למרות זאת, לא עשתה כן הנתבעת ונאלץ הוא לתקן הלקויים הנוספים שהתגלו על חשבונו. התובע טוען כי פנה מס' פעמים לנתבעת, ולמי מטעמה , שזו תשיב לו את כספו אך ללא אועיל. לטענת התובע , בנוסף לליקויים נוצרה רטיבות בתקרת האמבטיה ,כתוצאה מנזילה אצל השכן, וכשפנה לשכן נענה שהדבר יטופל על ידיו ועל ידי הנתבעת. משלא טופל הדבר נאלץ הוא לתקן בעצמו גם את תקרת האמבטיה. התובע מציין שעבודתו היא בתחום השיפוצים ולכן עבודות השיפוץ בוצעו על ידו ולא ע"י איש מקצוע אחר. עוד טוען הוא כי הנתבעת שינתה , תוך זיוף, את הסכם השכירות ודיווחה לעיריית חולון שהשכירות החלה ביום 1.6.2005 , ולא כפי שנקבע בהסכם השכירות ביום 1.7.2005. כתוצאה חויב התובע בחשבון ארנונה ומים לאותו חודש אשר גררו פעולות גבייה כנגד התובע והוטלו עיקולים משלא שולם הסכום. רק לאחר שהוגש תצהיר תומך מטעם שכנתו בדירה השכורה בוטלו העיקולים. כמו כן, טוען התובע כי הובא לידיעת הנתבעת, בין יתר הליקויים שאותם התחייבה לתקן, שדלת הכניסה בדירה איננה תקינה. למרות זאת היא לא עשתה דבר בנדון. דירת התובע נפרצה מה שגרם לו לנזקים רבים כתוצאה מהפריצה והגניבה. התובע מציין כי לאחר שעזב את דירת הנתבעת , בתאריך 30.4.13 , חתמה הנתבעת על מסמך בו מאשרת היא כי אין לה תביעות כלפיו מכל מין או סוג שהוא. להלן יובאו עיקרי טענות הנתבעת: לטענת הנתבעת, התובע חתם על חוזה שכירות נוסף ביום 7.2.10 לחודשיים עם אופציה לחודש נוסף אשר בו לא הוזכר כלל הכספים שכביכול הנתבעת חייבת לתובע בגין שיפוץ. לא זאת אף זאת, טוענת היא, התובע לא גילה לבהמ"ש על החוזה הנוסף שלעיל, מה שמהווה חוסר תום לב ושימוש לרעה בהליכי בית-המשפט. עוד טוענת היא כי ההסכם מיום 28.11.04, סעיף 7.2.1 , קובע כי 11 חודשים לא ישלם התובע לנתבעת דמי שכירות , וזאת כנגד שיפוצים שהתחייב לעשות בדירה. גם לאחר מכן, דמי השכירות בסך 1,500 ₪ , אותם שילם התובע כל חודש היו נמוכים מדמי השכירות הראליים שעשויה הייתה הנתבעת לקבל בגין השכרת הדירה. כך לשם דוגמא , טוענת היא, לאחר שעזב התובע את הדירה השכירה הנתבעת אותה תמורת דמי שכירות בסך 2,500 ₪ לחודש. לטענתה, בחוזה השכירות לא נקבע כי מוטלת עליה החובה לבצע שיפוצים או לתקן ליקויים בדירה. טוענת היא כי התובע לא צירף אסמכתאות או קבלות המוכיחות את התיקונים שכביכול ערך ואת ערך הנזק הנטען. טוענת היא, התובע התגורר שנים רבות בדירה במהלכן לא טען בפני הנתבעת כי חייבת לו כספים בגין שיפוץ. רק שנה וחצי לאחר שעזב את הדירה הגיש התובע את התביעה דנן ו- 6 שנים לאחר ההפרה הנטענת. כך גם בחוזה השכירות מיום 7.2.10 הייתה היא מיוצגת ע"י עו"ד תובל, בס' 23 לחוזה נקבע כי כתובת המשכירה תהא אצל עו"ד תובל. למרות זאת , לא פנה התובע לעו"ד תובל בבקשה להשבת הכספים שלכאורה חייבת לו הנתבעת בגין השיפוץ. כמו כן, טוענת היא, כי ברשימת הליקויים אותו צירף התובע כנספח ג' לא נקבע כי הנתבעת מתחייבת לתקנם. דיון והכרעה: תחילה אפתח ואומר, התובע צירף מס' מסמכים לא מבוטל בסיכומיו כאשר אלו לא צורפו לכתב תביעתו והוגשו שלא ברשות בסיכומיו. אין בהם כדי להוות אסמכתאות קבילות נוכח העובדה כי הוגשו לא ברשות ובשלב הסיכומים, באם מעוניין היה בא כוחו של התובע להמציא מסמכים נוספים לעיונו של בהמ"ש היה עליו להגיש האמור בבקשה נפרדת. משלא פעל כאמור מסמכים אלו לא יובאו בחשבון בהחלטתי זו. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובכלל הראיות שהובאו בפניי באתי לכלל דעה כי דין התביעה להידחות. במה דברים אמורים? נוטה אני לצדד בטענת הנתבעת שמנספח ג', המצורף ונטען לגביו כי בעבור ליקויים אלו מבוקש ההחזר הכספי, לא ניתן לומר שהנתבעת התחייבה לתקנם. ככל שביקש התובע מהנתבעת לתקן הליקויים דנא בעת החתימה על רשימת הליקויים היה עליו לציין זאת לצידן. ציון רשימה זו לבדה אינה מספיקה כדי לקבוע כי הנתבעת התחייבה לתקן הליקויים המצוינים. כמו כן, נחה דעתי כי אכן הרשימה בה מפורטים הליקויים וצורפה כנספח ג' לכתב התביעה מהווה רשימה של ליקויים שבאם יעזוב הנתבע את הדירה לא ידרש לתקנם. זאת ניתן להבין לאור הרישא בנספח ג "יש לבצע סריקה מקיפה של הדירה לאיתור כל התקלות ורישומם שלשוכר לא תהיה טענה לגבי נזקים עתידיים בדומה לבדיקה שמתבצעת בעת השכרת רכב." גם הטענה כי התחייבות הנתבעת לתיקון הליקויים הנ"ל נובעת מסעיף 13.2 להסכם שצורף לכתב התביעה בו נאמר בין היתר ".....השוכר יהיה פטור מלתקן נזקים הנובעים מבלאי סביר ו/או נזקים אחרים הנובעים משימוש רגיל וסביר בתקופת השכירות. המשכיר מתחייב לתקן את הנזק שנוצר בתוך שלושה ימי עבודה מיום ההודעה על הנזק" אינה קמה לתובע. אומנם כוונת הסעיף היא כמשתמע ממנה, על הנתבעת לתקן נזק שיווצר תוך שלושה ימים מיום ההודעה על הנזק. אולם, הכוונה לנזק או בלאי הנובעים בתקופת השכירות. הליקויים עליהם הלין התובע היוו ליקויים טרם כניסתו לדירה , ועל כך לא חולק הוא, לכן הסעיף הנ"ל אינו חל על המקרה הנדון. גם חוק השכירות והשאילה, תשל"א-1971 (להלן: "החוק") לא בא לתובע כעזר, סעיף 7(א) לחוק קובע כדלקמן: "המשכיר חייב, תוך זמן סביר לאחר שקיבל דרישה לכך מאת השוכר, לתקן במושכר, או בנכס שברשותו המשמש את המושכר, כל דבר השולל או המגביל הגבלה של ממש את השימוש במושכר לפי ההסכם או לפי המקובל בנסיבות (להלן — פגם), בין שהפגם היה בזמן מסירת המושכר לשוכר ובין שהתהווה לאחר מכן, זולת פגם שהשוכר אחראי לו לפי חוק השומרים, תשכ"ז-1967, או שתיקונו, לפי ההסכם או לפי המקובל בנסיבות, אינו חל על המשכיר." עיון ברשימת הליקויים עבורם מתבקש החזר לא מעלה כי יש בהם כדי שלילת שימוש במושכר, פרט לליקוי "דלת לא תקינה". ס' 9 לחוק קובע תרופות בגיו אי תיקון הפגם: "(א) לא תיקן המשכיר את הפגם תוך זמן סביר לאחר שקיבל על כך דרישה מאת השוכר, רשאי השוכר — (1) לתקן את הפגם ולדרוש מהמשכיר החזרת הוצאותיו הסבירות;.." באשר לדלת הכניסה הנתבעת פעלה בהתאם לסעיף הנ"ל כאשר עבור תיקונו קיזזה מדמי השכירות ששילם התובע ועל כך אין חולק. גם אם הפריצה לדירה נבעה בשל הדלת הלקויה, התובע לא מביא ראיות להוכחת הנזק הנטען בשווי 5800 ₪. ככל שמבוקש תשלום בעבור נזק לרכוש יש לצרף ראיות להוכחתן, זאת לא עשה התובע. לפיכך, בהעדר ראיות כאמור טענה זו נדחית. עוד טען התובע כי בתקרת האמבטיה נוצרה נזילה אך בשום מקום לא מצאתי כי ביקש מהנתבעת לתקנו, בכתב תביעתו טוען הוא כי פנה לשכן אשר אמר לו כי העניין יטופל על ידו וע"י הנתבעת (ס' 5 סיפא לכתב התביעה) . משלא פנה התובע לנתבעת בדרישה לתיקון הרטיבות לא יכלה היא לדעת כי קיימת כזו. כמו כן , לא קמה לתובע הגנה מכח ס' 13.2 להסכם שבין הצדדים מאחר ורטיבות בתקרה אינה בלאי סביר ו/או נזק הנובע משימוש רגיל וסביר. באם היה פונה התובע לנתבעת גופה או מי מטעמה בדרישה לתקן הרטיבות שנוצרה וזאת לא נטען, התמונה הייתה שונה. גם אם נניח ומגיע לתובע תשלומים בגין תיקונים שביצע, הרי כלל ידוע במשפטנו הוא "המוציא מחברו עליו הראיה". התובע לא מצרף לתביעתו ולו בדל ראיה לשיפוצים שערך , כגון: קבלות, כל שכן עבור החומרים שהשתמש, או למצער יכל בנקל לצרף חשבוניות תשלום מתיקונים דומים שמבצע שהרי כטענתו הינו עוסק בתחום השיפוצים כדי שבהמ"ש יתרשם מהם התשלומים שגובה הוא. מאין לבהמ"ש לדעת על מה מסתמך התובע בקבעו הסכומים עבור השיפוץ הנטען? לא מספיקה הטענה כי התובע במסגרת עבודתו כשיפוצניק ביצע עבודות אלו ועל כן גם תמחרן בהתאם . באשר לטענות שנשמעו בדבר חשבון הארנונה ששילם התובע עבור חודש שבו לא התגורר בדירה, מאחר ולא הובאו בפניי כל ראיות לאמיתות הדברים דוחה אני טענה זו. לאור האמור התביעה נדחית. התובע ישיב את כל הסכומים שגבה בהתאם לפסק הדין הקודם שבוטל לידי הנתבעת בתוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין דנא. אין צו להוצאות. חסוי (אפוטרופסות)