העותרת טוענת שהאישורים הנדרשים מהרשויות השונות התקבלו. נוצר קושי גדול לקיים את ישיבת התאום עם מתכנן המחוז ולאחר גלגולים שונים התגבשה עמדה של מתכנן המחוז לפיה שטח התוכנית המוצעת הוא חלק מאזור המיועד לאיגום והחדרת מים על פי תמ"א 11.  קראו דוגמא מהפסיקה בנושא תמ"א 11: עתירה זו מהווה השגה על החלטתה של וועדת הערר המחוזית (להלן: "ועדת הערר") לדחות ערר שתכליתו לחייב את הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה "גזר" (להלן: "הוועדה המקומית")1 להפקיד תוכנית מפורטת גז/מק/16/22 (להלן: "התוכנית המוצעת"). העתירה מעוררת שאלת משפט עיקרית בדבר התאמת התוכנית המוצעת למגבלות מסוימות הנקובות בתמ"א 35. הנסיבות העותרת יזמה את התוכנית המוצעת שתכליתה לאפשר הקמת תחנת תדלוק על כביש מס' 1 (על אם הדרך, מצד ימין, בכיוון הנסיעה מתל אביב לירושלים. התוכנית המוצעת הוגשה לוועדה המקומית כתוכנית בסמכות הוועדה המקומית לפי סעיף 62א[א] לחוק התכנון והבניה תשכ"ה - 1965. הוועדה המקומית קיימה ביום 4.7.02 דיון בתוכנית שבמסגרתו נשמעה עמדת מתכנן המחוז. הוועדה הביעה דעתה שבאופן עקרוני יש לאשר תחנת תדלוק במיקום התוכנית המוצעת. אולם, יש להקדים להפקדת התוכנית המוצעת קבלת אישורים מתאימים מרשויות מוסמכות לרבות מע"צ, איכות הסביבה ונציבות המים. כמו כן יש לקיים ישיבת תאום עם מהנדס הוועדה ומתכנן המחוז. העותרת טוענת שהאישורים הנדרשים מהרשויות השונות התקבלו. נוצר קושי גדול לקיים את ישיבת התאום עם מתכנן המחוז ולאחר גלגולים שונים התגבשה עמדה של מתכנן המחוז לפיה שטח התוכנית המוצעת הוא חלק מאזור המיועד לאיגום והחדרת מים על פי תמ"א 11. בשטח כזה אי אפשר להפקיד תוכנית מסוג התוכנית המוצעת. העותרת בדקה באמצעיה את הטענה ומצאה בעזרת מודדים מוסמכים כי התוכנית המוצעת תחול על אזור נחל וסביבותיו ולא באזור לאיגום והחדרת מים. העותרת התקשתה לשכנע את מתכנן המחוז בעובדה הנטענת. לאחר משאים ומתנים שונים ומשונים ולאחר שהעותרת נדרשה לערוך שינויים שונים בתכנית הגישה הצעה מחודשת ביום 9.8.05 וביקשה מן הוועדה המקומית לקיים דיון בהקשר להפקדת התוכנית המוצעת. ביום 28.5.06 ניתנה החלטת הוועדה המקומית שסירבה להפקדת התוכנית המוצעת והוא בלי שהעותרת הוזמנה לדיון ובלי שטענותיה נשמעו. מאמצי העותרת לחדש את הדיון כדי שזה תקיים במעמד העותרת ותוך מתן אפשרות להציג את טענותיה עלו בתוהו. בנסיבות אלה ומאחר שביני לביני החליטה ממשלת ישראל כי קיים צורך להקים תחנת תדלוק בכביש 1 ולנוכחת סברת העותרת שהמיקום היחידי האפשרי להקמת תחנת תדלוק כזאת בהתאם להוראות תמ"א 13 הוא זה המוצע בידה הוגש ערר לוועדת הערר המחוזית מרכז. הערר הוגש בנובמבר 2006 ולאחר דיונים ובירורים שונים התקבלה ביום 10.1.08 החלטת ועדת הערר. הוועדה דחתה את הערר בעיקר בהסתמך על הוראות תמ"א 35 (יו"ר הוועדה ואחד מנציגי הציבור בה העירו שלאור החלטת הממשלה לפעול להקמת תחנות דלק נוספות בכבישים בין עירוניים לרבות כביש מס' 1, וכן בשל היכולת להסתפק בתחנת תדלוק ברמה מינימאלית שתותאם לסביבה ותשתלב במכלול הנופי, ראוי שהמועצה הארצית תעשה שימוש בכלים החוקיים שבידה ובכלל זה במכשיר ההקלה כדי להסדיר את הדבר). מכאן העתירה. 1 מעיקרה מרחב התכנון המקומי בשטח האמור היה של הוועדה המקומית "לודים". לימים תפסה את מקומה הוועדה המקומית "גזר". = 2 = טענות העותרת טענות העותרת הן בעיקרן משלושה ראשים. הראש הראשון עניינו בנחיצות התוכנית המוצעת; הראש השני בסבירות התנהלותם של מוסדות התכנון והראש השלישי עניינו בהיעדר בסיס בדין לשלילת התוכנית המוצעת. נחיצות התוכנית המוצעת כאמור התוכנית המוצעת מבקשת לאפשר תוספת שימושים בקרקע באופן שיאפשר הקמת תחנת תדלוק ציבורית בצד כביש מס' 1 (הכביש המוליך מת"א לירושלים). חיוניות התוכנית המוצעת ברורה מאליה נוכח העובדה שבכיוון הנסיעה מת"א לירושלים (ממערב למזרח) על כביש מס' 1 לא תמצא תחנת תדלוק (זולת התחנה שלאחר שער הגיא). כיוון שהכביש משמש עורק תנועה ראשי ועומס התנועה בו רב מתקיים צורך לאפשר תדלוק באמצע הדרך. יתר על כן ביום 2.9.01 החליטה ממשלת ישראל "לפעול להקמת תחנות דלק נוספות בכבישים בינעירוניים שונים [רשויות מסוימות] יעתרו ... נקודות בכבישים ... ובין היתר בכבישים מס' 1, ... בהם תאושרנה יוזמות להקמת תחנות דלק חדשות". הדברים קיבלו ביטוי בהערת שניים מחברי ועדת הערר האומרת שקיים צורך ציבורי ממשי של רבבות משתמשים מידי יום בכביש מס' 1 בתחנת התדלוק וכי לקיומה של תחנה לצד כביש זה יש גם מימד בטיחותי מסוים. אי סבירות התנהלות מוסדות התכנון העותרת טוענת שרשויות תכנון התנהלו באופן בלתי סביר בבקשתה להפקיד את התוכנית המוצעת. בראשונה, ביולי 2002, הובאה התוכנית המוצעת להחלטת הוועדה המרחבית "לודים" שהתנתה את ההפקדה בקבלת אישורי הסכמה של רשויות שונות (נציבות המים, מע"צ, משרד התחבורה) וכן נדרש תאום עם מתכנן המחוז. שנתיים נדרשו עד שתואמה פגישה עם מתכנן המחוז. בעקבות הפגישה נטען ממשרדו של מתכנן המחוז: "נמצא כי ייעוד הקרקע על פי תמ"מ 3/21 המאושרת, באזור זה, אינו כפי שהוצג על ידי יזמי התוכנית (איזור נחל וסביבותיו) אלא בייעוד של שטח לאיגום, החדרה וניצול מים עיליים. על פי הוראות התמ"מ ותמ"א 11 לייעוד זה לא ניתן להקים בשטח המבוקש תחנת תדלוק". העותרת ביצעה שורת בדיקות ומדידות כדי לברר אם אמנם השטח שבו חלה התוכנית המוצעת הוא בייעוד של איגום, החדרה וניצול מים עיליים (להלן: "שטח איגום"). הבדיקות הראו לעותרת שהטענה בטעות יסודה. בכל זאת בדקה העותרת עם נציבות המים במשרד התשתיות הלאומיות וביקשה הסכמה לתוכנית למרות קרבתה למפעל המים איילון. התקבלה הסכמה של נציבות שרות המים. התקבלה גם הסכמה של חברת מקורות תוך מתן התחייבות מן העותרת לבצע העתקות על חשבונה של קו צינור המים לירושלים וקו קולחין מסוים. חרף כל אלה שב והודיע מתכנן המחוז לעותרת ביוני 2005 ששטח התוכנית המוצעת הוא בתוככי שטח איגום והקמת תחנת תדלוק אינה עולה בקנה אחד עם הוראות תמ"א 11. שוב נערכה העותרת לבדיקה עובדתית ומצאה כי תשריט תמ"מ 3/21 לוקה בשגיאה מסוימת הן לגבי שטחי האיגום והן לגבי שרטוט רוחבו של כביש מס' 1. הטעויות הללו גרמו לכך שמתכנן המחוז סבר שתחנת התדלוק המוצעת ממוקמת בלב שטח האיגום. מתכנן המחוז לא שוכנע בעניין הטעות וסרב לתת הסכמה לתוכנית. באוגוסט 2005 הגישה העותרת מסמכים מתוקנים של התוכנית המוצעת לוועדה המרחבית "לודים" וביקשה לדון בהפקדתה. כמעט שנה חלפה מבלי שקוים דיון ומבלי שהעותרת הוזמנה לדיון כזה. במאי 2006 קיבלה הוועדה החלטה המסרבת לתוכנית בלי לשמוע את העותרת. אי סבירות ההתנהלות של הוועדה המרחבית מגולמת הן באיטיות הפעולה ובמשיכת הדיונים על פני תקופות כל כך ארוכות, הן בהימנעות מהזמנת העותרת לדיון לשם שמיעת טענותיה. והן בכך שטענות העובדה של העותרת נבחנו באורח רשלני (שכן לעותרת ראיות מוחצות לכך שהטענה שהתוכנית המוצעת ממקמת עצמה בליבו של שטח איגום אינה נכונה). ניסיון של העותרת להשיג דיון חוזר בוועדה המרחבית נדחה. העותרת הגישה ערר. טענותיה במסגרת הערר ייחסו לאותן סוגיות שעלו לפני הוועדה המרחבית. באוקטובר 2007 התקבלה החלטת ביניים של וועדת הערר המבקשת את עמדות הצדדים בעניין תחולתה של תמ"א 35 על התוכנית המוצעת. סוגיית תחולת התמ"א הועלתה על ידי וועדת הערר. ועל עניין זה הושתתה בסופו של דבר החלטת וועדת הערר. נמצא שוועדת הערר לא הכריעה במחלוקת שהתגלעה לפני הוועדה המרחבית בעניין הטענה ששטח התוכנית המוצעת מצוי בליבו של שטח המיועד לאיגום והחדרת מים. וועדת הערר גם שגתה במסקנות שלה לעניין תמ"א 35. העדר בסיס בדין לשלילת התוכנית המוצעת וועדת הערר השתיתה את החלטת הסירוב בעניין הפקדת התוכנית המוצעת על שתיים מהוראותיה של תמ"א 35. הוראה אחת היא זו הקבועה בסעיף 7.4.2 שעניינו "מרקם שמור משולב" (להלן: "מרקם שמור"). ההוראה אומרת שניתן להפקיד תוכנית מקומית במרקם שמור באופן משנה את יעוד השטח לבינוי רק אם השטח המיועד לבינוי "צמוד דופן לשטח המיועד לבינוי בתוכנית תקפה". העותרת טוענת שהתוכנית המוצעת אינה מבקשת לשנות ייעוד מקרקעין בתחומה. התוכנית המוצעת מבקשת להוסיף תכליות ושימושים בקרקע חקלאית בהתאם להוראת סעיף 62א[א][10] לחוק התכנון והבניה שמעניק סמכות לוועדה מקומית לדון ולאשר תחנת תדלוק באזורים המיועדים, בין היתר, לחקלאות. לשון אחר. התוכנית המוצעת אינה מבקשת לשנות את ייעודי הקרקע מחקלאות לבנייה. אלא מבקשת להוסיף תכליות לקרקע החקלאית כאשר התכלית הנוספת היא הקמת תחנת תדלוק ושירותי דרך. הוראה שנייה היא הוראת סעיף 9 לתמ"א שעניינו מכלול נופי. ההוראה מציבה מגבלות שונות על הפקדת תוכנית החלה בתחומי שטח המסומן כמכלול נופי. מכלול כזה - שהוא עתיר ערכי טבע, חקלאות, נוף ומורשת - מצריך פיתוח זהיר, שקול ומבוקר כדי לא לפגוע יתר על המידה בערכים הללו. הפקדת התוכנית המוצעת תתאפשר רק בהתקיים מספר תנאים: מוסד התכנון שקל את התוכנית המוצעת ומצאה הולמת את הצרכים בהתחשב בעובדה שהתוכנית המוצעת חלה בתחום מכלול נופי; תוכנית נועדה לתכלית של שרותי תיירות המשרתים אתר ביקור סמוך; נבחנו אפשרויות להעברת קווי תשתית מחוץ למכלול הנופי והתברר שאין אפשרות כזו; תוכנית המייעדת שטח לבינוי העולה על 500 מ"ר תופקד רק אם יתקבל אישור המועצה הארצית2. העותרת טוענת שהתוכנית המוצעת מקפידה על שמירת ערכי טבע ונוף, אישורה יעבה את הנוף הירוק והפורח באזור. התוכנית המוצעת משרתת אתרי תיירות (אתר ההנצחה של חיל השריון, אתר מיני ישראל, מנזר השתקנים). שרותי תיירות הם מכלול רחב של שירותים לרבות הסעה, הסעדה, מידע, הדרכה ומסחר תיירותי. הגדרה זו רחבה דייה כדי לכלול את השרות המוקנה באמצעות תחנת תדלוק לאותם אתרי תיירות. זה ועוד זה, המכלול הנופי הקונקרטי הוא בגדר מכלול מופר מפני שבתחום המכלול הזה נסלל עכשיו קו מסילת ברזל ונסלל חוצה ישראל (כביש מס' 6) וכן מחלף ענק הנמצא כ-4 ק"מ ממערב לתוכנית. היקף הבינוי המבוקש קטן מאוד והולם את דרישות תמ"א 35. התוכנית המוצעת הוגשה לוועדה המרחבית לפני שתמ"א 35 באה לעולם. הדיון בתוכנית המוגשת התנהל בעצלתיים ותוך דחיית העותרת בלך ושוב לאורך מספר שנים. תמ"א 35 קיבלה תוקף רק בעיצומם של דיוני וועדת הערר. קודם לתמ"א 35 משלה בכיפה תמ"א 3. על פי הוראות תמ"א 3 ניתן היה לקבוע בתוכנית מתאר מקומית או בתוכנית מפורטת בניית מבנה שרות ומערכות ומתקני תשתית בגבול רצועת דרך. מבנה שרות הוא מבנה המיועד לשרת נוסעים "לרבות תחנת מידע, תחנת תדלוק על פי תמ"א 18, מסעדה, קיוסק, חניון דרכים לשרות הציבור, מצפה נוף" (סעיף 4 לתמ"א 3). הקמת תחנת התדלוק המבוקשת הולמת גם את הוראות תמ"א 18. מתבקש, אם כן, שעובר לאישורה של תמ"א 35 הייתה לעותרת זכות להקים את תחנת התדלוק על פי התוכנית המוצעת וכיוון שתמ"א 35 קובעת עדיפות לתוכניות תקפות ואי פגיעה בזכויות קיימות (סעיף 17.2 לתמ"א 35), אין הוראות תמ"א 35 עומדות למכשול לפני העותרת. טיעוני המשיבות המשיבות הן מוסדות תכנון משלוש רמות: הרמה המקומית (הוועדה המקומית לתכנון ולבניה "גזר" שהיא חליפתה של הוועדה המקומית "לודים"); וועדת הערר המחוזית - מחוז המרכז והוועדה המחוזית לתכנון ולבניה - מחוז המרכז; המועצה הארצית לתכנון ולבניה. כיוון שההחלטה המותקפת בעתירה זו ניתנה בידי וועדת הערר המחוזית וכיוון שסוגיית התוכנית המוצעת נושא העתירה לא הובאה לדיון בוועדה המחוזית ובמועצה הארצית, גורסת באת כח הוועדה המחוזית והמועצה הארצית שיש למחוק את המשיבות הללו מן העתירה. אני סבור שיש טעם בבקשה ככל שהיא נוגעת למועצה הארצית. לעניין הוועדה המחוזית - בשלב מסוים של הדיון יצאה מלפני הנחייה לוועדה המחוזית לנקוט עמדה לעניין פרשנות תמ"א 35. הדבר נעשה ומסמך העמדה מטעם הוועדה המחוזית הוצג לבית המשפט. אכן אין לפני "החלטה" של הוועדה המחוזית שהעתירה "תוקפת" אותה וממילא אין לוועדה המחוזית דבר להתגונן כנגדו. עם זה חשובה מאוד בעיני נקיטת עמדה מצד הוועדה המחוזית כדי שאוכל, בין היתר, לשקול את סוגית העתירה דרך נקודת ההתבוננות הרחבה של הוועדה המחוזית. על כן, הוועדה המחוזית תישאר בגדר משיבה ולו פורמאלית לעתירה. עד שאציג את עיקרי הטיעונים של המשיבות אקדים הערה שצוינה בפתח הסיכומים מטעם מוסדות התכנון ברמה המחוזית. ההערה אומרת שתכליתה של התוכנית המוצעת היא לשנות תוכניות קיימות (מש"מ 129 וגז/3/22) על מנת לאפשר הקמת תחנת תדלוק בשטחים שייעודם חקלאי. כיוון שתוכניות אלה אינן מקנות זכויות בניה, לכאורה התוכנית המוצעת אינה בסמכות הוועדה המקומית (עע"מ 2528/02 ועדת ערר מחוזית - מחוז מרכז נ' פז חברת נפט). החלטת וועדת הערר תוקעת יתדותיה בעיקר בהוראות תמ"א 35. מטבע הדברים, תגובת המשיבות בוחנת את תקפות ההחלטה בזיקה לתמ"א 35. התגובה נחלקת לשלושה ראשי עיקר: א) ביסוס ההחלטה על תמ"א 35; ב) היחס בין תמ"א 35 לתוכניות אחרות; ג) התוכנית המוצעת אינה תואמת את תמ"א 35. ביסוס ההחלטה על תמ"א 35 2 פורטו רק חלק מן התנאים שהם רלוונטיים לענייננו. = 4 = העותרת הראתה בטענותיה שבמהלכי הדיון לפני הוועדה המקומית לא הועלתה שאלת ההשלכה של תמ"א 35 על התוכנית המוצעת כלל ועיקר. הדבר התעורר לפני ועדת הערר וזו נתנה החלטתה לאחר ששמעה את עמדות הצדדים בעניין ישימות התמ"א. העותרת סבורה שנקיטת היוזמה לבחון את התוכנית המוצעת מזווית התבוננות ששום צד לא ביקש אותה אינה במקומה. המשיבות - במיוחד באת כח מוסדות התכנון ברמה המחוזית - סבורות שלא זו בלבד שוועדת הערר הייתה מוסמכת לבסס את החלטתה על תמ"א 35 אלא אף הייתה חייבת בכך. שכן וועדת הערר היא מוסד תכנון כהגדרתו בחוק והיא איננה כפופה לשיקולים התכנוניים שעמדו לנגד עיני מוסד התכנון המקומי. יש לה שיקול דעת עצמאי משלה ובוודאי שבמסגרת שיקול דעת זה, אין וועדת הערר יכולה לתת יד לאישורה של תוכנית ברמה המקומית העומדת בסתירה להוראות תוכנית מתאר ארצית. היחס בין תמ"א 35 לתוכניות אחרות העותרת טוענת כי הוראות תמ"א 3 והוראות תמ"א 18/4 גוברות על הוראות תמ"א 35. המשיבות חולקות על השקפה זו שכן תמ"א 3 אינה קובלת את שיקול דעתן של רשויות התכנון בקביעת מיקומן של תחנות תדלוק ואילו תמ"א 18/4 קובעת בפירוש שהיא אינה מחילה עצמה על הקמת תחנות תדלוק בתחומי במרקם שמור משולב (שהוא סיווג השטח הרלוונטי לענייננו). דברי ההסבר לתמ"א 18/4 מבארים שבעניין שטח המסומן כמרקם שמור משולב יחולו הוראות תמ"א 35. נוסף לכך מורה סעיף 19 לתמ"א 18/4 שתוכנית מתאר זו אינה גורעת מתוכניות מתאר ארציות ומחוזיות אחרות ובמקרה של סתירה תחול המגבלה המחמירה. התוכנית המוצעת אינה תואמת את תמ"א 35 תמ"א 35 דנה, בין היתר, ב"מרקם שמור משולב" וב"מכלול נופי". מטרתה לאפשר איחוד רצוף של ערכי טבע, חקלאות, נוף, התיישבות ומורשת תוך התייחסות לערוצי נחלים העוברים במרכז המרקם. ובהקשר זה לטפל בשטחים בעלי רגישות נופית גבוהה הנובעת משילוב של ערכי נוף וטבע עם מעשה ידי אדם (חקלאות, מורשת, דת). כל אלה הם לפי תמ"א 35 בגדר שמירה על "דמות הארץ". נוכח זה דורשת התמ"א טיפול זהיר ומבוקר בשטחים הנופלים לגדר ההגדרות של מרקם שמור משולב ומכלול נופי. לשם הגשמת תכליתה קובעת התמ"א 35 מספר דרישות בסיס לשם הפקדת תוכנית בתחומי השטחים המיוחדים הללו. כך בתוך "מכלול נופי" תופקד תוכנית רק אם היא משרתת תכליות מוגדרות וביניהן התכלית של "שרותי תיירות המשרתים אתר ביקור סמוך" (סעיף 9.1 לתקנון התמ"א). העותרת טענה שתמ"א 35 איננה ישימה, בין היתר, מפני שעניינה בהגבלת האפשרות להפקיד תוכניות המשנות ייעודי קרקע. העותרת גורסת כי התוכנית המוצעת אינה מבקשת לשנות ייעודי קרקע, אלא להוסיף שימושים (להוסיף את שימושי התדלוק לקרקע). לכך השיבה וועדת הערר והמשיבות מחרות - מחזיקות אחריה שמשמעות אישור התוכנית המוצעת הוא שהקרקע שעליה תוקם תחנת התדלוק תפסיק להיות קרקע חקלאית ותהיה בעלת שימוש אחר [ראו גם עת"מ [חי'] 529/01 א. כפיר אחזקות ובניין נ' ועדת הערר המחוזית]. ברור שעל תחנת התדלוק אם תאושר התוכנית המוצעת, יחולו נורמות שונות מאשר על השטחים החקלאיים הסמוכים שייעודם נותר חקלאי. וועדת הערר סברה והמשיבות תומכות בסברתה שתחנת התדלוק שלשמה מיועדת התוכנית המוצעת אינה משרתת תכלית של "שרותי תיירות", שכן למוסד זה הגדרה בתמ"א 35 ("שירותים הנדרשים לפעילות תיירותית לרבות שרותי הסעה, שרותי הסעדה, מידע, הדרכה, מסחר תיירותי הנלווה לשימושים המוצעים באתר למעט אכסון מלונאי). תחנת תדלוק על כביש מס' 1 מיועדת לשרת את המכוניות הנוסעות בין תל אביב לירושלים ואין לה דבר אם אתרי התיירות הממוקמים במרחק מסוים מן הכביש (מנזר השתקנים, מיני ישראל, אתר חיל השריון). תחנת תדלוק מספקת דלק ולא שרותי תיירות. דיון בהיבט עקרוני מעוררת העתירה דנן התנגשות מסוימת בין שני אינטרסים ציבוריים חשובים. מצד אחד הראתה העותרת כי מתקיים צורך ציבורי חשוב לשרת את רבבות עוברי הדרך המשתמשים מעשי יום יום בכביש מס' 1, שהוא ציר הגישה המרכזי המוליך משפלת החוף לעיר הבירה על ידי הצבת תחנת תדלוק לימין הדרך לנוסעים ממערב למזרח. לפי דברי באי כח העותרת (ואין מי שסותר דברים אלה) נקודת התדלוק המוצעת בידם היא היחידה על אם הדרך בכביש מס' 1 שבה אפשר להציב תחנת דלק. הצורך בקיומה של תחנת דלק בכביש מס' 1 מתברר לא רק מפי העותרת אלא גם מהחלטת ממשלה מספטמבר 2001, שראתה לקבוע שיש לפעול להקמת תחנות דלק בכבישים בין-עירוניים שונים וביניהם כביש מס' 1. שניים מחברי וועדת הערר ובכלל זה יו"ר הוועדה ראו לנכון להדגיש את הצורך הציבורי האמור בהחלטתם (אף על פי שהם נתנו יד להחלטה הדוחה את הערר). מצד שני מתקיים אינטרס ציבורי חשוב לא פחות של טיפוח ושימור המכלול הנופי המיוחד לאזור שאותו חוצה כביש מס' 1 ושהקמת מבנים כגון תחנת דלק באורח בלתי מושכל בו עלולה לפצוע את המכלול פציעה אנושה. מתכנן מחוז המרכז תאר את אזור המעבר בין שתי הערים המטרופוליטאניות (ת"א וירושלים) כ"מאופיין בשטחים פתוחים שכמעט ואינם בנויים המשמשים כהפוגה נופית המאופיינת באזור נחל, חקלאות וייעור, בטופוגרפיה ארץ-ישראלית אופיינית רווית נוף, היסטוריה ומורשת". תמ"א 35 הותקנה במיוחד כדי ליתן דגש לטיפוח ומיסוד שטחים פתוחים ובכללם "מכלול נופי" שהוא שטח פתוח בעל רגישות נופית גבוהה שמקורה בשילוב של ערכי נוף וטבע עם מעשי ידי האדם; חקלאות, מורשת או דת. העתירה מכוונת כנגד החלטת וועדת הערר המחוזית שהותירה על כנה החלטה של מוסד התכנון המרחבי לדחות בקשה להפקדת תוכנית שעניינה המרכזי הקמת תחנת תדלוק. משנוכחתי לדעת, אגב הדיון בעתירה, בקיומם של שני האינטרסים הציבוריים המתוארים למעלה, סברתי שלא יהא זה נכון להכריע את דין העתירה תוך התבוננות "יבשה" בהוראות הדין הרלוונטי ותוך הסתמכות על שיקול דעת תכנוני של מוסד התכנון ברמה המקומית בלבד. סברתי שיש מקום לקבלת חוות דעת תכנונית מנקודת התבוננות רחבה יותר המסוגלת להכיל את שני האינטרסים המתנגשים גם יחד. לפיכך בקשתי שתובא לפני עמדת הוועדה המחוזית (בתורת התבוננות רחבה מינימאלית. לא היה זה מוגזם לדרוש הצגת חוות דעת מנקודת מבט ארצית). קבלתי חוות דעת של מתכנן המחוז ואין לי ברירה אלא להניח שחוות הדעת הזאת משקפת את עמדתה של הוועדה המחוזית כולה. תחנת תדלוק - סמכות הוועדה המקומית העותרת ביקשה להפקיד את התוכנית המוצעת בהסתמך על הוראות סעיף 62א[א][10] לחוק התכנון והבניה המעניק לוועדה מקומית סמכות לדון ולאשר הקמת תחנת תדלוק באזורים המיועדים בתוכנית לתעשייה, למסחר, לחקלאות, למשרדים, לאחסנה או לחניה. על כן הוגשה הבקשה להפקדת התוכנית המוצעת לוועדה המקומית. בעיתו סברתי שאכן חוק התכנון והבניה הקנה לוועדה המקומית סמכות לאשר הקמת תחנת דלק גם בקרקע המיועדת לשימוש חקלאי וכך פסקתי. אלא שבית המשפט העליון גילה דעתו שסמכותה של הוועדה המקומית מצומצמת לאישור תחנות דלק בקרקע חקלאית אשר בה מוקנות זכויות בניה ובהתאמה להיקפי הזכויות הללו (עע"ם 2528/02 וועדת הערר המחוזית - מחוז מרכז נ' פז חברת נפט בע"מ). לפי זה וכיוון שהתוכנית המוצעת חלה בתחום תוכנית שאין בה זכויות בנייה כלל ועיקר, נראה שהוועדה המקומית הייתה חסרת סמכות מעיקרה לדון בבקשה. לנוכח התוצאה של עתירה זו אין צורך להכריז על בטלות ההליך שננקט עד כה3. תוכנית המתאר החלה על התוכנית המוצעת העותרת טוענת שהתוכנית המוצעת באה ראשית בגדרו של החוק (סעיף 62א[10] לחוק התכנון והבניה), שנית בגדרה של תמ"א 3 ושלישית בגדרה של תמ"א 18. כל אלה לסברת העותרת "מתגברים" על תמ"א 35. לעניין החוק כבר התייחסתי לעיל ואין צורך לשוב ולדבר בו. תמ"א 3 היא תוכנית מתאר ארצית העוסקת בדרכים בין-עירוניות, והיא מתירה להקים מערכות ומתקני תשתית מסוימים ובכללם תחנת דלק בתחום השטח שבין קו בניין לבין גבול רצועת הדרך (סעיפים 4, 6א ו-9). תמ"א 3 קדמה לתמ"א 35 שבאה לעולם לאחר הגשת התוכנית המוצעת ולפני שניתנה החלטת הוועדה המקומית. לכן רואה העותרת את הזכויות שתמ"א 3 מתירה אותם כזכויות מוקנות לה. הוא הדין לטענת העותרת בתמ"א 18 שהיא תוכנית מתאר ארצית שדנה באופן ספציפי בהקמת תחנות תדלוק וגם על פיה ניתן להקים תחנת דלק לצד כבישים ארציים. אינני מקבל את גישת העותרת. אכן תמ"א 3 מאפשרת הקמת תחנת תדלוק בצמוד לכביש בין-עירוני, אולם בעניין תחנות תדלוק באופן ספציפי עוסקת תמ"א 18. תמ"א 18 מעידה על עצמה שהיא מוסיפה על כל הוראות תוכנית מתאר ארצית אחרת ואין היא גורעת ממנה. במקרה של סתירה תחול מגבלה מחמירה (סעיף 19 לתמ"א 18). מכאן מתבקש שהמגבלות המחמירות שבתמ"א 35 מתגברות על ההקלות או ההיתרים הנובעים מתמ"א 18. יתר על כן, דברי ההסבר לתמ"א 18 והוראת סעיף 10 לתמ"א 18 מראים בברור שהוראות התוכנית הזאת אינן חלות בשטח המסומן כמרקם שמור משולב שהוא האפיון של השטח שעליו מבקשים להחיל את התוכנית המוצעת. התאמה לתמ"א 35 אינני מקבל את ההשקפה שנרמזה - אם כי לא נאמרה במפורש - מפי באי כח העותרת שוועדת הערר חרגה מסמכותה בכך שהשתיתה את החלטתה על הוראות תמ"א 35 שלא נזכרו כל עיקר בהחלטת הוועדה המקומית. מקובלת עלי השקפת המשיבות שוועדת הערר היא מוסד תכנון כמשמעותו בחוק והיא רשאית להפעיל שיקול דעת תכנוני מקורי ועצמאי. יצוין שהוועדה חרצה דעתה ביחס לתמ"א 35 לאחר שביקשה מן הצדדים לנקוט עמדה בעניין תחולת תוכנית מתאר זו. החלטת וועדת הערר המשקפת גישה תכנונית שבה ניתן מעמד הבכורה לשיקולים התכנוניים המגולמים בתמ"א 35 ומיועדים לשמר את המכלול הנופי. בשיקול דעת זה לא לי להתערב. כבית משפט שאינו מהווה ערכאת ערעור על החלטת וועדת הערר, אין לי סמכות להתערב בשיקול דעת שהוא סביר על פניו. סבירות שיקול הדעת מתבארת גם על פי השקפת הוועדה המחוזית שביטויה בחוות הדעת שנמסרה בידי מתכנן המחוז. לפיכך עשויה הייתה העתירה להצליח רק אילו הוכיחה העותרת שהתוכנית המוצעת עומדת במגבלות תמ"א 35. לדעתי לא עלה בידי העותרת להראות כך. שתיים הן הוראות תמ"א 35 שהעותרת הייתה צריכה להראות שהיא עומדת בהם: סעיף 7.4.2 וסעיף 9.1.3. סעיף 7.4.2 מורה: 3 ייתכן שנוכח ההערה בדבר העדר סמכות לוועדה המקומית תפתח הדרך לפני העותרת לנסות להגיש את התוכנית כתוכנית בסמכות הוועדה המחוזית. = 6 = תוכנית מקומית במרקם שמור משולב המשנה את ייעודו של שטח שאינו מיועד לבינוי לשטח המיועד לבינוי תופקד רק אם השטח ששונה ייעודו הינו צמוד דופן לשטח המיועד לבינוי בתוכנית תקפה [ההדגשה שלי]. תכלית התוכנית המוצעת לאפשר בינוי, בינוי של תחנת דלק. השאלה היא האם התוכנית המוצעת משנה את ייעוד השטח משטח המיועד לשימוש חקלאי לשטח המיועד לבינוי. ברור שהתוכנית המוצעת אינה משנה את ייעודם של השטחים החקלאיים העוטפים את תחנת התדלוק. לפיכך העותרת גורסת שתוכניתה אינה משנה ייעודי שטח אלא מוסיפה שימושים, היינו מוסיפה את שימושיה של תחנת דלק. ייתכן שהדעת סובלת פרשנות כפרשנות העותרת אך באותה מידה הגיונית גם פרשנותה של וועדת הערר. זו רואה את אישור הבינוי של תחנת דלק המוצע בתוכנית המוצעת כשינוי ייעוד חלק השטח שעליו תוקם התחנה. כמדומה לי שבמחלוקת פרשנית זו שאולי אין בה הכרעה מובהקת עלי לתת את משפט הבכורה להשקפתו של מוסד התכנון. לכן הוראות סעיף 7.4.2 לתמ"א 35 מהוות מגבלה לאישור הגשת התוכנית המוצעת. סעיף 9.1 לתמ"א 35 מציג מספר תנאים להחלת תוכנית בשטח המסומן כ"מכלול נופי". בין היתר קובעת הוראת סעיף 9.1.3 שתוכנית תהיה ניתנת להגשה אם היא מתייחסת ל"שרותי תיירות המשרתים אתר ביקור סמוך". אפילו תאמר שבסמיכות מקום לתחנת התדלוק המוצעת ממוקמים אתרי ביקור (אתר חיל השריון, מנזר השתקנים, מיני ישראל, פארק קנדה ועוד), אי אפשר לומר שתחנת הדלק היא בגדר "שרותי תיירות". תמ"א 35 מגדירה שרותי תיירות כ"שירותים הנדרשים לפעילות תיירותית לרבות שרותי הסעה, שרותי הסעדה, מידע, הדרכה, מסחר תיירותי...". תחנת תדלוק אינה כלולה בגדר שרותי תיירות. אילו הייתה התוכנית המוצעת מיוסדת על הקמת מסעדה בתחנה או תחנת מידע הנסמכת לתחנת הדלק היה כמובן מקום לשקול את נחיצותם של אלה בזיקה לאתרי הביקור הסמוכים. כלל לא ברור שיש צורך בשירותים כאלה ביחס לאותם אתרים מפני שקיימים שירותים הצמודים לאותם אתרים. לכן גם הוראות סעיף 9.1 לתמ"א 35 מהוות מגבלה לאישור הגשת התוכנית המוצעת. התוצאה מן המקובץ עולה שהחלטת וועדת הערר בדין יסודה ואין כל יסוד להתערב בה. העתירה נדחית. החלטתי להימנע מחיוב בעותרת בהוצאות העתירה נוכח התנהלות מוסדות התכנון כפי שהדברים מתוארים בעתירה. בניהתמ"א