להלן פסק דין בסוגיית היטל סלילת מדרכה: פסק דין כללי: מכח הסכמת הצדדים הכרעה בתיק זה תהיה בסוגיות היטל הסלילה בלבד ותעשה על יסוד הכתב. במתן פסה"ד עמדו כנגד עיני כתבי הטענות, התצהירים והסיכומים. התביעה הוגשה ביום 30.3.02 על סכום כולל של 139,759 ₪ . התביעה במקורה, הורכבה מכמה ראשים, כאשר התובעת טענה לזכאות השבה בגין הנושאים הבאים: 58,241 ₪ - בגין היטלי סלילת כביש. 25,918 ₪ - בגין היטלי סלילת מדרכה. 3,591 ₪ - בגין היטל פיתוח מים. 39,675 ₪ ולחילופין 27,061 ₪ ולחילופי חילופין, 16,436 ₪ ולחילופי חילופי חילופין 9,634 ₪ - בגין אגרת חיבור מים. 8,262 ₪ ולחילופין 4,071 ₪) - בגין היטל תיעול. במהלך ישיבות קדם המשפט, צמצמו הצדדים את המחלוקות העובדתיות ביניהם. סופו של דבר, שהגישו ביום 4.5.04 "רשימה מוסכמת של עובדות ובקשה להורות על סיכומים משפטיים". רשימה זו סומנה במ/1 והדיון התנהל בעקבותיה. הצדדים הסכימו כאמור, על הגשת סיכומים בכתב שיערכו על בסיס העובדות המוסכמות המסומנות במ/1. הצדדים הסכימו, כי המחלוקת תתמקד ותתמצה, בסוגיית היטל הסלילה בלבד. העובדות המוסכמות: התובעת בנתה את הבניין המצוי ברח' פנחס רוטנברג 37, רמת-גן, בתחום שיפוטה של הנתבעת. הבניין נבנה על המקרקעין הידועים כגוש: 6145 חלקה: 444 (להלן:" הבניין"). עובר להקמת הבניין נשוא התביעה, היה קיים על המקרקעין מבנה, ובו יחידת דיור אחת בשטח של 130.40 מ"ר. המבנה האמור נהרס, עובר לבניית הבניין נשוא התובענה. שטח המבנה האמור, קוזז מסך השטח לחיוב התובעת בהיטלי סלילה. בהתאם להיתר הבנייה מיום 28.6.99, הוקם על הריסות הבניין שנהרס, בניין חדש בן 4 קומות ובו 8 דירות בשטח כולל של 1,026.58 מ"ר. זהו הבניין נשוא התביעה. הכביש והמדרכה הגובלים בנכס, נסללו לפני עשרות שנים. ההחלטה על סלילת הכביש הגובל בנכס התקבלה לראשונה ביום 13.5.62. החלטות נוספות בנוגע לסלילתו התקבלו בתאריכים 27.9.70 ו- 20.6.71. הכביש הגובל בנכס נסלל לראשונה בשנת 1959, ובוצעה בו הרחבה בשנת 1971. בעלי הנכס, בעת סלילת הכביש והרחבתו, שילמו דמי השתתפות בגין פעולות אלה. זאת בחודש יוני 1959 ובחודש פברואר 1971. התובעת שילמה לנתבעת, בעת בניית הבניין, היטל סלילה בהתאם לשיעורים אשר נקבעו בתוספת לחוק העזר רמת-גן (סלילת רחובות) התשנ"ז-1997, כפי שנקבעו על פי תחשיב שערכה הנתבעת בשנת 1996. חוק העזר לרמת-גן (סלילת רחובות) התשנ"ז-1997, אשר פורסם ביום 18.9.97, ייקרא להלן ולשם הנוחיות ("חוק העזר לסלילה"). חוק העזר רמת-גן (סלילת רחובות) (תיקון) התש"ס-2000, אשר פורסם ביום 24.8.00, ייקרא להלן ולשם הנוחיות ("החוק המתקן"). בתביעה הנוכחית דורשת התובעת מאת הנתבעת, את השבת הסכומים ששולמו על ידה בגין היטל הסלילה. כאמור, הצדדים הסכימו במהלך קדם המשפט לגרוע מהתביעה רכיבים אחרים המתייחסים לתיעול, חיבור וכו'. זוהי המחלוקת הטעונה הכרעה. עמדת התובעת: חיובה של התובעת בהיטל סלילה, הוטל מכוח חוק העזר לסלילה. חוק עזר זה נחקק מתוקף סמכות המוקנית לרשויות לחוקק חוקי עזר לפי סעיפים 250 ו- 251 לפקודת העיריות (נוסח חדש). חוק העזר נכנס לתוקף ביום 18.9.97 ותוקן ביום 24.8.00. ברם, הכביש והמדרכה נשוא התביעה נסללו עוד בשנת 1959, והורחבו בשנת 1971. כלומר: שנים רבות לפני כניסת חוק העזר לתוקף. לא זו אף זו, בגין הסלילות האמורות, גם בשנת 1959, וגם בשנת 1971, שולמו דמי השתתפות. התובעת סבורה, כי בנסיבות אלה לא היה מקום להטיל היטלים נוספים ולחייבה בתשלום עבור סלילה שבוצעה זה מכבר. לגירסתה, אין להטיל חיוב בגין פעולה שבוצעה בעבר. הטלת חיוב רטרואקטיבי בחוקי עזר היא פסולה, וזאת על פי הוראות סעיף 260 לפקודת העיריות. גם מחמת העובדה כי מועד הסלילה היה בפועל שנים רבות טרם החוק; וגם מחמת העובדה כי על פי סעיף 17 לחוק העזר לסלילה, בטרם נחקק החוק המתקן, נקבע כי: "הוראות חוק עזר זה יחולו על רחובות שסלילתם החלה לאחר 1.10.1996". אומנם החוק המתקן ביטל את סעיף 17 האמור, אולם התובעת גורסת כי אין בביטול זה כדי להועיל לנתבעת. הן משום שהתיקון מאוחר לתשלום שבוצע ע"י הנתבעת, וממילא אינו יכול לחול על תשלומים שבוצעו קודם לחקיקתו, והן משום שעם ביטול סעיף 17 לחוק העזר יש להחיל על החוק את הדינים הכלליים בדבר תחילת חוק. הדינים הכלליים קובעים כי תחולתו של חוק היא ממועד פרסומו ואילך. כלומר, במקרה של חוק העזר לסלילה, המועד הינו מיום 18.9.97. התובעת סבורה, כי גם מבחינה כלכלית, יש להעדיף את עמדתה. חוק עזר עירוני, אשר קובע תחשיב לקביעת שיעור היטל, אמור לשקף שני רכיבים. רכיב ראשון, הוא הסלילה הצפויה להיעשות בעיר בתקופה העתידה לבוא מעת חקיקת חוק העזר. רכיב שני, הוא רכיב הבנייה הצפויה להתבצע בעיר באותה תקופה. לדידה של התובעת, סלילת כביש ומדרכה, אשר נעשו שנים רבות בטרם נחקק חוק העזר, וודאי אינו עונה על ההגדרה "סלילה צפויה", הוא אינו יכול להיכלל בתחשיב לפיו נקבעו תעריפי חוק העזר. התובעת סומכת יתדותיה על קביעת בית המשפט העליון בהלכת אל עמי, הן בע.א. 889/01 והן בד.נ.א. 10197/02. התובעת מוסיפה, כי יש לקחת בחשבון את דמי ההשתתפות שכבר שולמו בעבר בגין סלילה נשוא התביעה, כך שלא יתכן לחייב פעמיים בתשלום היטל סלילה בגין אותם כבישים ואותן מדרכות. על הנימוקים לעיל, סלולה דרכה של התובעת, בתביעתה להחזר היטלי הסלילה. עמדת הנתבעת: הנתבעת מצידה, סברה, כי אין לראות בחקיקת חוק העזר לסלילה, ואף לא בחוק המתקן, משום חקיקה רטרואקטיבית. לדידה של הנתבעת, ארוע המס איננו סלילת הכביש, אלא בניית הבניין על הנכס נשוא התובענה. לכן, העובדה שהכביש והמדרכה נסללו אי אז בשנות השישים-שבעים של המאה הקודמת, אינה מעלה ואינה מורידה. לא פעולת הסלילה מהווה את ארוע המס, אלא בניית הבניין שלצידם. מאחר והבניין נבנה אך זה עתה, טוענת הנתבעת, כי השתת היטלי הסלילה, ראויה, נכונה ורלבנטית. לחלופין גורסת הנתבעת, כי גם אם נסבור כי פעולת הסלילה הינה ארוע המס ולא בניית הבניין, עדיין החיוב רלבנטי. לשיטת הנתבעת, עסקינן בחיוב רטרוספקטיבי ולא בחיוב רטרואקטיבי. מדובר בחקיקה אשר חלה לגבי העתיד, ובכוחה לשנות את המעמד המשפטי, התכונות המשפטיות או התוצאות המשפטיות, של המצבים אשר הסתיימו, אפילו אם מדובר בפעולות או ארועים שהתרחשו או נעשו לפני מועד כניסתו של החוק לתוקף. במקרה דנן, טוענת העירייה כי מדובר בגביית היטלים בגין הקמת בניין חדש, על מגרש הגובל בכביש שנסלל טרם חקיקת חוק העזר לסלילה. יש להתיר את ההיטלים בעקבות החוק. הנתבעת נסמכת על הוראות סעיף 6(ג) לחוק העזר לסלילה. לפיו, גם אם שולמו בעבר דמי השתתפות לפי חוק העזר לרמת-גן (סלילת רחובות) התשכ"א-1960, כלומר חוק העזר הקודם, או שולם היטל סלילה לגבי נכס פלוני, ונבנתה תוספת בנייה או הוקם בניין חדש, במקום הבניין שנהרס, ישלם בעל הנכס בגין תוספת הבנייה, או בניית בניין חדש כאמור, היטל סלילה לפי התעריפים שבתוספת בעד השטח של תוספת הבנייה או הבניין החדש, לפי העניין. כלומר, הנתבעת מצביעה על כך כי גם תשלום דמי השתתפות בגין העבר אינו מונע גבייתו של היטל סלילה בגין תוספת בנייה. סעיפים 8(ה) ו- 8(ו) לחוק, אשר נתווספו במסגרת החוק המתקן, מטעימים ביתר שאת, את חבותו של בעל נכס לשלם היטל מלא בעד תוספת בנייה או בניין חדש, אפילו אם שילם בעדו בעבר, דמי השתתפות. מכאן מבקשת הנתבעת ללמוד, כי קיומו של כביש שנסלל טרם כניסת החוק לתוקף, אינו מונע כשלעצמו את הטלתו של היטל סלילה, כאשר מתרחשת תוספת בנייה או אפילו בניית בניין חדש. בסוגיית התכלית הכלכלית, אשר בבסיסו של חוק העזר, גורסת הנתבעת, כי מדובר בתחשיב כולל וגלובאלי אשר כולל את כל רחובות העיר ולרבות רחוב פנחס רוטנברג, שם נבנה הבניין נשוא התביעה. התחשיב הגלובאלי הכולל לקח בחשבון את עלות סלילתם של כל רחובות העיר רמת-גן. לטענת התובעת, הדבר נעשה בהתחשב בכלל שטח הבנייה בעיר רמת-גן וזאת כדי לאפשר קביעת תעריף היטלי סלילה סבירים ולא בכדי לגבות היטלי סלילה על בניינים ישנים שנבנו טרם החוק. התובעת מסבירה, כי שיטה זו מכונה בספרות כ"תחשיב גלובאלי" או "תחשיב כלל העיר". היא מפנה בהקשר זה לספרו של המלומד עורך דין עופר שפיר "אגרות והיטלי פיתוח ברשויות המקומיות" הוצאת נבו, עמוד 100. לפי המלומד שפיר, התחשיב הגלובאלי מקיף ולוקח בחשבון מחד גיסא את אומדן כלל העלויות הצפויות בגין מערכת התשתית נשוא ההיטל, ומאידך גיסא את כלל השטחים הכלולים בתחום הרשות המקומית, הכוללים את שטחי הקרקע וכן את פוטנציאל שטחי הבנייה, על פי זכויות הבנייה הקיימות ותוכניות בנין עיר שבתוקף באותה עת. מדובר, לטענת הנתבעת, בתחשיב כלכלי הגיוני אשר לקח בחשבון את עלויות סלילת כל הרחובות בעיר, לרבות הרחוב בו נבנה הבניין נשוא התביעה. בתחשיב חולקו העלויות בכל הבנוי ועתיד להיבנות בעיר. לכן, לטענתה, יש להתיר את גביית ההיטל גם מנכסים שהרחובות הגובלים בהם נסללו טרם כניסת חוק העזר לתוקף, אולם עלות סלילתם נלקחה בחשבון בעריכת התחשיב. הנתבעת מוסיפה, כי גם אם תידחה טענה זו, כי ארוע המס הינו בניית הבניין החדש, אזי לגישתה, יש לראות בחקיקת החוק המתקן משנת 2000 כחקיקה מרפאה, אשר מתירה אף חקיקה רטרואקטיבית, גם אם לא רטרוספקטיבית. לדידה של הנתבעת, הוראת סעיף 4 לחוק המתקן משנת תש"ס -2000 המחילה את תוקפו הרטרואקטיבית מיום 16.9.97, יוצרת תחולה רטרואקטיבית לחוק העזר. החוק המתקן משנת 2000, לטענתה של הנתבעת, הוא סביר, מידתי, ואין בו משום פגיעה באינטרס ההסתמכות של התובעת. זאת משום שמדובר בחקיקה הבאה לתקן שגגה, שיצאה מלפני הנתבעת, ותקופת ההחלה הרטרואקטיבית היא קצרה ביותר. בכך מצביעה הנתבעת על הנתונים הבאים: ראשית, התובעת שילמה בזמן אמת את היטל הסלילה, ללא כל מחאה. כלומר, הנתבעת הסתמכה על הדין הקיים. שנית, בעת חקיקת חוק העזר לסלילה, ביקשה הנתבעת ליישמו, כפי שיש ליישמו לאחר חוק המתקן ובדרך זו אף יישמה אותו בפועל מיום חקיקתו. שלישית, מדובר בתקופה קצרה ביותר שבה היה דבר החקיקה תקף, ולכן אין ליתן לו נפקות. זוהי תקופת הזמנים שבין ספטמבר 1997 ואוגוסט 2000. לגופן של טענות התובעת ובסוגיית דמי ההשתתפות, סברה הנתבעת, כי אין בתשלום דמי ההשתתפות בעבר, על ידי הבעלים הקודמים של הנכס, כדי למנוע מן הנתבעת לגבות כעת, עם בנייתו של בניין חדש על הנכס נשוא התובענה, היטלי סלילה. לגירסתה של התובעת, חוק העזר לסלילה קובע מפורשות בסעיפים 6(ג) ו- 8(ו) את תחולתו אף על אותם עניינים בהם שולמו דמי השתתפות בעבר, כאשר המבנה הקיים נהרס ובמקומו מוקם בניין חדש, או כשמדובר בתוספת בנייה בנכס. זהו בניין טענות הנתבעת, בניין שעל יסודו היא מבקשת לדחות את תביעת התובעת להשבת התשלומים אשר נגבו ממנה בגין היטלי הסלילה. החקיקה הרלבנטית: חוק העזר לסלילה משנת התשנ"ז-1997, תוקן בשנת התש"ס-2000. זאת במסגרת חוק העזר לרמת-גן (סלילת רחובות) התשנ"ז-1997 (להלן: "חוק הסלילה מ- 2000"). על פי חיקוק זה, כפי שהוא מיושם על ידי הנתבעת, מוטלת החבות בהיטל הסלילה עבור בניית בניין בתחומי העיר, גם אם הכביש והמדרכה הגובלים בו, נסללו בטרם נחקק חוק העזר. חוק העזר לסלילה, במתכונת הנוכחית, משלב בתוכו את התיקונים משנת תש"ס. על פי חוק העזר לסלילה בסעיף 1, סעיף ההגדרות, סעיף קטן 5 שם, מובאת ההגדרה ל"סלילת רחוב". זוהי "סלילת כביש או מדרכה או רחוב משולב או הרחבתם, לרבות עשיית עבודות אלה: 1. ... 2. .... 3. ... 4. ... 5. בניית ושינוי של קירות תומכים, מדרגות, אבני שפה, צידי דרך, גדרות מגן, קירות גבול, מתקני בטיחות ועבודה בנכס גובל ברחוב הדרושה לסלילה או עקב פעולות הפקעת מקרקעין או הכשרת שטח הכרוכות בסלילה". כלומר, לפי לשונו של חיקוק זה, גם עבודות ברחוב סמוך ולא בהכרח עבודות ברחוב הגובל בנכס, נחשבות כעבודות סלילה. בסעיף 6 לחיקוק האמור קיימת התייחסות לנושא חישוב ההיטל. נאמר שם: "(ג) שולם בעבר היטל בעד סלילת כביש או מדרכה, לפי הענין, לגבי שטח קרקע או שטח בנין בנכס פלוני, לא יחושב עוד בחישוב היטל סלילה נוסף, היטל מהסוג ששולם בעבר לגבי אותו שטח קרקע או אותו שטח בנין. (ד) שולמו בעבר דמי השתתפות לפי חוק עזר לרמת גן (סלילת רחובות), התשכ"א-1960 (להלן: "חוק עזר קודם"), או שולם היטל סלילה לגבי נכס פלוני ונבנתה בו תוספת בניה או הוקם בו בנין חש במקום בנין שנהרס, ישלם בעל הנכס, בעת הוספת בניה או בנית בנין חדש כאמור, היטל סלילה לפי התעריפים שבתוספת בעד השטח של תוספת הבניה או הבנין החדש, לפי הענין, בהתאם לסכומם המעודכן ביום התשלום". בסעיף 8 לחוק העזר לסלילה התייחס המחוקק ל"היטל בעד נכס ששולמו לגביו דמי השתתפות". בסעיף קטן ו' שם נאמר: "האמור בסעיף זה אינו גורר מחובתו של בעל נכס גובל ששילם בעדו בעבר דמי השתתפות, לשלם היטל בשיעור מלא בעד תוספת בנייה או בניין חדש כאמור בסעיף 6". כן יש לעיין במקור התחיקתי של חקיקת חוקי עזר, הלא היא פקודת העיריות- בסעיף 250 שם, נאמר: "הסמכות להתקין חוקי עזר: מועצה רשאית להתקין חוקי עזר כדי לאפשר לעיריה ביצוע הדברים שהיא נדרשת או מוסמכת לעשותם על פי הפקודה או כל דין אחר או לעזור לה בביצועם, או כדי לדרוש מבעל נכס או מחזיקו לבצע באותו נכס עבודה הנחוצה למטרה האמורה". בסעיף 251 שם נאמר: "אגרות היטלים ופיצויים: בחוקי עזר רשאית המועצה לקבוע הוראות בדבר - (1) תשלום אגרות, היטלים או דמי השתתפות על ידי כל אדם ... (2) מתן רשיון או היתר בקשר לאותם דברים ותשלום אגרות בעד הרישיון או ההיתר; (3)... " ובסעיף 260 שם, נאמר: "תוקף למפרע: שום דרישה של חוק עזר בנוגע לבנייה או לשינוי של רחובות, בניינים, נקזים או עבודות אחרות לא תחול על עבודות כאמור שנעשו לפני שחוק העזר נכנס לתוקפו, אלא אם יש בחוק העזר הוראה אחרת מפורשת". לאור פסיקה זו, וטענות הצדדים כפי שפורטו לעיל, נכריע בסוגיית היטלי הסלילה. המחלוקות: השאלות הטעונות הכרעה הן: האם מדובר בחקיקה רטרואקטיבית? ואם כן, האם הדבר פוסל את תוקפם של היטלי הסלילה בתקופה הרלבנטית? מהו ארוע המס? האם סלילת הכביש כטענת התובעת, או שמא בניית הבניין כטענת הנתבעת? האם דמי ההשתתפות ששילמו הבעלים הקודמים של הנכס הישן, פוטרים את התובעת מתשלום מחודש? הואיל והתשלום כבר בוצע בשעתו, האם יש צידוק לביצוע השבה? חקיקה רטרואקטיבית - האמנם ? סעיף 260 לפקודת העיריות, פותח לרשות המקומית פתח, לחקיקה רטרואקטיבית. חוק העזר לסלילה משנת 1997 בשילובו עם החוק המתקן משנת 2000 מאפשר חקיקה מעין זו. סעיף 6(ד) לחוק הנ"ל, מטיל חיוב היטל סלילה בעד שטח של תוספת בנייה או בעד בניין חדש. סעיף 8(ה) מטיל חיוב, אף אם בעל הנכס הגובל לא היה בעליו בעת תחילת הסלילה. גם סעיף 8(ו) מטיל חיוב בגין נכס חדש, אפילו אם הבעלים שילם עבורו בעבר דמי השתתפות. כל אלה, התיקונים מתש"ס. התובעת הביאה בפני את ההלכות בע.א. 889/01 עיריית ירושלים נ' אלעמי ייזום השקעות ובנייה בע"מ, פד"י נ"ז(1), עמ' 340. כבוד השופט אנגלרד התריע על הבעייתיות בהטלת חיוב היטל בנסיבות בהן הסתיימה הסלילה שנים רבות לפני מתן היתר הבנייה. אולם חרף כל ההתראות, השורה התחתונה של אותו פסק דין היתה השארת החיוב על כנו. בפסק הדין המחוזי בסוגיית אלעמי, ה.פ. 474/99, אמרה כבוד השופטת רות אור בפיסקה 36 של פסק הדין: "אם כוונת מחוקק העזר היתה שכל מי שמקבל היתר בנייה לבנות בנכס שיש בגבולו כביש סלול משכבר הימים, חייב בהיטל סלילה לפי התוספת, היה עליו לקבוע זאת בחוק העזר ב'רחל בתך הקטנה'". והרי בענייננו נקבע החיוב בחוק העזר, ברחל בתך הקטנה. כך כמבואר לעיל. שני הצדדים הביאו בפני אסמכתאות יפות ומנומקות, אולם אין לשכוח כי חוקי העזר שונים מעיר לעיר ומכפר לכפר. אין דינם של חוקי העזר לראשון לציון, כדינם של חוקי העזר לירושלים. על כן פסיקה שהתייחסה לעיר אחרת, אינה משליכה בהכרח בענייננו. הקביעות העקרוניות של בית המשפט נעשות על רקע החקיקה הרלבנטית לכל עיר ועיר בנפרד. פעמים, אף חקיקה המתייחסת לאותה עיר, לעיר רמת-גן, אינה בהכרח מתאימה, וכוונתי כאן להלכת מנחמי, אשר ניתנה על בסיס חוקי עזר שהשתנו בינתיים. ע.א. 1842/97 וע.א. 1869/97 עיריית רמת-גן נ' מנחמי מגדלי דוד בע"מ, פד"י נ"ד(5), עמ' 15, ששני הצדדים התייחסו אליו, מתייחס לאגרות, היטלים ומסים אחרים ולא לנושא היטל הסלילה שהוא הרלבנטי בהליך זה. אם כי, כמובן הקביעות העקרוניות בכל פסק דין, כוחן יפה להנחותינו. ניתוח יפה של סוגיית המיסוי העירוני מצאתי בפסק דינו של כב' השופט אלכסנדר רון, ת.א. (בית שמש) ד. רוטשטיין חברה לבניין ונכסים בע"מ נ' עיריית בית-שמש, פורסם דינים שלום, כרך כ"ו 172. בפסק הדין שם לא נדון נושא היטלי סלילה דווקא, אולם היתה שם התייחסות כללית לחקיקת חוקי העזר ומשמעותה. במקרה דנן, החקיקה משנת 1997 בשילובה עם זו של שנת 2000 פותחת את הפתח, לתחולה רטרוספקטיבית של תשלום היטל הסלילה, גם במקרה דכאן. אני מוצאת כי יש, והיה מקום, לתחולת היטל הסלילה על פי חוק העזר לסלילה, על התובעת במקרה דנן. לשונו הברורה של חוק העזר לסלילה, אינה מותירה אפשרות אחרת. נושא זה משיק לשאלה הבאה שיש לבחון, והיא מהו ארוע המס. ארוע המס: מהו הארוע המקים את החיוב בהיטל סלילה? לטענת התובעת, ארוע המס הוא סלילת הכביש שהסתיימה לפני עשרות שנים. לטענת הנתבעת, ארוע המס הוא בניית הבניין החדש. אם תתקבל טענת התובעת, ברי כי אין להשית חיוב מיסויי, בגין בניית הבניין החדש, שכן הוא אינו רלבנטי כלל לארוע הסלילה שכבר נגמר. אם תתקבל טענת הנתבעת, ברי כי בניית הבניין החדש מקימה חיוב במס. השקפתי, לאור לשונו המפורשת של חוק העזר לסלילה כפי שצוטט לעיל, היא כי ארוע המס הוא הקמת הבניין החדש ולאו דווקא סלילת הכביש. אני מקבלת את ההסברים שהציעה הנתבעת, באשר למהות הכלכלית של חוק העזר. כאן מדובר בהיטל. הספרות המשפטית מבחינה בין סוגים שונים של תשלומים המוטלים על ידי הרשות. מס - תשלום חובה המוטל על ידי הרשות המקומית, לצורך מימון שירותי הרשות. חיוב כזה אינו מותנה במתן תמורה ישירה או בתמורה כלשהי מצד הרשות. אגרה - זהו תשלום חובה המוטל עבור מימון שירות, מצרך או מטרה מסוימת. אין בהכרח קורלציה בין עלות השירות, המצרך או המטרה לבין טובת ההנאה הישירה, שזוכה לה המשלם. היטל - נועד לממן את עלותן של תשתיות הפיתוח המוניציפאליות עבורן יועד. כך בספרו הנ"ל של המלומד עופר שפיר, בעמוד 89 : "מושא התייחסותה החליפי של שיטת ההיטל איננו עבודת התשתית הספציפית, אלא בעיקרו כלל הוצאותיה הנוכחיות והעתידיות ולעיתים אף הקודמות של הרשות המקומית בגין עלויותיה הגלובאליות של מערכת תשתית מוניציפאלית ספציפית". בניגוד למס, ההיטל קשור קשר אמיץ בתמורה הניתנת על ידי הרשות המקומית. ההיטל צריך שיחושב בדרך שתוכל ללמד על זיקה ישירה וממשית לעלות, וכמובן שעל הרשות יהא גם להבטיח את מתן השרות לאזרח ואת הזיקה להיטל ששולם. ראה ע.א. 263/78 חברת החשמל נ' המועצה המקומית נשר, פד"י ל"ג (1) , עמ' 757. ע.א. 620/82 מועצת עיריית הרצליה ואח' נ' ש. רשף ואח', פד"י ל"ז(4),עמ' 57. מכאן, כי היטל הסלילה שלנו, צריך לחפוף את השירות שניתן בגינו. מהו השירות שניתן כאן? העירייה הנתבעת טוענת, כי השירות שניתן כאן בא לידי ביטוי בחישוב הגלובאלי אשר צורף לסיכומים. בחישוב זה נלקחו בחשבון עלויות הסלילה של כל רחובות העיר רמת-גן, אשר חולקו בכלל שטח הבנייה בעיר, כולל אחוזי הבנייה של הבנייה נשוא התביעה. זוהי שיטת התחשיב הגלובאלי שאוזכרה לעיל. אני מקבלת את עמדת העירייה, כי שיעור ההיטל מחושב על פי הערכות וחישובי מכלול ההוצאות הן עבור העבר, הן עבור ההווה והן עבור העתיד. העירייה לוקחת בחשבון לא רק את עלויות התשתיות שהותקנו, אלא גם את התשתיות שיותקנו בעתיד. בניין חדש אשר נבנה בעיבורה של עיר קיימת, מטיל על התשתיות הקיימות. השימוש שנעשה באותן תשתיות הופך להיות רחב יותר, מטיל עליהן מעמסה ומן הראוי, כי הדבר יילקח בחשבון בחישוב ההיטל. ראה דברי כב' השופטת חיות בע.א. 1270/02, ע.א. 1397/02 עיריית רמת-גן נ' מנחמי מגדלי דוד רמת-גן בע"מ, פד"י נ"ח(2), עמ' 7, ניתן ביום 23.12.03. יש לראות את הקמת הבניין החדש, כארוע המס. הדבר עולה בקנה אחד עם המגמה הכללית של התחשיב העירוני, עם אופיו ומהותו של ההיטל, ועם לשונו של סעיף 6(ג) לחוק העזר לסלילה. לשם איזון עיינתי גם בפסק הדין אשר יצא תחת ידה של כבוד השופטת שושנה אלמגור, בת.א. 201186/02, רמי שבירו הנדסה בניה והשקעות בע"מ נגד עירית רמת גן. ניתן ביום 17.1.05 בבית משפט השלום בתל-אביב. שם נקבע, כי בניין שנבנה לאחר בניית הסלילה, אינו מקים חובה לתשלום נוסף. זאת תוך הסתמכות על ההלכות המשפטיות כגון: הלכת אל עמי שאוזכרה לעיל, וכן ע.א. 2062/02, 1711/02 ארגון הקבלנים והבונים חולון נ' עיריית חולון, תקדין עליון 2004 (2) 1991. כבוד השופטת אלמגור סברה, כי יש להקנות סמכות לעירייה לגבות היטל סלילת כביש מבעלי הנכסים הגובלים בו, אך ורק ברחוב שנסלל, כאשר ארוע המס הינו מועד הסלילה ולא מועד בניית הבניין החדש. בכל הכבוד, דעתי שונה. אני רואה בחוק העזר לסלילה, כחיקוק המעגן את ארוע המס בבניית הבניין החדש, סעיפים 6(ג) ו- 8 (ו) שם. לשון החוק, היא הגוברת. בתקדימים, אין כדי לשנות את לשון החוק ואין הם גוברים על לשון החוק. על בית המשפט לכוף את ראשו בפני המחוקק. יש להעניק עדיפות לרצון המחוקק ולא לסטות ממנה בהסתמך על תקדימים משפטיים, אשר חלקם מתייחס לחיקוקי עזר אחרים ברשויות מקומיות אחרות. גם בהלכת אל עמי, נזהר בית המשפט העליון ולא פסל את החיוב בהיטל. ביקורת נמתחה אך שינוי בפועל לא נעשה. קל וחומר בענייננו כאשר לשון חוק העזר לסלילה, קובעת בפירוש את בניית הבניין החדש, כארוע מס מחייב. בבג"ץ 1640/95, אילנות הקריה (ישראל) בע"מ נ' ראש עיריית חולון ואח', פד"י מ"ט(5) עמ' 582. בעמ' 589 קבע בית המשפט העליון: "באין חוק עזר שיסמיך את העירייה לכך, אין היא רשאית לגבות כספים מהציבור אך בשל קיומו של צורך ציבורי במימון עבודות". מכאן אנו למדים, על חשיבותו של חוק העזר, ועל המשמעות שיש להקנות לו. בענייננו, חוק העזר ולשונו, מקנים לנתבעת את הסכמות לעצב את ארוע המס כרצונה, וכאן עוצב ארוע המס כבניית הבניין החדש ולא כסלילת הכביש. אשר על כן, אני קובעת, כי יש לראות את בניית הבניין החדש כארוע המס המחייב ובהתאם יש לפעול. דמי השתתפות: אין חולק, וכך גם הוסכם ב-במ/1, רשימת העובדות המוסכמות שהגישו הצדדים ואשר על יסודם נערכו הסיכומים, כי על המגרש עליו נבנה הבניין נשוא התביעה, שכן בעבר בניין קודם, שנהרס לצורך הקמת הבניין החדש. אין חולק כי בעליו של הבניין הקודם שילמו דמי השתתפות, בגין הסלילה הקודמת שנעשתה בעבר, וכן בגין ההרחבה שנעשתה בשנות השבעים, הכל לפי חוק העזר הקודם לסלילה משנת תשכ"א-1960. האם תשלום דמי ההשתתפות בעבר, על ידי הבעלים הקודמים של הנכס גורעים מחבותה של התובעת דכאן, לשלם את היטל הסלילה עבור הבניין החדש? בין בדרך של פטור מוחלט, ובין בדרך של קיזוז? בע.א. 6066/97 עיריית תל אביב יפו נ' אבן אור פסגת רוממה בע"מ וערעור שכנגד, פד"י נ"ד(3) עמ' 749, קבע כבוד הנשיא ברק, תוך איזכור הלכת ע.א. 4435/92, עיריית ראשון לציון נ' חברת מאיר סדי בע"מ, פד"י נ"ב(3), עמוד 321, כי יש להבחין בין תשלום דמי ההשתתפות בגין סלילת רחובות, ובין חיוב בהיטל סלילת רחובות, בשל האופי השונה של שני התשלומים. דמי ההשתתפות היוו החזר הוצאות בפועל שהוציאה הרשות המקומית בגין סלילת רחוב הגובל בנכס. לעומת זאת, ההיטל החדש משקף את תחזית ההוצאות של העירייה, בגין סלילת כלל הרחובות בתחומה, בלא כל קשר לרחוב זה או אחר. דבר זה מתיישב גם עם שיטת התחשיב הגלובאלי, לו טוענת הנתבעת. דמי ההשתתפות, הם סוג מס שונה לחלוטין מהיטל הסלילה. משכך, אין לקחת בחשבון את דמי ההשתתפות, אפילו אם שולמו לפי החוק הקודם מתשכ"א-1960 ואין לראותם כממירים את החיוב לתשלום היטל סלילה לפי חוק העזר לסלילה. בסוגיה זו אני קובעת, כי דמי השתתפות ששולמו בעבר, כבודם במקומם מונח, אך אין הם באים במקום ההיטל הנוכחי. חובת ההשבה ומשמעות החוק המתקן: חוק עזר לסלילה, בנוסח המקורי נכנס לתוקף ביום 18.9.97. הנוסח המתקן נכנס לתוקף ביום 24.8.00. לעומת זאת, היטל הסלילה כאן שולם ביום 17.6.99. כלומר, בתקופה בה שולם היטל הסלילה, התיקון לא היה עוד בתוקף. האם יש בכך כדי להשפיע על חבות התשלום בענייננו? האם התיקון יחול רטרואקטיבית , גם על תשלום שבוצע ביום 17.6.99 בתקופה בה לא חל? שאלה זו יש לבחון, בהסתמך על כך שהתשלום בוצע בפועל והתובעת דורשת השבה. בין התקופה שבה בוצע התשלום ובין המועד בו הוגשה תביעה זו השתנה המצב התחיקתי. כפי שראינו בפקודת העיריות, ניתנה אפשרות לחקיקה למפרע. ראה סעיף 260 שם. מגמתו של החוק המתקן משנת 2000, במובהק, היתה לתקן ולהדגיש את כוונת המחוקק כפי שהיתה בחוק העזר לסלילה משנת 1997. בסיכומי העירייה נאמר, כי זו היתה מטרתו העיקרית של החוק משנת 1997. עוד נאמר, כי העירייה בפועל בכל מהלכיה פעלה כך עוד לפני התיקון. ראינו כי גם בתיקון זה העירייה גבתה בפועל את היטלי הסלילה, בשנת 1999, על פי הנורמות אותן החילה בחוק המתקן משנת 2000. במישור כוונת המחוקק אין ספק , כי זו היתה כוונת העירייה עוד בחוק העזר לסלילה משנת 1997 ורק להסר כל ספק, בוצע התיקון בשנת 2000. סבורני, כי התובעת דכאן אינה יכולה לטעון לקיומו של אינטרס ההסתמכות, הואיל ובפועל הוכיחה כי שילמה בשנת 1999 את מלוא ההיטל שנדרש ממנה, כאילו היה החוק המתקן משנת 2000 בתוקף. הווה אומר, הנתבעת בהתנהגותה גילתה דעתה כי זוהי המגמה של החוק והנתבעת בהתנהגותה לכאורה שיתפה פעולה עם מגמה זו, שהרי שילמה את ההיטל. על כן, אני קובעת, כי המצב התחיקתי של שנת 1999, מועד תשלום ההיטל בפועל על ידי הנתבעת, יקלוט בדיעבד את החוק כפי שתוקן בשנת 2000, שכן בדרך של התנהגות פעלו הצדדים כך עוד קודם לכן. אומנם, דיני ההשבה במיוחד בכל הנוגע לרשויות מקומיות, מחייבים רשות מקומית להחזיר כספים שנגבו שלא כדין. ראה בספרו של המלומד דניאל פרידמן "עשיית עושר ולא במשפט" שם בעמוד 951. אולם בענייננו, כאשר אני מוצאת כי החיוב המקורי בהיטל הסלילה הוטל כדין וכי בפועל, גם בתקופה מיום 18.9.97 ועד 23.8.00, נהגו הצדדים לפי פרשנות כוונת המחוקק כפי שהשתקפה בתיקון משנת 2000, אינני רואה מקום להשית על הנתבעת חובת השבה. סיכום: מן המקובץ לעיל אני דוחה את התביעה. הצדדים הסתפקו בסיכומים בכתב, וחסכו הליך הוכחות, ומשכך, אני פוסקת הוצאות לקולא. אני מחייבת את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט בשיעור כולל של 7,000 ₪ בצרוף מע"מ הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. אגרות והיטלי פיתוחהיטל סלילה