תנאי מוקדם למתן צו לחלוקת מקרקעין בעין על ידי בית המשפט, הינו אישור תשריט חלוקה על פי סעיף 143 לחוק התכנון והבניה. (לעיתים הסתפקו בתי המשפט בראיה כי תשריט חלוקה ניתן לאישור או צפוי להיות מאושר ולא המתינו לקבלת האישור בפועל). קראו דוגמא מהפסיקה בנושא תשריט חלוקה מאושר: א. הקדמה 1. לפני למעלה משתים עשרה שנים, ביום 27.2.00, הגישו התובעים תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין, בה עתרו לפירוק בדרך של חלוקה בעין, ולחילופין - בדרך של מכירתם וחלוקת הפדיון בין התובעים והנתבעים (להלן - הנתבעים המקוריים). בתביעה צוין כי בין חלק מהבעלים של המקרקעין הנידונים, ואשר לא צורפו כנתבעים, כבר קיים הסכם שיתוף, כאמור בפסק דין מיום 27.6.89 בת.א. 657/85 שניתן בבית משפט זה. 2. באוגוסט 2011 הגיע תיק זה לפתחי. זימנתי את התובעים והנתבעים המקוריים לישיבה ביום 8.9.11, ובה ביקשתי כי יסבירו הכיצד טרם הסתיים בירור התביעה, וכיצד, לדעתם, ניתן להביא תיק זה לסיומו הנכסף בעזרתם של בעלי הדין, הוועדה לתכנון ובניה וכמובן בית המשפט. בעקבות אותה ישיבה ניתנה ביום 9.9.11 החלטת ביניים, אשר - כך קיוויתי - תביא תיק זה לסיומו תוך פרק זמן סביר. 3. בפתח החלטתי הנוכחית, הנני מבקש לסקור את עוללותיו של תיק זה, תוך תיאור ההתפתחויות שחלו בו. סקירת קורות התיק תחולק לשניים - תחילה, תיאור אופן בירור התביעה ממועד הגשתה, בפברואר 2000 ועד אוגוסט 2011, ולאחר מכן יתוארו ההתפתחויות בשנה האחרונה. ב. בירור התביעה מפברואר 2000 ועד אוגוסט 2011 4. קיים שוני בין בעלי הדין המקוריים לבין אלו הקיימים כיום. תובע מס' 1 המקורי היה מנחם בלום, אשר נפטר בינתיים. לאחר שבדיון ביום 6.4.06 הודיע בא כוחו על פטירתו, הוא הוחלף כתובע באשתו (התובעת מס' 1 כיום). חלק מהנתבעים המקוריים נמחקו מאחר וחלקיהם במקרקעין נרכשו על ידי אחרים, ואילו חלק מהנתבעים הנוכחיים החליפו נתבעים מקוריים שנפטרו. 5. כנזכר לעיל, בין חלק מהבעלים של המקרקעין, אשר לא צורפו כנתבעים המקוריים, כבר היה קיים הסכם שיתוף. בדיון שהתקיים ביום 6.4.06 ביקש בא כוח הנתבע המקורי עזבון מנחם ברגמן (שהוחלף על ידי היורשת שלו, הנתבעת מס' 2 כיום) כי תתקבל עמדתה של המועצה המקומית ראש פינה, לאור הפקעת חלק מהמקרקעין במהלך השנים. כבוד השופט נדל הורה למועצה המקומית "להגיב תוך 30 יום לגבי הכוונה של שינוי היעוד בהפקעה", ולגבי ההשתתפות בהוצאות התכנון "להבהיר מהו החלק היחסי של כל בעל מקרקעין בתובענה זו". בישיבה מיום 24.6.06 דיווח בא כוח התובעים כי התקבלה הסכמת המועצה המקומית לשינוי תכנית המתאר והפיכת המקרקעין משטח ציבורי פתוח לבניה. 6. בדיון ביום 22.3.07 הודיע בא כוח התובעים כי מטרתו הינה "לגמור את הסיפור מחוץ לכותלי בית המשפט". 7. בדיון ביום 7.7.08 בפני כבוד סגן הנשיא סרחאן מסרו הנוכחים, וביניהם בא כוח התובעים, כי "אנו נגיש תשריט חלוקה מאושר עד ספטמבר 2008". 8. בדיון ביום 26.3.09 בפני כבוד השופט סבאג הודיע בא כוח התובעים כי יש לבצע שינוי יעוד, חלוקה למגרשים בהתאם להוראות התב"ע ועריכת טבלת איזון. באותו דיון רמז הנתבע יוסי פרידמן על רצונו לפרק את השיתוף במקרקעין בדרך של מכירתם ולא על ידי ביצוע בעין, והציע לפנות למתווך. בתום הישיבה ביקשו הצדדים שנכחו בה לדחות את המשך הדיון לשלושה חודשים על מנת שבתקופה זו יבוצעו מהלכים נוספים, וביניהם זירוז ההליכים לשינוי יעוד הקרקע. 9. בדיון ביום 25.6.09 בפני כבוד השופט סבאג הודיעו הצדדים הנוכחים כי הוועדה המקומית לתכנון ובניה לא תדון בתכנית לשינוי יעוד כל עוד לא הוכנה טבלת איזון. בדיון ביום 7.1.10 בפני כבוד השופט ערפאת הודיעו הצדדים כי הם "זקוקים לפרק זמן של כשלושה או ארבעה חודשים כדי להשלים את העבודה". בשלהי אותה שנה, בדיון ביום 2.9.10 הודיע בא כוחו של עזבון מנחם ברגמן כי הכנת טבלאות האיזון הינה, להערכתו, "ענין של חודש ימים", ולאחר מכן "כל הצדדים ישבו וינסו להגיע להסכמה והתכנית תוגש". 10. בתחילת 2011 גובש, סוף סוף, "ההסכם בין השותפים", הנזכר בסעיף 38 לחוק המקרקעין תשכ"ט - 1969 (להלן - חוק המקרקעין), במסגרת הפרק הדן בפירוק שיתוף במקרקעין. בדיון שהתקיים בבית המשפט ביום 30.3.11, בפני כבוד השופטת דחלה - שרקאוי בהעדרם של התובע המקורי מס' 1 (מנחם בלום) והנתבעים המקוריים מס' 1 (נתבעת מס' 1 כיום) ומס' 3 (עזבון דוד ברנשטיין ז"ל), הודיעו שאר הצדדים המקוריים שנותרו בתיק (לאחר שחלקם נמחקו) כי, למעט התנגדותו של הנתבע יורם יבלונקה (כיום נתבע מס' 15), הושג ביניהם הסכם, המעוגן בתשריט חלוקה ובטבלת הקצאות, שצורפו למכתב האדריכל פאר. בית המשפט אישר את הסכמת הצדדים ונתן לה תוקף של החלטה. בית המשפט ציין בהחלטתו כי חלקו במקרקעין של נתבע יורם יבלונקה, שהתנגד להסכם, הינו מזערי ביחס לחלקם של מרבית השותפים האחרים, ולפיכך לא ייחס משקל מכריע להתנגדותו. בהחלטת בית המשפט מאותו יום צוין - "לאור התמשכות ההליכים ופירוק השיתוף במקרקעין נשוא תיק זה, מעל כ-10 שנים, הוועדות המקומיות והמחוזיות תשתדלנה לטפל ולקדם את התכנית, לרבות הבקשות לשינוי יעוד במהירות האפשרית". דא עקא, שהנתבעת מס' 1 (המתגוררת באוסטרליה ואשר כתב התביעה המקורי הומצא לידיה בדרך של המצאה מחוץ למדינה ותחליף המצאה, כפי שהצהיר בדיון ביום 10.10.04 בא כוח התובעים) והנתבע שמואל עפרון (שהיה נתבע מס' 7 המקורי, וכיום נתבעים מס' 4 - 9 הינם יורשיו) לא היו צד לאותו הסכם שאושר, ועמדתם באשר לתוכנו כלל לא נשמעה נשמעה. ככל הנראה, כך הדבר אף באשר לנתבעת מס' 10 (נתבעת מקורית מס' 8). בנוסף לכך, לא הובהר מעמדו של יוסי פרידמן (שהיה נתבע מס' 18), כנתבע עצמאי או כמייצג חברה, אשר בשמה הוא הופיע לאותו דיון. ג. ההחלטה מיום 9.9.11 11. כאמור, באוגוסט 2011 הועבר התיק לטיפולי. בדיון שהתקיים בפני ביום 8.9.11, ואליו זימנתי את כל הצדדים, אולם התייצבו רק חלקם, הסביר בא כוח התובעים כי השגת ההסכם התארכה, בין השאר מחמת הצורך להביא לביטולה של הפקעה של חלק מהמקרקעין - הפקעה שהיה ידוע לו על קיומה, או אפשרות להתרחשותה, עוד בטרם הגיש את כתב התביעה בשנת 2000. לדבריו, "אנו נמצאים בישורת האחרונה לקראת סיום התיק, והבקשה לשינוי יעוד נמצאת בוועדה המחוזית לתכנון ובניה, ויכול להיות שתוך מספר חודשים נקבל אישור על שינוי יעוד לגבי כל התכנית וניתן יהיה לקבל פסק דין בתיק ולסגור את התיק". עוד הוא ציין כי טרם הושגה הסכמה של כל בעלי המקרקעין לטבלת האיזון. בא כוחו של עזבון מנחם ברגמן הזכיר כי עדיין אין תשריט חלוקה כדין, וכי לדעתו תוך חודשים ספורים הוועדה המחוזית לתכנון ובניה תאשר את תכנית האיחוד והחלוקה של המקרקעין, שאושרה על ידי בית המשפט ביום 30.3.11. 12. בעקבות זאת ניתנה ביום 9.9.11 החלטתי, בה סקרתי את קורות בירור התביעה, והוריתי כיצד יש להתקדם בבירורה. להלן אביא כלשונם את סעיפים 20 - 23 לאותה החלטה: "20. מהמתואר לעיל עולה כי מזה שנים עשר שנים התנהלו בעצלתיים הליכים לפירוק המקרקעין בדרך של חלוקה בעין, בהם מילא בית המשפט תפקיד סביל, כאשר מרבית הזמן חלפה בהמתנה לפעולות של הצדדים ושל רשויות התכנון והבניה על מנת לעמוד בדרישות החוק בכל הכרוך בפירוק מקרקעין בדרך של חלוקה בעין. 21. אין אני מקבל את תחזיתם האופטימית של עו"ד שרגיל ועו"ד בן ארי, לפיה אנו מצויים ב"ישורת האחרונה" ולפיה השגת הסכמת כל בעלי המקרקעין וקבלת תשריט מאושר הינם ענין לחודשים נוספים. ניסיון העבר הראה כי לא היה כיסוי להצהרות דומות שהשמיעו הצדדים באזני בית המשפט בדיונים אחדים שהתקיימו בתיק זה. בקצב ההתנהלות הנוכחי, המשך הליכי פירוק השיתוף במקרקעין בדרך של חלוקה בעין עשוי להתארך עוד זמן רב, וככל הנראה אף שנים אחדות. בשאלה אם אין מקום לפנות לסעד החליפי המבוקש בתביעה, או אף ליזום - ללא בקשה של התובעים - את מכירת המקרקעין וחלוקת תמורתם אין בכוונתי לדון ולהכריע בה בשלב זה, בטרם התייחסו הצדדים לסוגיה זו, אולם בכוונתי להידרש לה בקרוב. 22. בזהות הנתבעים כבעלי הזכויות הנוכחיים במקרקעין נשוא תביעה זו מצאתי פגמים אשר פורטו בסעיף 6 לעיל. כתב התביעה מעולם לא תוקן, באופן שישקף את בעלי הזכויות האמיתיים, ואף אם יציגו התובעים בעתיד הקרוב הסכמה לטבלת איזון ותשריט מאושר, לא ינתן פסק דין בתביעה בה אין זהות בין הצדדים לה לבין הבעלים הנוכחיים של הזכויות במקרקעין, אשר הוכח לגביהם כי קיבלו את התביעה והינם צדדים להסכם בין השותפים. יתרה מזאת, בדיונים שהתקיימו במשך השנים, ובהם נשמעו בדרך כלל רק דבריהם של עו"ד שרגיל, כבא כוח התובעים, ועו"ד לב ארי, כבא כוח הנתבע מס' 2, נעדרו שאר הנתבעים, וחלקם, כמו נתבעת מס' 8, יוצג על ידי מי שאינו מוסמך לכך. מעולם לא ביקשו התובעים לתקן את כתב תביעתם, על אף שידעו כי נתבע מס' 7 שוב אינו בין החיים. בנוסף, לא הובררה השאלה האמנם נתבע מס' 18 הינו בעל הדין הנכון או שמא החברה אותה הוא מייצג היא שצריכה להיות הנתבעת הנכונה. 23. לשם קידום הטיפול בתביעה, לשם תיקון הפגמים שפורטו ולבדיקת ההיתכנות של סיום מהיר של פירוק השיתוף בדרך של חלוקה בעין, הנני מורה כדלקמן: א. עד ליום 31.10.11 יגישו התובעים כתב תביעה מתוקן, הכולל כנתבעים את בעלי הזכויות במקרקעין, בהתאם למצב המשפטי במקרקעין אשר שורר כיום. לכתב התביעה המתוקן יצורף נסח רישום עדכני, ובמידה תובעים ימצאו לנכון - אף העתק ההסכם אותו הגישו לבית המשפט בדיון שהתקיים בים 30.3.11. ב. התובעים ידאגו למסירה אישית של כתב התביעה המתוקן והזמנה לדין לנתבעים או לבאי כוחם, ועד ליום 30.11.11 יגישו לבית המשפט תצהיר בדבר ביצוע המסירות כאמור בצירוף צילומים של אישורי המסירה. ביחד עם המצאת כתב התביעה וההזמנה לדין, ימציאו התובעים לנתבעים ולבאי כוחם את העתקי הפרוטוקולים מיום 30.3.11 ומיום 8.9.11, וכן העתק החלטה זו. ג. התובעים יציגו בפני הוועדה המקומית לתכנון ובניה את החלטת כבוד השופטת דחלה - שרקאוי מיום 30.3.11 ואת העתק החלטה זו, ויקבלו מהוועדה הודעה בכתב בדבר המועד המשוער לסיום ההליכים הכרוכים באישור התשריט, בהתאם לדרישות סעיף 143 לחוק התכנון והבניה ד. התובעים יגישו לבית המשפט, עם העתק לנתבעים, את תגובת הוועדה כאמור, עד ליום 15.1.12. במידת הצורך, אשקול זימון נציג הועדה לשם קבלת הבהרות. ה. עד ליום 15.2.11 (צריך היה להיות "15.2.12" - א.ג.) יגיש כל אחד מהצדדים, תובעים ונתבעים כאחד, הודעה בכתב, ובה יסביר מדוע - לאור מצב התיק ותשובת הוועדה כאמור, ולאור הצהרת בא כוח התובעים מיום 22.3.07 בדבר רצונו לסיים התיק מחוץ לכותלי בית המשפט - אין מקום לפירוק השיתוף בדרך של מכירה, או מדוע לא תופסק התובענה, עם מתן אפשרות לחידושה לכשיבשילו התנאים, בהתאם לסעיף 154 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984. ד. הנתבעים יגישו כתב הגנה עד ליום 15.1.12. נתבעים "ותיקים", שהופיעו אף ככאלה בכתב התביעה המקורי, רשאים להסתפק בכתב ההגנה המקורי שהוגש על ידיהם". ה. התיק יובא לעיוני ביום 19.2.12". 13. כמפורט לעיל, בהחלטתי מיום 9.9.11 הוריתי, בין השאר, לתובעים להגיש כתב תביעה מתוקן ולהמציא תוך כארבעה חודשים הודעה מהוועדה המקומית בדבר המועד המשוער לסיום ההליכים הקשורים באישור התשריט, בהתאם לדרישות סעיף 143 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה - 1965 (להלן - חוק התכנון והבניה). ד. בירור התביעה מספטמבר 2011 ועד היום 14. ביום 24.10.11 הגישו התובעים כתב תביעה מתוקן, שהיה זהה לכתב התביעה המקורי אך כלל עתה רק עשרה נתבעים (שאחד מהם היה עזבון), שהיו חלק מבעלי הזכויות במקרקעין נשוא הפירוק. ביום 14.12.11 הגיש בא כוח התובעים הודעה, לה צרף העתקי אישורי מסירה של כתב התביעה לכל הנתבעים שבכתב התביעה המתוקן, למעט לנתבעת מס' 1 (המתגוררת באוסטרליה). 15. בהודעתו מיום 14.12.11 ציין בא כוח התובעים כי ביום 17.11.11 פנה בא כוחה של הנתבעת צופיה ברגמן (נתבעת מס' 2) אל הוועדה המקומית לתכנון ובניה, "אך עד היום טרם התקבלה תשובה". ביום 8.1.12 הגיש בא כוח הנתבעת מס' 2 הודעה בה נאמר: " ... בהתאם להודעת אד' גלעדי מטעם הצדדים, התוכנית תעלה לדיון בוועדה לתכנון אסטרטגי של המועצה ביום 10.1.12". בהחלטה מיום 10.1.12 הבהרתי כי אינני רואה בהודעה זו מילוי האמור בסעיף 23(ד) להחלטתי מיום 9.9.11, שביצועו הוטל על התובעים. ביום 15.1.12 (המועד שנקבע בהחלטתי מיום 9.9.11 כמועד אחרון להמצאה על ידי התובעים של הודעה מהוועדה המקומית לתכנון ובניה אודות מועד משוער לאישור התשריט) הגיש בא כוח התובעים הודעה בזו הלשון: "1. ביום 10.1.2012 התקיימה ישיבה בוועדה לתכנון אסטרטגי במשרדי המועצה המקומית בראש פינה, בהשתתפות ב"כ התובעים, עו"ד לב ארי ומר יורם יבלונקה. 2. תנאי להפקדת התכנית במשרדי הוועדה המקומית לתכנון ובניה הוא קבלת עמדת המועצה המקומית בראש פינה. 3. טרם ניתנה החלטה, ומיד עם מתן ההחלטה היא תועבר לבית המשפט". בעקבות הודעה זו זימנתי את הצדדים לדיון ביום 16.2.12, שהוקדם אחר כך ליום 15.2.12. 16. בפתח הישיבה ביום 15.2.12 הודיע בא כוח התובעים כי בא כוח הנתבעת מס' 2 הוא אשר קיים את סעיף 23(ג) להחלטתי מיום 9.9.11 ושלח את העתקי החלטתי והחלטת כבוד השופטת דחלה - שרקאוי, למתכננת גלי גלעדי, והיא אשר העבירה אותם ליועצת המשפטית של הוועדה. לדבריו, מאחר והוועדה המקומית לתכנון ובניה מבקשת לקבל את עמדת המועצה המקומית ראש פינה, וזו מצידה מבקשת לקבל את עמדת וועדת התכנון האסטרטגי, אשר מצידה קיימה ישיבה "לפני כחודש וחצי", הרי ש"טרם הגיעה הודעה בכתב של הוועדה המקומית בדבר המועד המשוער לסיום ההליכים הכרוכים באישור התשריט". באי כוח התובעים והנתבעת מס' 2 העריכו כי ההליך התכנוני צפוי לארוך עוד כחצי שנה, ואילו בא כוחו של יורם יבלונקה (נתבע מס' 15 כיום) העריך כי לאור התנגדותו הצפויה, והתנגדויות אחרות שאפשר ויוגשו בעקבות הפקדת התכנית, ההליך התכנוני עלול לארוך בין שנתיים נוספות לעשר שנים. בהחלטתי מאותו יום הוריתי על הגשת כתב תביעה מתוקן חדש, שיכלול בין הנתבעים את כל יורשיו של שמואל עפרון. כן הארכתי עד ליום 30.6.12 את המועד בו על בא כוח התובעים להמציא לבית המשפט את עמדת הוועדה המקומית לתכנון ובניה אודות מועד משוער לאישור התשריט. 17. ביום 7.5.12 הגישו התובעים כתב תביעה מתוקן נוסף, ובו 15 נתבעים (אשר ששה מהם, נתבעים מס' 4 - 9, הינם יורשיו של שמואל עפרון, שהיה אחד הנתבעים המקוריים). רק שבעה מתוכם היו נתבעים מקוריים אשר נכחו או יוצגו בדיון ביום 30.3.11 בפני כבוד השופטת דחלה - שרקאוי והביעו הסכמה להסכם החלוקה בין שותפים, אשר קיבלה באותו יום תוקף של החלטה. בסעיף 2 לכתב התביעה המתוקן צוין כי "התובעים והנתבעים" הינם בעלים משותפים רשומים של חלקה 21 בגוש 13942 וחלקה 24 בגוש 13941, אולם בסעיף 4 הובהר כי לטובת נתבעת מס' 3 רשומה הערת אזהרה בלבד, וצו קיום צוואת המנוח שמואל עפרון טרם בוצע. התובעים עתרו ליתן צו לפירוק השיתוף במקרקעין ולהורות על אופן הפירוק. 18. ביום 29.8.12 הגישו נתבעים מס' 7 - 8 (חלק מיורשי שמואל עפרון) כתב הגנה, בו הביעו הסכמה לפירוק, אך סברו כי עליו להיעשות בדרך של מכירה וחלוקת התמורה. עמדה זהה הובעה על ידי הנתבע מס' 15 בכתב הגנה מתוקן שהגיש ביום 14.12.11, בעקבות התיקון הראשון של כתב התביעה. 19. ביום 28.6.12 הומצאה לבית המשפט הודעת בא כוח התובעים, לפיה מהנדס הוועדה המקומית לתכנון ובניה אצבע הגליל הודיע ביום 3.6.12 כי אינו יכול ליתן מענה לשאלה בדבר המועד המשוער לסיום ההליכים, מאחר וטרם הוגשו התשריטים המתאימים. בסעיפים 4 - 6 להודעת בא כוח התובעים נאמר: "4. ביום 26 ביוני 2012 הוגשו התסריטים לוועדה המקומית לתכנון ובניה, וזאת בשל עיכוב שנוצר על ידי המועצה המקומית בראש פינה, בגין בדיקת היטל סלילת הכביש. רק ביום 28 במאי הוציאה המועצה המקומית בראש פינה דרישות תשלום לצדדים בהליך. 5. מדובר בתשלומים של למעלה ממאה אלף ₪ לכל אחד מהבעלים במקרקעין, ויש להגיע להסדר תשלומים עם המועצה המקומית בראש פינה, כדי שהוועדה תדון בבקשה לשינוי יעוד. 6. הוועדה המקומית תדון בבקשה, רק לאחר שהמועצה המקומית תמסור את עמדתה. מועצה המקומית תמסור את עמדתה, רק לאחר שיוסדר עניין תשלום היטל סלילה". 20. בהחלטתי מיום 28.6.12 הוריתי לנתבעים להגיב עד ליום 15.7.12 להודעת בא כוח התובעים, ולבא כוח התובעים למסור עד ליום 13.9.12 את תגובתו לתגובות הנתבעים. הנתבעים נדרשו להתייחס, בין היתר, לשאלת מחיקת התביעה מחוסר מעש, לשאלת ניצול לרעה של הליכי בית משפט ולשאלת פירוק השיתוף בדרך של מכירה. רק שניים מתוך 15 הנתבעים מצאו לנכון להגיב להודעת בא כוח התובעים. בתגובתו של בא כוח נתבעת מס' 2 נאמר כי בפרשה זו אין מדובר בחוסר מעש, כי אם בכברת דרך ארוכה אותה עשו הצדדים, אשר כולם, פרט לאחד, הגיעו להסכמה בדבר פירוק השיתוף בדרך של חלוקה בעין. לפיכך, משניתנה החלטה על ידי כבוד השופטת דחלה - שרקאוי, שנתנה תוקף להסכמה זו, יש להמשיך בהליכי פירוק בעין, הן במישור התכנוני והן במישור המשפטי. עוד צוין כי בעוד שהצדדים לתביעה זו נהגו בתום לב, דווקא השותפים האחרים במקרקעין, אשר חלקו ביניהם את המקרקעין ב"הסכם פשרה" משנת 1986, הם אשר ניצלו לרעה הליכי בית משפט. בתגובתו של נתבע מס' 15 צוין כי הגשת תשריט לוועדה המקומית לתכנון ובניה רק ביוני 2012 - שנים עשרה שנים לאחר הגשת כתב התביעה המקורי - מצביעה הן על חוסר מעש וזלזול בוטה בהוראות בית המשפט, והן על כך שמלכתחילה לא היה יסוד להערכות באי כוח הצדדים האחרים אודות התמשכות הליכי תכנון במשך ששה חודשים בלבד. עוד צוין כי הדיון בפני הוועדה המקומית אינו אלא שלב ראשון ומקדמי, ובהמשכו צפויים דיונים נוספים, בין השאר בפני הוועדה המחוזית והוועדה לשמירת קרקע חקלאית. נטען עוד כי משעה שהתובעים פנו לרשויות התכנון בתכנית בניין עיר לשינוי ייעוד הכוללת חלוקה, ממילא לא יהיה צורך בפירוק באמצעות בית המשפט, שכן חלוקה סטטוטורית במסגרת תכנית בנין עיר מאושרת מייתרת את הצורך בפירוק שיתוף בדרך של קבלת פסק דין. לדעת בא כוח נתבע מס' 15, התובעים עושים שימוש פסול בהליך השיפוטי בכדי להשפיע על שיקול הדעת המקצועי של רשויות התכנון. על אף האמור בהחלטתי מיום 28.6.12, בא כוח התובעים לא מסר תגובתו לתגובות שהוגשו, וממילא נמנע מלהתייחס לטיעוני בא כוח נתבע מס' 15. 21. בנקודת זמן זו ניצבת בפני השאלה - האם יש להמשיך בבירור התביעה לפירוק השיתוף, באיזו דרך של פירוק, או שמא דינה של התביעה להימחק. ה. פירוק שיתוף במקרקעין - הדין 22. כפי שיתואר להלן, בפירוק שיתוף במקרקעין קיימת מעורבות עמוקה של רשויות התכנון והבניה, והשאלה אם ניתן לבצע חלוקה בעין של מקרקעין נגזרת מדיני התכנון והבניה. סעיף 37(א) לחוק המקרקעין קובע כי כל שותף במקרקעין משותפים זכאי בכל עת לדרוש את פירוק השיתוף. סעיף 39(א) לחוק קובע כי במקרקעין הניתנים לחלוקה יהיה פירוק השיתוף בדרך של חלוקה בעין, וסעיף 40(א) קובע כי במקרקעין שאינם ניתנים לחלוקה, או אם נוכח בית המשפט כי חלוקה בעין תגרום הפסד ניכר, יהיה פרוק השיתוף בדרך של מכירת המקרקעין וחלוקת הפדיון. (לשיקולי בית המשפט בבואו לבחון חלוקה בעין ראו, למשל, ע"א (מחוזי חי') 8258-09-09 חלונג'י טאהא יוסף נ' ח'טיב ראפע (ניתן ביום 21.7.10)). 23. ברע"א 1497/09, בעלי זכויות בחלקה 10 בגוש 6884 נגד שאול ויסמן (ניתן ביום 27.7.10) סוכמה ההלכה על ידי כבוד המשנה לנשיאה ריבלין. הרציונאל של הפירוק הוסבר ביתרון של הפסקת יחסי שותפות במקום בו שותפים מסוכסכים ולא ניתן לכפות עליהם שיתוף פעולה. פירוק השיתוף אף נתפס כמעודד ניצול יעיל יותר של מקרקעין, בעוד שהבעלות המשותפת הנגועה ביחסים עכורים מכבידה על פיתוח הנכס ופוגעת בסחירותו. לכל שותף עומדת הזכות לדרוש את פירוק השיתוף, אך החירות להשתחרר מן השיתוף איננה מקנה בהכרח לשותף המפרק את היכולת להכריע כיצד יפורק השיתוף. מתכונת הפירוק - אם פירוק בעין או מכירת הנכס, אם מכירה פומבית או התמחרות בין השותפים - נתונה לשיקול דעת בית המשפט, או להסכמת כל השותפים. המחוקק לא התכוון לאפשר לשותף לבקש את הפירוק, ובכך לגרום לשותף האחר להיפרד מנכס שבבעלותו, ובה בעת לאפשר למבקש הפירוק לדרוש גם באופן גורף את מתכונת הפירוק הנראית לו. 24. בסעיף 38 לחוק המקרקעין נקבע כי פירוק השיתוף יהיה על פי הסכם בין השותפים, וכי במידה ונקבעה בהסכם חלוקתם בעין, טעון ההסכם אישור המפקח על רישום מקרקעין המאשר כי החלוקה תואמת את הוראות חוק התכנון והבניה וכל חיקוק אחר בנידון. בסעיף 143 לחוק התכנון והבניה נקבע כי לא תירשם חלוקת קרקע בפנקסי המקרקעין אלא על פי תשריט שאושר על פי פרק ז' לאותו חוק או על פי סימן ז' לפרק ג' באותו חוק. עוד נקבע כי לא יינתן פסק דין לחלוקת קרקע בין בעליה המשותפים אלא על פי תשריט ואישור כאמור, ולא יהיה תוקף לכל רישום שנעשה בניגוד להוראות הסעיף. עולה מכך כי תנאי מוקדם למתן צו לחלוקת מקרקעין בעין על ידי בית המשפט, הינו אישור תשריט חלוקה על פי סעיף 143 לחוק התכנון והבניה. (לעיתים הסתפקו בתי המשפט בראיה כי תשריט חלוקה ניתן לאישור או צפוי להיות מאושר ולא המתינו לקבלת האישור בפועל). 25. בית משפט ימנע מלהורות על חלוקה בעין במידה וקיימת מניעה תכנונית או אם ייווכח כי חלוקה כזו תגרום "הפסד ניכר לשותפים, כולם או חלקם". במקרה זה יהיה פירוק השיתוף על דרך מכירת המקרקעין וחלוקת הפדיון בין הבעלים. "הפסד ניכר" פורש בפסיקה כהפסד שעלול להיגרם בשל דרך חלוקת המקרקעין בעין, ולא הפסד או חסרון כיס שייגרם למי מהשותפים, מעצם פירוק השיתוף במקרקעין (ראו, למשל, רע"א 1017/97 רידלביץ נ' מודעי, פ"ד נב(4) 625, 640). 26. עקרון העל שבסעיף 37(א) לחוק המקרקעין כפוף לדוקטרינת תום הלב ולעקרון האיסור לשימוש ברעה בזכות שבסעיף 14 לחוק זה. כך, נקבע, למשל, ברע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון פ"ד נה(1) 199, 223 (1999), אם כי באותו פסק דין נתן כבוד השופט טירקל פרשנות מצמצמת לשיקול הדעת הנתון לבית המשפט מכוח עקרונות אלו במניעת מימושן של זכויות קניין (בהקשר של בניה שלא כדין ברכוש משותף). הוא מנה אמות מידה שראוי כי ינחו את הפעלתו של שיקול הדעת, כעוצמתה של הזכות הקניינית שנפגעה, עוצמתה של הפגיעה בזכות, ושיקולים משניים כעוצמת תוצאות הסרת הפגיעה לגבי הפוגע בזכות, והתנהגותם של בעלי הדין. כבוד הנשיא ברק נתן באותו פסק דין פרשנות מרוככת יותר, המוסיפה שיקולים אובייקטיביים של האינטרסים ההדדיים של הצדדים לאור נסיבות המקרה. (השוו לגישת פרופ' דויטש בספרו כי לעניין תחולת עקרון תום הלב בתביעה לפרוק שיתוף יש לנקוט "גישה מצמצמת במיוחד, למניעת תוצאות אשר תערערנה את היסודות של דיני השיתוף" (מיגל דויטש, קניין 597-598 (כרך א', 1997)). ו. מחיקה עקב חוסר מעש - הדין 27. תקנה 156 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד - 1984 (להלן - התקנות) מאפשרת לבית המשפט למחוק תובענה בשל חוסר מעש מצד בעל דין, אולם הדבר ייעשה רק לאחר שניתנה הודעה לבעל דין ליתן טעם מדוע לא תימחק התובענה, ומעת שלא ניתן טעם שכזה או שהטעם שניתן אינו מניח את דעתו של בית המשפט. (ע"א 2237/01 עראידה נ' המועצה להסדר הימורים בספורט, פ"ד נו(1) 865). בע"א 5955/91 ברייטשטיין נ' אמנה פ"ד מז(5) 301, 305 (1993) (להלן - פסק דין ברייטשטיין) נתן בית המשפט העליון למונח "חוסר מעש" פרשנות מרחיבה וקבע כי יכול שיתייחס אף לנסיבות שאינן בשליטתם של בעלי הדין: "על-פי תקנה 156 הנ"ל, רשאי בית המשפט, על דעת עצמו, להורות לבעלי הדין לבוא וליתן טעם מדוע לא תימחק התובענה מחמת חוסר מעש. התנאי לכך הוא ש"נבצר מבית המשפט לדון בתובענה או להמשיך את הדיון בה..." מחמת חוסר המעש. פירוש הדבר, שעל בית המשפט לעורר תחילה את הישנים מתרדמתם, ואם גם לאחר מכן ייבצר מבית המשפט להמשיך בדיון, כגון בהיעדר עניין או בהיעדר בעל דין או בהיעדר ראיות, או מחמת קיפוח אפשרות ההגנה של הנתבע או שקיים קושי אחר שאינו מאפשר המשך הדיון, רק אז תימחק התביעה". 28. שימוש בתקנה 156 למחיקת תביעה שהתמשכה ארבע שנים, ללא שחלה בה התקדמות כלשהי, נעשה בת"א (מחוזי חי') 1636/00 ניר נ' מדינת ישראל משרד הבריאות (ניתן ביום 31.12.04), שם (בפסקה י"ג לפסק דינו של כב' השופט גריל) נקבע: "בשים לב לתקופה הארוכה מאוד שחלפה מאז הגשת התביעה עד היום (כארבע שנים), והדחיות הרבות שניתנו לצורך הגשת חוות דעת רפואית כמפורט כבר לעיל, [מאז קדם המשפט הראשון שהתקיים ב-23.12.01 עד היום, תקופה של שלוש שנים: שלושה קדמי משפט, ושמונה דחיות], סבורני שנכון יהיה להורות עתה על מחיקת התובענה מחמת חוסר מעש לפי תקנה 156 של תקנות סדר הדין האזרחי. אני מפנה לאמור בספרו של הד"ר י. זוסמן ז"ל, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, בעמ' 402: "התקנה מאפשרת לבית המשפט, על דעת עצמו, לשים קץ לתובענה שהוגשה אך אינה מתקדמת, הואיל ובעל דין אינו עושה את הדרוש כדי להביא לדיון או להשלים את הדיון...". לעניין שקילת אפשרות הפסקת התובענה הפניתי את תשומת לב ב"כ התובעת עוד בישיבת בית המשפט מיום 20.9.04, עמ' 6, בפסקה השניה של ההחלטה. אוסיף, כפי שכותב המחבר המלומד, ד"ר י. זוסמן ז"ל, שם, בעמ' 402: "תובע שתובענתו נמחקה והוא חפץ לחדשה אינו זקוק לצו ביטול אלא יכול הוא להגיש כתב תביעה חדש, על יסוד תקנה 527". מכאן, שאם יעלה בידי התובעת להגיש חוות דעת רפואית כנדרש, תוכל התובעת להגיש תובענה חדשה, (בכפוף לדיני ההתיישנות, כמובן), שהרי מחיקת תביעה איננה בגדר מעשה בית דין. על יסוד כל המוסבר והמפורט לעיל, אני מורה בזאת על מחיקת התביעה". ז. העדר תשריט מאושר וחוסר מעש 29. במקרה שבפנינו, החלה התביעה להתברר לפני למעלה משתים עשרה שנים. רק בחלוף אחת עשרה שנים הושג הסכם בין התובעים לבין חלק מהנתבעים המקוריים, בדבר חלוקה בעין. בינתיים תוקן פעמיים כתב התביעה, נתבעים מקוריים נמחקו ונתבעים חדשים באו תחתיהם. חלק מחמישה עשר הנתבעים המופיעים בכתב התביעה המתוקן האחרון עדיין אינם רשומים כבעלים של חלקים במקרקעין נשוא התביעה. מרבית הנתבעים החדשים כלל אינם צד להסכם החלוקה שהושג ושהוגש לבית המשפט במרץ 2011, וספק אם תוכנו מוכר להם. פניות בית המשפט לרשויות התכנון נתקלו בהתעלמות בוטה. כמתואר לעיל, משחלפו שש שנים ממועד הגשת כתב התביעה המקורי, ביום 6.4.06, הורה כבוד השופט נדל למועצה המקומית להגיב תוך 30 יום לגבי הכוונה של שינוי יעוד בהפקעה. ככל הידוע, תגובה כזו לא הומצאה. בחלוף אחת עשרה שנים מתחילת בירור התביעה, ביום 30.3.11, הפנתה כבוד השופטת דחלה - שרקאוי בקשה לוועדות המקומית והמחוזית לקדם את התכנית במהירות האפשרית. החלטתי מיום 9.9.11 בדבר קבלת הודעה בכתב מהוועדה המקומית בדבר מועד משוער לסיום ההליכים הקשורים באישור התשריט לא קויימה עד היום. תמונת המצב באשר למועד הצפוי לקבלת תשריט מאושר ניתנה בהודעת בא כוח התובעים מיום 28.6.12, שפורטה לעיל. להודעה זו לא צרף בא כוח התובעים את תגובתה בכתב של הוועדה, כפי שנדרש לעשות, אולם מהודעתו שלו עולה כי לא ניתן להעריך אימתי בעתיד ניתן יהיה להציג תשריט מאושר. הדרך לאישור התשריט נראית רחוקה מאד, שכן מתברר בשלב מאוחר זה כי הוועדה המקומית ממתינה לקבלת עמדת המועצה המקומית, וזו לא תמסור עמדתה בטרם ישולם היטל השבחה בסכומי עתק. לאור תמונת מצב זו עולה כי להערכותיהם של באי כוח חלק מבעלי הדין, במהלך השנים, בדבר אורך התמשכות ההליכים המשפטיים, לא היה יסוד במציאות. 30. לא הונח בפני מסד עובדתי כלשהו המאשש את טענת בא כוח הנתבע מס' 15, בתגובתו מיום 8.7.12, לפיה עושים התובעים שימוש לרעה בהליכי בית משפט. אף על פי כן, פליאה בעיני על כי בא כוח התובעים לא הגיש תגובה לתגובתו של בא כוח נתבע מס' 15, וזאת על אף שעמדו לרשותו למעלה מחודשיים למתן תגובתו שלו. 31. בהחלטתי מיום 9.9.11 הוריתי לצדדים ליתן הודעה בה יסבירו מדוע לא תופסק התובענה, עם מתן אפשרות לחידושה לכשיבשילו התנאים, בדרך הקבועה בסעיף 154 לתקנות. בהחלטתי מיום 28.6.12 הוריתי לנתבעים להגיב להודעת בא כוח התובעים ולהתייחס לשאלת מחיקת התביעה מחוסר מעש וניצול לרעה של הליכי בית משפט, ולתובעים הוריתי להגיב לתגובות אלו עד ליום 13.9.12. מהודעות הצדדים, תגובותיהם ודבריהם במהלך הישיבות שהתקיימו ביום 8.9.11 וביום 15.2.12, עולה כי בית המשפט מתבקש למעשה על ידי התובעים ומקצת מהנתבעים להיוותר, בשלב זה, כצופה פסיבי בהליכים ממושכים של תכנון ובניה, המתנהלים בקצב משלהם, ואשר אין ביכולתו לפעול לזירוזם. מובן כי בית המשפט אינו בעל תפקיד פסיבי, ואיננו אכסניה לשימור תביעה שלא ניתן להתקדם ולבררה עד תום. מעבר לדרוש אציין כי לא שוכנעתי כי קיומו של "מעטה משפטי", בדמות תביעת פירוק אשר "מתבררת" בבית המשפט, תורם בדרך כלשהי לזירוז קצב ההליך התכנוני, ומקרב את בואו המיוחל של תשריט מאושר. 32. רבים קובלים על התארכותם של הליכים משפטיים, מלינים על אותה "סחבת" מפורסמת ומטיחים את האשם לקיומה לפתחה של מערכת המשפט. מקצת מהסיבות לאותה "סחבת" נעוץ בקיומם של תיקים אשר, מצד אחד, אינם מתקדמים לקראת סיומם מסיבות שמחוץ לשליטת בית המשפט ועקב חוסר השתדלות מצד בעלי דין, ומצד שני, גוזלים משאבים של מערכת המשפט ושל הצדדים ובאי כוחם. תיק זה הינו דוגמה לכך. חוסר האפשרות או היכולת של התובעים, על פני שנים רבות, להציג בפני בית המשפט תשריט מאושר, הוא המונע את ההתקדמות בבירור תביעתם, והינו בגדר "חוסר מעש", כפי שפורש בפסק דין ברייטשטיין הנזכר לעיל. לכאורה, ניתן היה לקבוע כי הפירוק של המקרקעין ייעשה בדרך של מכירתם, ובדרך זו להימנע ממצב הקפאת בירור התביעה אליו נקלע תיק זה. דומני, כי בכך יהא משום חריגה מהדין והלכה הפסוקה באשר לדרך הפירוק המועדפת, מה עוד שבשלב זה לא הוכחה מניעה תכנונית או הפסד ניכר לשותפים. לפיכך, לא נוצר צידוק למנוע מהתובעים את האפשרות למצות את ההליכים התכנוניים הדרושים לשם פירוק בעין. עם זאת, זכויות התובעים לא תגרענה כהוא זה במידה ותביעתם תימחק, ובעתיד כלשהו - בו יהיו באמתחתם הסכם חלוקה עם שאר בעלי הזכויות ותשריט מאושר, יחדשו תביעתם, וזו תידון לגופה בפרק זמן מתקבל על הדעת. מאידך, הותרת התביעה הנוכחית על כנה לתקופה ממושכת נוספת, מבלי יכול לקדמה באופן יעיל, תמשיך לגזול זמן שיפוטי על חשבון תיקים אחרים הממתינים לתורם. 33. אשר על כן, הנני מורה על מחיקת התביעה. תוכנית בניהבניהתשריט