##דוגמא לכתב תביעה נגד עורך דין## ## סוג התביעה: ## ## הסעד המבוקש: ## ## אגרה: ## ## האם קיים הליך נוסף בבית משפט או בבית דין, בקשר למסכת עובדתית דומה שהתובע הוא צד לו או היה צד לו? ## לא ## א. תיאור של בעלי הדין ## 1. התובע, מר _________ ת.ז. _________, הינו אזרח ישראלי המתגורר ב_________ _________, אשר שכר את שירותיו המשפטיים של הנתבע לצורך ייצוגו בתביעה כנגד מעסיקתו לשעבר. 2. הנתבע, עורך דין _________, ת.ז. _________, הינו עורך דין במקצועו, בעל משרד עורכי דין ב_________ _________, אשר עוסק במתן שירותים משפטיים, ובכלל זה ייצוג בבתי משפט. ## ב. הסעד המבוקש (באופן מפורט) ## 3. כבוד בית המשפט מתבקש להורות לנתבע להשיב לתובע סך של 10,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל, וזאת בגין הפרת התחייבויותיו כלפי התובע ואי ביצוע העבודה המשפטית כנדרש. 4. כבוד בית המשפט מתבקש לפסוק לתובע פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 15,000 ₪, וזאת לאור התנהלותו הרשלנית והמטעה של הנתבע, אשר גרמה לתובע סבל רב, אכזבה, תסכול ובזבוז זמן יקר, תוך פגיעה באמונו במערכת המשפטית. 5. כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את הנתבע בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בתוספת מע"מ כחוק. ## ג. העובדות הנחוצות לביסוסה של עילת התביעה ומתי נולדה ## 6. ביום _________ (תאריך משוער), שכר התובע את שירותיו של הנתבע, עורך דין במקצועו, לצורך ייצוגו בתביעה כנגד מעסיקתו לשעבר, חברת "_________ בע"מ" ח.פ. _________. 7. בין הצדדים נחתם הסכם שכר טרחה, לפיו שילם התובע לנתבע סך כולל של 23,200 ₪ (20,000 ₪ בתוספת מע"מ, ועוד שני תשלומים נפרדים בסך 3,200 ₪). 8. הנתבע התחייב, בין היתר, להגיש טיוטה גמורה של כתב התביעה לעיונו של התובע, ולהשלים את הגשת התביעה לבית המשפט. 9. למרות התשלום המלא והתחייבויות הנתבע, לא נעשתה כל התקדמות ממשית בתיק, לרבות אי-הגשת כתב התביעה לבית המשפט, וזאת בניגוד להבטחותיו המפורשות של הנתבע. 10. הנתבע התחייב במייל מיום 31.10.11, כי אם לא תוגש טיוטה של כתב התביעה עד לתאריך 5.11.11, ישיב לתובע את מלוא התשלום (ללא המע"מ), התחייבות שלא קוימה. 11. בפגישה שנערכה ביום 27.12.11, התחייב הנתבע, במסמך חתום על ידו, להגיש טיוטה מלאה עד ליום 30.12.11, אך גם התחייבות זו הופרה. 12. עילת התביעה נולדה עם הפרת ההתחייבויות המפורשות של הנתבע, ובפרט עם אי-השבת הכספים לתובע לאחר אי-עמידה במועדים שנקבעו, ואי-הגשת כתב התביעה לבית המשפט. ## ד. העובדות המקנות סמכות לבית המשפט ## 13. סמכותו העניינית של בית משפט נכבד זה לדון בתביעה זו נובעת מסכום התביעה, אשר אינו עולה על הסכום הקבוע בחוק לסמכותו של בית משפט השלום. 14. סמכותו המקומית של בית משפט נכבד זה נובעת ממקום מגוריו של התובע, וממקום מתן השירותים המשפטיים על ידי הנתבע, אשר נמצאים בתחום שיפוטו של בית משפט זה. ## ה. פירוט הטענות ## ## הפרת הסכם שכר טרחה ## 15. הנתבע הפר באופן יסודי את הסכם שכר הטרחה שנחתם בינו לבין התובע, בכך שלא קיים את התחייבויותיו המפורשות להגיש טיוטה גמורה של כתב התביעה ולפעול לקידום ההליך המשפטי כנגד מעסיקתו לשעבר של התובע. 16. התובע שילם לנתבע סכום כסף משמעותי בסך 23,200 ₪ מתוך ציפייה סבירה לקבל שירות משפטי מקצועי ויעיל, הכולל הגשת תביעה בפועל, אך ציפייה זו נכזבה לחלוטין עקב מחדליו של הנתבע. 17. אי-הגשת כתב התביעה לבית המשפט, למרות חלוף זמן רב ממועד חתימת ההסכם ותשלום שכר הטרחה, מהווה הפרה בוטה של מהות ההתקשרות בין הצדדים ושל חובותיו הבסיסיות של עורך דין כלפי לקוחו. 18. הנתבע לא סיפק כל הסבר סביר או לגיטימי לאי-הגשת התביעה, וטענותיו בדבר מורכבות התיק או הערות התובע אינן מצדיקות את השיתוק המוחלט בטיפול בתיק ואת אי-קיום ההתחייבויות המפורשות. 19. התנהלות הנתבע, אשר קיבל שכר טרחה מלא אך לא קידם את התיק באופן מהותי, עולה כדי הפרה יסודית של הסכם שכר הטרחה, המזכה את התובע בסעדים המבוקשים, לרבות השבת כספים ופיצויים. ## רשלנות מקצועית ## 20. הנתבע התרשל במילוי תפקידו כעורך דין, בכך שלא פעל בנאמנות ובמסירות לטובת התובע, ולא קידם את ענייניו המשפטיים באופן סביר ומקצועי, כפי שמצופה מעורך דין סביר בנסיבות העניין. 21. רשלנותו של הנתבע באה לידי ביטוי באי-הגשת כתב התביעה לבית המשפט, באי-עמידה במועדים שהתחייב להם, ובאי-מתן שירות משפטי הולם אשר היה אמור להוביל למימוש זכויותיו של התובע. 22. הנתבע לא עמד בסטנדרט ההתנהגות המצופה מעורך דין סביר, אשר היה מגיש את התביעה במועד סביר, או לכל הפחות היה מקיים את התחייבויותיו להגשת טיוטות ולהשבת כספים במקרה של אי-עמידה בהן. 23. התנהלות הנתבע, אשר גרמה לעיכובים בלתי סבירים בטיפול בתיק, תוך יצירת מצג שווא של התקדמות, מהווה רשלנות מקצועית חמורה, אשר הסבה לתובע נזקים כספיים ונפשיים. 24. חובת הזהירות המוטלת על עורך דין כלפי לקוחו כוללת את החובה לפעול ביעילות, במהירות ובמקצועיות, והנתבע הפר חובה זו באופן בוטה, ובכך גרם לתובע נזק ישיר ועקיף. ## הפרת חובת נאמנות ומסירות ## 25. הנתבע הפר את חובת הנאמנות והמסירות המוטלת עליו מכוח סעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961, בכך שלא פעל לטובת התובע באופן מלא, ולא קידם את ענייניו המשפטיים כנדרש. 26. חובת הנאמנות מחייבת את עורך הדין להציב את טובת הלקוח בראש מעייניו, ולפעול בכל דרך למימוש זכויותיו, אך הנתבע התעלם מחובה זו והותיר את התובע ללא ייצוג הולם וללא התקדמות בתיקו. 27. התנהלות הנתבע, אשר לא עמד בהתחייבויותיו המפורשות ולא השיב את הכספים שקיבל, עולה כדי חוסר נאמנות מובהק כלפי התובע, אשר נתן בו את אמונו ושילם לו שכר טרחה מלא. 28. הנתבע לא גילה מסירות מספקת לטיפול בתיק, והתנהלותו הפסיבית והמתמהמהת גרמה לתובע תחושה של הזנחה וחוסר אכפתיות, בניגוד מוחלט לציפיותיו הסבירות מבא כוחו. 29. הפרת חובת הנאמנות והמסירות של הנתבע פגעה באופן חמור באמון שרכש התובע כלפיו, וגרמה לתובע נזק בלתי הפיך, הן מבחינה כספית והן מבחינה נפשית. ## הפרת התחייבויות מפורשות ## 30. הנתבע התחייב במפורש, הן במייל מיום 31.10.11 והן במסמך חתום מיום 27.12.11, להגיש טיוטה של כתב התביעה עד למועדים מסוימים, וכן להשיב את הכספים במקרה של אי-עמידה בהתחייבויות אלו. 31. התחייבויות אלו, אשר הוכחו באמצעות התכתבויות ומסמכים חתומים, מהוות הסכם מחייב בין הצדדים, והנתבע הפר אותן באופן בוטה וחד-צדדי. 32. טענת הנתבע כי התחייבויות אלו ניתנו "למראית עין בלבד" או "לשם דרבון" אינה מתקבלת על הדעת, ואינה עולה בקנה אחד עם לשון ההתחייבויות ועם כוונת הצדדים כפי שהשתקפה בהתכתבויות. 33. התובע הסתמך על התחייבויות אלו בתום לב, וציפה כי הנתבע יעמוד בהן, אך הנתבע בחר להתעלם מהן לחלוטין, ובכך גרם לתובע נזק ישיר ועקיף. 34. אי-עמידה בהתחייבויות מפורשות, אשר ניתנו בכתב ובחתימת הנתבע, מהווה הפרה יסודית של הסכם, המזכה את התובע בסעדים המבוקשים, לרבות השבת הכספים ששולמו. ## עוגמת נפש ## 35. התנהלותו הרשלנית והמטעה של הנתבע, אשר כללה הבטחות חוזרות ונשנות שלא קוימו, אי-הגשת התביעה ואי-השבת הכספים, גרמה לתובע עוגמת נפש רבה, תסכול ואכזבה עמוקה. 36. התובע נאלץ להשקיע מאמצים רבים וזמן יקר בניסיונות חוזרים ונשנים לדרבן את הנתבע לפעול, תוך שהוא חש חוסר אונים ותסכול לנוכח חוסר ההתקדמות בתיקו. 37. העיכובים הממושכים בטיפול בתיק, והעובדה שהתביעה כנגד מעסיקתו לשעבר לא הוגשה כלל, גרמו לתובע נזק נפשי משמעותי, פגעו בשלוותו ובאמונו במערכת המשפטית. 38. הנתבע היה מודע למצבו של התובע ולחשיבות התיק עבורו, ובכל זאת בחר להתנהל באופן רשלני ומתמהמה, ובכך הגביר את עוגמת הנפש שנגרמה לתובע. 39. לאור כל האמור, כבוד בית המשפט מתבקש לפסוק לתובע פיצוי הולם בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו, אשר ישקף את הסבל, התסכול והאכזבה שחווה כתוצאה מהתנהלות הנתבע. ## אי-השבת כספים ## 40. הנתבע התחייב במפורש להשיב לתובע את הכספים ששולמו לו במקרה של אי-עמידה בהתחייבויותיו להגשת טיוטה, אך לא עמד בהתחייבות זו והותיר את התובע ללא כספו וללא שירות משפטי. 41. התובע שילם לנתבע סך של 23,200 ₪, מתוכם הנתבע זכאי לחלק יחסי בגין העבודה שבוצעה בפועל, אך יתרת הסכום, בסך 10,000 ₪, מוחזקת על ידי הנתבע שלא כדין. 42. אי-השבת הכספים מהווה עשיית עושר ולא במשפט, שכן הנתבע מחזיק בכספים שאינם מגיעים לו, לאחר שלא קיים את התחייבויותיו המהותיות כלפי התובע. 43. התובע פנה לנתבע מספר פעמים בדרישה להשבת הכספים, אך הנתבע התעלם מדרישותיו, ובכך אילץ את התובע להגיש תביעה זו לבית המשפט. 44. כבוד בית המשפט מתבקש להורות לנתבע להשיב לתובע את הסכום המבוקש, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, וזאת על מנת להשיב את המצב לקדמותו ולמנוע התעשרות שלא כדין של הנתבע. ## חוסר תום לב ## 45. הנתבע פעל בחוסר תום לב מובהק כלפי התובע, הן בשלב ההתקשרות והן במהלך הטיפול בתיק, בכך שהבטיח הבטחות שלא התכוון לקיים, וגרם לתובע להסתמך עליהן לשווא. 46. חוסר תום הלב של הנתבע בא לידי ביטוי גם בטענתו כי ההתחייבויות שנתן היו "למראית עין בלבד", טענה המעידה על כוונה להטעות את התובע ולנצל את מצוקתו. 47. הנתבע ניצל את מעמדו כעורך דין ואת פערי הידע בינו לבין התובע, על מנת להשיג יתרון בלתי הוגן, ובכך פגע בעקרון תום הלב החל על צדדים לחוזה. 48. התנהלות הנתבע, אשר כללה התחמקות מאחריות ואי-עמידה בהתחייבויות, עולה כדי חוסר תום לב קיצוני, המצדיק את קבלת התביעה ופסיקת פיצויים לתובע. 49. חובת תום הלב חלה על עורך דין ביתר שאת, והנתבע הפר חובה זו באופן בוטה, ובכך פגע באמון הציבור במקצוע עריכת הדין. ## הטעיה ומצגי שווא ## 50. הנתבע הציג בפני התובע מצגי שווא והטעיה, בכך שהבטיח לו כי יטפל בתיק באופן מקצועי ויעיל, וכי יגיש את התביעה במועד סביר, למרות שלא התכוון או לא היה מסוגל לקיים הבטחות אלו. 51. התובע הסתמך על מצגי השווא של הנתבע בתום לב, ושילם לו שכר טרחה מלא, מתוך אמונה כי הנתבע יפעל למימוש זכויותיו המשפטיות. 52. הנתבע יצר אצל התובע ציפייה סבירה להתקדמות בתיק, אך בפועל לא עשה דבר, ובכך הטעה את התובע וגרם לו נזק. 53. הטעיה זו, אשר כללה אי-גילוי מידע מהותי בדבר חוסר יכולתו או רצונו של הנתבע לטפל בתיק, מהווה עילה לביטול ההסכם ולהשבת הכספים ששולמו. 54. כבוד בית המשפט מתבקש לקבוע כי הנתבע הטעה את התובע במצגי שווא, וכי הטעיה זו מהווה עילה לקבלת התביעה על כל חלקיה. ## אחריות אישית של עורך דין ## 55. הנתבע, כעורך דין, נושא באחריות אישית למעשיו ומחדליו כלפי התובע, ואינו יכול להתנער מאחריות זו בטענות כלליות בדבר מורכבות התיק או הערות התובע. 56. אחריותו של עורך דין כלפי לקוחו היא אחריות מקצועית, הכוללת חובה לפעול במיומנות, בזהירות ובמסירות, והנתבע הפר חובות אלו באופן בוטה. 57. הנתבע היה מודע להתחייבויותיו ולמועדים שנקבעו, ובכל זאת בחר שלא לעמוד בהם, ובכך הפר את חובותיו המקצועיות והאישיות כלפי התובע. 58. אין בטענות הנתבע בדבר פיטורי עורך דין במשרדו או קשיי עבודה כדי לפטור אותו מאחריותו האישית כלפי התובע, שכן עליו היה לדאוג לטיפול הולם בתיק בכל עת. 59. כבוד בית המשפט מתבקש להטיל על הנתבע אחריות אישית מלאה למעשיו ומחדליו, ולחייב אותו בסעדים המבוקשים. ## נזקים שנגרמו לתובע ## 60. כתוצאה מהפרת ההסכם, הרשלנות המקצועית, הפרת חובת הנאמנות וחוסר תום הלב של הנתבע, נגרמו לתובע נזקים כספיים ישירים בדמות שכר הטרחה ששולם ולא הוחזר. 61. בנוסף לנזקים הכספיים הישירים, נגרמו לתובע נזקים עקיפים בדמות עוגמת נפש רבה, תסכול, אכזבה ובזבוז זמן יקר, אשר יש לכמתם ולפסוק בגינם פיצוי הולם. 62. אי-הגשת התביעה במועד סביר עלולה לגרום לתובע נזקים נוספים, לרבות אובדן סיכויים לזכות בתביעתו המקורית כנגד מעסיקתו לשעבר, וזאת עקב חלוף הזמן והקושי באיסוף ראיות. 63. הנתבע היה צריך לצפות את הנזקים שייגרמו לתובע כתוצאה מאי-עמידתו בהתחייבויותיו וממחדליו, ולכן עליו לשאת באחריות מלאה לנזקים אלו. 64. כבוד בית המשפט מתבקש לפסוק לתובע את מלוא הנזקים שנגרמו לו, הן הכספיים והן הלא-כספיים, וזאת על מנת להשיב את המצב לקדמותו ולפצות את התובע על הסבל שנגרם לו. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, יהא זה מן הדין ומן הצדק לקבל את התביעה על כל חלקיה. ##קראו דוגמא מהפסיקה בנושא תביעה נגד עורך דין בגלל אי התקדמות בתיק:## בפני מונחת תביעה להחזר תשלום שכר טרחה, ששילם התובע לנתבע , בשל אי ביצוע התחייבויותיו וכן תשלום עבור עוגמת נפש שנגרמה לתובע. כמו כן, מונחים בפני כתב ההגנה המתוקן של הנתבע וסיכומי התובע והנתבע. הצדדים ועיקרי טענותיהם: התובע שכר את שירותיו של הנתבע בהיותו עו"ד במקצועו, לצורך ייצוגו בתביעה כנגד מעסיקתו לשעבר. בין הצדדים נחתם הסכם שכר טרחה הכולל , בין היתר, תשלום מראש בסך 20,000 ₪ בתוספת מע"מ אשר שולמו לפקודת הנתבע. עוד שולמו לפקודת הנתבע 3,200 ₪ בשני תשלומים נפרדים. התובע טוען כי מיום התשלום, לא נעשתה כל התקדמות בתיק לרבות הגשת תביעה, וכי הובטח לו שלכל הפחות יגיש הנתבע לעיונו טיוטה גמורה של כתב התביעה. עוד טוען התובע , הנתבע הבטיח להשלים את כתב התביעה מיד לאחר תום הפגרה בבתי המשפט דבר שבפועל לא נעשה. כמו כן טוען התובע, שהנתבע התחייב ,במייל ששלח לו ביום 31.10.11, כי באם לא יקבל טיוטה של כתב התביעה עד לתאריך 5.11.11 ישיב לו הנתבע את מלוא התשלום (ללא המע"מ), התחייבות שלא עמד בה הנתבע. קרי, לא הגיש טיוטה ולא השיב הכסף. התובע טוען, שאף הקדיש מאמצים רבים ושעות רבות בכדי לסייע לנתבע בהגשת התביעה ולמרות זאת לא נעשה דבר. לטענתו, הטיוטות שכן הוגשו לעיונו היו לא מוכנות ולא ראויות להגשה, והנתבע אף הודה בכך. לטענת התובע, מאחר והנתבע לא עמד בהתחייבות מיום 5.11.11 ,שלח הוא מכתב התראה לנתבע בו הוא נדרש להשיב לו את כספו. בעקבות זאת נערכה פגישה בין הנתבע לתובע ביום ה- 27.12.11שבה התחייב הנתבע , במסמך חתום על ידו , להגיש טיוטה מלאה עד ה-30.12.11. מנגד, טוען הנתבע , שכאשר ניגש אליו התובע ,כדי שזה ייצגו בתביעה מול מעסיקתו, ייעץ לו שלא להגיש תביעה בשל סיכויי הצלחה נמוכים. למרות זאת, לחץ התובע על הנתבע לייצגו ואף התחייב לסייע לו בהכנת התיק. לטענת הנתבע, הוא הבהיר לתובע , לפני שנכרת ביניהם הסכם שכר הטרחה , כי הטיפול בתיק כרוך בשעות עבודה רבות והתיק קשה ומורכב. עוד טוען הנתבע, כי בהסכם שכר הטרחה לא נקבע מועד להגשת כתב התביעה ולא הייתה כל התחייבות למועד כזה. בנוסף לזאת, לטענת הנתבע, התובע פנה אליו שייצגו בתיק כשנה וחצי לאחר שפוטר, וכן במעמד החתימה על הסכם שכר הטרחה לא עלתה כל דרישה מהתובע לציין את מועד הגשת התביעה. מה שמראה שלוחות הזמנים לא היה מהותי מבחינת הנתבע. ממילא תקופת התיישנות על התביעה היא 7 שנים, כך שגם חשש מהתיישנות לא היה. הנתבע טוען, שהשקיע שעות עבודה רבות, שבמהלכן נאלץ להכין 7 טיוטות לתובע , לאור הערותיו הרבות של התובע ותיקונים שביקש לעשות בטיוטות שהעביר לו הנתבע. הנתבע מאשר כי התכוון להגיש את התביעה לאחר תק' הפגרה בבתי המשפט, בספטמבר 2011, אך לא התחייב להגיש מיד בתום הפגרה. הנתבע מציין טעמים שבשלם לא השלים את הכנת התביעה עד לתאריך הנ"ל , בשל קושי ומורכבות התביעה, קריאת פסיקה רבה, פיטורי עו"ד במשרדו שלאורה נאלץ הנתבע לעבוד לבדו במשרד וכן הערותיו הרבות של התובע ודרישותיו לשינוי סעיפים רבים בטיוטות התביעה שהועברו לעיונו. יתרה מכך טוען הנתבע כי התובע הסתיר ממנו את העובדה שהיו לו בעיות נפשיות בעבר , נתון שיכול להשפיע על גובה הפיצוי שייפסק בתביעה. עוד טוען, כי בין התובע לנתבע נערכו פגישות רבות במשרדו של הנתבע. הנתבע טוען כי הבהיר לתובע , בע"פ, כי הסכם שכה"ט בין הצדדים לא כולל התחייבות כלשהי להגיש כתב תביעה במועד מסוים. עוד טוען, כי הטיוטה מיום 6.11.11 הייתה לשביעות רצונו של התובע, וכי התחייבויותיו של הנתבע מיום 31.10.13 וכו מיום 27.12.11 היו למראית עין בלבד ובמטרה לדרבן את הנתבע ליתן לתיק שלו את מלוא העדיפות. לגופו של עניין חוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1979, מפרט בפרק ב' שכותרתו "ביטול החוזה בשל פגם בכריתתו", פגמים המהווים עילה לביטול חוזה, ובין היתר קובע: "חוזה למראית עין בטל" לא השתכנעתי שהתחייבויות מיום 31.10.13 וכן מיום 27.12.11 , עליהן חתום הנתבע, נעשו למראית עין בלבד. כפי שעולה מההתכתבויות בין הצדדים, שהוצגו בפני בית- המשפט הן מצד התובע והן מצד הנתבע, נראה כי רצון התובע וכוונת הצדדים הייתה שתוגש טיוטה ערוכה ומלאה ושהתביעה תתקדם איפה , וכתוצר של הפרת ההתחייבות יוחזר כספו של התובע. ההתחייבויות שקיבל על עצמו הנתבע הן המשך ישיר של ההתכתבויות הללו. כמו כן, גם הדגשת המילה "מלאה" בהתחייבות מיום ה-27.12.11 מעידה על הכוונה של הצדדים לפעול על-פי ההתחייבות. אביא לכך שני דוגמאות : במייל מיום 20.12.11 כתב התובע "אני מזכיר לך את מכתבך ב 31 לאוקטובר אל תמתח את סבלנותי עד אין קץ ואל תנצל את מזגי הנוח. במידה ואינך מסוגל ליצגני, אל תוסיף לי על מה שכבר עברתי. אנה השב לי את כספי וניפרד כידידים." וכן במייל מיום ה- 2.10.11 "...עבר זמן רב ועדיין לא שמעתי ממך, לכן אני מבקש שתקצוב את מועד הגשת התביעה. אנא נקוב במועד אשר תוכל לעמוד בו. כמוכן, אני מבקש שבמידה ולא תעמוד במועד זה תתפטר מן התיק, כספי יוחזר וניפרד כידידים." שלו השיב הנתבע "אם לא תקבלט יוטה מפורטת (הכוללת לפחות 10 עמודים - ר.א.) עד ליום חמישי הקרוב, אנקוב במועד סביר". הנתבע לא הביא הוכחות , לרבות התכתבויות בין הצדדים, המראות כי רצון הצדדים בהתחייבויות הנ"ל היה לשם דרבונו וכלל לא הייתה כוונה להחזיר את הכסף באם לא יעמוד הנתבע בהתחייבויותיו. לפיכך, התחייבויות אלו דינם כהסכם מחייב בין הצדדים. השאלה שניצבת בפניי היא, האם עמד הנתבע בהתחייבויותיו מיום 31.10.13 וכן מיום 27.12.11, שכן אם לא דין התביעה להתקבל. אין חולק כי הנתבע הגיש לידי התובע מס' טיוטות וכן, שהצדדים קיימו מפגשים ביניהם במשרדו של התובע העוסקים בתביעה אותו היה אמור לייצג הנתבע, לא ניתן להתעלם מכך שכן הנתבע השקיע מזמנו. למרות א שביעות רצון התובע מהטיוטות שהועברו לעיונו לא ניתן להתעלם מהשעות שהשקיע הנתבע בהכנת הטיוטות. סעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א- 1961 קובע כי: "במילוי תפקידיו יפעל עו"ד לטובת שולחו בנאמנות ובמסירות..". הנתבע צרף מסמכים רבים לכתב ההגנה המוכיחים את כמות העבודה הרבה שהשקיע עבור התובע ואילו התובע כלל לא הוכיח, שהנתבע לא מילאה חובות המוטלות עליו, כאמור לעיל. אכן , בסופו של דבר לא הוגשה כל תביעה לבית-המשפט. אך כפי שטען הנתבע, לא הוגשה התביעה בשל שינויים שערך וביקש התובע לבצע בטיוטות שוב ושוב. שכר הטרחה אינו אמור להיות משולם אך בשל מסמך שהוגש או לא הוגש לבית המשפט, אלא בשל עבודה שנעשתה. כפי שהוכח, באמצעות הטיוטות שצרף הנתבע וכן הסכמת התובע למפגשים שנעשו בין השניים במשרדו של הנתבע, וכן נלמד בהתכתבויות הרבות בין הצדדים, אכן נעשתה עבודת הכנה על מנת לטפל בעניינו של התובע אלא שהיא נקטעה באיבה, משהתובע סבר כי הטיפול שהוא מקבל אינו מספק. לפיכך, מהותית בוצעה עבודה ו הנתבע ראוי לתשלום שכר בגין העבודה שבוצעה. כפי שהסביר הנתבע לתובע במייל ששלח לו והוצג בפניי בהמ"ש , וכן בחקירת התובע הוא לא הכחיש זאת, הנתבע לא היה נכון להגיש את התביעה מאחר שסבר שהיא חסרת סיכוי משפטי, לאחר שהסכים לייצגו הסביר הנתבע לתובע, חוזר ואומר, כי התביעה מורכבת וסבוכה ודורשת זמן עבודה רבה. לכן אין כדי להצביע על רשלנות הנתבע. לעורך הדין המטפל בתיק שיקול דעת מלא בשאלה האם כתב התביעה שהוכן מוכן להגשה לבית המשפט ואינו חייב להגישו בשל לחץ שהפעיל לקוחו רק על מנת שזה יהיה מוגש .הנתבע עשה עבודה קשה , מלאכתו קשה עוד יותר עקב הסתרת התובע נתון מהותי לגבי עברו הנפשי שיכול להשפיע על תוצאות ההליך כולו. לראיה התובע לא הגיש את התביעה עד היום, דבר המלמד על סיכויי התביעה כפי שסובר התובע ועל מורכבותה. מה עוד שהנתבע אכן הגיש טיוטות לעיונו של התובע ביום ה- 6.11.11 וב-1.1.12 , כפי שהתחייב אך הן לא היו לשביעות רצונו של זה. עצם התחייבות הנתבע להחזיר את הכסף במידה ולא תוגש התביעה מלמדת על הלחץ שבו היה נתון הנתבע מצד התובע אולם בסופו של דבר התביעה לא הוגשה בגלל הנסיבות שלא אפשרו את הגשתה. מכאן, שהנתבע עמד בהתחייבותו עשה עבודה רבה ועשה כל שביכולתו לרצות את לקוחו. מאחר ובהסכם שכר הטרחה נאמר כי שכה"ט בסך 20,000 ₪ כולל את "כל הדרוש עד לסיום ההליכים.." ומאחר וההליכים בבית משפט עדיין לא החלו , מתוך הסכום ששילם התובע, סך של 23,200 ₪ , על הנתבע לקבל סך של  13,200 ₪ המהווה חלק יחסי עבור עבודתו. את שאר הסכום אני מורה לנתבע להחזיר לתובע בתוך 30 ימים. לסיכום, הנתבע ישלם לתובע סך של 10,000 ₪ בתוך 30 יום. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט המחוזי בתוך 15 יום. עורך דיןכתב תביעהתביעה נגד עורך דיןמסמכים