החלטה התובעת מבקשת להורות לנתבעת למסור תצהיר גילוי מקיף וערוך כדין, חלף התצהיר הלקוני, לטענתה, שהועבר אליה (נספח ו' לבקשה), לחייבה בגילוי ספציפי של קבוצות המסמכים שאוזכרו במכתב הדרישה שהופנה אליה, וכן לחייבה במענה משלים על השאלון, שהופנה אל מר מאיר רסין (התובעת מציינת, כי הנתבעת טענה שנדרשים לה שלושה שבועות נוספים לצורך מענה על השאלון). בתגובתה, טוענת הנתבעת, כי היא מסרה לתובעת תצהיר גילוי ערוך כדין, ומביעה נכונות לכלול בתצהיר את הנוסח המלא המצוי בטופס 11. לאור הסכמה זו, מתבקשת הנתבעת להעביר לתובעת תצהיר גילוי מתוקן, בתוך 30 יום. הנתבעת טוענת, כי המסמכים שהתבקשו בדרישת הגילוי הספציפית כוללים סודות מסחריים שלה, ולכן אין הצדקה לגילויים, בייחוד בהתחשב בכך שהגילוי המבוקש אינו אלא תביעה מוקדמת למתן חשבונות, ולטענתה, היה על התובעת לעתור לכך במפורש בכתב התביעה. לטענת הנתבעת, חלק מהשאלות שהופנו אליה הן גורפות או שאינן רלוונטיות, ולמרות זאת, לפנים משורת הדין, היא מעבירה תצהיר תשובות לשאלון, החתום על ידי מר ליאור לחן, מנהל הכספים שלה. הנתבעת מציינת, כי מר לחן החל את תפקידו אצלה לאחר המועדים הרלוונטיים בתביעה, ומאחר שהיה עליו לערוך בירורים מתאימים לפני המענה על השאלון, התאחר מועד העברת תצהיר התשובות. בתשובתה לתגובה, טוענת התובעת, כי מדובר בתביעה בעלת אופי כספי לחלוטין, המבוססת על הסכם שתקפו אינו שנוי במחלוקת, אלא המחלוקת היא רק לגבי תקופת תחולתו. לפיכך, לטענתה, אין מקום לטענה לפיה מדובר בתביעה למתן חשבונות, ויש לחייב את הנתבעת בגילוי המסמכים, שאינם מהווים סוד מסחרי. מעבר לכך, טוענת התובעת, כי ניתן להבטיח את הסודות המסחריים הנטענים, באמצעות יישום סעיף 23 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999. לגבי השאלון, טוענת התובעת, כי מר מאיר רסין הוא מנהל הנתבעת ומחזיק יחד עם גב' רסין ב-100% מהון המניות המונפק שלה, והוא גם תיפקד כ"איש הקשר" עימו התנהלה ההידברות בין הצדדים, עובר לחתימה על ההסכם. לפיכך, טוענת התובעת, כי מר רסין הוא הגורם הראוי להשיב על השאלון, חלף מר לחן, שכלל לא עבד אצל הנתבעת במועדים הרלוונטיים לתביעה, ולכן תשובותיו אינן מידיעה אישית, אלא נובעות מבירורים שערך, סביר להניח, אצל מר רסין עצמו. מבחינת הנתבעת, גילוי המסמכים הספציפיים שנדרשו, שרובם מסמכים חשבונאיים, מהווה מעין ניסיון "לדלג" על הסעד למתן חשבונות, המתחייב, לשיטתה, במצב הדברים הקיים. מכאן, כי קיימת חשיבות לאופן הצגת הדברים בכתב התביעה, ולטענותיה הנגדיות של הנתבעת בכתב ההגנה. על פי כתב התביעה, ביום 29/9/02 שכרה הנתבעת את שירותיה של התובעת, לשם עריכת בדיקות מס בספרי החשבונות שלה, חיווי דעתה אודות אופן ניהול הכספים הראוי והצעת דרכים לחיסכון אפשרי במס, וכל זאת תוך שנקבע, כי שכר הטירחה של התובעת בגין כך יהיה 15% מסכום החיסכון במס שינבע מאימוץ הצעותיה (נטען כי ההסכם מצורף כנספח א', אלא שבפועל, לא צורף דבר לכתב התביעה). התובעת טענה, כי ביום 14/6/05 היא שלחה לנתבעת מכתב המפרט את עיקרי טענותיה ואת חישוב החיסכון המשוער במס, אלא שהנתבעת התנערה מהתחייבותה והציעה לשלם סכום נמוך, שלטענת התובעת, אינו משקף כלל את שיעור החיסכון במס. התובעת מציינת, כי היא ערכה חישובים חוזרים של החיסכון המשוער במס, והתברר לה כי החישוב שהוצג במכתב מיום 14/6/05 אינו מדוייק. בסעיף 12 לכתב התביעה הציגה התובעת את החישוב הנכון, לאחר בדיקתה. התובעת עתרה לחייב את הנתבעת בסכום החוב הכולל, המסתכם ב- 2,508,660 ₪ בגין שכר הטירחה מכח ההסכם, ולחלופין מכח זכאותה לשכר ראוי. בכתב ההגנה, טענה הנתבעת, כי היא הסכימה להסדר הנטען, אך ורק לשנה הראשונה שבה יושג החיסכון במס. בנוסף, מביעה הנתבעת השגות מסויימות כנגד ניסיון התובעת לייחס לעצמה חלק מהמהלכים שבוצעו, שהובילו, לטענתה, לחיסכון במס. אני מסכים עם הנתבעת בכך שתקופת תחולתו של ההסכם היא סוגייה קריטית, המשליכה, בין היתר, על היקף המסמכים שגילויים נדרש, או יותר נכון, פרקי הזמן שאליהם אותם מסמכים מיוחסים. מנגד, נראה כי המסמכים החשבונאיים שגילויים מבוקש, בשני מכתבי הדרישה- מיום 24/5/07 ומיום 3/2/08- מתפרשים על פני תקופות ארוכות יחסית, שבין המועדים 2000-2006 ו-2002-2006, בהתאמה. לפיכך, חיוב הנתבעת בגילוי המסמכים הרלוונטיים לפרקי זמן אלה, משמעו אימוץ עקרוני של עמדת התובעת בדבר תקופת תחולתו של ההסכם, המנוגדת, כאמור, לעמדתה של הנתבעת בעניין, וזאת על אף שאין אפשרות, מטבע הדברים, להכריע בסוגייה עובדתית זו בשלב המקדמי הנוכחי. עתירה לסעד של מתן חשבונות אכן עשוייה היתה לפתור בעייתיות זו. כידוע, תביעה למתן חשבונות מחולקת לשני שלבים- בשלב ראשון, על התובע להוכיח קיומם של יחסי אמון, שותפות או הסכם כלשהו שנערך בין הצדדים, המחייבים, לשיטתו, מתן חשבונות, ורק ככל שמוכחת זכות לכאורית למתן חשבונות, יידון בית המשפט בסעד המבוקש (בר"ע 539/05 ידיד ואח' נ' אוהד-אגודה להתיישבות חקלאית בע"מ, תק-מח 2005(2) 12413; ע"א (תל אביב-יפו) 3547/06 אדרס חומרי בניין בע"מ נ' זיו האפט, רואי חשבון, תק-מח 2005(2) 1904). מכאן, כי אילו בתביעה היה נכלל סעד למתן חשבונות, הרי שהמתווה המובנה היה דיון מקדמי בשאלת זכאותה העקרונית של התובעת למתן חשבונות, כפועל יוצר מתוקף ההסכם ומשך זמן תחולתו (בהיותן סוגיות עובדתיות מקדמיות), ורק לאחר מכן היה ממשיך הדיון בסוגיית היקף החשבונות הנדרשים וזהותם. לא ניתן להכשיר ניסיון לעקוף מהלך מעין זה, על דרך דרישה לגילוי מסמכים חשבונאיים, הנפרשים על פני תקופה, שלשיטת הנתבעת, כלל אינה כפופה להסכם. לפיכך, נדחה רכיב הבקשה לגילוי ספציפי, במתכונתו המורחבת הנוכחית. התובעת רשאית לפנות לנתבעת בדרישת גילוי מסמכים המתייחסים לפרק הזמן שאינו שנוי במחלוקת. ככל שתעלה טענת חיסיון בנוגע למסמכים אלה, היא תידון לגופו של עניין בבקשה עתידית נפרדת. לעניין השאלון- אני שותף לעמדת התובעת לפיה מן הראוי כי מר רסין, כמנהל הנתבעת ובעל המניות בה, שהיה מעורב במסכת העובדתית הנטענת, הוא שישיב לשאלון, ולא מר לחן, שאינו יכול להצהיר על הנתונים בתצהירו מידיעה אישית, שכן לא עבד אצל הנתבעת במהלך התקופה הרלוונטית לתביעה. השאלון למעשה מנוסח כדרישה למתן פרטים נוספים, ומעיון בו, ניתן להיווכח כי מרביתו נסב על המהלכים שבוצעו על ידי הנתבעת, שהובילה לכאורה לחיסכון במס, ולגורמים הנטענים להם מבחינתה. לעומת זאת, שאלה 8 (על כל סעיפי המשנה שלה) מתייחסת לנתונים חשבונאיים הקשורים לתקופה שבין השנים 2000-2006, כך שאין הצדקה להשיב עליה, מאותה סיבה שאין הצדקה לדרישת הגילוי המורחבת. הנתבעת מתבקשת, באמצעות מר רסין, להשיב בשנית על השאלון, למעט שאלה 8. תצהיר תשובות משלים יימסר לתובעת בתוך 30 יום. אין צו להוצאות. גילוי מסמכיםתצהיר גילוי מסמכיםמסמכים