פסק דין בתיק זה אין מחלוקת על השאלות העובדתיות. הסיפור הוא כזה. התובעים התאכסנו במלון של הנתבעת 2 כשבלילה הראשון באישון ליל דפקו על דלת חדרם ואף בעטו בדלת בחורים לובשי תחתונים ומחזיקי בקבוקי בירה בידם שהיו שתויים מן הסתם. התובעים הזמינו את קב"ט המלון וזה הגיע, ביקש מהמתפרעים להכנס חזרה לחדרם ושב למקומו כשהמתפרעים שבים וחוזרים ודופקים ובועטים בדלת חדרם של התובעים. התובעים שוב הזמינו את הקב"ט, אלא שהפעם הקב"ט הודיע להם שאין ביכולתו לעשות דבר. למחרת בלילה שבה ונשנתה אותה תופעה. לטענת נציג הנתבעת אשר באה לידי ביטוי גם בכתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעות, למלון אין אחריות כלפי אורחיו בגין הפרעות אשר נגרמות להם מאורחים אחרים. בכתב ההגנה אף הגדילו הנתבעות והשוו את המלון לבית מגורים, תוך שהן טוענות שכשם ששכן המוטרד על ידי שכנו לא יזעיק את הקבלן אשר בנה את הבית לטפל באותה הטרדה, כך אין לצפות ממלון שיפסיק ויפתור הטרדה שנגרמה לאורח פלוני ממתאכסן פלמוני באותו מלון. בעיניי גישה זו הינה גישה מבישה. אין מה להשוות בין בית מלון לבית דירות, אורח בבית מלון חייב לחסות תחת כללי המלון, ואם הוא מפר אותם המלון יכול לפנותו מחדרו, במידה שווה למלון אחריות כלפי אורחיו למנוע הפרעה שלהם על ידי אורחים אחרים. אם יש צורך להבהיר זאת, ברור ש"המלון אינו יכול לשים שומר על כל דלת", כפי שציין נציג הנתבעת, ואולם מרגע שהמלון יודע על הפרעה שכבר קרתה, חובתו של המלון לעשות את כל שביכולתו על מנת למנוע הישנות של אותה הפרעה ובמקרים חריגים, כמו במקרה המתואר לפניי, אף להפסיק את שהייתם במלון של האורחים המפריעים או לחילופין להעביר את העניין לטיפול המשטרה היות שבמעשיהם של האורחים המתפרעים, היתה עבירה פלילית שהמלון נמנע לחלוטין מלטפל בה בכל מישור שהוא. תמוהה בעיניי עד מאוד עמדת נציג המלון אשר הגיע לדיון היום, היות שבמכתב ששלח המלון - הנתבעת 2 לתובעים נאמר כהיא לישנא: "ברצוני לעדכנם כי הערותיהם הועלו כדוגמא, לצורך לימוד והפקת לקחים בפורום של מנהלי המחלקות הנוגעים לדבר, על מנת שנסיק את המסקנות הנדרשות למניעת הישנות מקרים כגון אלו, בעתיד". כיצד, אחרי משפט מאלף כזה שנכון היה לכתוב אותו ונכון היה לשלוח אותו לתובעים מצד המלון, כשלו הנתבעות והגישו את כתב ההגנה כפי שהוגש, וכיצד לאחר עמדה כזו מטעם הנתבעת 2 עצמה, נאמרו לפניי דברים על ידי נציג הנתבעת 2 כפי שנאמרו, נשגב הדבר מבינתי. בנסיבות אלה, אני קובע שאם היה על הנתבעת 2 להפיק לקחים כפי שהיא טענה בעצמה באותו מכתב, הרי שלא תיתכן עמדה הפוכה הטוענת שכלל אין לנתבעת 2 אחריות אל מול הפרעה לאורחים מצד אורחים אחרים, דברים אלה הם הבל ורעות רוח ויפה היה שלא נאמרו משנאמרו. חובתו של מלון, ודאי מלון המכבד את עצמו, כדוגמת הנתבעת 2, לדאוג לרווחתם של אורחיו בכל היבט שהוא ולהוכיח שעשה הכל על מנת לעמוד בחובתו זו. דבריו של נציג הנתבעת 2 לעניין "סחטנותם" של התובעים, גם הם דברים חסרי בסיס. כאשר מוצע לתובעים פיצוי בדמות 50% ממחיר שהות במלון, לאחר שעברו חווייה מסוג "תפוז מכני" והתובעים מקבלים הצעה זו, אינני יודע היכן באה לידי ביטוי סחטנותם, כאשר התובעים מגלים שאותם 50% טובים רק ממחיר המחירון המלא של המלון, כך ששווי ההטבה שניתנה להם מגיע כדי 360 ₪, גם אם משודרג חדרם לחדר אחר שלא ביקשו אותו, והם מסרבים לאותה הטבה, היות שהיא מהווה בעיניהם סטייה ממה שניתן להם להבין כשהסכימו לקבל את הפיצוי כפי שהוצע להם, לקרוא להם סחטנים, גובל כמעט בלשון הרע, ואלמלא היה הדבר נאמר בתוך כדי דיון משפטי או לצורך דיון משפטי, היתה בידי התובעים עילת תביעה בגין לשון הרע. אני קובע שהנתבעת 2 גילתה רשלנות חמורה בטיפולה באירוע, ומכאן, ולאור העובדה שהנתבעת 2 לא נמנעה מלהביא טענותיה המבישות לבית המשפט, אני פוסק שהנתבעות, כפי שיוצגו על ידי נציג הנתבעת 2, ביחד ולחוד, יפצו את התובעים על הרס החופשה שנגרמה להם ובמקרה זה אסטה גם מהעיקרון שעוגמת נפש תינתן רק בגין נזקי גוף, על סך 10,000 ₪ וכן ישלמו הוצאות עונשיות על סך 5000 ₪ נוספים לתובעים, כל זאת בתוך 21 יום מהיום. בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין. בית מלוןבתי מלון (תביעות)התפרעות