פסק דין 1. התובעים הינם בעלים של רכב מסוג טויוטה המצוי תחת אחריות יצרן. לטענת התובעים אירעה תקלה במשאבת המים ברכב, אולם המוסך סירב לטפל בתקלה זו, למרות האחריות, בטענה כי ברכב מותקנת מערכת גז בניגוד להוראות היצרן, באופן המביא לביטול האחריות. התובע ביקש לקבל אישור על כך שהתקלה נובעת ממערכת הגז, על מנת לטפל בכך מול מתקין המערכת, אולם המוסך סירב לתת לו את האישור המבוקש או לתקן את התקלה, והתובע נאלץ לתקן את רכבו בעצמו. התובעים צירפו לתביעה חוות דעת שמאי הקובעת כי אין קשר בין מערכת הגז לבין התקלה, באופן שלטענתם היה על הנתבעת לשאת בעלות התיקון בסך 8474 ₪, וכן בעלויות העקיפות שנגרמו להם כתוצאה מהתנהלות הנתבעת. 2. הנתבעת הכחישה את טענות התובעים, כשלדברי נציגה לא ניתן היה לטפל ברכב כל עוד מותקנת בו מערכת הגז. לטענת הנתבעת היה על התובעים להסיר את מערכת הגז, ולאפשר למוסך לבדוק את הרכב ללא אותה מערכת, אולם התובעים בחרו שלא לעשות כן ותיקנו את הרכב במוסך אחר על פי בחירתם, ובשעה שלא אפשרו לנתבעת לבדוק את התקלה, הרי שדין תביעתם להדחות. הנתבעת צירפה לכתב ההגנה תצהיר של משה אוליברו, מנהל מוסך טויוטה שאליו הובא הרכב, וחוות דעת של דוד נמרי מהנדס רכב, אשר עיין במסמכים (הכוללים את כתב התביעה ונספחיו ומכתב מהנתבעת על אי התאמת המנוע לשימוש גז), וקבע כי הנתבעת אינה מאשרת התקנת מערכות גז במנועי הרכבים שהיא מייצרת, וזאת בשל התקלות הרבות הנגרמות ממערכת זו, ולפיכך לא ניתן להטיל עליה את האחריות לתקלות שנגרמות בשל כך (סעיף 6 סיפא וסעיף 12). 3. במועד הדיון העיד התובע על הנסיבות בהן אירעה התקלה, הוא הגיע למוסך, וכשהתברר כי ברכב מותקנת מערכת גז, הודיעו לו כי האחריות על הרכב אינה בתוקף. הרכב היה במוסך במשך מספר ימים, אולם בסופו של דבר לא תוקנה התקלה והוא נאלץ לקחת את הרכב למתקין מערכת הגז, אשר תיקן את כל הדרוש תיקון. מטעם התובע העיד השמאי דורון עד, לפיו הכשל במשאבת המים ברכב אינו קשור למערכת ההנעה בגז, המערכת מתאימה גם לרכב טויוטה בהתאם לאישור הטכניון, וכי על פי בדיקתו אין קשר בין התקלה במשאבת המים למערכת הגז, והדבר עולה גם מהעובדה שהרכב נסע כ-5000 ק"מ מאז הותקנה המערכת. עד נוסף היה שמעון חי, מנהל המוסך שבו הותקנה מערכת הגז. לדבריו הוא הגיע למוסך טויוטה יחד עם התובע ונציג הנתבעת, כאשר במוסך לא הצליחו לתקן את התקלה, ולטענתם מערכת הגז היא זו שיצרה אותה. העד ביקש לקבל אישור בכתב על כך, אולם המוסך סירב ובלית ברירה נגרר הרכב אליו, והוא זה שביצע את התיקון. לדברי בעל המוסך מערכת הגז היתה תקינה ולא היה כל קשר בינה לבין משאבת המים. 4. מטעם הנתבעת העידו מר שירנצקי מנהל השירות, אשר הודה כי הרכב עמד במוסך מספר ימים במהלכם בוצעו בו בדיקות שונות, שהוא לא ידע לנקוב בשמן, ואף הודה כי המוסך עשה טעות בעת שטיפל ברכב כפי שהוא. העד חזר על האמור בכתב ההגנה, והסביר כי בעל המוסך ונותן חוות הדעת מר נמרי דוד, לא יכלו להתיצב לעדות. עד נוסף מטעם הנתבעת היה אילן לוי, תומך השירות, שלדבריו ראה את הרכב והתרשם כי קיימת רשלנות בהתקנת מערכת הגז, הוא ביקש לפרק את המערכת כדי לבדוק את התקלה, אולם התובעים לקחו את הרכב למוסך אחר ולא אפשרו את הבדיקה הנדרשת. 5. מבדיקת העדויות והמסמכים שצורפו עולה, כי התובע התקין את מערכת הגז באופן מורשה, ברשותו רשיון כחוק, והרכב נבדק ונסע כ-5000 ק"מ טרם שאירעה התקלה. לטענת התובע, סירב המוסך לתקן את התקלה ונאמר לו כי בשל התקנת מערכת הגז לא חלה אחריות היצרן, וכך העיד גם מר שמעון חי שהיה נוכח במקום. בעל המוסך מטעם הנתבעת טען בתצהירו כי לא ניתן היה לטפל בתקלה, אולם בפועל התברר כי נעשו נסיונות לטפל בה, וכי הרכב היה במוסך מספר ימים לצורך בדיקות, והדבר סותר את האמור בתצהיר. יש לציין כי בעל המוסך לא התיצב לחקירה על תצהירו, או להבהיר את הנדרש, והדבר עומד לחובת הנתבע. עוד יש לציין, כי גם המהנדס שהגיש את חוות הדעת מטעם הנתבעת, לא התייצב לעדות ולא ניתן היה לסתור את העדויות של מנהל המוסך שהתקין את המערכת, ושל השמאי דורון עד. גם דבריו של תומך השירות אילן לוי, על התרשמותו מהתקנה רשלנית של מערכת הגז אינם בבחינת ראיה ממשית, ולו בשל העובדה כי הדבר אינו בתחום מומחיותו. בנסיבות אלו אני מעדיפה את העדויות מטעם התביעה על פני עדויות ההגנה, ומקבלת את דברי התובעים, לפיהם נאמר להם כי הנתבעת אינה אחראית לתקלה וכי בשל השינויים שנערכו ברכב הוסרה ממנו אחריות היצרן, ויש לציין כי הדברים נלמדים בעקיפין גם מהתצהיר ומחוות הדעת של הנתבעת. בנסיבות אלו רשאי היה התובע לקחת את הרכב לתיקון במוסך שהתקין את מערכת הגז. ע"פי חוות הדעת, העדויות והראיות הוכח להנחת דעתי כי אין קשר בין מערכת הגז לבין התקלה, ולפיכך האחריות לתיקון היתה מוטלת על הנתבעת מכח אחריות היצרן, ועליה לפצות את התובע על הנזקים שנגרמו לו. 6. עלות תיקון הרכב על פי חשבונית ועל פי חוות הדעת הינה 8474 ₪. עלויות נוספות בהן נשאו התובעים הינן חוות דעת השמאי בסך 1416 ₪, ולטענתם נאלצו לשכור רכב חלופי עד לתיקון רכבם. לאחר שבחנתי את הטענות, לא הוכח להנחת דעתי הצורך בהשכרת רכב למשך התקופה הנטענת, והדבר גם לא עולה מכתב התביעה או מהתאמת הסכומים, ולפיכך אין מקום לפסוק פיצוי בגין כך. 7. לאור כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים את ההוצאות שנגרמו בגין תיקון רכבם, לרבות ההוצאות העקיפות, בסך 9900 ₪. סכום זה כולל גם רכיב מע"מ, ואם הרכב משמש לצרכי עבודה, יש לנכות את התשומות מסכום זה. כמו כן תישא הנתבעת בהוצאות התובעים בסך 400 ₪, והתייצבות השמאי לעדות בסך 400 ₪ (כולל מע"מ). אחריות על מוצרים פגומיםרכב